למה צריך לומר לא לעוד מרינות בחופי ישראל? התשובה היא פשוטה, אין צורך בגזלת חופי הים המצומצמים כדי לאפשר לקומץ להחנות את סירת הפאר. זה לא שיח של עשירים ועניים, זה שיח על מוסר ואתיקה, האם ראוי להקצות עוד חופי ים חוץ מאלה שכבר איבדנו לטובת מרינות.  

למה צריך לומר לא לעוד מרינות בחופי ישראל? התשובה פשוטה: אין צורך בגזלת חופי הים המצומצמים כדי לאפשר לקומץ להחנות את סירת הפאר. זה לא שיח של עשירים ועניים, זה שיח על מוסר ואתיקה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כדי להבין במה מדובר, כדאי לטייל במרינה בהרצליה ולראות איך פיסת חוף לא קטנה עוצבה מחדש. יש שם מקום לסירות רבות, יש טיילת, יש חנויות למכביר ויש שם דירות שצופות אל הים למרבה במחיר. מה לא נשאר שם? חוף, לנו האזרחים, השוחים, הגולשים ואלה שסתם אוהבים לשבת מול הים.  

כמובן שאם נבדוק, נראה מחקרים רבים המדברים על השפעות סביבתיות הקשורות להסעת החול, לבעלי החיים והצמחים בחוף ובים ובכלל.  

הים הוא משאב ציבורי מאוים. מאוים על ידי מדיניות של קידוחי גז טבעי, דיג אינסופי, מתקני התפלה ובעיקר זיהום הולך וגובר של הים, שמקורו גם בנופשים בים התיכון שלא אוספים את הזבל, פלסטיק שנותר בחופים ונסחף עם הגלים ושאריות נפט וזפת שמגיעים מדי פעם מאיזושהי ספינה דולפת.  

אני לא מתכוון לבקש לאסור שימוש בים למטרות כלכליות, אני כן מבקש להסב את תשומת הלב שהים שייך לכולנו, לבני האדם ולא פחות לבעלי החיים והצמחים שחייבים את מרחבי המחיה. צבי הים הגיעו לעולם לפני מיליוני שנה. אין כל סיבה בעולם לפגוע בהם עם ספינות או דייגים שפוצעים אותם, בגלל חוסר הבנה של חשיבותם בעולם. משתמשי הים חייבים להיות רגישים לחיי בעלי החיים ובעיקר להבין שאם נפר את המגוון הביולוגי גם אנחנו נעלם מהעולם. זה לא איום, כך עובדת המערכת הביולוגית והאקולוגית.  

ממעוף הציפור אפשר לראות איך חופי ים בישראל נתפסים על ידי תחנות כוח שפעלו פעם בסולר וכעת בפחם, תחנות שנקווה כי ייעלמו עם כניסת האנרגיה המתחדשת לחיינו. אך לפי שעה התחנות באשקלון, רייטינג וחדרה תופסות מרחבים לא קטנים של חוף.

במרינה בהרצליה פיסת חוף עוצבה מחדש. יש שם מקום לסירות רבות, טיילת, חנויות למכביר ודירות שצופות אל הים. מה לא נשאר שם? חוף, לנו האזרחים, השוחים, הגולשים ואלה שסתם אוהבים לשבת מול הים

כעת נוסיף להם את בסיסי הצבא ואת הנמלים הגדולים באשדוד ובחיפה שגוזלים נפח משמעותי מהחופים. אליהם נוסיף את הנמלים הוותיקים ביפו, תל אביב ועכו. אם לא די בכך, כל רשות מקומית השוכנת על חוף ים מאיצה את הפיתוח וחונקת את החופים בבניה לגובה רב, סלילת טיילות שלא מאפשרות לחול לנוע באופן טבעי. יש גם אלה שמוסיפים סלעים כדי לשמור על הטיילת שבנו מקריסה.

יש גם ישובים לא מעטים שנמצאים על סלעי כורכר, שהמים מכים בהם ללא רחם. די שתטיילו בחופי יפו, בת ים, חוף הצוק וצפונה ממנו, וכך גם בנתניה. אלה רק דוגמאות לנזקים שבני אדם חתומים עליהם.  

ולאחר שמנינו את כל אלה נוסיף את המרינות שצצו עם השנים. מרינות שהמשתמשים בהם הם בעלי אמצעים, שכן אחזקת הסירה לא זולה. הענף הזה לא מפותח כמו במדינות אחרות במרחבי הים התיכון, שכן מרבית הישראלים מעדיפים לטוס בזול ולחזור תוך כמה ימים. הפלגה ביאכטה מצריכה אורך נשימה וזמן. בישראל יש מרינות באשקלון, באשדוד ובתל אביב. נמלי יפו ועכו גם הם מקום שממנו אפשר לצאת לדוג או לשוט ודומה שדי בכך להיקף ולצרכים הקיימים.

"חוף הים הוא לא מגרש חניה ליאכטות": ועדת התכנון המליצה לא להקים מרינות https://t.co/3gVgYozEnw pic.twitter.com/ynPBOJIEqT

— Haaretz הארץ (@Haaretz) November 30, 2021

בוועדה המצומצמת הוחלט בינתים להקים מרינה אחת בלבד בנהריה ולוותר על שש נוספות, אבל נושא המרינות אמור לעלות שוב בעוד כחודש וחצי לדיונים במועצה הארצית ובממשלה, ושרת הפנים שקד מבקשת להרחיב את האישור גם לנתניה. האמת היא שלא ברור למה זה כל כך דחוף. נכון, ראשי וראשות עיריות מאמינים שמרינה תקדם את הכלכלה המקומית.

נושא המרינות אמור לעלות לדיון. האמת היא שלא ברור למה זה כל כך דחוף. נכון, ראשי וראשות עיריות מאמינים שמרינה תקדם את הכלכלה המקומית

אבל אני מציע להם לבדוק שוב את המספרים ואת העובדות. לבדוק את מידת התועלת אל מול הנזק הנוסף לחוף שהופך להיות בלתי נסבל ובלתי נסלח. המרינות הן המסמר האחרון בארון הקבורה של החוף והים, הן מחסלות את החול שבחוף ואיתו מגוון רחב של בעלי חיים וצמחים.

טוב תעשה הוועדה הארצית לתכנון ולבניה אם תעצור את הניסיון להקים עוד מרינות כאן ועכשיו. כולנו מכירים את השיטות, לשלם הון ליועצים עבור חוות דעת שמזכירות לי חדשות ממומנות בכלי התקשורת. לצערי אנשי מקצוע רבים, ביניהם גם אנשי מקצוע מעולים, נופלים למלכודת של פוליטיקאים ואנשי עסקים, שכל עיניים הוא שורת הרווח הכלכלי לאיש העסקים והאלקטורלי לנבחר הציבור.  

בנימה אישית, אני צועד לא פעם לאורך חופי ישראל, בחודשים האחרונים בחופי הגליל המערבי ונהריה. חופים נפלאים שסבלו וסובלים מהטורפים האנושיים, והכוונה היא לכל אותם אזורי תעשייה ומתקנים שהתמקמו שם בעבר ונותרו עדיין סמוכים לחוף הים, חופים שסמוכים לקרקעות שנמצאות בצורה כזו או אחרת בידיים פרטיות.

יש לבדוק את מידת התועלת אל מול הנזק הנוסף, הבלתי נסלח והבלתי נסבל לחוף. המרינות הן המסמר האחרון בארון הקבורה של החוף והים, מחסלות את החול שבחוף ואתו מגוון רחב של בע"ח וצמחים

הלחץ על נבחרי הציבור אדיר והם נכנעים, מי יותר ומי פחות. חשוב שכנסת ישראל וממשלת ישראל יתעוררו לפני שנמצא עצמנו בלי חופים ועם מפלס ים במגמת עליה. זוכרים? יש משבר אקלים ומשבר של מגוון ביולוגי שמאיימים עלינו הרבה יותר מכל וירוס. 

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.