פגשתי את עיסא קסיסייה בפעם הראשונה בשנת 2003 בבית הספר לממשל ע"ש קנדי בהרווארד. זה עתה התחלתי את התואר השני שלי במנהל ציבורי, הודות למלגה נדיבה מקרן ווקסנר לפיתוח מנהיגות יהודית, ועיסא היה עמית קרן מייסון שמעניקה מלגות לסטודנטים ממדינות מתפתחות. המפגש הזה עם עיסא, והקשר שפיתחנו, היה בין החוויות המשמעותיות ביותר בשנה שהייתה עמוסה בחוויות משמעותיות.
פגשתי את עיסא קסיסייה בפעם הראשונה בשנת 2003 בבית הספר לממשל ע"ש קנדי בהרווארד. המפגש הזה והקשר שפיתחנו, היה בין החוויות המשמעותיות ביותר בשנה שהייתה עמוסה בחוויות משמעותיות
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
זה היה די אבסורדי שנפגשנו בפעם הראשונה בקיימברידג' מסצ'וסטס בהתחשב בזה שגרנו ועבדנו בסמיכות זה לזה בירושלים במשך שנים רבות מבלי שידענו זאת.
עיסא הוא פטריוט פלסטיני, שפעל לקידום ההגדרה העצמית של הפלסטינים כיועץ של פייסל חוסייני המנוח ומאוחר יותר לנשיא הפלסטיני אבו מאזן. אני ציוני מושבע, דיפלומט ישראלי, ושימשתי יועץ של שמעון פרס ז"ל כשהיה שר החוץ ואחר כך כשהיה נשיא ישראל. יחד עיסא ואני למדנו את כוחה של גישת פתרון בעיות משותף.
הפכנו לחברים ללימודים משום שהיו לנו אותם תחומי עניין ולמדנו הרבה מאותם קורסים. למדנו אחד על השני ועל מורכבות הסכסוך הישראלי-פלסטיני דרך מערכת היחסים האישית שלנו. ישבנו אחד ליד השני בשיעור "מנהיגות אדפטיבית" ותירגלנו "חציית גבולות" ו"יציאה מאזורי הנוחות" בידידות האישית שלנו, באופן ששיקף רבים מאותם אתגרים הקיימים בגיאופוליטיקה של עמינו.
חבריי הישראלים ואני התלבטנו אם כדאי לנו לעשות מצגת על ישראל, בסמינר השבועי בהשתתפות כל המחזור שנועד לפרזנטציות של הסטודנטים. כדיפלומט הייתי מורגל להציג את המדינה שלי, אבל עיסא הציע, שבמקום שכל אחד יספר את הסיפור של עמו בנפרד, נעשה ביחד מצגת על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. באותה עת העיסוק בסכסוך לא היה "באזור הנוחות" שלי ורק מאוחר יותר זה הפך לנושא המועדף עליי.
חששתי שזה יהפוך לעוד ויכוח לעומתי כמו רוב המפגשים ששמעתי עליהם בין ישראלים לפלסטינים בקמפוסים. רציתי להימנע מ"משחק האשמות" שנראה לי כדרך בטוחה ל"הימנעות מעבודה" של חיפוש פתרונות. יותר מכל חששתי שזה יפגע בידידות שלי עם עיסא.
עיסא הוא פטריוט פלסטיני, שפעל לקידום ההגדרה העצמית של הפלסטינים כיועץ של פייסל חוסייני המנוח ומאוחר יותר לאבו מאזן. אני ציוני מושבע, דיפלומט ישראלי, ושימשתי יועץ של פרס ז"ל
אחרי שביטאתי את החששות שלי בפני עיסא, החלטנו שנעשה את זה אחרת. נשתמש בפרזנטציה המשותפת כהזדמנות ליישם מסגור מחדש של הסוגיה, טכניקה שלמדנו בשיעורי המנהיגות שלקחנו. החלטנו לנסח מחדש את הסכסוך מכזה שמבטא סכסוך בין ישראלים לפלסטינים לכזה שמבטא את פער הגישות בין אלה שמחפשים פתרון בדרכי שלום לבין אלה המתנגדים לו. המסגור-מחדש הזה מיקם אותנו באותו צד, למרות שהיו לנו נקודות מבט ונרטיבים שונים מאוד הנובעים מן הרקע הלאומי השונה וחוויות העבר של כל אחד מאתנו.
"האתגר האדפטיבי" שזיהינו היה כיצד גורמים מתונים משני הצדדים של הסכסוך יכולים להעצים זה את זה כדי לקדם פתרון. עיסא הסביר, שאם לא נעצים את הפלסטינים המתונים, נישאר רק עם הקיצוניים המאמינים בטרור. עיסא הכיר בעובדה שהטרור הפלסטיני ריסק את מחנה השלום הישראלי והבין עד כמה הוא לא מוסרי ופוגע בעניין הפלסטיני .אני הכרתי בבעיה המוסרית והאסטרטגית בהמשך הכיבוש.
המופע המשותף שלנו הפך לפופולרי מאוד והתחלנו לקבל במהירות בקשות להצגה משותפת בקהילות יהודיות ברחבי בוסטון. עבור רבים מהיהודים שהגיעו לאירועים אלה, זו הייתה הפעם הראשונה בה הם פגשו פלסטיני או ראו את הצד האנושי של "האחר". עיסא הציג את המקרה הפלסטיני בצורה מאוד אסרטיבית, אבל לא בגישה עימותית, וכך הצליח להנגיש את טיעוניו לאוזני הקהל היהודי.
מאוחר יותר, בסדנה על משא ומתן אינטגרטיבי, למדנו עיסא ואני על גישת פתרון הבעיות המשותף, שדרשה ששנינו נתמודד עם הבעיה במקום להתמודד זה עם זה. למדנו על כוחה של גישת Win-Win.
החלטנו לנסח מחדש את הסכסוך מכזה שמבטא סכסוך בין ישראלים לפלסטינים לכזה שמבטא את פער הגישות בין אלה שמחפשים פתרון בדרכי שלום לבין אלה המתנגדים לו. המסגור-מחדש הזה מיקם אותנו באותו צד
כשסיימנו את לימודינו ב-2004, הוזמנתי להשתתף ביוזמה בשם IPNP (שותפים למשא ומתן ישראלים ופלסטיניים). יוזמה זו הפגישה קבוצה של ישראלים ופלסטינים שנבחרו כנושאים ונותנים בהווה או בעתיד על מנת ללמוד את שיטת המו"מ האינטגרטיבי, שפותחה על ידי פרופסור רוג'ר פישר בספרו הידוע "Getting to Yes".
הקריירה הדיפלומטית שלי עד אז התמקדה ביחסי ישראל-ארה"ב, אבל בזכות עיסא, שהיה בוועדת ההיגוי, וד"ר שולה גלעד, שסייעה בקשר עם הרווארד, ניתנה לי ההזדמנות להשתתף ביוזמה המשותפת עם הפלסטינים. עבורי, הייתה זו חוויה של שינוי במספר רבדים. לא רק שהייתה לי הזדמנות ללמוד וליישם את גישת "7 המרכיבים של משא ומתן אפקטיבי" (אינטרסים, לגיטימיות, יחסים, חלופות, אפשרויות, מחויבות ותקשורת), אלא שניתנה לי גם הזדמנות ייחודית ליצור קשרים ולבנות חברויות עם פלסטינים שהיו נלהבים לשלום ודיפלומטיה, תשוקה שאני שותף לה והיא מלווה אותי מאז אותם ימים ועד היום.
שנתיים לאחר מכן, כשחזרתי לאזור בוסטון כקונסול הכללי של ישראל לניו אינגלנד, הבאתי איתי הרבה מהתובנות שלמדתי מהקשר שלי עם עיסא וניסיתי להפיץ את אותה גישה שאימצנו כסטודנטים.
כקונסול כללי פעלתי למסגר מחדש את הדיון סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני מ"משחק האשמות" הרגיל לעבר גישה של שיח וחיפוש פתרונות. פעלתי לקידום קבוצות דיאלוג בקמפוסים של המכללות והאוניברסיטאות ותמכתי בארגונים שחיברו בין ישראלים לפלסטינים.
כקונסול כללי פעלתי למסגר מחדש את הדיון סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני מ"משחק האשמות" הרגיל לעבר גישה של שיח וחיפוש פתרונות
ניסיתי ליזום קבוצה משותפת של פלסטינים ויהודים שחיו בבוסטון כדי ללמוד ביחד מהניסיון של האירים הבוסטונים, ששינו גישה מתמיכה ב-IRA לתמיכה בתהליך השלום בצפון אירלנד. תהליך זה הובל על ידי הסנאטור ג'ורג' מיטשל ובסופו של דבר השיג את "הסכם יום שישי הטוב". הקהילה האירית הבוסטונית הבינה שתמיכה בשלום ובפיתוח כלכלי בצפון אירלנד יועילו יותר למען הרפובליקה הצפון אירית מאשר שליחת נשק.
חשבתי שזה יכול להיות מקרה בוחן נהדר עבור קהילות התפוצות היהודיות והפלסטיניות בבוסטון, שדמיינתי את תמיכתם בסופו של דבר בפרויקט שת"פ כלכלי בין ישראלים לפלסטינים בשטח. לרוע המזל, היוזמה הזו לא יצאה לפועל מכיוון שהשותף הפלסטיני שלנו עבר לוושינגטון ותפקידי בבוסטון הסתיים לאחר מכן.
לאחר שחזרתי לארץ ב-2010, חידשתי את הקשר עם עיסא. שנה לאחר מכן מוניתי כיועצו הדיפלומטי של הנשיא פרס, ועיסא ניהל את היחידה לתמיכה במשא ומתן של הרשות הפלסטינית, ולימים הפך לשגריר הפלסטיני לוותיקן.
לשנינו היה חלום לארגן תפילה משותפת לשלום בהשתתפות הנשיא עבאס והנשיא פרס במהלך ביקורו של האפיפיור פרנציסקוס בארץ הקודש כדרך לקידום השיח למרות האילוצים בימי ממשלת נתניהו.
אני יהודי חילוני ועיסא נוצרי יווני-אורתודוקסי. לשנינו אין שום קשר לקתוליות, אבל הרגשנו שהאפיפיור פרנציסקוס הוא מנהיג ייחודי שיכול לתרום לשלום. במהלך הפגישות בין הנשיא פרס לאפיפיור פרנציסקוס, שהתמזל מזלי לקחת בהן חלק, יכולתי להרגיש את אישיותו הקורנת ולבו החם של האפיפיור.
לשנינו היה חלום לארגן תפילה משותפת לשלום בהשתתפות הנשיא עבאס והנשיא פרס במהלך ביקורו של האפיפיור פרנציסקוס בארץ הקודש כדרך לקידום השיח למרות האילוצים בימי ממשלת נתניהו
לא הצלחנו לגרום לתפילה המשותפת להתקיים במהלך הביקור ההיסטורי הזה. אבל לא ויתרנו. בסיוע של הנריקה צימרמן (עיתונאי ישראלי בעל קשרים בינלאומיים) והרב סקורקה (ידיד אישי של האפיפיור פרנציסקוס מימיו כארכיבישוף של בואנוס איירס), הצלחנו לסייע בארגון הזמנה מהאפיפיור לשני הנשיאים לתפילה משותפת בוותיקן עם מנהיגים דתיים משלוש הדתות המונותאיסטיות. הידידות והגישה המשותפת שלנו לפתרון בעיות עזרו להפוך את האירוע ההיסטורי הזה למציאות.
הסיפור של עיסא ושלי הוא לא רק סיפור על שני אנשים. אני מאמין מאוד שאפשר לפתור את האתגר הישראלי-פלסטיני על ידי שימוש בגישה של פתרון בעיות משותף. נוסחת שתי המדינות היא לא רק הפתרון המועדף, היא הפתרון היחיד.
החלופה הטובה ביותר להסכם משא ומתן (מה שנקרא בתאוריות המו"מ BATNA) גרועה הרבה יותר. ישראל לא תוכל להישאר דמוקרטיה ומולדת העם היהודי במדינה דו לאומית. הפלסטינים לא יוכלו להשיג את החופש והריבונות הרצויים להם אם לא נוכל להגיע להסכם שיבטא את שאיפתם לעצמאות. המצב הנוכחי, שבו עלינו למרר את חייהם כדי להגן על חיינו, משחית את המוסר שלנו ואינו בר קיימא בטווח הארוך.
הסיפור של עיסא ושלי הוא לא רק סיפור על שני אנשים. אני מאמין שאפשר לפתור את האתגר הישראלי-פלסטיני בגישת פתרון בעיות משותף. נוסחת שתי המדינות היא לא רק הפתרון המועדף, היא הפתרון היחיד
אני לא מזלזל באתגר – נצטרך לוותר על הריבונות בחלק מהמקומות שהם ערש עמנו, כמו חברון, שילה ובית-אל ולהגיע לפשרות כואבות גם בירושלים. הפלסטינים יצטרכו לוותר על חלום הריבונות במקומות שהם רואים בהם בית בחיפה, יפו וכו'.
הפלסטינים יצטרכו לוותר על מימוש התביעה להשבת הפליטים הפלסטינים לישראל, שכן המדינה הפלסטינית תהיה הפתרון לאותם פליטים. ישראל תצטרך למצוא פתרונות למתנחלים שלא יוכלו להישאר לאחר חילופי שטחים (רובם יוכלו להישאר בהתנחלויות הסמוכות לקו הירוק). אבל התוצאה, תהיה טובה יותר לשני העמים ואם ננהג נכון תוביל לשלום מתמשך. האלטרנטיבה היא סיוט של שפיכות דמים מתמשכת שיישאר לדורות הבאים ושל ישראל כמדינה מצורעת מבחינה בינלאומית.
זה לא "חלום באספמיה", למרות שרוב האנשים משני הצדדים של הסכסוך כמעט איבדו תקווה. יש לנו שותפים פלסטינים הרבה יותר טובים ממה שהיו לנו אי פעם. עם ההנהגה הנוכחית של הרשות הפלסטינית קיים אזור הסכם אפשרי (מה שנקרא בתאוריות המו"מ ZOPA). הפלסטינים אינם תובעים את פלסטין ההיסטורית כולה כפי שטען אש"ף בעבר, ההנהגה הפלסטינית קיבלה את גבולות 67' (ב-1988) ואת עקרון חילופי השטחים במהלך המשא ומתן בין עבאס לאולמרט.
הרשות אינה דורשת שיהיה לה צבא, ומוכנה לקבל מדינה מפורזת עם הגנה בינלאומית. אבו מאזן מתנגד לחלוטין לטרור ומאמין בדיפלומטיה כדרך להשיג הגדרה עצמית (דו-צדדית אם יש שותף, או על ידי פנייה לארגונים בינלאומיים אם המשא ומתן הדו-צדדי הופך חסר תועלת). הוא אמנם בנקודה נמוכה ביותר מבחינת לגיטימיות פנימית, אבל הגישה הזאת מייצגת רוב בחברה הפלסטינית לפי כל הסקרים, כל עוד הפלסטינים מאמינים שגישה כזו מעשית ואפשרית מול עמדת ישראל.
מדינות ערב עשו שינוי אסטרטגי עצום בגישתן כלפי ישראל. מ"שלושת ה"לאווים" המפורסמים של פסגת הליגה הערבית בחרטום ב-1967 (לא להכרה בישראל, לא לשלום עם ישראל ולא למשא ומתן עם ישראל) ועד "יוזמה ערבית" שמקבלת את ישראל כחלק מהאזור וחלק של הפתרון. היוזמה הערבית שאושררה מדי שנה מאז 2002, מקבלת וטו ישראלי על מספר הפליטים שיחזרו לישראל ("Just and agreed solution")
הסכמי אברהם, שהם פופולרים מאד בקרב הישראלים, הפכו את "פירות השלום" למוחשיים ומנעו סיפוח, שהיה מונע אפשרות לפתרון שתי המדינות. קיימת כיום הזדמנות פז לבנות על מגמת הנורמליזציה כדי לקדם את פתרון שתי המדינות.
על מנת להגיע לפתרון מסוג זה, אנו זקוקים למנהיגות אמיצה שמבינה שאנו יכולים וצריכים להגיע לפתרון על ידי שימוש בגישה של פתרון בעיות משותף. זאת בניגוד לגישה הנוכחית שלנו, שמחלישה את המתונים ומעצימה את ארגוני הטרור.
כדי להגיע לפתרון מסוג זה, נדרשת מנהיגות אמיצה שמבינה כי ניתן וצריך להגיע לפתרון ע"י שימוש בגישת פתרון בעיות משותף. זאת בניגוד לגישתנו הנוכחית שמחלישה את המתונים ומעצימה את ארגוני הטרור
אני מאחל שגם עיסא וגם אני נוכל לראות את היום שבו שני העמים שלנו יתאחדו לצד השלום וההבנה ההדדית, בדיוק כפי שעשינו בידידותנו.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם