המגזר החרדי עבר טלטלה חזקה בתקופה האחרונה. התאבדות חיים ולדר אחרי פרסום פרשת הפגיעות מסעירה את המגזר. יש דעות לכאן ולשם, תהיות אם להאמין לנפגעות או לא, קמפיינים אמיצים ובלגן עד לב השמים.

ובתווך, בתוך כל הסערה, נאלם קולם של המנהיגים החרדיים. כן, אלו שנוסעים מעיירת פיתוח אחת לשנייה כדי לקושש שלושה קולות למפלגתם, אלו שיודעים היטב לנסח קולות קוראים ומנשרים בכל סכסוך על סגן רל"ש בעיריית ירוחם, ולהוציא את הכביסה המלוכלכת איש על מחנה רעהו בכל הכוח (כן כן, תבדקו בארכיונים את הבחירות המוניציפליות ב-2018 או את הפילוג החרדי ב-1988 ותופתעו).

בסערת חיים ולדר נאלם קולם של המנהיגים החרדיים. כן, אלו שנוסעים מעיירת פיתוח אחת לשנייה כדי לקושש קולות למפלגתם, אלה שמיטיבים לנסח מנשרים בכל סכסוך על סגן רל"ש בעיריית ירוחם

ודווקא כעת – שתיקה רועמת. גם כשכבר יצא מסר מטעמו של הרב גרשון אדלשטיין בעניין – הוא כלל מסרים בגנות לשון הרע ורכילות, על חובת השתיקה המוחלטת ופניה רק לגורמים האמונים על כך ומומחים לעניין.

מכיוון שאין גוף חרדי רציני שמטפל בתקיפות מיניות, המסר של מנהיג הציבור הליטאי, הרב גרשון אדלשטיין, לנפגעים ולנפגעות: תסתמו את הפה! pic.twitter.com/0najJpKMh7

— אהרן רבינוביץ (@AronRabino1) December 30, 2021

לא, הכוונה היא לא למשטרה, כי במגזר נמנעים מפניה למשטרה בנושא. למי כן? לגורמים האמונים על כך ומומחים בעניין. מי זה? רמז: אף אחד. כמובן שהמסר היה מלווה ברמיזות לכיוונו של אהרן רבינוביץ', כאילו מדובר ברוצח ושופך דמים, והדגיש שוב ושוב את חשיבות השתיקה והצנעת העניין.

מה עומד מאחורי השתיקה הזו? למה אין כמעט אף מנהיג חרדי שמצא לנכון לחבק את הנפגעות, ולדבר על חומרת העניין מהבחינה הזו? נכון, היו רבנים אמיצים כמו הרב שמואל אליהו ורבנים נוספים שנכנסו לעובי הקורה, והוציאו הודעות תמיכה וחיזוק לנפגעות. נכון, הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו מצא לנכון לשלוח מסר תמיכה בהן (לכאורה לאור הביקורת הציבורית עליו). הבעיה היא שאף לא אחד מהם הוא רב שמייצג את המיינסטרים החרדי. כן, גם הרב הראשי לא מהווה ממנהיגי המגזר. בשום סיטואציה.

דווקא כעת – שתיקה רועמת. גם כשכבר יצא מסר מטעם הרב גרשון אדלשטיין בעניין – הוא כלל מסרים בגנות לשון הרע ורכילות, על חובת השתיקה המוחלטת ופניה רק לגורמים האמונים על כך. רמז: אף אחד

השתיקה מונעת מסיבה אחת: הרצון להמשך המצב הקיים. לא, איני מאשים חלילה את כל רבני המגזר החרדי ברצון להמשיך את תרבות האונס. כן נראה מההתנהלות המזעזעת שלהם בפרשיה שנוח להם יותר לשמר את המצב הקיים. לא לתת לגופים מסויימים, חיצוניים או פנימיים, עיתונאיים או טיפוליים – לזעזע את עולמם. 

סערות בתוך המגזר והתפתחויות שאינן תלויות ברבנים – מזה בדיוק הם מבקשים להימנע. מאיבוד המושכות. ומהחשש ההיסטרי שלא הם יכתיבו את סדר היום אלא המציאות. הפחד מהעובדה שהתנהלותם ודעתם של אנשים עשויה להיות מוכתבת על ידי גורמים חיצוניים או על ידי מעשים – מזעזעים ככל שיהיו – של אדם כזה או אחר – לא נותן להם מנוח.

היטיב להגדיר זאת העיתונאי ישראל פריי, שערך הקבלה בין סערת ולדר לאסון מירון. גם אז ההנהגה החרדית הסתגרה והגנה על עצמה – עד שלבסוף הפסידה. דומה שגם כאן, ההנהגה הפסידה – לפחות באופן חלקי.

פרשת חיים ולדר שחשפו אהרן רבינוביץ' ושירה אלק היא תעודת כבוד למגזר החרדי. חרף הקושי והפחד, הטוב מצליח לגבור, בדרך להפוך אותנו לחברה מתוקנת יותר. ולא, המצב לא מושלם, עוד מסתובבים בינינו כיסי התנגדות מכוערים, חבל, במקום להרגיש מאוימים – בואו תהיו מנהיגים.

אין לכם באמת ברירה: pic.twitter.com/7Jyyl0W0AR

— ישראל פריי (@freyisrael1) January 2, 2022

חלק ניכר מהציבור מבין שאי אפשר לעצום עיניים ולתת למציאות המחרידה הזו להמשיך להתקיים באין מפריע, שאסור לשתוק. חלק ניכר מהציבור מבין שצריכה להישמע זעקה, מהשטח, שתצעק את קולם של הנפגעים ותמנע את המקרים הבאים.

ומנגד, לא ניתן להתעלם מהנזק העצום שגורמים הרבנים בניסיונות ההשתקה שלהם. כן, ילד שמתחנך שלדבר על פגיעות זה "לשון הרע ושפיכות דמים" – ישתוק כשייפגע. נפגע ששומע מסרי אימה בגנות הדיבור על הפגיעה, תוך שאותם רבנים מתיימרים לקבוע לו את אופי הפנייה המדוייק (לגופים שאינם קיימים, כזכור) – עשוי להישאר להתמודד אתה לבדו. עצוב.

רבים בציבור מבינים שצריך לזעוק את קול הנפגעים. מנגד, לא ניתן להתעלם מהנזק העצום שגורמים הרבנים בניסיונות ההשתקה שלהם. ילד שמתחנך שלדבר על פגיעות זה "לשון הרע ושפיכות דמים" – ישתוק כשייפגע

יש כל מיני פתרונות שצצים, אך בסיבה שאיפשרה את חופשיותו של ולדר, טמונה הבעיה. וזו בעיה מקיפה. לכן הקמת גוף רבני שיטפל בבעיות לא מספקת, משום שגם אז הגוף ישרת את המטרה: שליטה מלאה על השתלשלות האירועים בלי קשר בהכרח למציאות ולצורך בשטח.

דרוש מענה נרחב יותר, גוף עצמאי, לא עסקני ולא ממוסד – שיקבל בשעת הצורך את מלוא הגיבוי הרבני, לפי המציאות בשטח. ככל שיהיו פוגעים וככל שיידרש בכדי לעצור אותם מלהמשיך הלאה בפשע.

אחרת, המציאות הקיימת כיום במוסדות החינוך, תמשיך להתקיים. מקרי פגיעות יסתיימו, במקרה הטוב, בהשעיה של הפוגע תוך חוסר מענה לנפגעים, וגרוע מכל – טיוח מוחלט והשתקה שמאפשרים לפוגע, לעיתים, להמשיך במעשיו במקום אחר, ומסכנים את נפשם של הנפגעים ולעתים אף את חייהם.

קורבנות ולדר: שפרה הורביץ ז"ל התאבדה יומיים אחריו https://t.co/h5SI3TAWDE via @newsbuzznet

— Boruch Rizel (@rizel_boruch) December 30, 2021

שלום קופילוביץ הוא צעיר בוגר המגזר החרדי, מתעניין בפוליטיקה ותקשורת ומשרבט מלים להנאתו מעת לעת. מאמין בכל ליבו ונפשו בליברליזם, אקטיביזם והכלת האחר.