גידור אסתטי של אזור בנייה במרכז תל אביב (צילום: אביב לביא)
אביב לביא

עיריית תל אביב מרחמת על יזמי הנדל"ן. על תושבי העיר לא תרחם עוד

העיר היקרה בעולם נראית בימים אלה כמו אתר בנייה ענק ● אפשר לשפר את חזות העיר באמצעות הצבת גדרות אסתטיות, אבל עיריית תל אביב חסה על חשבון הבנק של היזמים ● דיירים קשי יום, לעומת זאת, היא מחייבת בשיפוצים שעולים מאות אלפי שקלים

דיירי בניין מספר 190 ברחוב דיזנגוף בתל אביב קיבלו בתדהמה את ההודעה של העירייה: לרגל התחדשות הרחוב בשביל אופניים ובקו של הרכבת הקלה, עליכם לשפץ את חזית הבניין בסטנדרט שלא יבייש את היותו חלק מרחוב מרכזי שנחשב לחלון הראווה העירוני.

מלאכת איסוף הכספים מהדיירים – חלקם קשישים שמתקיימים מקצבאות – נתקלה בקשיים, וכעבור מספר חודשים נחתה המהלומה הבאה: העירייה הודיעה שבהיעדר היענות מצד הדיירים, השיפוץ יתבצע מטעמה על ידי חברת "עזרה וביצרון", והמחיר יעמוד על לא פחות מ-2.6 מיליון שקל (!) שיחולקו בין דיירי הבניין. אם לא יעמדו בתשלומים – העירייה תעבור לגבייה אקטיבית עד כדי תביעות ועיקולים.

תל אביב היא לא העיר היחידה בעולם שתובעת מתושביה לקחת אחריות על חלקם בנראות של המרחב העירוני. בהתחשב במראה הכעור והמוזנח של רבים מהבניינים הישנים בישראל, זה לגיטימי ואפילו מתבקש.

אבל ההנחה שכל מי שגר בדיזנגוף הוא בעל אמצעים ויכול לעמוד בהוצאה של לפחות עשרות אלפי שקלים מנותקת מהמציאות הנדל"נית בישראל. במציאות הזו, חלק מהדיירים בדיזנגוף רכשו דירות פשוטות אי-אז בשנות ה-50' וה-60' של המאה הקודמת. זה עדיין לא הופך אותם לטייקונים.

בניין המגורים ברחוב דיזנגוף 190 בתל אביב (צילום: באדיבות הדיירים)
בניין המגורים ברחוב דיזנגוף 190 בתל אביב (צילום: באדיבות הדיירים)

צריך גם לקחת בחשבון שחלק משמעותי מהעלות של שיפוץ החזית נגזר מהעובדה שבקומת הקרקע ממוקמים עסקים ובתי קפה. העירייה חילקה את התשלומים בין הדיירים לפי גודל הנכס ולא בהתאם לתרומתם להיקף ההוצאה. אפשר לטעון שככה בדיוק מתבצעת ג'נטריפיקציה – הופכים את המחיה במקום מסוים ליקרה מדי עבור האוכלוסייה הוותיקה שמתגוררת בה.

העירייה טוענת להגנתה שהיא מציעה לתושבים הלוואות של עד 39 אלף שקל ב-50 תשלומים ללא הצמדה, שכל דירה שתיכנס לפרויקט תקבל מענק של 5,000 שקל ושלפי חוק העזר העירוני יש לשפץ חזית בניין בתל אביב כל 15 שנה – דבר שלא קרה מזמן.

אבל גם אם השתת מטלות אסתטיות יקרות על התושבים לגיטימית בתנאים מסוימים, ההתרחשות הבאה מעידה על סדר עדיפויות בעייתי, בלשון המעטה, של עיריית תל אביב.

העיר היקרה בעולם, כידוע לכל מי שמתגורר או מבקר בה, נראית בימים אלה כמו אתר בנייה ענק. חפירות הרכבת הקלה, שבילי אופניים, תמ"א 38, פינוי בינוי וסתם פרויקטים של תשתיות ובנייה משלל סוגים ממלאים את רחובות העיר ותורמים תועפות של רעש ואבק.

עבודות בשדרות ירושלים על הרכבת הקלה בפברואר 2020 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
עבודות בשדרות ירושלים על הרכבת הקלה בפברואר 2020 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

רוב האתרים הללו מהווים פצע מכוער ברקמה העירונית, כשבינם לבין הרחוב מפרידים ברוב המקרים מעקות מאולתרים או גדרות פח עם נטייה להחלדה.

פה ושם, כמו שושנה בין חוחים, זרועים אתרים שבהם היזם או הקבלן החליט שזה יכול להיראות גם אחרת: כמה אתרי בנייה בעיר מוקפים בגדרות אסתטיות – למשל גדרות עץ עם אדניות ופרחים – שמשרות אווירה נעימה ומשכיחות את העובדה שמאחוריהן מתרוצצים וחופרים כלים כבדים. מתברר שעם קצת איפור אפשר לטשטש כמעט כל פגם ולהפוך את החיים בקרבתו להרבה יותר נסבלים.

כמה אתרי בנייה בעיר מוקפים בגדרות אסתטיות – למשל גדרות עץ עם אדניות ופרחים – שמשרות אווירה נעימה ומשכיחות את העובדה שמאחוריהן מתרוצצים וחופרים כלים כבדים

אלינור, תושבת הצפון הישן של תל אביב, התלהבה מגדרות העץ שמעטרות כמה מאתרי הבנייה באזור מגוריה וחשבה שאין סיבה שזה לא יהיה סטנדרט מחייב שהעירייה תובעת מהיזמים והקבלנים. היא פנתה לכל גורם אפשרי בעירייה, ואחרי שלא זכתה להתייחסות פנתה גם למערכת "יהיה בסדר" בגלי צה"ל. בתשובה לפניית התכנית, השיבה העירייה שהעלות של גדרות כאלה גבוהה ואי אפשר להשית אותה על הקבלנים והיזמים.

לשמוע ולא להאמין. גם אם נניח שעלות גדר כזו מגיעה למאות אלפי שקלים,  מדובר בפרויקטים של בתי דירות שמגלגלים עשרות ומאות מיליונים עם רווחי עתק. בעלות רבע מטבח של דירה ממוצעת בתל אביב אפשר להעמיד גדר אסתטית לתפארת המרחב העירוני.

גידור אסתטי של אזור בנייה במרכז תל אביב (צילום: אביב לביא)
גידור אסתטי של אזור בנייה במרכז תל אביב (צילום: אביב לביא)

להטיל חובת שיפוץ בעלות של עשרות אלפי שקלים על קשישים שמתקיימים מקצבאות זה הגיוני, ולהטיל על יזם נדל"ן הצבת גדר שתצמצם את הנזק ההיקפי שהוא גורם – בבחינת 'המכער משלם' – זה מוגזם?

להטיל חובת שיפוץ בעלות של עשרות אלפי שקלים על קשישים שמתקיימים מקצבאות זה הגיוני, ולהטיל על יזם נדל"ן הצבת גדר שתצמצם את הנזק ההיקפי שהוא גורם – בבחינת 'המכער משלם' – זה מוגזם?

סיגל אהרוני ויצמן, חברת מועצת העירייה מטעם מרצ, סבורה שהגדרות – כולל גדרות העץ הנעימות למראה – הן מפגע סביבתי בגלל החומר הרב שממנו הן עשויות והעובדה שנעשה בהן שימוש חד-פעמי, ומעדיפה לחפש בעזרת מרכז החדשנות שפועל בעירייה פתרון אסתטי וירוק יותר לאתרי הבנייה.

אדריכל שעוסק בתחום אומר שהשימוש בגדרות עץ אינו בהכרח מהווה נטל על הסביבה – משום שבמקרים רבים מדובר במשטחים ישנים שנעשה בהם שימוש חוזר.

כך או כך, הניסיון למצוא פתרון באמצעות מעבדת החדשנות מבורך, אבל עד שיימצא פתרון כזה – אין שום סיבה לא לחייב את יזמי הנדל"ן והקבלנים להגן על הציבור מהמפגע האסתטי שהם מייצרים, בעיקר בהתחשב בעובדה שהם עומדים להרוויח ממנו כל כך הרבה כסף.

עוד 701 מילים ו-1 תגובות
סגירה