קבינט הקורונה דן השבוע בביטול התו הירוק. מדיניות התו הירוק זכתה בתמיכה ציבורית משמעותית בסקרים, ובמקביל שינעה מחאה, קטנה אך עיקשת, נגדה. תומכי המדיניות הדגישו את הצורך האפידמיולוגי בהפרדת מחוסנים מלא מחוסנים, והצדיקו שלילת פריווילגיות כאמצעי להפעלת לחץ על הפרט לטובת ההגנה על הכלל. מתנגדי המדיניות זעמו שמדובר בפגיעה בזכות האדם על גופו, ולעיתים קרובות התמקדו בנזקים אפשריים מתופעות לוואי. כלומר, טענות על בריאות הציבור הוצבו מול טענות על בריאות הפרט, וטענות על זכויות הכלל הוצבו מול טענות על זכויות הפרט.

הדיון הפך למעין תמונת ראי של הדיון האמריקאי על הפלות, עם מחנה "פרו-חיים", הפעם בעיקר משמאל, המצדד במדיניות התו הירוק, ו"פרו-בחירה" – הפעם בעיקר מימין, שמתנגד לה.

טענות על בריאות הציבור הוצבו מול טענות על בריאות הפרט, וטענות על זכויות הכלל הוצבו מול טענות על זכויות הפרט. הדיון הפך למעין תמונת ראי של הדיון האמריקאי על הפלות. פרו-חיים מול פרו-בחירה

אך הקיטוב האידאולוגי מקשה לראות את הפגמים היותר מהותיים של מדיניות התו הירוק, וחוסר הבהירות הזו השפיע ועדיין משפיעה לרעה על מקבלי החלטות. ראשית חשוב להבהיר שהצדקה מדעית לעולם יכולה להיות רק מרכיב אחד בקבלת החלטות לגבי מדיניות. למשל, סל הבריאות זו גם מדיניות.

כאשר חברי וחברות ועדת הסל שוקלים אילו תרופות וטיפולים יכנסו לסל ואילו לא, הם בהחלט נעזרים במחקרים מדעיים, אך הם פועלים בתוך סט מגבלות רחב יותר מהשאלה המדעית של מה מציל או משפר חיים.

יש תרופות וטיפולים מצילי חיים שלא נכנסים לסל, למרות שיש מחקרים שתומכים בהם. יש תרופות וטיפולים אחרים שנכנסים לסל משיקולים אידאולוגים ופוליטיים. מעל כל המחקרים המדעיים המצוינים יושבת מגבלת ההתכנות הכלכלית במסגרת התקציב.

בדיוק כפי שברור לנו שמדענים לא היו יכולים להחליט על סל הבריאות בהסתמך אך ורק על מחקרים מדעיים, כך היה צריך להיות לנו ברור שדעת אפידמיולוגים ווירולוגים מהווה שיקול אחד ולא עיקרי בהחלטה על מדיניות שנוגעת בתחומי חיים רבים של כלל האוכלוסייה.

דעת המומחים בתחום האפידמיולוגיה הייתה צריכה להישקל לצד דעת מומחים בתחום המשפט, הכלכלה, הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה ודיסציפלינות נוספות. לתו הירוק השלכות מרחיקות לכת על תחומים כמו פרטיות, למשל.

אך בלהט לרצות את הטכנוקרטיה של המגפה, יושמה מדיניות לא מאוזנת, תוצר של דיונים לא מאוזנים, נגועים בהטיית בחירה כבדה לטובת התערבות ממשלתית על בסיס טיעונים אפידמיולוגיים.

כשחברי ועדת סל הבריאות שוקלים אילו תרופות וטיפולים לכלול בו, הם נעזרים במחקרים מדעיים, אך פועלים בסט מגבלות רחב יותר מהשאלה המדעית של מה מציל או משפר חיים

התוצר של ההסתכלות המיופית הובילה ליישום של אחת מהחלטות המדיניות הלא שוויוניות בהיסטוריה. אני לא מדברת על אפליה נגד מי שלא התחסנו, אלא על איך מדיניות התו הירוק השפיעה ומשפיעה על אוכלוסיות שונות.

חשוב להדגיש שפגיעה בזכויות הפרט לטובת הכלל איננה עניין חריג גם בדמוקרטיה ליברלית. חוק גיוס חובה, חוק חינוך חובה ותשלום מיסים הם דוגמאות לפגיעה בזכויות הפרט לטובת הכלל שרובינו מקבלות ומקבלים.

הבעיה מתחילה כאשר פגיעה בזכויות הפרט נעשית באופן שאינו שיוויוני. כך למשל, שנים רבות החברה הישראלית מתמודדת עם חוסר שוויון בנטל, כשגיוס חובה חל בעיקר על הציבור החילוני. בעיה נוספת עולה כאשר ציבור אחד מפיק את עיקר התועלת ממדיניות שמתוחזקת על ידי ציבור אחר. כך למשל גברים חרדים מפיקים את עיקר התועלת מקצבאות אברכים, המשולמות ממיסים של מי שלא כמוהם, עובדים.

בכל חברה יש איגוד של משאבים וחלוקה מחדש. התעדוף במהלך הזה הוא לב ליבו של כל מאבק פוליטי. אחד הסימפטומים של השתלטות הטכנוקרטיה על הדיון הציבורי בתו הירוק, הוא היעדר המאבק הזה.

בהנחה שהייתה לתו הירוק הצדקה אפידמיולוגית, ושהמדיניות אכן צמצמה הדבקה, המרוויחים הגדולים מהמדיניות היו הפגיעים ביותר לקורונה, בני ה-60 ומעלה, כשהתועלת עלתה עם הגיל. באופן גס אפשר לומר שמי שהפיקו הכי הרבה תועלת ממדיניות התו הירוק היו פנסיונרים שהתאפשר להם לבלות במרחב הציבורי בחסות התו הירוק עם תחושת בטחון. זו גם האוכלוסייה שהכי פחות הזדקקה לתו הירוק כדי להשתכנע להתחסן.

חשוב להדגיש שפגיעה בזכויות הפרט לטובת הכלל איננה עניין חריג גם בדמוקרטיה ליברלית. הבעיה מתחילה כאשר פגיעה בזכויות הפרט נעשית באופן שאינו שוויוני

במקביל, התו הירוק הפעיל את מידת הלחץ הגדולה ביותר להתחסן על מי שהיו חייבים אותו כדי להתפרנס. אוכלוסייה יותר צעירה שהפיקה מהמדיניות הזו, בהכללה, תועלת פחותה.

באווירה הציבורית הנוכחית אלו מחשבות כפירה. הרי צריך להציל את סבא וסבתא! אבל אם נהיה כנים, במשך שנים, ממשלה אחר ממשלה תעדפה בתקציבים ובמדיניות שלה ציבורים צעירים על פני פנסיונרים. קצבת זקנה בקושי עלתה בעשור האחרון. גם תקציבי המחלקות הפנימיות עם הזקנה במסדרון. אני לא טוענת שסדרי העדיפות בעבר הם בהכרח עדיפים, רק שנעשה שינוי דרמטי באיגוד וחלוקה מחדש של משאבים, כולל זכויות, בלי דיון ציבורי.

אם נבנה מערכת צירים, אחת שמסמנת את מידת הלחץ להתחסן שהפעיל התו הירוק על אדם, והשנייה את המחיר האישי שהתחסנות 3 פעמים גבתה ממנו, נגלה שאנשים שונים נופלים במקומות שונים מאוד במערכת הצירים.

יש אנשים שהתו הירוק לא הפעיל עליהם כמעט שום לחץ להתחסן – עצמאים, מובטלים, קשישים שבריריים וחברי כנסת הם דוגמה. יש אנשים שבלי תו ירוק התקשו מאוד להתקיים – מורות ומורים, סטודנטים לתואר ראשון וצוותים רפואיים הם דוגמה.

בציר החוצה נראה שיש הבדלים במחיר האישי של התחסנות 3 פעמים. יש אנשים ששמחו להתחסן ולא סבלו מתופעות לוואי לא נעימות מהחיסונים. לעומת זאת, יש אנשים שלא רצו או התקשו להתחסן, למשל כ-10% מהציבור שסובלים מפוביה ממחטים. עבורם המחשבה על מחט מעוררת חרדה קיצונית והצורך לחזור שוב ושוב להתחסן, כשהדבר מלווה במצוקה נפשית עזה, אינו דומה למחיר האישי של אדם שמתחסן ללא חרדה.

כמו כן, יש אנשים שהתחסנו וחוו תופעות לוואי לא מסכנות חיים, אך לא נעימות, עד כדי פגיעה באיכות החיים לפרק זמן של כמה ימים או שבועות. גם עבורם המחיר של להתחסן פעם שלישית בשביל תו ירוק גדול בהרבה ממי שעבר את החיסונים ללא תופעות לא נעימות.

יש אנשים שהתו הירוק לא הפעיל עליהם כמעט שום לחץ להתחסן – עצמאים, מובטלים, קשישים וחכ"ים למשל. יש כאלה שבלי תו ירוק התקשו להתקיים – מורים, סטודנטים וצוותים רפואיים למשל.

אם נסתכל על הרבעים השונים נראה שיש לנו ציבורים שהתו הירוק לא הפעיל עליהם שום לחץ, והם גם שמחו להתחסן, ולעומת זאת יש ציבורים שהתו הירוק הפעיל עליהם לחץ עצום והם היו צריכים לעמוד בסבל פיזי או נפשי כדי להשיג את התו הירוק על מנת להתקיים.

מכיוון שהמחקרים היחידים שקבעו אם המדיניות מוצדקת או לא היו מחקרים אפידמיולוגיים, ולא סוציולוגיים, אין לנו מושג איך הציבור מתחלק לאורך מערכת הצירים הזו. בהמשך, אין לנו מידע כמה תועלת הפיקו הציבורים השונים האלו ממדיניות התו הירוק. חורים עצומים בידע שלנו לגבי מידת השוויוניות של מדיניות כל כך מרכזית בחיינו.

מעבר לצדק, לחוסר שוויוניות של מדיניות עלולות להיות השלכות לא רצויות. למשל, בישראל נהוג מס ערך מוסף קבוע, לצד מס הכנסה פרוגרסיבי. מע"מ חל על כולם במידה שווה, אך הוא פוגע באוכלוסייה ענייה הרבה יותר מאשר באוכלוסייה עשירה. עם זאת, במע"מ יש ממד של בחירה, כי הוא קשור בצריכה של מוצרים ושירותים.

מס הכנסה פרוגרסיבי לעומת זאת, שעולה ככל שעולה ההכנסה, מנסה לתת מענה דינמי להבדלים באוכלוסייה שאין לה ברירה אלא לשלם מס על הכנסה. אילו היה מס הכנסה של 50% על כל הכנסה ללא אבחנה, בדומה למדיניות התו הירוק, היינו מוצאים שבקבוצות מסוימות זה פוגע בפריון עבודה. ואכן, מסתמן שהתו הירוק פגע בפריון עבודה.

אילו היה מס הכנסה של 50% על כל הכנסה ללא אבחנה, בדומה לתו הירוק, היינו מוצאים שבקבוצות מסוימות זה פוגע בפריון עבודה. ואכן, מסתמן שהתו הירוק פגע בפריון עבודה

מדיניות התו הירוק היא למעשה מדיניות הנדסה חברתית, השואפת לסוג של אוטופיה בריאותית, בה אין קורונה או לפחות לא צריך לחשוש ממנה במרחבים סטריליים. הניסיון להשיב בעזרת טכנולוגיית החיסון את השוויון הבריאותי בין צעירים למבוגרים, שוויון בו הקורונה פגעה -הוליד, כמו נסיונות הנדסה חברתית אוטופיים אחרים, סבל ואי-שיוויון מסוגים חדשים.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.