"מכתבים מהאגף הסגור" אינו רק ספר שירה. הוא מפה להתעוררות רוחנית ונשמתית; למסע הגיבורה, על כל שלביו. ב"מכתבים מהאגף הסגור", איריס אליה כהן לוקחת את הקוראת דרך משבר גדול, סבל ואובדן של פנים וחוץ עד כי לא נשאר כמעט דבר מן העבר, דרך התעוררות אל תודעה חדשה, התבוננות בעבר דרכה, ועד לשחרור וחופש של האני האותנטי.

ב"מכתבים מהאגף הסגור", איריס אליה כהן לוקחת את הקוראת דרך משבר גדול, סבל ואובדן של פנים וחוץ, דרך התעוררות אל תודעה חדשה, התבוננות בעבר דרכה, ועד לשחרור וחופש של האני האותנטי

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הספר פותח בשיר "הדרך" – שיר תודה לשירה עצמה. השיר מתחיל מנקודת שפל:

ובְרֶגַע אַכְזָר
שֶׁל בְּדִידוּת מַמְאִירָה

משם עובר דרך ארוכה, מטלטלת ומתעתעת של איסוף העצמי, בכוחות אחרונים. צעדיה של המשוררת כבדים, לא יציבים, והדבר שמחזיק את היתכנות החיים הוא האמון של המשוררת בשירה ואמון השירה עצמה במשוררת. ככה הן נתלות זו בזו, חייה של האחת בכפה של האחרת.

אֲרֻכָּה-אֲרֻכָּה
אֵין מִלִּים לְאוֹמְרָהּ
אֲבָל בְּסוֹפָהּ
הֶחֱזַקְתְּ בָּהּ, וְהִיא בִּתְמוּרָה
אֶת חַיַּיִךְ –

שִׁירָה.

הספר מחולק לארבעה שערים: מכתבים מהאגף הסגור, חנני נא, בנות עשרים ואיילות, ומכתב שחרור.

החלק הראשון של הספר, "מכתבים מהאגף הסגור", הוא פואמה המורכבת משירי כאוס, פירוק והתפוררות של כל מה שעד אותו זמן נחשב כיציב. כותבת איריס:

אֲנִי לֹא יַצִּיבָה
אֲנִי לֹא
יַצִּיבָה,
אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ!
רַעַשׁ קַל עַד בֵּינוֹנִי
כָּבֵד פּוֹקֵד אוֹתִי
צְפוֹנִית לַלֵּב

מַכֶּה בְּעֹמֶק הָאוּנָה
הֲרָקָתִית, וּמְטַלְטֵל
תַּגִּידִי מַה יִּהְיֶה?
תַּגִּידִי מַה יִּהְיֶה?

אִם מְבַקְּשִׁים לִמְדֹּד: בְּעֵרֶךְ
שֶׁבַע נְקֻדָּה שָׁלוֹשׁ
עַל פִּי סֻלָּם אַבָּרְבַּנֶל

(מתוך "הפחד בא כמו שגעון")

המשוררת אבלה על אובדן זוגיות, אהבה, על כך שאולי מעולם לא היתה התאמה ואהבה בינה לבין בן זוגה, על המעט שהיא הסכימה לקבל לאורך השנים ועל הויתור על עצמה.

המשוררת אבלה על אובדן זוגיות, אהבה, על כך שאולי מעולם לא היתה התאמה ואהבה בינה לבין בן זוגה, על המעט שהיא הסכימה לקבל לאורך השנים ועל הויתור על עצמה

עטיפת הספר של איריס אליה כהן "מכתבים מהאגף הסגור", ציור ועיצוב עטיפה: לילך הברמן

הרבה מן השירים בחלק הזה כתובים בגוף שני וניתן לקרוא אותם בשתי צורות: האחת, המשוררת כותבת אל האישה שהיא היתה לפני ההתפרקות – האישה השלמה כביכול, האידיאל – לקוי עד כמה שיהיה – היציב, האסוף, והשניה, שהיא כותבת לשירה עצמה. כך או כך, בחלק הזה מתבררת עוצמת השבר שהמשוררת חוותה וחווה. אבל גם במקומות האפלים ביותר, היא מוצאת נקודות אור: משפט שאומרת לה בתה, שאלה ששואל הבן, זכרון ילדות מחמם.

החלק השני של הספר מדבר את תחילתה של הטרנפורמציה העומדת בפתח כאשר האדם משחרר את הדברים בהם הוא היה תלוי, כולל הפרסונה שלו, האמונות שלו על עצמו ועל אחרים, התלות המדומה שלו בחפצים, תארים, אנשים אחרים. כשמו של השער – "חנני נא" – בחלק הזה המשוררת מוותרת על כל אותם דברים שהיו רכושה בעבר; היא משחררת אותם, לא מתוך נחיתות או פחד אלא משום שהיא הגיעה לתחתית ובה היא מגלה שיש לה כל מה שהיא צריכה בתוך עצמה. יש לה שפע ועוד יהיה לה שפע ואין לה צורך בדבר.

בהומור, בכאב, איריס פורשת את תהליכי השחרור מכבלי הפרסונה שלה: בשיר "הסכם ממון" היא מוותרת על כל רכושה למען חייה. ב"הצהרת הון" היא שוטחת את התהליך המבזה והמתיש שנשים עוברות בתהליך הגירושין – ודרך הטפסים והבירוקרטיה אוחזת מנעד עצום בין הריק והאין לבין השפע הבא עם השירה.  רכושה בסוף השיר מסתכם בכך:

שִׁירִים שְׁלֵמִים
קָבַרְתִּי בַּחֲשַׁאי
עָמֹק מִתַּחַת לַבַּלָטוֹת

ב"הצהרת הון" המשוררת שוטחת את התהליך המתיש שנשים עוברות בגירושין. רכושה בסוף השיר מסתכם בכך: שִׁירִים שְׁלֵמִים/ קָבַרְתִּי בַּחֲשַׁאי/ עָמֹק מִתַּחַת לַבַּלָטוֹת 

החלק השלישי, "בנות עשרים ואיילות", עוסק בהשלמה עם העבר ובפרידה ממנו. וכך כותבת איריס:

אוּלַי הָיִיתִי אַיָּלָה
מִבְּרֵאשִׁית שׁוֹטֶטֶת
נָדַּה בָּעוֹלָם

אוּלַי הָיִיתִי אַיָּלָה
מֵאָז וּמִתָּמִיד
אַחַת לְגוֹרָלָהּ

השירים בחלק השלישי עוסקים ברפלקציה על העבר – על אמהות וילדות, אהבה ופרידה מחברות, ועל ויתורים שעשתה – כולם מתוך מודעות חדשה, משחררת, משלימה.

החלק הרביעי, "מכתב שחרור", נפתח בשיר "החלטות לשנה החדשה". בשיר, אלמנטים אובייקטיבים (הטבע) מתמזגים עם הסובייקטיבי (לשחרר, ללכת, לנשום, לעשות) והישות האותנטית, המובדלת מן הכלל של המשוררת, יוצאת אל האור.

עם הקריאה אנחנו מתוודעים לחיים החדשים שהיא יוצרת לעצמה משיצאה אל האור ואל רכושה האמיתי והיקר: אהבה (לילדיה, לאביה ואמה, לחברותיה, לגבר שבחייה) והשירה עצמה.

יֵשׁ אַהֲבָה גְּבוֹהָה
מִמְּהִירוּת הָאוֹר

עם השיר "הוצאה עצמית", תחושת הניצחון מתעצמת וגדלה – הדרך שעברה המשוררת בהירה וברורה עכשיו והיא צלחה אותה ונותרה בחיים.

מֵהַשְּׁבָרִים
(כְּלוֹמַר, שְׁבָרַי)
אֶסְלֹל לִי שְׁבִיל
אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה זוֹ דֶּרֶךְ חַתְחַתִּים
אֲבָל אֲנִי
(אֲנִי אֲנִי אֲנִי)
אֶדְרֹך עָלֶיהָ
בְּלִי מוֹרָא
וַחַת
אֵלֵךְ
מִכָּאן עַד קֵץ כָּל הַיָּמִים
בְּנֶפֶשׁ חֲשׂוּפָה
יָפָה
אַחַת
כְּמוֹ שֶׁאֲנִי
בִּמְלוֹא עַצְמִי
עִם הַפָּנִים אֵלַי

השירים בחלק השלישי עוסקים ברפלקציה על העבר – על אמהות וילדות, אהבה ופרידה מחברות, ועל ויתורים שעשתה – כולם מתוך מודעות חדשה, משחררת, משלימה

ולסיום, חלק ד' של השיר "יגון ואהבה" מסמל את ההגעה האולטימטיבית של המשוררת אל יעדה (יעד שלא היא בחרה או ידעה – אלא שהחיפוש אחר האני, בשילוב עם כוחות חיצוניים, דחפו אותה אליו). כאן, המשוררת הגיעה לשלב בו היא שלמה ומובדלת ודבר אינו יכול לקחת את השלמות הזו ממנה.

וּמִמֶּרְחָק –
בְּתוֹךְ שְׁפִיכוּת הָאוֹר
עַל שֶׁכֶם הַבִּנְיָן, כְּשַׂק,
תְּלוּיָה יוֹנָה אוֹ תּוֹר.
נַפְשִׁי הוֹמָה:
וְאִם תָּבוֹא, אָבוֹא
וְאִם תַּקִּישׁ, אֶפְתַּח,
וְאִם תִּתֵּן, אֶקַּח.
אֶשְׁמַע כָּל מַה  שֶּׁיֵּשׁ לְךָ לוֹמַר.

וְאִם תִּשְׁכַּח – אֶזְכֹּר.

רוית ליכטנברג יקותיאל היא משוררת, סופרת ומו"לית שותפה בהוצאת "האם הגדולה". ספר שיריה הראשון ״ואת כלה״ ראה אור השנה. בין תרגומיה לעברית: ספרו עטור הפרסים של ג'וזף ביידן "וונג'ק". ליכטנברג יקותיאל בעלת תואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת CSUN ותואר שני במנהל עסקים בינלאומי מאוניברסיטת UCLA. מאמרים פרי עטה התפרסמו ב-Wall Street Journal ועוד. בשנים האחרונות היא מקדישה את זמנה ליצירת מרחב ספרותי חדש.