חדר 808 המרד הכפול של "משרוע לילה"

בהתחלה מופיעה כתובית, באנגלית ובערבית: "לאלה שלא ויתרו – אהבה היא התנגדות".

ביט אלקטרוני מנוכר מוביל אל חוף ים מאויר, צבוע בצבעי האפוקליפסה. האדמה והשמיים וורודים ועגומים. קו החוף נטוש, כמו אחרי מלחמה או אסון טבע. שני גברים אוחזים זה בזה. במבט ראשון לא ברור אם הם מתחבקים או אולי מתגוששים. זמר שר בערבית – "כשאתה על הגוף שלי / וכשהידיים שלך נוגעות בי / פתאום העולם מחזיר את מה שנגזל ממני / אלוהים שלי / אהבה ממלאת אותי".

שני הגברים המאוירים מתחילים לרקוד בחושניות. מתפתלים אחד אל תוך השני. נוגעים. מלטפים. מתקרבים לנשיקה ומתרחקים. מסתחררים. והשיר נמשך "העבר כבד עלי / אני מוותר על השנים שנשללו ממני / הסוף של זה הגיע מזמן / אתה כל מה שיש לי בעולם הזה / השנים לפניך היו חסרי טעם / שנים של מרירות שירדו לטמיון".

שני גברים אוחזים זה בזה. במבט ראשון לא ברור אם מתחבקים או מתגוששים. זמר שר בערבית: "כשאתה על הגוף שלי/ וכשהידיים שלך נוגעות בי/ פתאום העולם מחזיר את מה שנגזל ממני"

הגברים מנסים להיאחז זה בזה אבל לא מצליחים. כוח חיצוני חזק מפריד ביניהם. אחד מהם נשאב אל בטן האדמה שנפערת תחתיו וצולל אל תוך עולם אפל ומסויט, שצפים בו שברים מעולם ישן שחרב. מסכי טלוויזיה, ריהוט ביתי, כלי בית, ארגזים ריקים, מכוניות, טנקים, מטוסי קרב.

הוא צולל מטה כמו האיש הנופל ממגדלי התאומים בצילום המפורסם של ריצ'ארד דרו, מתרסק אל רחוב נטוש בלב עיר ערבית. לילה מסביב. הוא מנסה להבין איפה הוא. חברו מתרוצץ ומחפש אחריו בין גגות חרבים ושברי אנטנות.

הם כמעט מצליחים לגעת זה בזה, כמעט מצליחים להתנשק, אבל אז שועטים לעברם פליטים מוסלמים מבוהלים, נושאים על כתפיהם צרורות ותינוקות. וברקע הזמר שר "אהוב ליבי / נחלצתי מבורותי / אתה פיצית על השנים שהחמצתי".

הקליפ ההומו-אירוטי הזה, לשיר "רומן רדיו" של להקת האינדי-פופ הלבנונית "משרוע לילה", הוקרן בהקרנת בכורה ביום שישי בערב על מסך גדול בפני כאלף אקטיביסטים, מוזיקאים ואמנים לבנונים. הם התכנסו לערב מחאה ספונטני, על ביטול ההופעה של הלהקה הפופולארית, שהיתה אמורה להתקיים באותו ערב בפסטיבל "ביבלוס" בעיר ג'בייל. באותה שעה פאבים ומועדונים רבים בבירת לבנון השמיעו שירים של "משרוע לילה", שחוגגת השנה עשור.

ההופעה בוטלה אחרי שהנהלת הפסטיבל נכנעה לאיומים מצד הבישופות המארונית של ג'בייל, שפרסמה גילוי דעת שהאשים את חברי "משרוע לילה" בחילול הקודש, בעקבות פוסט פייסבוק של סולן הלהקה, חאמד סינו, שבו הוצגה תמונה של הזמרת מדונה כמדונה מהשילוש הקדוש הנוצרי. לפני שהוקרן קליפ האנימציה ל"רומן רדיו" הוקראה הודעה מטעם הלהקה שהודיעה שתמשיך להיאבק "על עתיד שיאפשר לכולנו לממש לפחות את החירויות הבסיסיות ביותר, עתיד שבו צנזורה חיצונית וצנזורה פנימית לא ימשיכו למנוע מאיתנו לבטא את עצמנו".

מעט מאוד מוזיקאים בעולם מצאו את עצמם – כמו כמה מחברי "משרוע לילה" – בחדרי החקירות של השירותים החשאיים בארצם

למחאה חברתית יש שיק רדיקלי ידוע מאז הסיקסטיז. במיוחד באגפי הרוק והאלטרנטיב. אבל מעט מאוד מוזיקאים בעולם גם מצאו את עצמם – כמו כמה מחברי "משרוע לילה" – בחדרי החקירות של השירותים החשאיים בארצם. רק אחרי שחברי הלהקה הצהירו שלא התכוונו לפגוע בערכי הדת והסכימו למחוק תכנים שהוגדרו פוגעניים מדף הפייסבוק של הלהקה, הם שוחררו. חאמד סינו עזב את לבנון, ולא ברור מתי יוכל לשוב בלי להסתכן.

"משרוע לילה" – "פרויקט לילה", בערבית – הוקמה על ידי סטודנטים באוניברסיטה האמריקאית של ביירות ב-2008. השירים הראשונים היו אקוסטיים ופולקיים יותר, עם חיצים אירוניים שנונים שנשלחו לעבר החברה הבורגנית של ביירות. הם משכו אל הלהקה את גרעין האוהדים הראשון, בעיקר היפסטרים מביירות.

כעבור שנה זכתה הלהקה בפרס ראשון בתחרות שאירגן "רדיו לבנון" והקליטה אלבום בכורה. על הבסיס הזה נבנתה בהדרגה קריירה בינלאומית מרשימה, שכללה הופעות בבמות הפסטיבלים החשובים באירופה ובארה"ב וקהל אוהדים שהלך וגדל בכל רחבי העולם הערבי (וגם לא מעט אוהדים בישראל).

תהילה והצלחה יכולות להיות נשיקת מוות לאמנות ויכולות לתדלק אומץ לב. זו לא פעם הדילמה של בעלי הקריירה המשגשגת. לשמור על ההישגים ולחייך למצלמות, או לסכן הכל ולהעז. "משרוע לילה" בחרה בנתיב השני. זה שבו מסכנים את ההצלחה – ובמקרה שלהם גם את החירות – כדי להילחם למען העקרונות.

למצרים חברי "משרוע לילה" לא יכולים לחזור, אחרי שפעילים להט"בים הניפו דגלי גאווה בהופעה של הלהקה בקהיר ב-2017. שנה קודם בוטלה הופעה שלהם בירדן מסיבות דומות. עכשיו גם העתיד בלבנון לא ברור.

למצרים "משרוע לילה" לא יכולים לחזור, אחרי שהונפו דגלי גאווה בהופעתם בקהיר ב-2017. שנה קודם בוטלה הופעתם בירדן מסיבות דומות. עכשיו גם העתיד בלבנון לא ברור

חאמד סינו, הסולן שגם כותב את כל שירי הלהקה, הוא כנראה ההומו המפורסם ביותר היום בעולם הערבי. המוזיקה של "משרוע לילה" – מלודיות קליטות על מצע אלקטרוני ידידותי לאוזן – עוזרות לדמיין את סצנת המועדונים של ביירות.

מבחינתו של סינו – רחבת הריקודים היא גם רחבת המאבק הפוליטי. "שם הדברים קורים", הוא הסביר לפני שנתיים בראיון ל"ניו יורקר", "העובדה שהומואים מרגישים יותר בטוחים במקומות בילוי מסוימים בביירות, מחזיקים ידיים ומתמזמזים על רחבת הריקודים, אומרת הרבה".

"רומן רדיו" הוא אחד משלושת השירים החדשים שנוספו לאלבום אוסף, ש"משרוע לילה" הוציאה לפני כחצי שנה. שלושתם הופקו מוזיקלית על ידי ג'ו גודאר. הסאונד שלהם מזכיר את סאונד האלקטרו-פופ המפנק של "הוט צ'יפ", להקתו המצליחה של גודאר.

בעולם שבו ערבית היא השפה הרשמית של החרדות, גם הצומוד התרבותי הזה הוא אקט מרשים של התנגדות ואומץ לב

בעולם שבו שירותי הסטרימינג מאלצים מוזיקאים להתפרנס בעיקר מהופעות חיות, "משרוע לילה" חיים בעיקר מההופעות במערב. הם יכלו להגיע הרבה יותר רחוק אם היו מקלים על הקהל ועוברים לשיר באנגלית או בצרפתית. אבל חברי "משרוע לילה" לא מוותרים על הערבית. בין השירים בהופעות חאמד סינו פונה אל הקהל בערבית. בעולם שבו ערבית היא השפה הרשמית של החרדות, גם הצומוד התרבותי הזה הוא אקט מרשים של התנגדות ואומץ לב.

 

אמיר בן-דוד אוהב מוזיקה מאז סוף שנות השישים. כותב, מלחין, מנגן ושר ב״אבטיפוס״ מאז שנות השמונים. כותב בכיר וחבר מערכת בזמן ישראל

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 876 מילים
סגירה