חוק הפייסבוק פנים רבות לו

אלימות ברשת, אילוסטרציה (צילום: iStock / SB Arts Media)
iStock / SB Arts Media
אלימות ברשת, אילוסטרציה

השבוע אושרה לקריאה ראשונה הצעת חוק אותה מקדם שר המשפטים גדעון סער. על פי הצעה זו, שופט מחוזי יוכל להורות להסיר תוכן אשר מהווה עבירה פלילית מכל רשת חברתית או אתר באינטרנט. הצעה זו ממחזרת את זו של גלעד ארדן משנת 2018, ומטרתה למנוע הסתה ברשתות.

השבוע אושרה לקריאה ראשונה הצעת חוק אותה מקדם שר המשפטים גדעון סער. על פי הצעה זו, שופט מחוזי יוכל להורות להסיר תוכן אשר מהווה עבירה פלילית מכל רשת חברתית או אתר באינטרנט

באשר להצעה זו נראה שמפת הדעות מתחלקת באופן לא מאד שגרתי. גופים וקובעי מדיניות מתפלפלים אודות מידת פגיעת החוק בדמוקרטיה, ועד כמה המדרון חלקלק – מענייני ביטחון המדינה והציבור ועד לסתימת פיות, פשיזם, מעורבות פוליטית ומה לא.

חלק מטיעוני המתנגדים מצלצלים הגיוני, כמו למשל מאמר המערכת של הארץ "חוק הפייסבוק – מסוכן לחופש הביטוי" ומאמר נוסף של רן בר זיק שנוגעים בנושא גם מזוויות עקרוניות ומוסריות כמו רדיפת עיתונאים ופעילי זכויות אדם, מחיקת תכנים חשובים מהרשת או צנזורה על חופש הביטוי.

אבל מצידו שני של ספקטרום המתנגדים ניתן למצוא את ח"כ בנימין נתניהו ותומכיו, שטוענים גם הם להיותו של החוק פגיעה ממשית בדמוקרטיה. לא ציפיתי לראות תמימות דעים שכזו בין עיתון "הארץ" לבין צד הביביסטי של המפה, אבל הנה, תמיד יש הפתעות בחיים. תומכי ומקדמי החוק עצמם מזכירים באפיון שלהם את מתנגדיו. כלומר, גברים לבנים ושבעים.

לא ציפיתי לראות תמימות דעים שכזו בין עיתון "הארץ" לבין צד הביביסטי של המפה, אבל הנה, תמיד יש הפתעות בחיים. תומכי ומקדמי החוק עצמם מזכירים באפיון שלהם את מתנגדיו. כלומר, גברים לבנים ושבעים

מולם, איפה שתוצאות האמת של הפקרות הרשת לא מפסיקות להתעדכן, נמצאות כל מיני אזוטריות כמו נער בן 15 שהופך לפצצה מתקתקת בגימנסיה הרצליה בשל צפייה בפורנו, פרשת מין חדשה בתיכון בדרום שעדיין תחת צא"פ. שם נמצא הסחר בתמונות נשים, הפורנו כתרבות מין, וכמובן הסחר בסמים שהפך כבר מזמן למפלצת רב ראשית שנמצאת בכל מקום שמטבעות קריפטו ושליחי וולט מגיעים אליו.

שם יושבים בהמתנה דרוכה גם מאות אלפי בוטים (יפה שבעברית קוראים להם בשמם – בוטים), שהשמיצו, קיללו, איימו והניעו את דעת הקהל תוך שימוש בשפה אלימה וברוטלית בשנים האחרונות, כמו דבוקה של עלים ברוח בדרך לשום מקום.

שם נמצא הפרופיל הווירטואלי של רה"מ לשעבר נתניהו שעשה ועודנו עושה שימוש ברשתות החברתיות על מנת להפיץ את מסריו, השיקריים בחלקם, המסיתים ברובם. וכמובן בנו יאיר, מקלדת מפיקה מרגליות, שכבר נחסם בעבר הלא רחוק על ידי טוויטר ופייסבוק.

יצוין שזו לא בהכרח דיכוטומיה מוחלטת. כלומר, מספר הדעות ביחס לחוק הפייסבוק מקביל כנראה למספר הפרופילים הקיימים בפייסבוק, כולל הפיקטיביים. כל אחד יבחר לחשוף או להסתיר את מה שלא עומד בקנה אחד עם האג'נדה החשובה לו וסיבותיו עימו.

מולם, איפה שתוצאות האמת של הפקרות הרשת ממשיכות להתעדכן, יושבים בהמתנה גם מאות אלפי בוטים (יפה שבעברית קוראים להם בשמם – בוטים) ברוטליים שהניעו את דעת הקהל בשנים האחרונות

החוק ,שכאמור עלה בעבר על ידי ארדן ונדחה על ידי נתניהו באופן חד משמעי כבר אז, מקביל כביכול וסמנטית בלבד להגבלת אזכורים של סקס או מיניות בטלוויזיה הישראלית לפני שעה 11 בלילה.

אם הדברים נבחנים על פי הטלוויזיה הישראלית המסחרית והציבורית – אין מיניות במדינת ישראל. אנחנו יותר צדיקים מהוותיקן בקטע הזה. ואם ישנה מיניות – היא בדמות פרשות מין איומות, בדמותו של בכיר המתגרשים אייל גולן או במסגרת פרשות מין מחרידות כמו זו שנקשרה לשמו של משה חוגג.

מיניות נשית מוצאת מקום מפלט בקרב דימויים אנושיים כמו אביבית בר זוהר. אבל סתם סקס רגיל, כחלק רגיל מהחיים? פחות נראה שם. וזו המציאות שאנחנו חיים בה כל החיים מבלי לערער עליה לרגע.

אבל ברגע שמתחילים לדבר על צנזורה ברשת? אוי ואבוי, מצטדקים כל אבירי הזכויות. שחס וחלילה לא יגעו בזכויות הפרט. זאת למרות שהם ואנחנו יודעים היטב שהרשת היא כר אין סופי לפשיעה מכל הסוגים והמינים.

האם זה פוגע בביטחון המדינה והציבור? ברור. אין כמעט הורה שלא מפחד לשלוח את הילד.ה שלו לבית ספר בימים אלו, ובצדק. הילדים והוריהם כאחד הופכים לשיקופים של מה שהם רואים באינטרנט. בהרבה מקרים מדובר באמצעי חינוכי הרבה יותר משמעותי מבית הספר עצמו. וחינוך למרבה הצער, פועל גם לרעה, על אחת כמה וכמה בימי קורונה.

כאשר המדיה הממוסדת מהדהדת בכותרות של דם, כי זה מה שמקליק, את הרעות החולות שעולות מן הרשת, היא נותנת להן תוקף ומקבעת סביבן את התודעה. זה מעגל שמזין את עצמו תוך סגידה לאלוהי רייטינג והקליקבייטים שכבר לא בדיוק ברור מה הם בכלל מודדים.

האם זה פוגע בביטחון המדינה והציבור? ברור. אין כמעט הורה שלא מפחד לשלוח את הילד.ה שלו לביה"ס היום. הילדים והוריהם הופכים לשיקופים של מה שהם רואים באינטרנט

הירידה בכמות המשתמשים בפייסבוק בחודשים האחרונים מעידה אולי על אבדן עניין ברשת, אך מאידך, גם על כך שהכוחות המרכזיים שקידמו את הרשת החברתית לטוב ולרע, עזבו לפי שעה את הבמה.

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 732 מילים
סגירה