מה הסיכוי שברק יפגע פעמיים באותו מקום? את הקלישאה הזו חמאס שובר כבר שלוש שנים ברציפות. בפעם האחרונה זה קרה בשבת האחרונה, עם שתי רקטות שנחתו בים מול חופי גוש דן.
תחילה לא היה ברור שמדובר בחמאס, כשהחשד המיידי נפל דווקא על הג'יהאד האסלאמי שמאיים בשבוע האחרון לירות לעבר ישראל בשל מצבו של העציר המנהלי הישאם אבו הוואש השובת רעב כבר כמה חודשים ונמצא במצב קריטי. כמה שעות אחר כך הצביע המודיעין הישראלי על "זהות" הרקטות, ששוגרו מתוך אתר שיגור שנשלט כולו על ידי חמאס.
גורמים ישראליים סיפרו בשלב הזה שהלחץ בצד הפלסטיני היה חסר תקדים בהשוואה לאירועים קודמים. חמאס הבין כי הוא דוחק את ישראל לפינה ואין לה ברירה אלא להגיב. בסופו של דבר, התגובה הייתה מדודה יחסית – כזו שאפשרה לחמאס לפנות את המחנות שלו, ועל ידי כך להימנע מנפגעים ומלחץ מיותר מהרחוב בעזה להיגרר לסבב לחימה.
ובשפה הברורה לשני הצדדים – ירושלים ועזה: אפשר לסגור את האירוע.
ושוב לגבי מכת הברק. נראה שדווקא לירי בשבת הייתה כתובת מדוייקת ומסר ברור. בדרך כלל הרקטות הכבדות של חמאס מדויקות יותר, כל שכן כשצריך לכוון אותן לאזור חיוג 03, שהוא מטרה אחת גדולה. הירי לים לא נראה מקרי, מישהו כיוון לשם ורצה להפחיד את תל אביב מבלי לגרום לנפגעים. בכלל, גם חמאס מבין שירי לעוטף עזה נתפס כהטרדה, ירי לתל אביב כהתרסה.
חמאס, בשונה מהג'יהאד האסלאמי, הוא ארגון הרבה יותר היררכי וממושמע. הסיכוי שירי כזה הוא תולדה של יוזמה מקומית – כפי שראינו בעבר אצל הג'יהאד האסלאמי – נמוך מאוד עד כדי בלתי אפשרי. לפני כל החלטה על ירי יש הליך חשיבה שבוחן את ההשלכות, תעתיק דומה לזה שנעשה בישראל. חמאס הוא לא ארגון מתאבד, הוא ארגון חושב, כל שכן תחת יחיא סנוואר, ולכן נראה שיש הגיון מאחורי ההחלטה לירות לעבר תל אביב.
ידוע שחמאס לא מרוצה מקצב התקדמות השיקום בעזה ונתקל בכתף קרה של מדינות ערב. סנוואר ואנשיו, שהבטיחו שיפור ושיקום אחרי מבצע "שומר החומות", נאלצים להביט לרחוב העזתי בעיניים ולתת הסברים.
ידוע שחמאס לא מרוצה מקצב התקדמות השיקום בעזה ונתקל בכתף קרה של מדינות ערב. סנוואר ואנשיו, שהבטיחו שיפור ושיקום אחרי מבצע "שומר החומות", נאלצים להביט לרחוב העזתי בעיניים, ולתת הסברים
אחת הסיבות העיקריות לכך היא מצרים, שדאגה בחודשים יוני-יולי האחרונים להכניס עשרות טרקטורים לעזה בקול תרועה, אבל מאז רק קול ענות חלושה. קהיר ממתינה כנראה לכסף זר שיממן את זה, והוא עדיין לא מגיע.
כסף אחר שכן זורם לרצועה הוא הסיוע הקטארי למשפחות הנזקקות. גם כאן חמאס נמצא בבעיה. בשבועות האחרונים החלו לצוץ דיווחים כי משפחות רבות לא מגיעות לקחת את הכסף מהבנקים בעזה.
מתברר שהשכר שמכניסים הפועלים שיוצאים לעבודה בישראל גורם לרבים לוותר על ההשפלה לקבל 100 דולר בכל חודש, שהם מחצית משכר עבודה יומי של פועל עזתי בישראל. חמאס בהקשר נתפס שוב כגורם מפריע, שכן הוא זה שעצר את יציאת הפועלים לישראל במשך שנים והעדיף להסתמך על מענקי סיוע זעומים שדרדרו את עזה לעוני מכפיר.
מתברר שהשכר שמכניסים הפועלים שיוצאים לעבודה בישראל גורם לרבים לוותר על ההשפלה לקבל 100 דולר בכל חודש, שהם מחצית משכר עבודה יומי של עזתי בישראל
במצב הדברים הזה, מעניין מאוד לראות את ניתוח המצב מהצד הישראלי. בעבר הלא רחוק, הרפלקס המותנה של ירושלים אחרי צבר אירועים כמו בשבוע שעבר – ירי הצלפים ממנו נפצע עובד של משרד הביטחון וירי הרקטות בשבת – היה לפגוע מייד גם במרקם האזרחי.
זה כלל לרוב צמצום או סגירה מוחלטת של מרחב הדיג ועצירה מיידית של מעבר סחורות. בחודשים האחרונים נוסף לזה מנוף לחץ משמעותי בדמות אלפי הפועלים שיוצאים לישראל. אלא שאתמול (ראשון), שום אמצעי בסל הענישה הזה לא נשלף.
בישראל הבינו כי דרך מעבר הפועלים אפשר להעמיק את הטריז בין חמאס לאוכלוסייה בעזה מבלי לירות כדור אחד.
זה אולי מוקדם מדי לקבוע שתושבי עזה הבינו שיש כאן "תג מחיר" ברור, אבל המספרים מדברים בעד עצמם: שכר ממוצע של פועל ברצועה עומד על 1,200 שקל. בישראל הוא עומד על 7,200 שקל. 15 שנה של שלטון חמאס לא הצליחו לסגור את הפער הזה, אלא להיפך – להרחיב אותו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם