בעזה נערכו בראשית השבוע בחירות פנימיות לתנועת "הרפורמות הדמוקרטיות" של יריבו הראשי של אבו מאזן, מוחמד דחלאן, לקראת כנס היסוד של התנועה.  בכך הפך הפילוג בתוך תנועת פתח לרשמי. אש"ף הישן של אבו מאזן נערך לכנס המועצה המרכזית שלו, והכינוס המקביל של תנועת דחלאן, יהפוך את הפילוג לרשמי.

בעזה נערכו בראשית השבוע בחירות פנימיות לתנועת "הרפורמות הדמוקרטיות" של יריבו הראשי של אבו מאזן, מוחמד דחלאן, לקראת כנס היסוד של התנועה.  בכך הפך הפילוג בתוך תנועת פתח לרשמי

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

במהלך הבחירות בעזה הרבה דחלאן לדבר על אחדות פתח, אבל במסרים שלו היה הכל חוץ מאחדות. החסות שחמאס נתנה למהלכים של דחלאן מעידים על העמקת הפילוג בין רמאללה לעזה אבל יותר משזה פילוג גיאוגרפי זה פילוג בין דורי.

*DRFM holds organizational elections to choose Fatah leadership in #Gaza*
https://t.co/64iiCE6IPw

— gaza post News (@gazaapost) December 17, 2021

אחד מתווי היסוד של אשף היה ונשאר הפילוג בין "הפנים" ו"החוץ". את הפנים ייצגו ההנהגות שניהלו את האינתיפאדה הראשונה, אלה שהעמידו בראש סולם העדיפויות את האינטרסים של הפלסטינים בשטחים – "הפנים", וראו במאבק בהתנחלויות את מה שעומד בראש סדר היום המדיני שלהם. אבל ישראל העדיפה לא לעשות את ההסכמים המדיניים איתם, אלא עם אש"ף/תוניס – כלומר: עם הנהגת "החוץ".

לאש"ף/תוניס היה סדר יום אחר. מכיוון שזאת הייתה הנהגה של פליטים הם העמידו את זכות השיבה בראש סדר היום המדיני שלהם. הם הביאו עמם את שיח הנכבה, והקימו בכל מקום את פסל "המפתח" כלומר: אי הוויתור על זכות השיבה. אפשר להגדיר זאת גם כך: בעוד שתחום הסכסוך עם הנהגת הפנים הם גבולות 1967, תחום הסכסוך עם הנהגת אשף הם גבולות 1947, אם לא ישראל כולה.

אחד מתווי היסוד של אשף הוא הפילוג בין "הפנים" ו"החוץ". את הפנים ייצגו הנהגות האינתיפאדה הראשונה, שהעדיפו אינטרסים של הפלסטינים בשטחים. "החוץ", אש"ף/תוניס, כהנהגת פליטים, העדיפו את זכות השיבה

מכיוון שאת הנהגת הפנים עניינו גבולות 1967, הם היו מוכנים לשותפות עם ישראל, בעוד שאת הנהגת הפליטים עניינו הבתים שעזבו במלחמה השחרור. מבחינתם זה משחק סכום אפס. הפתרון מבחינתם היה לא מדינה לצד ישראל אלא במקום ישראל. אנשי הנהגת "החוץ" לא היו מוכנים לוותר על זכות השיבה בשום הסדר, כלומר: תנאי בלתי אפשרי המחייב מלחמת נצח.

זאת הסיבה, אגב, שאש"ף מקדיש תשומת לב מרובה כל כך לחינוך במחנות הפליטים בגדה. הרוח העוברת בהנהגת אש"ף היא שאם הדור שלנו לא הצליח במאבק המזויין – הדור הבא יעשה זאת. מכיוון שהפלסטינים בגדה לא מוכנים להתגייס למלחמה על זכות השיבה, הדור שמתחנך במחנות הפליטים יעשה זאת.

במהלך סוף השבוע שעבר דחלאן כבר נתן כמה הצהרות שמהן מתבררת רוח הדברים. הוא רוצה להתמקד ברפורמה פנימית "נגד הדיקטטור", כלומר: אבו מאזן, פיוס אמיתי עם חמאס, ממשלה שתיבחר בבחירות אמיתיות והסדר על בסיס מדינה אחת עם ישראל.

בין השיטים אפשר להסיק כי דחלאן רואה בהתנחלויות עובדה מוגמרת. מן הלוגו שלו הוא הוריד את הרובים שעיטרו את כל סמלי אירגוני פתח השונים. אף מילה על זכות השיבה. כלומר: שהפליטים ידאגו לעצמם. אפשר להבין מתוך דבריו שהסדר המדינה האחת הוא רק בין הפלסטינים והישראלים החיים על אדמתם.

מול ההתארגנות של דחלאן יש ההתארגנות של רמאללה לכנס את המועצה המרכזית של אש"ף, שהיא מעין פרלמנט, קרוב לוודאי באלג'יריה. מוסדות אש"ף, המייצגים את הפליטים, יתכנסו לדון בנאומו של אבו מאזן באו"ם בדבר מדינה פלסטינית בגבולות 1947.

מהצהרות דחלאן מתבררת רוח הדברים. הוא רוצה להתמקד ברפורמה פנימית "נגד הדיקטטור" (אבו מאזן), פיוס אמיתי עם חמאס, ממשלה שתיבחר בבחירות אמיתיות והסדר על בסיס מדינה אחת עם ישראל

אבו מאזן רוצה לחזור לתוכנית החלוקה של האו"ם. גם בגלל ירושלים, שעל פי התוכנית ההיא היא שטח בינלאומי – כלומר: אם אין יותר אפשרות לקבוע בה את הבירה הפלסטינית, אז שלא תהיה של אף אחד, אבל בעיקר כדי ליישב את הפליטים באותם שטחים שיועדו למדינה הערבית, וישראל השתלטה עליהם במלחמת השחרור.

כלומר: אש"ף הישן, אש"ף של הפליטים, דואג לפליטים, דחלאן והנהגת הפנים דואגים לפלסטינים "בפנים". זה עיקר השוני בין שני חלקי פתח.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.