אז מה קורה בהייטק?

חברת וובוס מגייסת עובדים, צילום מסך מ"ארץ נהדרת".
חברת וובוס מגייסת עובדים, צילום מסך מ"ארץ נהדרת".

שלטי חוצות, פרסומות בטלוויזיה, מסיבות ענק, ארוחות שף ואופציות במיליונים. ככה מצטיירת תעשיית ההייטק בשנה האחרונה (לפחות על פי העיתונות הכלכלית ומהדורות החדשות), והמתבונן מהצד יכול רק לחוש רגשות תסכול, תיעוב או קנאה. יוצרי ארץ נהדרת תפסו באופן מדוייק את רוח התקופה שבה "כל אחד רוצה לעבוד בהייטקס".

"לא חשוב המוצר, חשוב הפרודקט"

"לא חשוב המוצר, חשוב הפרודקט" – נדיר האקרמן כוכב ההייטק *המערכון המלא*#הייטקס | לעוד מערכונים של ארץ נהדרת לחצו > bit.ly/EretzVideo

Posted by ‎ארץ נהדרת‎ on Thursday, November 11, 2021

אז כדי לאזן קצת את התמונה, אנסה לספק מבט "מבפנים" של מישהו שנמצא היום בתעשייה אבל בוודאי לא בשר מבשרה (בהזדמנות אספר איך הגעתי לטק, אבל זה בוודאי לא היה במסלול ישיר משירות ביחידה טכנולוגית).

שלטי חוצות, פרסומות בטלוויזיה, מסיבות ענק, ארוחות שף ואופציות במיליונים. ככה מצטיירת תעשיית ההייטק בשנה האחרונה והמתבונן מהצד יכול רק לחוש רגשות תסכול, תיעוב או קנאה

אז ככה. חברות סטרטאפ (אני לא מכיר איש בתעשייה שמשתמש בכינוי "חברות הזנק") בנויות על רעיון טכנולוגי, יזמים וכסף. הרעיון יכול להיות שירות או מוצר, לרוב דיגיטלי. יזמים הם האנשים שהוגים את הרעיון ובונים את החברה והמוצר. וכסף – ובכן, כסף מאפשר את הכל.

ומכיוון שיזמים צעירים לא יכולים לקבל הלוואה של עשרות מיליוני שקלים מהבנק כדי לבנות את החברה שהם מדמיינים, הם פונים לקרנות הון סיכון (Venture Capital, או VC בקיצור) שישקיעו במיזם שלהם תמורת אחוזים מהחברה. זוהי אינה הלוואה במובן הקלאסי של המונח – איש לא מצפה מהם להחזיר את הכסף, וגם לא לחסוך אותו, ואפילו לא לבנות עסק רווחי. המטרה של הכסף היא להחזיק את החברה בחיים ולאפשר לה לצמוח עד הנקודה הבאה בה תזדקק לכסף. מה תעשה אז? תגייס עוד כסף. ומה תעשה כשלא תוכל יותר לגייס כסף ממשקיעים פרטיים? היא תנסה להפוך ציבורית (כלומר, תנפיק עצמה בבורסה, וכך תזרים עוד מזומנים לקופתה), תימכר לחברה אחרת ("אקזיט") או פשוט תמות.

בין סבב השקעה למשנהו החברה צומחת ומגדילה את השווי שלה, וכל סבב נעשה בהערכת שווי עולה, כך שבפועל היזמים מחזיקים בפחות ופחות חלקים מהחברה שהקימו. אבל שווי החברה כולה גדל כך שהם מתעשרים (על הנייר כמובן).

התהליך הזה נוגד את כל מה שמלמדים בבתי ספר לעסקים על בניית חברות יציבות ורווחיות. אבל הוא גם הדרך היחידה לחברה מישראל להשתלט על נתח שוק (עולמי) משמעותי. הוא גם לא חדש במיוחד – התהליך שתואר פה מתרחש כבר לפחות שלושה עשורים במדינת ישראל (ויותר מ-50 שנה בעמק הסיליקון).

היזמים פונים לקרנות הון סיכון שישקיעו במיזם שלהם תמורת אחוזים מהחברה. זו אינה הלוואה במובן הקלאסי של המונח – איש לא מצפה מהם להחזיר את הכסף, וגם לא לחסוך אותו, ואפילו לא לבנות עסק רווחי

אבל שלושה דברים בכל זאת השתנו בשנים האחרונות:

1

הכמות, המהירות ועומק הכיסים של המשקיעים. כמות (ונראות) של הסטרטאפים המצליחים מישראל עלתה בצורה משמעותית בשנים האחרונות, ובמקביל התקשורת התחילה לסקר את התעשייה הזו, כך שאנו רואים ושומעים הרבה יותר על אותן חברות מצליחות.

2

שנית, חידושים טכנולוגיים (ובייחוד המעבר לענן) הביאו לכך שחברות מסוגלות לפתח ולהשיק מוצרים במהירות גבוהה מאי פעם. הקורונה גם תרמה את חלקה והביאה לכך שיזמים וחברות מישראל מסוגלים להיות בקשר ישיר מול כל העולם מבלי לטוס או לפתוח משרדים פיזיים בארצות הברית.

והכסף. הו כמה כסף. הבנקים המרכזיים בעולם מדפיסים כסף בלי הפסקה מאז 2008, וביתר שאת בשנתיים האחרונות של הקורונה. במקביל הריבית בשווקים אפסית, ואנשי בעלי ממון וגם גופים מוסדיים מחפשים תשואה בכל מחיר.

הכסף הזול הזה מוצא את דרכו לבורסות אבל גם לשוק הפרטי – לכספות של הקרנות ומשם לחשבונות הבנק של הסטרטאפים. שילוב של הגורמים האלו מעצים ומאיץ מאוד את כל התהליכים שקשורים בסטרטאפים.

יזמים מגייסים יותר כסף, יותר מהר מאי פעם. אם לפני 3-5 שנים סבב השקעה ראשוני ("סיד") היה כמה אלפי דולרים עד מיליונים בודדים, הרי שהיום הוא כבר יכול לנוע בין 5 מיליון לכמה עשרות מיליונים. סבב ממוסד ראשוני (Round A), שהיה פעם בין 3-5 מיליון? היום יכול להגיע ולעבור 20 מיליון דולר.

לקרנות יש יותר כסף והן משתמשות בו. הדבר יוצר "מרוץ חימוש". ברור ששתי חברות בגיל זהה, שלאחת יש 5 מיליון בבנק ולשניה 20 מיליון – אינן בעלות סיכוי שווה להצליח, ולכן נראה הרבה פעמים חברות דומות שמשוות סבבי השקעה של חברות מתחרות ומנסות להאפיל עליהן.

ומה עושים עם כל הכסף הזה? שוכרים עובדים, שוכרים משרדים לשכן את העובדים, שוכרים אנשי מכירות ומשקיעים בשיווק. וכשכולם מגייסים מתוך אותו מאגר עובדים מוגבל, אז התחרות מתלהטת והשכר המוצע עולה.

ומה עושים עם כל הכסף הזה? שוכרים עובדים, ומשרדים לשכן את העובדים, ואנשי מכירות ומשקיעים בשיווק. וכשכולם מגייסים מתוך אותו מאגר עובדים מוגבל, התחרות מתלהטת והשכר המוצע עולה

וכששכר גבוה כבר לא מספיק למשוך מועמדים מוכשרים, ויש עוד הרבה כסף בקופה לפעולות שיווקיות, אז מסיטים כסף משיווק המוצר (שנועד לשכנע צרכנים לרכוש את המוצר) לשיווק החברה כדי לשכנע עובדים פוטנציאלים לבוא לעבוד בה.

ואז נראה שלטי פרסום על איילון, קמפיינים עם אמנים פופולריים וקמפיינים בטלוויזיה וברדיו. יש לזה אפילו שם:"מיתוג מעסיק", ובמסגרתו משקיעים המון בעידוד ו"צ'יפור" עובדים קיימים: מביאים שפים שיבשלו בחדר האוכל של החברה, עורכים מסיבות ענק ולוקחים את כל החברה לנופש ביעד אקזוטי. הפעולות האלו כמובן לא נשמרות בסוד והן מיוחצנות לתקשורת כדי לקרוץ למועמדים פוטנציאלים.

3

ולבסוף – האקזיט. אותו מאורע שבו המשקיעים, היזמים והעובדים נפגשים עם הכסף הגדול. לא סתם רשמתי בסדר הזה – זה סדר העדיפויות במקרה שהחברה נמכרת. במקרה שהחברה מונפקת הסיפור מסובך יותר אבל גם אז ההיגיון נשאר דומה – המשקיעים מרוויחים את הרוב, אחר כך היזמים ואם ההנפקה ממש מוצלחת אז גם העובדים (רוב ההנפקות של השנה שעברה הסתיימו בלי רווח משמעותי לעובדים, לפחות לפי מחירי המניות כרגע).

המדיה כמובן משתפת פעולה ברצון ושמחה לדווח על המסיבה האחרונהֿ, על המשכורות הגואות בענף ועל אלפי המיליונרים החדשים שייצרה ההנפקה האחרונה. כל זאת על רקע משבר תעסוקתי שגרמה הקורונה, שריסקה סקטורים שלמים בכלכלה הישראלית ועליית מחירים גורפת שמשפיעה על הכיס של משפחת ישראלי.

המדיה שמחה לדווח על המשכורות הגואות ואלפי המיליונרים החדשים שייצרה ההנפקה האחרונה, על רקע משבר תעסוקתי שגרמה הקורונה, שריסקה סקטורים שלמים

אז נכון – ההייטק הישראלי משופע בכסף. הכסף הזה משלם משכורות (גבוהות) שממנו משולמים מיסים (גבוהים מאוד) ומעשיר חתך אוכלוסיה מסויים מאוד. אבל הוא גם מחלחל לענפים רבים שתומכים בהייטק – חברות נדל"ן, ספקי שירותים, מסעדנים ועוד רבים שנהנים כולם מאותם דולרים שרשומים על הצ'ק שנתנו המשקיעים ליזמים.

עד מתי זה יימשך? לא ברור. כרגע יש סימנים להעלאות ריבית שכנראה יצננו את השווקים הציבורים, מה שיביא בסופו של דבר ל"ייקור" הכסף ולצמצום של המשאבים שעומדים לרשותן של הקרנות, ואז כנראה נראה סבבי גיוס צנועים יותר. חברות שטרם גייסו מבינות זאת וכנראה יוציאו פחות על קמפיינים ומסיבות, וישקיעו את הכסף שכבר גויס בצורה מחושבת ושקולה יותר.

אז לסיכום – התחזית לשנת 2022 כוללת פחות שלטים באיילון וסבבי השקעה קטנים יותר, וכנראה גם פחות אקזיטים והנפקות. אבל המחסור בכוח אדם איכותי הוא אמיתי וימשיך להשפיע על התעשייה ולדאוג שהמשכורות ישארו בשמיים.

יותם גוטמן הוא אבא ל-2 בנות ועובד כמנהל שיווק של חברת סייבר גלובלית. מקים ומנהלות קהילה של נשות שיווק בסייבר, המונה מאות חברות וחברים. מתעניין בהשפעות של הטכנולוגיה על חיינו פה בלבנט. 

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
אני חושב שהדבר הכי משמעותי שקרה בעקבות ההנפקות הכושלות בשנת 2021 היא שלחברות הזנק יהיה קשה יותר לגייס עובדים. העובדים האיכותיים, המנוסים ומביניי העניין יעברו לחברות מבוססות , מצליחות וב... המשך קריאה

אני חושב שהדבר הכי משמעותי שקרה בעקבות ההנפקות הכושלות בשנת 2021 היא שלחברות הזנק יהיה קשה יותר לגייס עובדים. העובדים האיכותיים, המנוסים ומביניי העניין יעברו לחברות מבוססות , מצליחות ובעיקר מונפקות שבהם מקבלים מניות ולא אופציות.

עוד 1,024 מילים ו-2 תגובות
סגירה