התקשורת הערבית בצפון אפריקה ובמרוקו בפרט מדווחת בתקופה האחרונה על דאגה גוברת מתעמולה דתית זרה, במאמץ להפיץ את האסלאם השיעי בצפון אפריקה כבסיס להשפעה איראנית באזור. עד כמה רציני האיום האיראני באזור זה? מדוע ניצבת מרוקו בראש המאבק נגד איראן במגרב? ואיך גם הסכסוך הרחוק הזה קשור לישראל?

אנשי דת שיעים מגיעים לצפון אפריקה, מפיצים תעמולה בקרב שבטים ומצליחים להמיר את דתם מסונה לשיעה. שבטים אלה משתלטים על כל צפון אפריקה והופכים את כל המגרב לח'ליפות שיעית. בהמשך הח'ליפות כובשת גם את מצרים, את דרום סוריה וגם חלקים מחצי האי ערב. הח'ליפות השיעית שולטת על מרחב עצום הכולל את שלוש הערים המקודשות ביותר לאסלאם: מכה, אל-מדינה וירושלים.

אנשי דת שיעים מגיעים לצפון אפריקה, מפיצים תעמולה בקרב שבטים ומצליחים להמיר את דתם מסונה לשיעה. שבטים אלה משתלטים על כל צפון אפריקה והופכים את כל המגרב לח'ליפות שיעית

התיאור הנ"ל אינו בגדר פנטזיה של הרפובליקה האסלאמית של איראן השיעית, אלא אירועים שאכן קרו לפני כאלף שנה. הח'ליפות השיעית שכונתה אז "הפאטמית", ע"ש בתו של הנביא מחמד ואשתו של עלי בן אבי טאלב, התקיימה בין המאות ה-10 עד ה-12, עד שסלאח א-דין כבש את מצרים והשיבה לחיק הסונה. האם הסיוט הזה של העולם הסוני עלול לחזור כעת? כך חוששים כיום מספר מנהיגים במגרב ובראשם מחמד השישי מלך מרוקו.

תעמולה ותעמולת נגד

בשנים האחרונות מתקיימת מעין מלחמה קרה בין רבאט וטהראן, בה מעורבים אלמנטים דתיים. לפי התקשורת המרוקאית, איראן מפיצה תעמולה שיעית בצפון אפריקה, בעיקר מדרום לסהרה. לעומת זאת, מרוקו מפיצה תעמולה דתית סונית ומנסה לבלום את מה שהיא מכנה "פעילות חיזבאללה באפריקה".

התשתית האזרחית לתעמולה השיעית היא אלפי מהגרים שיעים מלבנון שהיגרו לאפריקה בעשורים הקודמים. קהילה זו נתמכת כלכלית ע"י רשת מוסדות במימון איראני בתחומי החברה, התרבות והדת.

מאז עלייתו של המלך מחמד השישי לשלטון ב-1999, הוא התאמץ לחסום השפעה זו ע"י סוג של דיפלומטיה דתית. תועמלני דת מרוקאים נשלחים למדינות באזור להפיץ את האסכולה הסונית המאלכית, בשילובה עם האסלאם הסוּפי (בעל נטייה מיסטית).

פעילות זו משכה אוכלוסיות רבות ממדינות צפון היבשת לקיים טקסי "זִיַארַה", עלייה לרגל לקברי שיח'ים קדושים במרוקו. לצורך ריכוזה של התעמולה הסונית, הקים המלך את "מכון מחמד השישי להכוונת המדריכים והמדריכות" עם לא פחות מ-32 סניפים ברחבי אפריקה.

לפי התקשורת המרוקאית, איראן מפיצה תעמולה שיעית בצפון אפריקה, בעיקר מדרום לסהרה. לעומת זאת, מרוקו מפיצה תעמולה דתית סונית ומנסה לבלום את "פעילות חיזבאללה באפריקה"

האסלאם המתון

גורמי מודיעין במערב נוטים לתמוך במדיניותו של מלך מרוקו, ורואים בתעמולה הסוּפית תופעה חיובית והפצתו של האסלאם המתון. התנועה הדתית המרוקאית נחשבת למעין דרך האמצע, בין האסלאם השיעי הקיצוני הנתמך ע"י איראן, והאסלאם הסוני הקנאי הסַלַפי הנתמך ע"י סעודיה.

ככלל, האסלאם הסופי מתאפיין בד"כ בגישה ליברלית וביחס סובלני לדתות אחרות. רוב ה"זַאויִּות" או ה"טַרִיקות" – המסדרים הסוּפיים, פותחים את שעריהם לציבור הרחב ומקיימים טקסים הכוללים ריקוד ומוזיקה. לדוגמה, המסדר התיג'אני מחזק באמצעות קשרי דת ועידוד העלייה לקברי השיח'ים, את קשריה המסחריים והדיפלומטיים של מרוקו עם מדינות האזור.

יריבות פוליטית

במאי 2018 החליטה מרוקו לקטוע את קשריה הדיפלומטיים עם איראן באופן רשמי. העילה לפעולה דרמטית זו הייתה הטענה של מרוקו לפיה טהראן תומכת כלכלית ולוגיסטית בחזית הפוליסריו הבדלנית, באמצעות סוכנים של חיזבאללה הלבנוני. לטענת מרוקו התמיכה אף כללה אימונים בנשק של המיליציה המקומית בסהרה המערבית, השואפת להתנתק ממרוקו.

העוינות לאיראן אינה חדשה במרוקו. גם חסן השני, אביו של מלך מרוקו הנוכחי, נשא נאום בפני אנשי דת ב-1984, בו הזהיר מפני סכנת ה"תַשַיֻע" – התעמולה השיעית במערב אפריקה.

השבוע הזהיר שר החוץ המרוקאי נאסר בוריטה בפני הפרלמנט מפני מה שכינה "שאיפות החדירה של איראן למערב אפריקה באמצעות הפצת תעמולה שיעית". לטענת בוריטה, איראן מסכנת את "הביטחון הרוחני" של תושבי צפון אפריקה והעמידה כנגד שאיפות איראן באזור נמצאת בראש סדר העדיפויות של ממלכת מרוקו.

השבוע הזהיר שר החוץ המרוקאי נאסר בוריטה בפני הפרלמנט מפני "שאיפות החדירה של איראן למערב אפריקה בהפצת תעמולה שיעית". לטענתו, איראן מסכנת את "הביטחון הרוחני" של תושבי צפון אפריקה

בוריטה גם ציין כי מרוקו תומכת באמירויות ומגנה בתוקף את ההתקפה שיזמו החות'ים השיעים מתימן במל"טים על אבו דאבי בשבוע שעבר. לטענת בוריטה, תוקפנות החות'ים הנתמכים ע"י איראן צריכה להדליק נורה אדומה גם בצפון אפריקה.

בוריטה נפגש לאחרונה עם נאיף פלאח, מזכ"ל מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, כדי לתאם את מדיניותן של מרוקו ושל נסיכויות המפרץ במספר נושאים. בדצמבר 2020 הביעה המועצה תמיכה מלאה בסיפוח שטח סהרה המערבית, צעד שאישרה ארה"ב תמורת הסכם הנורמליזציה עם ישראל.

האיום האיראני זוכה לרוח גבית מאלג'יריה, השכנה ממזרח. אלג'יריה מקיימת קשרים טובים עם איראן, תומכת בפוליסריו, אינה מכירה בסיפוח סהרה המערבית למרוקו וגם מתנגדת להסכמי אברהם. באלג'יריה שוהים כ-200 אלף פליטים מהסהרה המערבית, בהם לא מעט אנשי אופוזיציה המתנגדים ל"כיבוש המרוקאי".

מבחינתה של אלג'יריה, התמונה שונה בתכלית: האיום אינו התעמולה האיראנית אלא הנורמליזציה ותהליך השלום של מדינות בצפון אפריקה (מצרים 1979, סודאן ומרוקו 2020), אותו רואה אלג'יריה כ"פלישה ציונית" – ניסיון השפעה ישראלית באזור.

מבחינת אלג'יריה, התמונה שונה בתכלית: האיום אינו התעמולה האיראנית אלא הנורמליזציה ותהליך השלום של מדינות בצפון אפריקה (מצרים 1979, סודאן ומרוקו 2020), אותו רואה אלג'יריה כ"פלישה ציונית"

העמדה של מרוקו בשנים האחרונות מאד ברורה. היא מעמידה עצמה בחזית אחת עם הציר הסוני המתון של מצרים, ירדן, האמירויות וסעודיה. הקו המדיני שלה נוטה למערב והיא שואפת להתקרב לישראל ולחסום את שאיפות איראן באזור. מבחינת רבים בעולם הערבי, עמדה זו נחשבת לבגידה בערכי האסלאם, בלאומיות הערבית בכלל ובעם הפלסטיני בפרט. הכעס על מרוקו משתקף היטב בעיתונות הערבית וברשתות החברתיות.

שיעיזציה

האם הנושא האיראני אינו מהווה עבור מרוקו אך ורק תרוץ להתקרב למדינות המפרץ, לארה"ב ולישראל? מלבד החשד לקשר בין חיזבאללה לפוליסריו, מתקיימת במרוקו קהילה שיעית קטנה של כמה מאות. הרשויות סרבו לכל הבקשות של השיעים בממלכה להקים אגודה דתית עצמאית והתקשורת המרוקאית הביעה חשש מקשריה של קהילה זו עם איראן. למעשה, מספרם האמתי אינו ידוע, כי הם נאלצים לנהל חיים דיסקרטיים וחוששים מרדיפות.

ככלל, השיעים מהווים בצפון אפריקה מיעוט קטן של כ-5%. מלבד מרוקו, חיים כמה אלפי שיעים בניגריה, טנזניה, קונגו ומצרים וכמה מאות בסנגל, גאנה וסודאן. אולם אין לזלזל באיום השיעי. המרת דת אינה נפוצה אך קיימת במדינות אלה. דוגמה בולטת היא איש הדת התוניסאי מחמד א-תיג'אני שהפך לשיעי בהשפעת אנשי דת עיראקיים.

ההיסטוריה מלמדת שמדינות בעלות רוב סוני יכולות להפוך לשיעיות, כמו איראן במאה ה-16. משטרים סונים במדינות מעורבות יכולים ליפול ולהתחלף במשטרים שיעים, כפי שאירע בעיראק אחרי הפלת סדאם ב-2003.

ההיסטוריה מלמדת שמדינות עם רוב סוני יכולות להפוך לשיעיות, כאיראן במאה ה-16. משטרים סונים במדינות מעורבות יכולים ליפול ולהתחלף בשיעים, כפי שאירע בעיראק אחרי הפלת סדאם ב-2003

משטרים אחרים במדינות בהן חיות קהילות שיעיות גדולות, חוששים מהתסריט הזה, שיכול בהחלט להפוך למציאות – בלבנון, בבחריין ובדרום תימן.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q