קזחסטן הרגע הנדיר הזה שבו דיקטטורה מתה

חיילים קזחים משתלטים על רחוב ראשי באלמטי אחרי הפגנות סוערות שם, 7 בינואר 2022 (צילום: AP Photo/Vasily Krestyaninov)
AP Photo/Vasily Krestyaninov
חיילים קזחים משתלטים על רחוב ראשי באלמטי אחרי הפגנות סוערות שם, 7 בינואר 2022

מהפכה שוטפת את קזחסטן ממש בזמן שהמלים הללו נכתבות, לקראת סוף השבוע הראשון של ינואר 2022. ההפגנות התחילו בעקבות עלייה של כמעט 100% במחיר הדלק, צעד דרמטי במיוחד באמצעו של חורף אירו-אסיאתי קר.

מהפכה שוטפת את קזחסטן בימים אלה. ההפגנות התחילו בעקבות עלייה של כמעט 100% במחיר הדלק, צעד דרמטי במיוחד באמצעו של חורף אירו-אסיאתי קר

ההפגנות, שהתכנסו באופן שנראה ספונטני ברחבי המדינה, הציתו אש לגמרי לא צפויה. תהלוכות המוניות התכנסו והחלו לצעוד ברחבי המדינה הענקית. המוחים התכנסו סביב אתרים המזוהים עם השלטון בבירה החדשה, נורסולטן. יחידות צבא ומשטרה ששוגרו כדי לדכא את המחאה החלו להצטרף למוחים.

דרישותיהם של המוחים החלו לעלות מן התהלוכות עצמן – רפורמה שלטונית, עזיבתו של נורסולטן נזרבאייב (המזכ"ל האחרון של המפלגה הקומוניסטית ו"אבי האומה" הקזחית; אם שמו נראה לכם מוכר משמה של הבירה החדשה, לא טעיתם), מאבק בשחיתות ואפילו דמוקרטיזציה.

המוחים השתלטו על שדה התעופה של הבירה הישנה של קזחסטן, אלמאטי. מטוסים פרטיים החלו להמריא מן המדינה, נושאים ככל הנראה בכירים בשלטון שמיהרו לברוח. מצב חירום הוכרז בבירה ומהר מאד התפשט למדינה כולה. הנשיא נמנע מהופעות תקשורתיות בתחילת האירועים ואז הודיע שהוא שוקל רפורמה מסוימת בשלטון אך ידכא ביד קשה את המהומות. הוא האשים "חוליגנים זרים" באירועים.

המוחים השתלטו על שדה התעופה של הבירה הישנה של קזחסטן, אלמאטי. מטוסים פרטיים החלו להמריא מן המדינה, נושאים כנראה בכירי שלטון שמיהרו לברוח. מצב חירום הוכרז בבירה והתפשט במהרה למדינה כולה

האירועים ממשיכים להתרחש בקצב מואץ. יחידות הצבא והמשטרה ממשיכות לעבור לצד המוחים. נזארבאייב, אבי האומה, הודיע שהוא מוכן "לצאת לבדיקות רפואיות ברוסיה". הממשלה הקזחית מתפטרת. כאמור, כל זה קורה ממש בזמן שבו המלים הללו נכתבות.

הפרשנים הזריזים כבר מסבירים קונספירציות ו"תמונות גדולות". יש מי שמסביר שזה קשור לקריסת הכלכלה הטורקית, בגלל הקשר הקרוב בין שתי המדינות. יש מי שרואה כאן קונספירציה רוסית, מנכונות של פוטין להקריב את קזחסטן כדי לשמר את אוקראינה ועד קשר אפל הכולל התססה רוסית של מפגינים נגד שלטון אוליגרכים שנוטה לכיוון סין.

קזחסטן היא נכס נחשק עבור מעצמות העולם. יש לה מחצבים טבעיים בכמות ובגיוון יוצאי דופן. הסינים והאמריקאים והרוסים ביקשו מאז ומעולם את קרבת מנהיגיה. הפרשנים מדברים על קרבות בין אוליגרכים ועל מאבקי פרוקסי בין מדינות זרות. מעטים מדברים על האפשרות שמתנהלת כאן מחאה עממית של ממש.

קזחסטן היא נכס נחשק למעצמות העולם. יש לה מחצבים טבעיים רבים ומגוונים. הפרשנים מדברים על קרבות אוליגרכים ומאבקי פרוקסי בין מדינות זרות. מעטים מדברים על אפשרות שזו מחאה עממית של ממש

אני לא מומחה לפוליטיקה קזאחית וגם לא למציאות הפוליטית במרחב הפוסט-סובייטי. מטרתו של הפוסט הזה איננה לסקור באופן מפורט את המשתתפים במהפכה הקזחית וגם לא לתת תחזית מנומקת ביחס לגורלה. יכול להיות שפוטין "יסייע" למשטר הקזחי. יכול להיות שכוחות הממשלה ידכאו את המחאה שהתפשטה כבר לכל המדינה. יכול גם להיות שהמוחים יתפסו את מוסדות השלטון ויצרו יחד קזחסטאן חדשה. הסוף פחות מעניין אותי לעומת הרגע הנדיר הזה, הרגע שבו דיקטטורה מתה.

מה ייחודי כל כך ברגע הזה? הדיקטטורה היא ישות שכל תכליתה טמונה ביכולת לשמור על הווה נצחי. עבר ועתיד מאיימים על יעילותה של הדיקטטורה, שמבקשת לשלוט בכל היבט של חיי נתיניה. עבר מעניק זכרונות ועתיד מעניק תקווה.

שני אלו נישאים בנפרד ובאופן שונה על ידי כל אדם. אין בדיקטטורה מקום לנפרדות ולשונות אלא רק לזהות מצד אחד ולבדידות קיומית מצד שני. כל נתין בדיקטטורה דומה לכל נתין אחר בבסיס חייו, כיוון שחיי כולם מנוהלים בקפידה על ידי המדינה.

מה ייחודי כ"כ ברגע הזה? הדיקטטורה היא ישות שתכליתה לשמור על הווה נצחי. עבר ועתיד מאיימים על יעילותה של הדיקטטורה, שמבקשת לשלוט בכל היבט של חיי נתיניה. עבר מעניק זכרונות ועתיד מעניק תקווה

כל הנתינים חייבים בנאמנות מלאה לדיקטטורה, לפעמים עד כדי העדפת חייה על חייהם שלהם. בעת ובעונה אחת, כל נתין חייב לחוות בכל שניה את היותו לבד מול המכונה העצומה והמשומנת של הדיקטטורה. ההיררכיה בין המערכת והאדם ברורה – המערכת קודמת לאדם. היא גדולה ממנו וחזקה ממנו, והיא גם זו שנותנת לחייו של כל אדם תוקף ומשמעות. נתיניה של הדיקטטורה חיים באופן מלא את אחדות הגורל שלהם (לשרת את המערכת ולהבטיח את הנצחתה) ואת התהום הבלתי עבירה המפרידה בין כל אחת ואחד מהם, התהום שהיא הדיקטטורה עצמה.

המתח הזה יכול להתקיים רק בהווה שלא מתחיל ולא נגמר. ללא שורשים וללא אופק אפשר ליישב בין בדידות שהיא חולשה ובין ביטול היחיד מול כוחו של ההמון.

אבל הווה נצחי כזה דורש תמיד את כל משאביה של הדיקטטורה. הווה נצחי כזה איננו טבעי בכל מובן שהוא. התחזוק שלו תובע מאמץ שאינו יכול להיפסק לעולם. למעשה, המאמץ הזה חייב לגדול ללא הפסק, להתרחב עד שהוא מכיל בתוכו לא רק את מוסדות המדינה אלא גם את המחשבות הפרטיות ביותר של נתיניה.

ככל שהמאמץ להנציח את ההווה גדל, כך נדמה ההווה הזה בלתי נמנע בעיני הנתינים הכפופים לו. גם בעיני אלו שמביטים בהם מבחוץ נראה ההווה של הדיקטטורה תמידי ובלתי ניתן לשינוי. חשבו, למשל, על צפון קוריאה ועל המראות המזוהים איתה – מפגני ההתעמלות ההמונית, המצעדים הצבאיים, הבכי המטורף בנוכחות המנהיג. כל אלו מאפיינים את הדיקטטורה המבודדת מאז שנוסדה והם מבוצעים עשרות שנים בשחזור קפדני ועוצמתי.

תיחזוק ההווה הנצחי תובע מאמץ בלתי פוסק שחייב לגדול בהתמדה, עד שהוא מכיל בתוכו לא רק את מוסדות המדינה אלא גם את המחשבות הפרטיות ביותר של נתיניה

ובכל זאת, לא לעולם חוסן. גם להווה הנצחי של הדיקטטורה יש תאריך תפוגה. לעתים מגיע היום הזה מתוך מאבק מאורגן. זו יכולה להיות תנועה עממית לשינוי. זה גם יכול להיות בכיר שמבקש להיות הדיקטטור הבא. זה בעצם שינוי במאזן הכוחות. הדיקטטור הקיים הופך מושחת מדי ומתנתק מן המערכת הדיקטטורית שיצר, ואדם או קבוצה ממלאים את החלל שנוצר. דיקטטורה חייבת קדקוד.

אבל לעתים השינוי מגיע מכיוון שנתיניה של הדיקטטורה מאבדים את הפחד. משהו קורה ומים מגיעים עד נפש. כשהם יוצאים לרחוב, מאיזו סיבה שלא תהיה, מגלה כל נתין בנפרד שהוא לא לבד. כשהם יוצאים לרחוב, כל הנתינים הבודדים מבינים שהם מסוגלים לחיות יחד גם ללא ההכוונה המלאה והמוחלטת של הדיקטטורה.

ההבנה הזו מגיעה כמעט תמיד אחרי המעשה הראשוני. ואז, כשההבנה מחלחלת, מגיעה שעת המבחן המשותפת של הדיקטטורה ושל הנתינים. אם תתעשת הדיקטטורה ותפעיל את מלוא העוצמה שנותרה לה כדי לדכא את המחאה, היא יכולה לשרוד. זו הרי המהות שלה. אבל אם יצליחו הנתינים לנצל את ההבנה שהם אינם כלואים בתוך הווה נצחי, אם יבינו שיש להם התחלה ויש להם תקווה, יוכלו להפוך לאזרחים ולהביא מהר מכפי שיכלו לצפות לקריסת הדיקטטורה.

לא תמיד דיקטטורות מתות. הדיקטטורה בבלארוס לא מתה. אזרחי בלארוס הניחו שהרודן לוקשנקו מנותק ונטול כח וביקשו להחליף אותו. לוקשנקו הגיב במלוא העוצמה שנותרה לו. הוא שורד בינתיים. גם הדיקטטורה הסורית לא מתה. למרות מלחמה עיקשת של אזרחים סוריים רבים בדיקטטור, הוא הוכיח שכוחו עדיין במותניו.

אבל הדיווחים מקזחסטאן מעידים על כך שהדיקטטורה לא עמדה בשעת המבחן שלה. אל מול המחאה הגואה, המערכת הקזחית לא מצליחה לגייס את העוצמה הנדרשת למכה ניצחת.

אבל לעתים השינוי מגיע מכיוון שנתיניה של הדיקטטורה מאבדים את הפחד. משהו קורה ומים מגיעים עד נפש. כשהם יוצאים לרחוב, מאיזו סיבה שלא תהיה, מגלה כל נתין בנפרד שהוא לא לבד

הרבה דברים יכולים עדיין להתרחש, מפלישה סובייטית ועד לדיכוי אלים על ידי המשטר הקזחי עצמו. אבל למרות שהתחייבתי לא לספק תחזית, אני חושב שיש סיכוי סביר שהדיקטטורה הקזחית מתה. כל דקה שבה הדיקטטורה לא מצליחה להפחיד את אזרחיה מקרבת את סופו של ההווה הנצחי.

עדכוו מהשטח: מאז שנכתבו המלים הללו על מותה של הדיקטטורה קרו עוד כמה דברים. נשיא קזחסטאן, טוקאייב, הזמין את כוחות ברית CSTO לייצב את המדינה. כח בסדר גודל לא ברור, כמעט כולו רוסי, פעל בעוצמה באלמאטי והרג עשרות אזרחים.

הנשיא טוקאייב השתמש במחאה העממית כדי להדיח ולהבריח מהמדינה את קודמו ופטרונו, נזרבאייב. הוא עושה זאת כעת בחסות רובים רוסיים. המצב בקזחסטאן אינו ברור. המדינה לא נכונה להשאר ביד טוקאייב. ההימור שלו היה להתנתק באופן מלא מן העם וממערך הבריתות והשבטים של הפוליטיקה הקזחית כדי לנסות ולבצר את שלטונו האישי בכל מחיר. ההווה הנצחי של הדיקטטורה המתפקדת מת. כעת מתקתק שעון העצר האישי של טוקאייב, ואין לי ספק שעצירתו איננה רחוקה.

דוקטור אורי גולדברג הוא מומחה לחקר איראן המודרנית ותנועות מהפכניות באסלאם השיעי. הוא כותב וחושב על אמונה, פוליטיקה, בייסבול ועוד לא מעט דברים, ומשוכנע שהכל קשור להכל. הוא מלמד בביה״ס לממשל באוניברסיטת רייכמן בקורסים שקשורים לאסלאם רדיקלי, לזהויות וליחסים בין דת ואלימות. אוהב לקרוא ולצלם תמונות של שמש מציצה ומשתקפת ולבלות עם ילדיו. רוב הזמן הוא בטוויטר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,234 מילים
סגירה