הסכם אסטרטגי היסטורי

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מכריז על ברית הגנה חדש עם בריטניה ואוסטרליה, 16 בספטמבר 2021 (צילום: AP Photo/Andrew Harnik)
AP Photo/Andrew Harnik
נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מכריז על ברית הגנה חדש עם בריטניה ואוסטרליה, 16 בספטמבר 2021

ב-15 בספטמבר, ערב יום הכיפורים השנה, הודיע הנשיא ג'ו ביידן על הסכם חדש בין ארצות-הברית, בריטניה ואוסטרליה לשיתוף פעולה בין המדינות הללו בתחומים של טכנולוגיות מתקדמות, הכולל בתוכו גם אספקת צוללות גרעיניות לאוסטרליה.

ב-15 בספטמבר, ערב יום הכיפורים השנה, הודיע ביידן על הסכם חדש בין ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה לשת"פ בתחומים של טכנולוגיות מתקדמות, הכולל בתוכו גם אספקת צוללות גרעיניות לאוסטרליה

ההסכם, כך פורסם, יקל על שלוש המדינות לחלוק ביניהן מידע בתחומי ליבה של טכנולוגיות בנושאי בינה מלאכותית, סייבר, מערכות תת-ימיות, ופיתוח היכולות להכות ממרחקים מדינות שתחשבנה אויבות. במסגרת ההסכם תקבל אוסטרליה גם טילי שיוט ארוכי טווח (מסוג טומהוק) והיא תתיר לארצות-הברית להציב בתחומה בצפון היבשת יחידות צבא אמריקאיות.

על הברית המפתיעה הזו שכבר כונתה AUKUS (ראשי התיבות של אוסטרליה, בריטניה וארצות-הברית) ועל משמעותה האסטרטגית מרחיקת הלכת לא דווח באף אחד מערוצי התקשורת הישראלים בצאת יום הכיפורים. הללו מצאו, עם זאת, את כל הזמן הנדרש להתמקד בתפילות ההמונים לסליחה ומחילה ממושג מומצא ומדומיין. לנו לא נותר אלא להיוותר המומים משתיקת התקשורת הישראלית בעניין זה, וממידת הדילטנטיות של כתבי הביטחון שלנו שהפכו מזמן ליצורים מגוחכים.

ובכל זאת כדאי להקדיש מספר מילים לחשיבותה של הברית החדשה שעליה הכריז הנשיא ביידן. ראשית אין חולק על-כך שהיא מכוונת בלבדית אל מול עוצמתה ההולכת ועולה של סין במרחבי האוקיינוסים השקט וההודי.

בעניין זה ניתן כבר לומר כי הנשיא ביידן הוא יורשו וממשיכו הישיר של קודמו, הנשיא טראמפ, שפעילותו האנטי-סינית הייתה אחת מאבני היסוד במדיניותו הגלובלית.

עתה ניתן לומר בבירור כי מעצבי המדיניות בארצות-הברית רואים בסין (ולאו דווקא ברוסיה) את היריב המרכזי, וכי הם יכוונו את מרב מאמציהם בעתיד לאזור זה הרחוק מאוד מהמזרח התיכון. כל זאת במטרה להחליש ככל הניתן את השפעתה של סין בזירה ההיא, יתכן שגם על-ידי צרוף מדינות נוספות להסכם החדש, כאשר המועמדת הטבעית לכך היא כמובן הודו, ובעתיד היותר רחוק ובסבירות פחותה אף יפן.

על הברית המפתיעה הזו שכונתה AUKUS (ר"ת של אוסטרליה, בריטניה וארה"ב) ועל משמעותה האסטרטגית מרחיקת הלכת – לא דווח באף אחד מערוצי התקשורת הישראלים בצאת יום הכיפורים

אין פלא אם כך, שתגובתה של סין למהלך האמריקאי, שנחשב לאחד המהלכים החשובים בזירה זו מאז מלחמת העולם השנייה, הייתה חריפה וחדה במיוחד. שופרותיה הרשמיים כינו את ההסכם "בלתי אחראי" ושיגרו איום בלתי מוסווה, בהדגישם כי הוא יפגע במדינות שחתמו (ובמשתמע גם באלה שיחתמו) עליו. באחד מאמצעי התקשורת הסינית אף נאמר כי "אוסטרליה הפכה עצמה ליריב של סין".

מבחינה נוספת כדאי לציין בהקשרו של ההסכם שני דברים מעניינים במיוחד. העניין הראשון אינו קשור לישראל, והוא העובדה כי מפסידה עיקרית ממנו כבר עתה היא צרפת, שהייתה חתומה בהסכם עם אוסטרליה על אספקתם של שתים-עשרה צוללות קונבנציונליות בשווי של 66 מיליארד דולר.

משום כך ברור מדוע עורר המהלך האמריקאי את חרונם של הצרפתים, שכינוהו בלשון מאד לא דיפלומטית "דקירה בגב", ונקטו צעד מרחיק לכת כאשר החליטו  במחאה רועמת להחזיר את שגריריהם מארצות-הברית ומאוסטרליה. תוך כך גם העלו  אף שאלות נוקבות באשר להשפעתו של הצעד האמריקאי דווקא על מערכת היחסים העתידית בתוך ברית נאט"ו.

העניין השני קשור בהחלט אלינו, והוא הנכונות של ארצות-הברית לספק למדינה שהיא בעלת ברית היסטורית שלה צוללות גרעיניות (אף שמודגש שהן לא תהיינה חמושות בנשק גרעיני).

עניין זה חייב ללכוד את תשומת ליבנו מכמה סיבות טובות. הראשונה שבהן קשורה לעצם הנכונות הזו, שאולי מרמזת על אפשרות לשכנע את האמריקאים אף לגלות נכונות לספק צוללות כאלה גם לבעלות הברית האחרות שלה. אנו נמצאים כיום במצב שבו (על-פי דבריו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, במאמר שכתב "בידיעות אחרונות" ב-20 בספטמבר), אין לא לארצות-הברית ולא לישראל תוכניות מגרה בנות ביצוע "לדחות את היכולת הגרעינית של איראן [אפילו] בשנים בודדות".

קביעה זו מקבלת משמעות משנה נוכח הערכתם של בכירים במערכת הביטחון האמריקאית, שהושמעה לאחרונה, כי לישראל אין באמת יכולת לפגוע אווירית באורח רציני בתשלובת הגרעין של איראן.

הנכונות לספק לבת ברית צוללות גרעיניות חייבת ללכוד את תשומת ליבנו. ראשית, עצם הנכונות הזו מרמזת על אפשרות לשכנע את האמריקאים לגלות נכונות לספק צוללות כאלה גם לבעלות בריתה האחרות

הצוללות הקיימות כיום בידי ישראל הינן כנראה בעלות יכולת נשיאה של נשק גרעיני לתקיפה, אך אינן גרעיניות כשלעצמן. צוללת גרעינית הינה צוללת המונעת על-ידי מנוע המופעל מביקוע גרעיני (ולא על-ידי דלק רגיל); היא מכילה, למעשה, מעין כור גרעיני קטן בתוכה. היתרון המשמעותי שיש לצוללת גרעינית על-פני צוללות אחרות הינו העובדה, שבשל הכוח הגרעיני שהיא מייצרת היא מסוגלת להישאר מתחת למים עד חצי שנה לערך, ולכן פחות חשופה לזיהוי. הצוללות שנמכרו לאוסטרליה הינן צוללות מסוג זה, אך הודגש שלא תהיינה חמושות בנשק גרעיני.

במצב כזה יש לומר כי רכישת צוללות גרעיניות, אף אם תהיה תלויה בהתניות מדיניות לא פשוטות, תספק לישראל במשחק האסטרטגי החדש המתהווה באזור (משחק המתכנה בלשון האסטרטגים MAD – Mutual Assured Destruction או השמדה הדדית מובטחת) כלי נוסף שלו עוצמה חסרת תקדים. שכן צוללת גרעינית הינה באמת נשק יום הדין, ואם ישראל תוכל להשיגו ביום מן הימים יתרחבו מאוד יכולות התמרון שלה בכל מהלכיה כלפי איראן.

ישי קורדובה (74) הינו סא"ל בדימוס. שימש, בין היתר, כמפקד "מערכות", בית-ההוצאה לאור של צה"ל, ולאחר מכן כעורך הראשי של ההוצאה לאור במשרד הביטחון. בעל תואר שני במנהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד, בעל תואר שני בהיסטוריה מאוניברסיטת תל-אביב ובעל תואר ראשון בספרות אנגלית מאוניברסיטת תל-אביב.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 755 מילים
סגירה