הצפייה בצופית גרנט עם אירגון להב"ה עושה חשק להתבולל

בנצי גופשטיין מתראיין לצופית גרנט (צילום: צילום מסך מערוץ 13)
צילום מסך מערוץ 13
בנצי גופשטיין מתראיין לצופית גרנט

הדבר הראשון שהתחשק לי לעשות אחרי הצפייה בחלק הראשון בסדרה "צופית גרנט ללא גבולות", זה להתבולל. אחרי ששתתה שתן, טובלת מושיעת האבודים ברפש ובאה "לחקור" את "להב"ה", הארגון הגזעני שרודף ערבים ומציל יהודיות משמד.

העורכת היתה נחרצת. "את חייבת", דחקה בה. גם צופית נגד השתקה, "השתקה זה חולי חברתי", נחרדה מהחולי הלא נכון.

ואז הגיע בנצי גופשטיין.

"נחמד לראות אותך נבהל מקיצוניות" היא מוותרת לבנצי. הוא מחייך עם כל השיניים. לאט לאט הם נהיים אחוקים. הוא מציע לה חולצת כהנא צדק אופנתית והיא מסמיקה כנערה וזורמת "רק" עם מדבקה נגד התבוללות על הדש, הרי כולנו יהודים.

"נחמד לראות אותך נבהל מקיצוניות" היא מוותרת לבנצי גופשטיין. הוא מציע לה חולצת כהנא צדק אופנתית והיא מסמיקה וזורמת "רק" עם מדבקה נגד התבוללות על הדש. הרי כולנו יהודים

"הנה אבא ואמא שלנו", הוא מציג לה את מערת המכפלה, "קנינו בכסף מלא". הוא ואברהם. אבינו בשבילכם, ומזכיר אירוע נורא שקרה שם לפני שנים ומחזיר אותי לימים שאני רוצה לשכוח. הבן שלי שירת שם אחרי היציאה מלבנון. על האירוע במערת המכפלה כתב אז על דף שמצאתי שנים אחר כך. הנה חלק מדבריו:

"פלוגת לוחמים שלמה סביב קבר רחל. כבר יותר מחודש שאנחנו כאן ואני עדיין מתקשה להאמין שפלוגה שלמה מסתובבת פה עם שכפצים וקסדות כדי שכמה מתפללים יבואו להתפלל בקבר… וכמה תמהונים שמתעמתים איתנו ואומרים 'אתם לא יהודים', יוכלו לבוא לקבר ולהרגיש קרובים לרחל אימנו…"

גרנט מדברת עם סוחר ערבי בשוק. הוא פורש בפניה שושלת רבת דורות במרחב, שהוריו של גופשטיין עלו אליו מאירופה. בינתיים בנצי מסתחבק עם חיילים וקצינים בשטח. שפת הגוף לא מותירה מקום לספק מי כאן בעל הבית. רמז: לא מי שחשבתם.

"אני ערבי ואני אדם", אומר לה הסוחר הערבי.
"ערבי זה ערבי", אומר לה היהודי.
"הוא מדבר כמוך", משקרת צופית לגופשטיין.
הוא נושא נאום נלהב על הרוצח ברוך גולדשטיין, היא מחרישה, היא לא תעצבן אותו עם תגובה. אחר כך תקריין את דעתה ממרחק בטוח. בחדר העריכה.

"אני ערבי ואני אדם", אומר לה הסוחר הערבי. "ערבי זה ערבי", אומר לה היהודי. "הוא מדבר כמוך", משקרת צופית לגופשטיין. הוא נושא נאום נלהב על הרוצח ברוך גולדשטיין

הרבה חילופי מבטים של המראיינת והמרואיין. שתיקה רבת משמעות מצדה וזיכרונות מעצרים וחקירות מצדו. ברקע מנגינה נוגה. אלמלא הרקע – זה סרט בנטפליקס. בנצי מייחצן סירוב פקודה: "בשמחה אגיד לחיילים לסרב פקודה ובשמחה אלך לכלא", מבטיח טרומפלדוס.

בנצי וענת גופשטיין, צילום מסך מתוך הסדרה של צופית גרנט, ערוץ 13
בנצי וענת גופשטיין, צילום מסך מתוך הסדרה של צופית גרנט, ערוץ 13

אשתו ענת לצדו, זו שצוטטה אומרת פעם: "לא ראיתי ערבי שלא מכה את אשתו". עורב וזרזיר. "ספרו לי איך התחילה האהבה שלכם" (פתאום שמעתי בום?).

"הם לא הצליחו לכבוש אדמה אז הם כובשים בנות צעירות", מעלילה הגופשטיינית במתק שפתיים של שועל לחסידה החדשה בשכונה. "המשטרה והפרקליטות לא דואגת להם. אנחנו עושים מה שהם לא עשו". צופית מקשיבה בשתיקה. הצופית הקודמת נשארה בבית. נותרו רק קלישאות ניו אייג'.

אשת גופשטיין וצעירה בתחפושת שפעם הצילו מציפורני ערבי מראיינות בטלפון פעילה שמנסים "לעזור" גם לה לברוח מבן זוג ערבי. הגופשטיינית והפעילה מדברות כהניזם שוטף. "הן מתארות מצב בלתי נתפס", מלחששת צופית ברקע. "היהודיה בסכנה", הן אומרות. היא נלחצת: "יש לה מה לאכול?".

מה שלא נתפס זו הצדקנות של מי שמרגישה קצת אלוהים בטלוויזיה שיש לה בידיים. כל השטיקים פה, שיחות הטלפון הלחוצות, הסודות שאין לגלות, האנחות והלחישות.
צופית גרנט ללא גבולות.

את מטה הפעילות של להבה היא מתארת בפיוטיות. יש שם "מלאכים". מטה ההלשנות פועל כרגע להצלת יהודייה ש"מוחזקת בניגוד לרצונה". גלעד שליט, מאחוריך. צופית בעורף האויב הלא נכון.

הסרט שלה תורם לגופשטיין את הלגיטימציה הארורה שביבי תרם לבן גביר.
קידום שנאה וטרנספר לא צריכים יותר מסרט של מאחדת המשפחות בפריים טיים. קצת נוסטלגיית הרב כהנא, האב הרוחני מהגיהינום שבטח רוקד בקברו את להיט המתנחלים "עוצו עצה ותופר".

הסרט שלה תורם לגופשטיין את הלגיטימציה הארורה שביבי תרם לבן גביר. קידום שנאה וטרנספר לא צריכים יותר מסרט של מאחדת המשפחות בפריים טיים. קצת נוסטלגיית הרב כהנא, האב הרוחני מהגיהינום

הערבי מרחף כמו דמון לאורך הסרט הרע. יש גם פסקול דרמטי, אווירת סכנה. גופשטיין קיבל להקת מעודדות בפריים טיים. נאומים, עצרת, נאצות ותורת גזע. כולל יחצנות לספר: "אמא, אני יהודי או ערבי?"

"מה שמפריע לכם זה הקטע הפוליטי", היא נוזפת בגופשטיין וזורקת עצה, "מה מפריע לכם לה"טבים?". או במילים אחרות, תסתפקו בשנאת ערבים, חברהל'ך.

זה לא סרט תיעודי, זה תשדיר שירות שיבעיר להב"ה ויוליד עוד גופשטיינים.
"איתמר בן גביר מתון", זועק תלמידו של כהנא בדרך ללגיטימציה. "ברוך שלא עשני גוי. אנחנו הולכים לשחוט את האלוהים של מצרים. את שוברים שתיקה", תסלחו לי אם החמצתי אויב או שניים.

צופית זזה הצידה. היא לא יכולה לראות אש שורפת שמאלנים בוגדים. מאוד קשה לה עם הטקסט, היא רגישה. כל הרפרטואר הגזעני עושה לה קווץ' בלב. היא רוצה הביתה לשולי רנד. מאה רבנים חתמו לו על היתר לשאת אישה שניה ופתחו לה צ'אקרה.

בנצי גופשטיין ופעילי להב"ה שורפים דגלי פלסטין, מצרים, שוברים שתיקה ושמאלנים, צילום מסך מהסדרה של צופית גרנט, ערוץ 13
בנצי גופשטיין ופעילי להב"ה שורפים דגלי פלסטין, מצרים, שוברים שתיקה ושמאלנים, צילום מסך מהסדרה של צופית גרנט, ערוץ 13

לסיום היא נושאת נאום סיכום מתחמק, שמסתיים למרבה הזוועה בשיר "מי האיש", למקרה שלא הבנתם מי האיש. מעולם לא ייחלתי כל כך להתנצר.

זה סרט נורא. גרנט שיחקה משחק מתעתע והלכה בין הטיפות כאילו לא מדובר בארגון גזעני מתועב. מתקשה להחליט איפה היא. עיתונאית, אישה, יהודייה, הולכת בלי ומרגישה עם. היא רואה את טוב הלב של גזענים מתועבים. כולנו רקמה אנושית אחת גדולה.

הערבי מרחף כמו דמון לאורך הסרט הרע. גופשטיין קיבל להקת מעודדות בפריים טיים. "מה שמפריע לכם זה הקטע הפוליטי", היא נוזפת בגופשטיין וזורקת עצה, "מה מפריע לכם לה"טבים?". תסתפקו בשנאת ערבים, חברהל'ך

השיא היה כשמתנחל סיפר על פיגוע שנכח בו. על ברכיו ישבה פעוטה שהקשיבה בסקרנות. גרנט חשבה בטח שזו תמונה עוצמתית, ואני שאלתי איפה אמא וכמה נמוך אפשר עוד לרדת.

כשהסרט הסתיים רציתי רק להתקלח ולשטוף את השנאה היהודית עם הצביעות העיתונאית. "היה לי מה זה נחמד", אמרה לעורכת בטלפון. "הפתיעה אותי הפתיחות". אלוהי הרייטינג, הצילני נא.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 863 מילים ו-1 תגובות
סגירה