בשבועות האחרונים אנו צופים, חדשות לבקרים, בהתפתחויות במו"מ בין הפרקליטות לבין אריה דרעי. האם יפרוש מן הכנסת לפני הדיון המשפטי בענייניו? באילו סעיפים יואשם? מה העונש שהפרקליטות תבקש? האם לעונש המבוקש תצורף בקשה מביהמ"ש, כי יכריז שמדובר בעבירות "שיש עמן קלון", או שהפרקליטות תוותר על דרישה זאת?

בשבועות האחרונים אנו צופים בהתפתחויות במו"מ בין הפרקליטות לבין אריה דרעי. האם יפרוש מן הכנסת לפני הדיון המשפטי בענייניו? באילו סעיפים יואשם? מה העונש שהפרקליטות תבקש? האם יידרש קלון?

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מעצם העניין ומאופן ההתדיינות בין הפרקליטות לבין דרעי ובאי-כוחו, אנו למדים שהמושג "קלון" הוא מטבע עובר לסוחר, עניין למקח וממכר, ואם נרצה – אפילו מקור לסחטנות מצד גורמי התביעה כלפי נאשם. כל זאת כי "קלון" הנלווה לחלקים אחרים בפס"ד מרשיע, קובע את עתידו של המורשע בזירת התפקידים הציבוריים.

מפרשיית דרעי האחרונה אנו למדים, שאכן לא רוממות המוסר לנגד עיני אנשי הפרקליטות, אלא כיצד משפטנים אלה מדרדרים את ההתדיינות בסוגיית הקלון ל"רמת שוק". יבטיחו או לא יבטיחו להימנע מלבקש מביהמ"ש להגדיר את עבירותיו של דרעי כ"קלון", יאיימו על דרעי שאם לא ינהג כך וכך בשלב הנוכחי אזי ידרשו הצמדת "אות קלון" לפס"ד מרשיע, וכיו"ב.

ובעוד "פותרים" את סוגיית הקלון של דרעי, באה עלינו פרשיית המו"מ על עסקת טיעון לנתניהו. והנה כאן, לא רק פרקליטים זוטרים, אלא ה"גורו" של מערכת המשפט החוקתית בחמשת העשורים האחרונים, אהרן ברק, נכנס לעובי קורת הקלון.

לפני כ-35 שנים הגדיר נשיא ביהמ"ש העליון דאז, מאיר שמגר, את עמדתו של חברו לכס המשפט באשר לגבולות יכולתה של הרשות השופטת: "כפי שעולה מדברי חברי הנכבד השופט ברק […] אין לך נושא שאינו שפיט, וכל נושא יכול להיות נדון בבית משפט".

היום, כמליץ יושר של בנימין נתניהו, בדיון סביב עסקת הטיעון בעניינו, ברק גם נותן גושפנקה ליכולתה של מערכת המשפט לקבוע מהו מוסרי ומה לתייג כ"קלון". אמנם הוא מוסיף ברק של להטוטנות לעניינו של נתניהו: הרשעה מינורית בסעיפים שוליים יחסית, אבל אות קלון לצדה. אם הסדר הטיעון יתייחס לעבירות קלות בלבד, אזי מה מקור הקלון ולשם מה תיוג זה נדרש? אם נתניהו אכן מבטיח להסתלק מן הזירה הפוליטית, מדוע אין הרוצים בכך צריכים להסתפק בהבטחה גלויה ובהתחייבות חתומה? גם כאן הקלון הוא כחרב מתהפכת – לא יעמוד בדבריו, יסולק באמצעות "אות קין".

מאופן ההתדיינות בין הפרקליטות לבין דרעי ובאי-כוחו אנו למדים, שהמושג "קלון" הוא מטבע עובר לסוחר, עניין למקח וממכר, ואם נרצה – אפילו מקור לסחטנות מצד גורמי התביעה כלפי נאשם

לדעתי, אין ל"קלון" מקום בזירה המשפטית ואין לביהמ"ש, וגם לא לנשיא בדימוס של ביהמ"ש העליון, לא כל שכן ליועמ"ש או לפרקליט המדינה, סמכות מוסרית להטיל "אות קין" במצחו של מישהו. מה גם שאין כל הגדרה בחוק למושג "קלון". אין למשפטן מקום לסבור שיש לו עליונות מוסרית כלשהי או זכות מוקנית לקבוע מהו מוסרי ומה לא. חוכמת המוסר אינה נתונה למשפטנים בלבד, אם בכלל.

על בית המשפט לבחון ראיות שהוצגו בפניו, ולפסוק על-פי החוקים המתאימים. בהעדר כלים מתאימים והוראות חוק נאותות, אין הוא טוב ומתאים יותר מכל אדם או קבוצה בחברה ובמדינה, בכל הנוגע להכרעה בסוגיה הערכית-מוסרית של קלון. האם עבירה שביהמ"ש לא הטיל קלון בגין ביצועה היא "לא כל כך נוראה" ואולי "אפילו בסדר"?

משום מה, הרשעות מלוות בהטלת קלון מתייחסות לאישי ציבור בלבד, ובמיוחד למתי מעט מן הבכירים שביניהם. אם מערכת המשפט היא אמת-המידה המכרעת, האם פירושו שמי שעבר עבירות חמורות ביותר אך לא הועמד לדין או שהורשע ללא קלון, יהפוך לכשיר וכשר להיבחרות ולכהונה? מכל אלה ניתן ללמוד ש"קלון" צריך להימחק מכל חוק והנחיה לביהמ"ש, כי הוא מקור לגחמות, לשרירות לב, להעדר אחידות ולאי-שוויון בפסיקה ובהתייחסות לעבריינים.

קלון אינו נשען על אמות-מידה משפטיות אלא על אמות-מידה מוסריות, שלגבי חלק מהן ניתן לטעון שהן אוניברסליות ועל-זמניות, אך אמות-מידה לגבי "מוסרי/לא-מוסרי", הן נזילות, גמישות ומשתנות בהתאם לרוח התקופה והמקום. אמנם אהרן ברק ניסה בשלב מסוים למתן את נחרצות עמדתו ("הכל שפיט") במילים: "עמדתי הינה כי כל עניין שפיט נורמטיבית", אולם לדעתי השיפוט המוסרי, הנורמטיבי בעיקרו, צריך להישאר בידי החברה בהתאם לערכיה ולתפיסותיה בזמן ובמקום נתונים.

קלון אינו נשען על אמות-מידה משפטיות אלא מוסריות, שלגבי חלק מהן ניתן לטעון שהן אוניברסליות ועל-זמניות. אך אמות-מידה לגבי "מוסרי/לא-מוסרי", הן נזילות, גמישות ומשתנות בהתאם לרוח התקופה והמקום

בכל עניין ונושא יקבעו המגזרים המתאימים. למשל, בעניינו של דרעי, ישנם גורמים הראויים לפסוק האם האיש ראוי לכהונה פוליטיות, או שיש קלון במעשיו, הפוסל אותו מכהונה שכזאת. גורמים אלה כוללים (במעגל הולך ומתרחב) את דרעי עצמו, את מועצת חכמי התורה, את אנשי תנועת ש"ס, את ועדת הבחירות המרכזית, את כלל בעלי זכות הבחירה בישראל; ולבסוף, אם צלח את כל אלה ונבחר לכנסת (ה"ריבון"), על רשות זאת להכריע באמצעות אחת מזרועותיה (המליאה, הנשיאות, ועדת הכנסת, וכיו"ב). ומכל אלה ניתן להקיש אל דרך הטיפול הנאותה בנתניהו ובעניינו.

וכך גם במקרים אחרים, לאו דווקא של פוליטיקאים בלבד. "קלון" כ"אות קין" איננו עניין ל"נושא האות" אלא לחברה כולה ("קול המון כקול שדי") או לפחות לסובבים אדם זה. כפי שאלוהים טבע את "אות" במצחו של קין שהפר חוק אלוהי המביע תפיסה מוסרית, כך בני העם ("קול המון כקול שדי") הסובבים את מי שנתפס כפוגע בנורמות ובאמות-המידה המוסריות, יחליטו האם להטיל בו קלון וכיצד ליישם זאת. אין מקום להכרעה ופסיקה בידי שופט זה או אחר.

הנושא סבוך ויש בחברה תפיסות שונות ואף סותרות לגבי עבירות "נושאות קלון". אין לנו דוגמה מובהקת יותר לכך, מפרשיית מיכה-אצילי, אשר בהיותה קשורה לענף הכדורגל יצרה דיון חובק רבים מכלל השכבות בחברה הישראלית, בעיקר בגלל ההחלטות שהיו קשורות לקבוצות שיש להן קהל אוהדים רב.

מעבידם של השניים בעת התגלות מעשיהם, הבעלים של קבוצת הכדורגל מכבי ת"א, ראה קלון בקיום יחסי מין עם קטינות. לפיכך הוא פיטר את שני הכדורגלנים, אף-על-פי שמעולם לא הועמדו לדין בשל מעשים אלה. לעומת זאת, הבעלים של מכבי חיפה והפועל ב"ש לא שפטו מעשים אלה בחומרה דומה, וכל אחת משתי הקבוצות גייסה לשורותיה את אחד משני השחקנים שהורחקו מפעילות במועדון התל-אביבי.

כפי שאלוהים טבע "אות" במצחו של קין, שהפר חוק אלוהי המביע תפיסה מוסרית, כך בני העם הסובבים את מי שנתפס כפוגע בנורמות ובאמות-המידה המוסריות, יחליטו אם להטיל בו קלון וכיצד ליישם זאת

מכל מקום, זהו נושא שצריך להידון בזירה הציבורית, ולא שבימ"ש כלשהו יכריע באופן שרירותי לגבי מקרה "נבחר" או אקראי, מהו מוסרי ומה ראוי ל"אות קלון".

לשעבר - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים