1

כוחו של בג"ץ לחייב את המדינה לפעול כפי שהוא קובע בפסקי דין, הוא תמיד כוח תיאורטי, לא מוכח, שמוטב לא להעמידו במבחן המציאות. שופטי בג"ץ מודעים לכך היטב, ולכן הם נמנעים בכל דרך שהיא מלהכתיב לממשלה או לכנסת לפעול. הרבה יותר פשוט להכריז על פעולה כלשהי כחסרת-תוקף – האקט הזה מסתיים ברגע שהשופטים מפרסמים את פסק הדין – מאשר להורות כי חובה על המדינה לעשות כך וכך.

בפעמים הנדירות שבהם השופטים אינם רואים מנוס מלהטיל על המדינה ציווי לפעול, מתגלה חולשתו המוסדית של בית המשפט. המדינה יכולה לבחור אם לציית או להתעלם, אין שום כוח שמכריח אותה לפעול כך או אחרת.

בפעמים הנדירות שבהם השופטים אינם רואים מנוס מלהטיל על המדינה ציווי לפעול, מתגלה חולשתו המוסדית של בית המשפט. המדינה יכולה לבחור אם לציית או להתעלם, אין שום כוח שמכריח אותה לפעול כך או אחרת

הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא בפרשת גיוס תלמידי הישיבות. בשורה התחתונה, בית המשפט אינו יכול לכפות על הממשלה לגייס את תלמידי הישיבות, בין אם החוק הפוטר אותם משירות צבאי פוקע או לא – כלומר, בין אם פסק הדין שקבע כי החוק בטל ייכנס סוף-סוף לתוקף, או ששוב תינתן דחייה במועד שבו הוא יחול – כפי שהמדינה שבה וביקשה מבית המשפט שלשום.

תקציר חלק מהפרקים הקודמים: בספטמבר 2017 נתן בג"ץ את פסק דינו האחרון בשורה ארוכה של פסקי דין בסוגיית גיוס בחורי הישיבות, ובו הורה כי חוק הגיוס משנת 2015 – המעניק פטור קולקטיבי לתלמידי ישיבות – בטל בשל פגיעתו בעקרון השוויון, המעוגן במשתמע בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

גבר חרדי חולף על פני שלט המצביע על לשכת הגיוס בירושלים, 5 בדצמבר 2019 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

נוכח המשמעויות מרחיקות הלכת של פסק הדין, קבעו השופטים כי פסק הדין, המבטל פרק שלם מחוק שירות ביטחון, לא ייכנס לתוקף באופן מיידי, אלא רק כעבור שנה, דהיינו מספטמבר 2018.

מאז, בכל פעם שמתקרב הדדליין, הפרקליטות מבקשת מבג"ץ, בשם הממשלה, לדחות את מועד כניסת פסק הדין לתוקף, תוך שהיא מצביעה על התירוץ התורן – בחירות, תקציב, קורונה. תירוצים יש למכביר. ההחלטה האחרונה בסדרה ניתנה ביולי 2021, ובית המשפט האריך את המועד עד 6 בינואר 2022. זה היה אתמול.

מאז, בכל פעם שמתקרב הדדליין, הפרקליטות מבקשת מבג"ץ, בשם הממשלה, לדחות את מועד כניסת פסק הדין לתוקף, תוך שהיא מצביעה על התירוץ התורן

נשיאת העליון אסתר חיות גם הורתה אתמול לעותרים להגיב עד יום שני הקרוב לבקשת הארכה של המדינה. באותה הזדמנות הוכנסו להרכב השופטים ג'ורג' קרא ודוד מינץ, במקום חנן מלצר ומני מזוז שפרשו.

יפה מצד המדינה שטורחת לשמר את הפסאדה, וממשיכה להעמיד פנים שחשוב לקבל אור ירוק מהשופטים להימנע מלשנע אלפי בחורי ישיבות אל הבקו"ם. בבקשת הארכה האחרונה שהגישה המדינה השבוע, היא שבה ומציינת כי "כידוע, לא בנקל מוגשת בקשה לדחיית מועד קיום פסק דין".

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

מוזר, למרות כל הקושי – אפשר להעריך בוודאות מוחלטת שגם בתום הארכה שבית המשפט ייתן כעת, תשוב המדינה ותבקש ארכה נוספת, בשל חילוקי דעות בוועדה הבין-משרדית או הקושי בגיבוש הסכמה בוועדה בכנסת, או מכל סיבה אחרת.

2

היועץ המשפטי לממשלה היוצא אביחי מנדלבליט שלח השבוע מתנת פרידה לשר הביטחון בני גנץ. חוות דעתו של המשנה ליועץ (משפט כלכלי) עו"ד מאיר לוין, שנמסרה לגנץ על דעתו של מנדלבליט, קובעת כי גנץ אינו רשאי להחליט לבדו על סגירת תחנת השידור גלי צה"ל.

ואולם כדרכו של מנדלבליט הוא אינו הולך עד הסוף: חוות הדעת קובעת כי אם הממשלה חפצה לסגור את התחנה הצבאית, הדרך המועדפת מבחינה משטרית היא להעביר חקיקה בעניין זה בכנסת, אך אינה שוללת שהמהלך יבוצע בהחלטת ממשלה – להבדיל מהחלטה אישית של שר הביטחון.

"לא ניתן להורות על סגירתה של גל"צ בהחלטה מנהלית של הרמטכ"ל, באישור שר הביטחון", כתב לוין בחוות הדעת, שמוענה פורמלית למנכ"ל משרד הביטחון אמיר אשל. עד כאן ההחלטיות. מכאן המלצות:

"ראוי לה להחלטה בדבר סגירתה של תחנת שידור ציבורית במאפיינים הייחודיים של גל"צ להתבצע בחקיקה ראשית של הכנסת. זוהי דרך המלך לביצוע מהלך זה. עם זאת, הקשיים המשפטיים הכרוכים בסגירת גל"צ שלא דרך חקיקה ראשית אינם עולים כדי מניעה משפטית. בנסיבות העניין, נדרשת לשם ביצוע המהלך החלטת ממשלה".

בניין גלי צה"ל ביפו (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

לקיומה של גלי צה"ל יש כיום ביטוי בחקיקת הכנסת: בין היתר, בחוק גלי צה"ל – שידורי רדיו של צבא הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) משנת 2005, והן בסעיפים מסוימים שבחוק השידור הציבורי. ואולם משרד המשפטים מצא שאין בחוקים אלה, המבטאים הכרה של המחוקק בקיומה של תחנת השידור הצבאית, כדי לחייב מהלך של חקיקה לסגירת התחנה.

פרק מרכזי מחוות הדעת עוסק בשאלת חופש הביטוי, ובשאלה הנגזרת ממנה – האם סגירת גלי צה"ל פירושה פגיעה בחופש הביטוי על-ידי צמצום מספרן של הזירות שבהן מושמעות דעות במרחב הציבורי. משרד המשפטים מהלך בין הטיפות, ואינו מתייצב מאחורי הקביעה שהשמיע השופט חנן מלצר בפסק הדין בעניין פיצול תאגיד השידור.

באותו פסק דין קבע השופט מלצר כי חופש הביטוי מחייב, הלכה למעשה, את המדינה לקיים שידור ציבורי. "משנוסד שידור ציבורי – אין לבטלו", הוא כתב. ואולם מאחר שפסק הדין כולו ניתן לאחר שהממשלה כבר חזרה בה מכוונתה לפצל את תאגיד השידור הציבורי, ניתן לומר שפסק הדין כולו הוא בבחינת "אמרת אגב", ולא הלכה מחייבת. חוות דעת היועמ"ש מדגישה: "איננו קובעים בעניין זה מסמרות".

3

בעוד כשלושה שבועות אמור בית המשפט העליון לדון בערעורו של עמירם בן אוליאל, אחד הרוצחים שהורשעו בפרשת הרצח בכפר דומא, שבו נשרפו למוות שלושה מבני משפחת דוואבשה, ביולי 2015.

זירת הרצח בכפר דומא (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

במאי 2020 הרשיע בית המשפט המחוזי מרכז את בן אוליאל בשלושה מעשי רצח, בשתי עבירות של ניסיון רצח, שתי עבירות הצתה וקשירת קשר לביצוע פשע ממניע גזעני, וזיכה אותו מעבירת חברות בארגון טרור. בחודש ספטמבר גזר עליו בית המשפט המחוזי שלושה מאסרי עולם ועוד 20 שנה שירוצו במצטבר.

"הנאשם נותן היום את הדין על מעשים חמורים אשר גרמו לתוצאה קשה מנשוא", כתבו שופטי המחוזי בגזר הדין, "תוצאה זו לא נבעה ממעשה פזיז שבוצע באופן ספונטני. מעשיו של הנאשם תוכננו בקפידה ונבעו מהאידיאולוגיה הקיצונית בה החזיק, ומגזענות".

כעת, לקראת הדיון בערעור, עוסקים בן אוליאל ושורת אנשים מטעמו בשכתוב ההיסטוריה. משרד יחסי הציבור רימון-כהן נשכר לצורך העניין, ויצא לקמפיין ציבורי שמטרתו לטעת ספקות בתקפות הודאתו והרשעתו של בן אוליאל.

לקראת הדיון בערעור, עוסקים בן אוליאל ושורת אנשים מטעמו בשכתוב ההיסטוריה. משרד יחסי הציבור רימון-כהן נשכר לצורך העניין, ויצא לקמפיין ציבורי שמטרתו לטעת ספקות בתקפות הודאתו והרשעתו

הקמפיין כולל גם מסע ציוצים ממומנים בטוויטר, סרטון יוטיוב המתחזה למעין בחינה עיתונאית-דוקומנטרית של "ההודאה שהוצאה מבן אוליאל בעינויים", ופנייה נרחבת לעיתונאים. על הכול מרחפת הרוח הספקנית כלפי עבודת בתי המשפט, ברוח הסדרה "צל של אמת" שעסקה ברצח תאיר ראדה.

עמירם בן אוליאל בבית המשפט המחוזי בלוד, 18 במאי 2020 (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

אין כל חשש שהקמפיין הזה ישנה משהו בדעתם של שופטי העליון שידונו בתיק. נדמה שגם יוזמי הקמפיין מודעים לכך. התכלית היא אחרת: זריעת ספקות וכרסום האמון הציבורי בכך שפסק הדין שכבר ניתן בעניינו של בן אוליאל, וזה שעוד יינתן בערעור, משקפים את האמת העובדתית ומהווים עשיית צדק.

בהקשר הזה, של ניסיון לטלטל את היסודות שעליהם מושתת שלטון החוק, בן אוליאל לא ממציא שום דבר חדש.