בנט זוכה בכבוד מלכים בארמון המלכותי באבו דאבי

ביקורו של ראש הממשלה נפתלי בנט באבו דאבי בתחילת השבוע מסכם שנה מוצלחת למדי ביחסי ישראל ואיחוד האמירויות. חילופי השלטון בישראל לא הזיקו לתהליך הזה – ואולי אפילו האיצו אותו ונתנו רוח גבית להרחבה והעמקה של הסכמי אברהם.

בנימין נתניהו ניסה לבקר באבו דאבי מספר פעמים, אך הביקור לא יצא לפועל, בין היתר בגלל חוסר רצון של המארחים האמירתים לשמש כתפאורה לקמפיין הבחירות האין-סופי של נתניהו.

אין ספק שאם בנימין ולא נפתלי היה זה שקיים את הביקור הרשמי הראשון בתולדות מדינת ישראל באיחוד נסיכויות המפרץ, האירוע היה הופך לחגיגה מתוקשרת דביקה שבמהלכה השופרות היו מתפעלים מהכישורים הדיפלומטיים יוצאי הדופן של ראש הממשלה.

אך גם בנט זכה בכבוד מלכים בארמון המלכותי באבו דאבי, וייתכן מאוד שבחודשים הקרובים יתקיים ביקור היסטורי של יורש העצר האמירתי בירושלים – שיא חדש ביחסי שלום בין ישראל למדינות ערביות. במקביל או בסמוך לביקור בישראל, השייח' מוחמד בין-זאיד יקיים גם ביקור באיראן – האמירתים לא רואים בכך שום סתירה.

ראש הממשלה נפתלי בנט ושייח' מוחמד בן זאיד, בארמונו הפרטי באבו דאבי, 13 בדצמבר 2021 (צילום: חיים צח/ לע"מ)

היחסים עם ישראל פורחים, וגם הקשר עם האיראנים הולך ומתחזק, גם במישור המדיני וגם בזה הכלכלי. השליט של איחוד האמירויות הוא אחד השחקנים המנוסים ביותר במזרח התיכון והוא לא מוכן להיות פיון של אף אחד, גם לא של אמריקאים – ומכאן האולטימטום האמירתי בנוגע לרכישה האפשרית של מטוסי הקרב F-35. ארה"ב עוזבת את מזרח התיכון, והאמירתים רוצים להבטיח לעצמם קיום נוח ובטוח. אם בשביל זה צריך לשחק פוקר עם כמה משחקים – אז זה מה שיהיה.

בנט לא מצא באבו דאבי שותף לתוכניות צבאיות בנוגע לאיראן, אך מארחיו הבהירו לו שהם מוכנים להמשיך לפתח את היחסים הבילטרליים בכל הכוח כדי להגיע להישגים בתחומי המסחר והטכנולוגיה. וזה, כמובן, דבר משמעותי מאוד.

בנט לא מצא באבו דאבי שותף לתוכניות צבאיות בנוגע לאיראן, אך מארחיו הבהירו לו שהם מוכנים להמשיך לפתח את היחסים הבילטרליים בכל הכוח כדי להגיע להישגים בתחומי המסחר והטכנולוגיה

במקביל, סעודיה שוב הבהירה לישראל שהיא איננה מוכנה לוותר על העניין הפלסטיני ותסכים לחימום היחסים רק בתנאי שישראל תאמץ את קווי היסוד של היוזמה הערבית. גם לפני שנה זה היה המצב.

דעת הקהל בסעודיה חשובה ליורש העצר הצעיר, מוחמד בן סלמאן. הוא איננו יכול או רוצה להתעלם ממנה. התקרבות לישראל החלה כבר לפני זמן רב, והיא נמשכת גם בהיעדר הסכם פורמלי בין שתי המדינות.

יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן בפגישת הפסגה של ה-GCC בריאד, סעודיה, 14 בדצמבר 2021 (צילום: Bandar Aljaloud/Saudi Royal Palace via AP)

בן סלמאן הסתכן מספיק כאשר גרף את כל הכוח במדינה בידיו ופתח ברפורמות רחבות בתחומים רבים – מחוקי המעמד האישי ועד לתיירות. הסכם שלום עם ישראל בהעדר פתרון כלשהו לפלסטינים עלול לזעזע את הספינה הזאת יתר על המידה.

אך גם אם בשנה הקרובה לא ייחתם הסכם עם הסעודים (מכיוון שאין כרגע צפי להתקדמות כלשהי בזירה המדינית עם הפלסטינים), ישראל צריכה לפעול לקידום הנורמליזציה עם סעודיה ועם המדינות האחרות באזור שטרם הצטרפו להסכמי אברהם.

בחריין משיקה קתדרלה לקראת חג המולד

רוח הסובלנות החדשה שנושבת כבר כמה שנים מכיוון של איחוד האמירויות משפיעה גם על שכנותיה במפרץ. כאשר בדובאי ואבו דאבי נפתחים אחד אחרי השני בתי כנסת, כנסיות ומקדשים הינדואיסטיים, פתאום הדבר שהיה במשך שנים רבות בגדר טאבו מוחלט, הופך לנורמה החדשה.

כאשר בדובאי ואבו דאבי נפתחים אחד אחרי השני בתי כנסת, כנסיות ומקדשים, פתאום הדבר שהיה במשך שנים רבות בגדר טאבו מוחלט, הופך לנורמה החדשה

לקראת חג המולד המתקרב ממשלת בחריין הכינה מתנה לקהילה הנוצרית במדינה והשיקה קתדרלה חדשה רחבת ידיים בשם "גבירתנו מערביה". התקשורת הבחריינית עדכנה כי מדובר בקתדרלה הכי גדולה באזור המפרץ. הקתדרלה תשמש כ-80,000 נוצרים קתוליים במדינה, רובם עובדים זרים מהפיליפינים.

Our Lady of Arabia, the largest Christian church in the Middle East, consecrated today. pic.twitter.com/UaReakLeub

— Father Ferdinand Santos (@FatherFerdi) December 10, 2021

המבקרים תהו מדוע הכנסייה הוקמה מחוץ לבירה – במרחק של כ-20 ק"מ ממנאמה – אך נאמני השלטון ענו בתגובה כי מדובר בניסיון לשרת אוכלוסיות מגוונות שמאכלסות את מדינת האי הקטנה, ושבסך הכול מדובר במרחק לא גדול מהבירה. בהשקה השתתף מלך בחריין ובכירים אחרים.

לוב שוב שוקעת באנרכיה וכאוס

בלילה שבין רביעי לחמישי השבוע, קבוצת חמושים פרצה אל משרדי ראש ממשלת לוב עבד אל-חמיד דבייבה בטריפולי. כך ניסו המיליציות החמושות למנוע את הבחירות הקרובות לנשיאות שאמורות להתקיים ב-24 בדצמבר. החמושים הבטיחו לסגור את כל משרדי הממשלה בטריפולי, ובמהלך היממות האחרונות היו מספר דיווחים על הפסקות חשמל ממושכות  במספר רובעים בעיר.

לפי הדיווחים בתקשורת הערבית, מאחורי המהלכים הללו נמצאות מיליציות חמושות מהעיר מיסראתה, שחלקן נמצאות בשליטתו של סגן הפרלמנט הזמני לשעבר במדינה, סלאח באדי. קודם לכן, באדי כבר הבטיח להשתמש בנשק ולהשתלט על כל מוסדות הממשלה בטריפולי ובמיסארתה על מנת לבטל את הבחירות.

באדי הקליט הודעת וידאו שהופצה בכלי תקשורת מקומיים: "לוב לא תמשיך בפארסה הזו, וסטפני ויליאמס (ראש משלחת התמיכה של האו"ם ללוב) חייבת לדעת שהפלגים של מיסראתה לא יסכימו לאף הסכם שלום". לדברי באדי, לוב "שורצת בבוגדים, סוכני השפעה זרים ופוליטיקאים מושחתים" ולכן, ללא אימוץ חוקה ומסגרת חקיקה מקיפה שאמורה "למנוע פושעים וגנבים לצבור כוח", לא יהיו בחירות.

לדברי באדי, לוב "שורצת בבוגדים, סוכני השפעה זרים ופוליטיקאים מושחתים" ולכן, ללא אימוץ חוקה ומסגרת חקיקה מקיפה שאמורה "למנוע פושעים וגנבים לצבור כוח", לא יהיו בחירות

Misrata Military Commander Salah Badi: We will not allow the presidential elections in Libya to happen.https://t.co/PzK4AXb3CT#Libya #LibyaReview pic.twitter.com/ZYh7B7PknB

— Libya Review (@LibyaReview) December 16, 2021

מוקדם יותר, 72 חברי הפרלמנט הלובי קראו בהצהרה משותפת לכינוס חירום כדי להגן על הבחירות מפני חשדות להונאה, התערבות זרה וניסיונות להשפיע על החלטות. כרגע נדמה שאפשרות של קיום בחירות במתכונת הרגילה היא קלושה ביותר, כיוון שגם הבוחרים יחששו להגיע לקלפיות ולהסתכן בקרבות ירי או פיגועי טרור.

היום הזה בתולדות המזה"ת:
ארה"ב מכריזה על סיום המבצע הצבאי בעיראק

ב-15 בדצמבר 2011 בבגדד,  שר ההגנה האמריקני ליאון פאנטה הוריד את הדגל של כוחות צבא ארה"ב והכריז על סיום המבצע האמריקאי בעיראק. החייל האמריקאי האחרון עזב את המדינה יום לפני כן.

באותו שבוע, הנשיא האמריקאי ברק אובמה נאם בבסיס צבאי בצפון קרולינה והכריז כי ארצות הברית עוזבת את עיראק כאשר היא הפכה ל"מדינה ריבונית, יציבה ועצמאית".

על פי הערכה גסה, עלות המלחמה בעיראק הייתה כטריליון דולר, ובמהלך תשע שנות מלחמה נהרגו בעיראק כ-4,500 אמריקאים, חיילים ואזרחים, וכ-120,000 עיראקים.

על פי הערכה גסה, עלות המלחמה בעיראק הייתה כטריליון דולר, ובמהלך תשע שנות מלחמה נהרגו בעיראק כ-4,500 אמריקאים, חיילים ואזרחים, וכ-120,000 עיראקים

חיילי צבא ארה"ב חוגגים את ההכרזה על עזיבת עיראק, 15 בדצמבר 2011 (צילום: AP Photo/Maya Alleruzzo)

גם לאחר 2011 המשיכה ארה"ב להחזיק בבסיסים צבאיים בשטחה של עיראק, ואנשיה המשיכו להדריך ולייעץ לצבא העיראקי. סכסוכים אתניים ודתיים המשיכו לקרוע את החברה העיראקית, כאשר השיא הגיע ב-2014, כשארגון דאע"ש כבש אזורים רבים במדינה ואף איים בכיבוש בגדד.

אחרי החיסול של הבכיר האיראני הגנרל קאסם סולימאני וזה של אבו-מהדי אל-מוהנדס, מנהיג של מיליציה שיעית פרו-איראנית, הפרלמנט העיראקי הצביע בעד הנסיגה האמריקאית המלאה מהמדינה.

עד סוף 2021 ארה"ב אמורה לעזוב את המדינה בפעם נוספת, אך הצפי הוא שגם לאחר הפעימה הזאת תשמר נוכחות אמריקאית במדינה הערבית.