לפרופ' ארדון רובינשטיין, מומחה בעל שם לסוכר, יש רעמת שיער לבנה מרשימה, המוסיפה לו הדרת כבוד של אריה ותיק. מופסה של המולסה. ויש לו גם רזומה מפואר:
- הוא מחזיק רישיון לעסוק ברפואה מאז 1972;
- הוא ניהל בעבר שתי מחלקות פנימיות בבתי חולים גדולים;
- הוא פרופסור מהמניין באוניברסיטת תל אביב;
- יו"ר ארגון רופאי תל אביב;
- מנהל מרפאת הסוכרת לפליטים בתחנה המרכזית בתל אביב;
- חבר המועצה הלאומית למניעת מחלות לב;
- חבר המועצה הלאומית לסוכרת;
- היה מזכיר וגזבר האגודה הישראלית לסוכרת ומארגן הכנס השנתי של האגודה;
- היה נשיא ומזכיר האגודה הישראלית למחקר, מניעה וטיפול בטרשת עורקים;
- היה יו"ר וועד הרופאים במרכז הרפואי סורסקי;
- כתב מעל 100 עבודות ומחקרים בתחום הסוכרת ומשק השמנים בדם;
- פרסם שני ספרים בתחום מניעת מחלות לב;
- ואפילו למד היסטוריה של האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים.
כשאדם עם רוחב אופקים וניסיון חיים עשיר כזה אומר לכם במלוא הרצינות והאחריות שזה ממש סבבה ובריא שתמשיכו לשתות משקאות דיאט וזירו, לא תקשיבו לו?
פרופ' רובינשטיין ישב השבוע במרכז תקרית מביכה, שהפנתה לרגע תשומת לב אל הדיונים בוועדת הכספים של הכנסת, שעוסקים בהטלת מס על משקאות מתוקים, ובכלל זה משקאות הדיאט למיניהם.
רגע מטורף בדיון מס סוכר:
פרופ' ארדון רובינשטיין, נשיא לשעבר של האגודה הישראלית לסוכרת, אמר שהגיע בתור מי שמנהל מרפאה לפליטים נגד סוכרת בתחנה המרכזית.
רק אחרי שיו"ר הוועדה @_kushnir_alex שאל אותו שוב ושוב אם יש לו קשר לתעשייה – אמר שהוא מקבל תשלום על ההופעה בוועדה מקוקה קולה > pic.twitter.com/YtzGcMm3yN— שקוף (@shakuf1) December 7, 2021
יו"ר ועדת הכספים, אלכס קושניר מישראל ביתנו, חזר והתעקש שכל דובר בוועדה יחשוף קודם את קשריו העסקיים עם התעשייה – עניין שבעולם מתוקן אמור להיות מובן מאליו, אבל באקלים הנוכחי זו התעקשות שראוי לשבח אותה.
פרופ' רובינשטיין התפתל, התחמק, טען שהוא מגיע לוועדה כמומחה וכמי שמנהל בהתנדבות מרפאה לפליטים בתחנה המרכזית. רק אחרי התעקשות של קושניר, לחץ מצד חלק מחברי הכנסת, וקריאות ביניים מצד רחל גור, מגוף הלובי למען הציבור "לובי 99", רובינשטיין הודה – בגמגום, בהיסוס, בחוסר חשק מופגן – שהוא מקבל על הופעתו מול הוועדה שכר מהחברה הישראלית למשקאות. כלומר מקוקה קולה.
הסיטואציה המתועדת, שנראתה כמעט כמו מערכון סאטירי, עוררה עניין רב ברשתות החברתיות ודיוני המשך בכל ערוצי הטלוויזיה והרדיו. רק בחדשות 12 בחרו להתעלם מהסיפור, אולי כי בעלי השליטה בערוץ הם בני משפחת ורטהיים, בעלי החברה הישראלית למשקאות, ואולי כי העורכים החליטו משיקולים ענייניים בלבד, שאין לסיפור כזה מקום בין הכתבות על תולדות הפצצה האיראנית, הצ'ופרים המגניבים בחברות ההייטק והסקרים של עמית סגל.
הסיטואציה המתועדת עוררה עניין רב ודיונים בכל ערוצי הטלוויזיה והרדיו. רק בחדשות 12 בחרו להתעלם מהסיפור, אולי כי בעלי השליטה בערוץ הם בני משפחת ורטהיים, בעלי החברה הישראלית למשקאות
רובינשטיין עצמו התראיין (בטלוויזיה לשאול אמסטרדמסקי, ברדיו לקרן נויבך) והסביר שהאירוע בוועדת הכספים נבע רק מאי-הבנה. שמיעתו כבדה. הוא לא הבין את השאלות שנשאל וחשב ששואלים אותו לגבי מרפאת הפליטים שבה הוא עובד בהתנדבות בתחנה המרכזית, ולא לגבי עבודתו בשכר למען החברה המרכזית למשקאות. צריך לומר להגנתו של רובינשטיין, שהוא אכן נרשם לדיון כלוביסט של קוקה קולה וישב בדיון כשעליו סרט כתום, המסמן אותו כלוביסט.
ואפשר גם להוסיף, שאין טעם למקד את הדיון בטענותיו ובתשובותיו של רובינשטיין, וגם לא בתמיכה הגורפת שהוא זכה לה מצד חברי כנסת מהאופוזיציה, כמו ח"כ קרן ברק, בעצמה לוביסטית לשעבר, שנלחמה כלביאה למען החרגת מיצי פירות מהחוק החדש.
רובינשטיין וברק הם בסך הכול שחקנים מזדמנים בהצגה הזו, שמתנהלת כבר עשורים רבים. המדענים והפוליטיקאים מתחלפים, אבל השיטה לא משתנה. סיפור הסוכר רק מזכיר לנו איך בדיוק עובדת השיטה הזו, מי מתעשר ממנה ועל חשבון מי.
צריך רק לעקוב אחרי שביל גרגירי הסוכר, שמוליך אותנו מוועדת הכספים של הכנסת ב-2021, אל פרק מכוער במיוחד ברומן ההיסטורי רחב היריעה על התשוקה האינסופית של בני אדם לכסף, כוח ועוצמה פוליטית. כולל השחיתות והאכזריות שמלווים אותם תמיד.
כשאנחנו נכנסים היום לסופרמרקט, אנחנו נכנסים לזירה של מדפים מלאים בסוכר בצורות שונות. אנחנו מוקפים סוכר. זה לא היה המצב תמיד.
"אם הייתי שולח אתכם לקנות סוכר לפני 500 או אלף שנים, כנראה שלא הייתם מצליחים, פשוט כי הוא היה יקר מדי", כתב ד"ר אורי מאיר צ'יזיק, דוקטור להיסטוריה של הרפואה והתזונה, במאמר "סוכר עם כל דבר". "במאה העשירית, לפני אלף שנה, בירושלים, במחיר של קילו סוכר אפשר היה לקנות 40 קילו תפוחים. היום בקושי חצי קילו".
"אם הייתי שולח אתכם לקנות סוכר לפני 500 או אלף שנים, כנראה שלא הייתם מצליחים, פשוט כי הוא היה יקר מדי. לפני אלף שנה, במחיר של קילו סוכר אפשר היה לקנות 40 קילו תפוחים. היום בקושי חצי קילו"
עלייתו של הסוכר היא עלייתה של כלכלת המזון המודרנית. נדלג במהירות מירושלים המוזנחת של המאה העשירית כמה מאות שנים קדימה.
האירופאים מגלים את אמריקה, יוצאים למסעות כיבוש קולוניאליסטים בעולם, ובמקביל עוברים מהפיכה תעשייתית מואצת בבית, שגורמת למיליוני בני אדם לעבור מהכפרים אל הערים הגדולות. עד אז רוב האירופאים גידלו את רוב מזונם בעצמם. סוכר, שנוצר מתהליך עיבוד מסובך של קנה סוכר, הגיע מרחוק והיה יקר מאוד. תבלין שרק העשירים נהנו ממנו.
המהפך התרחש במאות ה-17 וה-18 והתחיל באנגליה. נוצר מעמד חדש של בעלי הון, שהיו גם בעלים של מפעלי התעשייה החדשים, שנבנו כחלק מהמהפכה התעשייתית, וגם בעלי שליטה על הקולוניות החדשות בעולם השלישי. הם חיפשו מזון עתיר אנרגיה וקל להכנה, שיזין את מיליוני הפועלים במפעלי התעשייה החדשים. ומאחר שסוכר היה יקר מדי, כי הפקתו הייתה כרוכה בעבודה רבה, הפתרון שנמצא הוא עבדים.
בעלי הון חיפשו מזון עתיר אנרגיה וקל להכנה, שיזין את מיליוני הפועלים במפעלי התעשייה החדשים. ומאחר שסוכר היה יקר מדי, כי הפקתו הייתה כרוכה בעבודה רבה, הפתרון שנמצא הוא עבדים
בעלי ההון החלו לגדל קנה סוכר באיי הודו המערבית ולהפיק ממנו סוכר בעזרת עבדים מקומיים, ומאוחר יותר גם בעזרת עבדים שנחטפו מאפריקה ונשלחו לעבודות כפייה במטעי הסוכר. וכך, הסוכר שהפיקו העבדים העניים בעולם השלישי הזין את העובדים העניים במפעלים המשגשגים של העולם הראשון, והעשיר את בעלי ההון ששלטו בכולם.
בפעם הבאה שאתם מסתובבים באירופה ומתפעלים מהעושר הרב, מכוניות היוקרה והבתים המפוארים, כדאי לזכור שחלק נכבד מהעושר הזה נולד ככה, והתגלגל הלאה במורד הדורות, פותח פערי אי-שוויון בלתי נתפסים ובלתי נסבלים בין מי שיש להם הכול למי שאין להם דבר. עבדות וניצול היו מגש הכסף של העולם המערבי כמו שאנחנו מכירים אותו.
הקפיטליזם המודרני – על יעילותו, פריונו, אכזריותו וגם חזירותו – תודלק בסוכר. סידני מינץ, שנחשב לאב המייסד של "אנתרופולגיית מזון", מסביר בספרו המכונן מ-1986 "מתיקות וכוח: מקומו של הסוכר בהיסטוריה המודרנית", שמה שאנחנו תופסים היום כ"טעם" ("אני אוהב מתוק"), הוא לא קטגוריה ניטרלית וטבעית, אלא גם תוצאה של מניפולציה מתוכננת היטב.
הוא מתאר איך האספקה של קלוריות זולות, שנצרכו בדרך כלל עם משקאות כמו תה, קפה וקקאו – שלושה גידולים ממריצים שיש בהם קפאין, ושבדרך כלל צורכים אותם עם סוכר – הגיעו מהקולוניות של העבדים, כדי להמריץ את הפרולטריון ולהעשיר עוד יותר את הטייקונים של התקופה.
את הסיפור ההיסטורי הזה מינץ מסכם כך:
"הסיבות ליצירת נגישות לסוכר בבריטניה נבעה מיוזמות כלכליות, פוליטיות וצבאיות, שמורכבותן לא יכולה להיות מובנת לאזרח הפשוט. המספרים האדירים של עובדי כפייה שנדרשו לייצור סוכרוז ומשקאות מרים ומעוררים, דרשו ארגון מראש, אחרת לא ניתן היה לקבל את חומרי הגלם בכמויות הנדרשות. רק משהובטחו הסדרים מתאימים ניתן היה למצוא ולהעניק משמעות למהלכים.
"בתמצית: יצירת מצרך טעים וסמלי היה מעבר ליכולתם של העבדים האפריקאים שייצרו אותו, כמו גם מעבר ליכולתו של הפרולטריון הבריטי שצרך אותו. שתי קבוצות אלה ביחד בנו וחיזקו את המערכת הכלכלית האימפריאליסטית שסיפקה אזיקים לעבדים, וסוכר ורום לפרולטריון. עם זאת, לאף אחת מהקבוצות לא הייתה השפעה על התהליך".
כדי שכל הדברים האיומים האלה יקרו, בעלי ההון שהתעשרו נזקקו לפוליטיקאים מושחתים ש"יבטיחו את ההסדרים המתאימים", ונזקקו למדענים, אנשי תקשורת ותעשיית פרסום ש"יעניקו משמעות למהלכים". כך נולדו ושגשגו תאגידי ענק בינלאומיים, שהבולט בהם הוא קוקה קולה, חברה שהתעשרה מהפצת משקה מוגז, שחור, מלא סוכר ומזיק לבריאות בתור "טעם החיים".
ב-70 השנים האחרונות צריכת הסוכר לנפש בעולם הכפילה את עצמה. חברות הענק שמשווקות את הסוכר הזה להמונים לא מגדלות אותו בעצמן, אלא רוכשות אותו מסוחרים, שקונים את הסוכר מהיצרנים שרוכשים אותו מהמגדלים. כבר קשה הרבה יותר להתחקות אחר מקורותיו של הסוכר ולהראות את הקשר בינו לבין הפרות בקנה מידה נרחב של זכויות אדם של חקלאים עניים בעולם השלישי.
המאבק בנזקי הסוכר הוביל בשנים האחרונות לירידה דרמטית בצריכת משקאות על בסיס סוכר ומעבר לצריכת משקאות עם ממתיקים מלאכותיים, שנתפסים בעיני הציבור כמזיקים וכמשמינים פחות. ההגנה על משקאות הדיאט הפכה להיות החזית המרכזית והחשובה ביותר של קוקה קולה.
האם ממתיקים מלאכותיים אכן מזיקים פחות? אנשי מקצוע בלתי-תלויים רבים טוענים בתוקף שלא. כדי להיאבק בקביעה הזו חברות הסוכר נזקקו למומחים אחרים, שיספקו להן חוות דעת הפוכות שיאפשרו לשתול בציבור את הספק ש"יש דעות לכאן ולכאן". בדיוק אותה אסטרטגיה של תעשיית הסוכר ותעשיית הטבק, שמימנו בשנות השישים מחקרים שקבעו כי צריכת סוכר ועישון סיגריות אינם מסוכנים לבריאות.
חברות הסוכר נזקקו למומחים אחרים, שיספקו להן חוות דעת הפוכות שיאפשרו לשתול בציבור את הספק ש"יש דעות לכאן ולכאן". בדיוק אותה אסטרטגיה של תעשיית הסוכר ותעשיית הטבק
ב-2016 ניתחו חוקרים מאוניברסיטת סידני, אוסטרליה, 31 מחקרים מדעיים כאלה, שנערכו בנושא תחליפי סוכר בין השנים 1978 ל-2014 והראו כי מחקרים שמומנו על ידי התעשייה היטיבו עם הממתיקים המלאכותיים פי 17 יותר ממחקרים בלתי תלויים.
למשל: 100% מהמחקרים הממומנים קבעו, כי הממתיק הנפוץ אספרטיים (שנמצא בקולה זירו) הוא בטוח לשימוש. אבל 92% מהמחקרים העצמאיים גילו שיש לצריכת אספרטיים תופעות לוואי מסוכנות, כולל מיגרנות, בעיות ריכוז, חרדות, נדודי שינה ודיכאון.
לפני שנחזור למאבק המקומי של קוקה קולה במיסוי, כדאי להיזכר בהיסטוריה המיוחדת של החברה בישראל, ששזורה מראשיתה בקשרים הדוקים עם השלטון.
קוקה קולה, שהוקמה באטלנטה, ג'ורג'יה, בשלהי תקופת העבדות במאה ה-19, הפכה במאה העשרים לאחת החברות העשירות והחזקות בעולם. ב-1949, שנה אחרי קום המדינה, קיבל איש עסקים בשם אברהם פיינברג זיכיון בלעדי מחברת קוקה קולה העולמית לפתוח בישראל מפעל מקומי. ראש הממשלה דוד בן גוריון ושר האוצר אליעזר קפלן טרפדו את היוזמה, בטענה שמפעל של משקאות קלים לא מתאים למשטר הצנע שהונהג אז בישראל.
בשנות השישים, עם התרחבות החרם הערבי על ישראל, נפתח בארצות הברית מאבק נגד, בהובלת ארגונים יהודיים. חברת קוקה קולה הסכימה לשתף פעולה עם מדינת ישראל, החלטה שפגעה ביצרנית המשקאות הקלים כלכלית במאבק עם חברת פפסי המתחרה, שהמשיכה להחרים את ישראל.
כך נסללה הדרך להקמת מפעל מקומי של קוקה קולה, שזכתה הפעם לתמיכה ועידוד מהממשלה ולהכרה כ"ידידת ישראל". ב-1968 הוקמה החברה למשקאות קלים שפתחה מפעל ייצור בבני ברק, והתרחבה מאז לתחומים נוספים. החברה, שתחתיה מועסקים כיום כ-4,700 ישראלים, היא אחד המעסיקים הפרטיים הגדולים במשק. היא מחזיקה – בין היתר – בזיכיון על מותגי הבירה טובורג וקרלסברג, במותג המים המינרלים "נביעות", במחלבות "טרה", ביקב תבור, במשק צוריאל ועוד.
ב-1968 הוקמה החברה למשקאות קלים שפתחה מפעל ייצור בבני ברק, והתרחבה מאז לתחומים נוספים. החברה, שתחתיה מועסקים כיום כ-4,700 ישראלים, היא אחד המעסיקים הפרטיים הגדולים במשק
קוקה קולה – שב-1998 הוכרזה כמונופול בתחומה – היא גם אחד המפרסמים הגדולים במשק, תומכת ומממנת מפעלי תרבות גדולים והיא גם בעלת השליטה בערוץ 12, כלי התקשורת הפופולרי בישראל. זו עוצמה שלא כדאי להתעסק איתה.
ולקוקה קולה יש עכשיו מטרה אחת גדולה, בישראל ובמדינות רבות נוספות בעולם: לבלום את המגמה – שמגובה במחקר שערך צוות מומחים מטעם OECD – להטיל מיסים הן על משקאות קלים ממותקים בסוכר והן על משקאות ממותקים בתחליפי סוכר, כדי לצמצם בצורה ניכרת את צריכתם, וכך לצמצם את מגפת ההשמנה והסוכרת בעולם.
בבריטניה, דרום אפריקה ומקסיקו, מדינות שבהן כבר הוטלו מיסים כאלה – אחרי מאבקים ציבוריים שלוו בלחץ כבד מצד חברות הסוכר – נצפתה ירידה בהיקף הצריכה של משקאות ממותקים.
בבריטניה, דרום אפריקה ומקסיקו, מדינות שבהן כבר הוטלו מיסים כאלה – אחרי מאבקים ציבוריים שלוו בלחץ כבד מצד חברות הסוכר – נצפתה ירידה בהיקף הצריכה של משקאות ממותקים
בעניין הזה בולטות שתי טענות נגד: טענה שאפשר לסכם במשפט "תנו לשוק החופשי לעשות את שלו, ואל תשתמשו במיסים ככלי לחנך בפטרוניות את הציבור" וטענת "אבל למה להתחיל דווקא במשקאות קלים? מה עם עוגות, חטיפים, גלידות? ומה עם כל שאר הפעולות האנושיות המזיקות?"
מי שטוענים את הטענה הראשונה מבקשים מנציגי הציבור להפקיר את האזרחים להתמודד לבדם עם כל המניפולציות ומעשי הנבלה שתוארו למעלה. להשאיר אותם לפלס את דרכם ב"שוק החופשי" מול מנגנון דורסני – שכולל כלי תקשורת מוטים, מדענים שמוכרים את האינטגריטי שלהם ופוליטיקאים שיודעים להתחבר למוקדי כוח. לעמוד לבדם מול תעשייה שמייצרת את ההבטחה הנוצצת: גם עני קשה יום יכול תמורת שקלים בודדים בלבד לזכות ב"טעם החיים".
לטענה השנייה ראוי להתייחס ברצינות. מדיניות אכן צריכה להיות הוגנת והגיונית ולא לחטוא באפליה. אבל המסקנה המתבקשת לא צריכה להיות הפסקה של המאבק הזה, אלא דווקא הרחבתו.
רק שבישראל, כמו תמיד, הכול נצבע בצבעי שמאל-ימין מלאכותיים. לאום, מולדת ודת הם תמיד כלים אפקטיביים במאבקים מהסוג הזה. וכך, בדרך לדיוני מס הסוכר בוועדת הכספים החלו לעלות לרשת סרטונים של חיילים שמתחננים "אנחנו חוזרים מתרגיל, תנו לנו את הקולה שלנו".
שרת הפנים איילת שקד מימינה הצטלמה עם פחית קולה ושאלה בישיבת הממשלה למה ממסים גם את הזירו. וח"כ בצלאל סמוטריץ' מהציונות הדתית סיכם את הדיון בוועדת הכספים במילים הבאות: "אני שמח על המס הזה, כי כל הטיעונים והמצגות יעזרו גם לנו להבנות התנהגות – תתכוננו. כשנחזור לשלטון נעשה דברים דומים".
ומה מחשיב סמוטריץ' כ"דברים דומים" לניסיון להגביל את כוחן של חברות הסוכר ולהגן על האזרחים מנזקיהן? "אני למשל חושב שלגדל כלבים גורם להרבה נזק. הם עושים קקי ומעירים ילדים. אז נמסה דרמטית את מזון החתולים והכלבים. מי שלא יאכל כשר – ישלם מיסוי.
"יש לכם אג'נדה וזה בסדר. גם אני חושב שיש דברים שלא צריך לקדם אותם. תמיד צועקים לנו כפייה דתית, אבל יש גם כפייה דתית מהצד של זנדברג ומיכאלי. אז בסדר, אנחנו נמסה התנהגויות שאנחנו חושבים שלא בריאות לגוף ולנשמה".
כל אחד מוזמן לבחור באיזה צד של ההיסטוריה הוא תומך. וחשוב לא לשכוח ששוק הרעיונות והמידע אינו שוק חופשי ומעולם לא היה. לדוגמה, ב-2015 חשף ה"ניו יורק טיימס" כי חברת קוקה קולה מימנה את פעילותו של מכון מחקר בשם "גלובל אנרג'י באלאנס נטוורק". מדענים וחוקרים קיבלו מימון נדיב מהמכון וקידמו במחקרים שונים את הטענה לפיה מגפת השמנת היתר בארצות הברית נובעת בעיקר מההיעדר פעילות גופנית ולא מצריכת יתר של סוכר.
מדענים וחוקרים קיבלו מימון נדיב וקידמו במחקרים את הטענה לפיה מגפת השמנת היתר בארצות הברית נובעת בעיקר מההיעדר פעילות גופנית ולא מצריכת יתר של סוכר
ממש במקרה ובלי כל קשר, טענה זהה נשמעה שנתיים קודם גם בישראל. מכתבים בהולים נשלחו לשר החינוך דאז שי פירון ולשרת הבריאות דאז יעל גרמן. "אנו בעיצומה של מלחמה במגפת ההשמנה והסוכרת", התריע הכותב, "התערבותכם קריטית.
"בשנים האחרונות, עם ההתקדמות הטכנולוגית, ילדים ובני נוער צמצמו את זמן הפעילות שלהם בצורה משמעותית. הם משחקים שעות מול המחשב. מחוברים תמידית לטלפון הסלולרי ואנו רואים את התוצאות על פני השטח. חלה עלייה משמעותית במקרי ההשמנה הקיצונית של הדור הצעיר והמרחק למחלת הסוכרת מתקצר. לא ייתכן שבמסגרת התוכנית לאורח חיים בריא, לא תהיה יותר מחויבות מצד הגנים ובתי הספר להקצות יותר שעות לחינוך גופני".
על המכתבים חתם יו"ר האגודה הישראלית לסוכרת: פרופ' ארדון רובינשטיין.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם