פוליטיקאים תמיד ינסו לשכנע אותנו, שיוקר המחייה הוא כמו מזג אוויר מחורבן. גזרת גורל מבאסת, שאין ברירה אלא להסתגל וללמוד לחיות איתה. וכשמחירים עולים, ממש כמו בסופה חורפית, העניים סובלים יותר, כי לעשירים יש קורת גג ומערכת הסקה מרכזית. זו דרכו של עולם, ואין הרבה מה לעשות.
האופציה השנייה, שפוליטיקאים באשר הם חוששים ממנה מאוד, היא שהציבור ייזכר שיוקר המחיה הוא בכלל לא באג אלא פיצ'ר. זה עלול להוביל חלילה לכך שההמונים ייצאו לרחובות עם קריאות "הון שלטון" ודרישה ל"צדק חברתי".
יאיר לפיד רכב בזמנו על גב הנמר של המחאה החברתית, כשפרסם את המאמר הידוע "מרד העבדים" אשר שנפתח במילים "אחיי העבדים, תרשו לי לפתוח ולומר לכם שלמרות כל מה ששמעתם, ולמרות כל מה שאתם עתידים לשמוע – אתם צודקים.
"אתם עבדים לבירוקרטיה המשעבדת אתכם ולפקידות האדישה לגורלכם. עבדים לטייקונים המעבירים זה לזה מיליארדי שקלים, שחלקם הגדול נלקחו מכספי הפנסיה שלכם, מבלי שיטרחו לשאול אתכם או לתת לכם על כך דין וחשבון. עבדים לשלטון שהפך למועדון חברים סגור שבו לנצח אותם אנשים מתחלפים שוב ושוב באותם תפקידים, סוגרים עניינים בקריצת עין, ויודעים שלעולם לא יתבקשו לשלם את מחיר הכישלון".
"אתם עבדים לבירוקרטיה המשעבדת אתכם ולפקידות האדישה לגורלכם. עבדים לטייקונים המעבירים זה לזה מיליארדי שקלים, שחלקם הגדול נלקחו מכספי הפנסיה שלכם, מבלי שיטרחו לשאול אתכם"
עשר שנים חלפו ביעף. לפיד הקים מפלגה. נכנס לממשלה. היה שר האוצר. יצא מהממשלה. הקים את "מחנה השינוי". חזר לממשלה והוא עכשיו שר החוץ וראש הממשלה החליפי. ובזמן הזה מחירי הדירות בישראל עלו בכמעט 200%, המונופולים הגדולים התחזקו, מחירי המזון טסו לשמים, ואחיו העבדים של לפיד נהיו עוד יותר עבדים, עם שיעור עוני מהגבוהים במערב, ועם יוקר מחיה בלתי נסבל.
והשבוע העבדים – הו, האימה – שוב החלו להתקומם נגד הכוונה להעלות את המחירים הגבוהים ממילא ברשתות השיווק. מה עושים? מצייצים.
"הרשתות הגדולות צריכות לדעת שלא נהסס להפעיל מולם את רשות התחרות ואמצעים נוספים. יש הבדל בין העלאת מחירים להפקעת מחירים והתנהגות מונופוליסטית חסרת בושה", צייץ לפיד השבוע.
אמאל'ה, איזה פחד! גורו לכם, טייקונים חמדנים ששולטים במונופולים דורסניים – הפעם הסתבכתם באמת. ראש הממשלה החליפי תכף ישסה בכם את רשות התחרות. הלך עליכם.
אמאל'ה, איזה פחד! גורו לכם, טייקונים חמדנים ששולטים במונופולים דורסניים – הפעם הסתבכתם באמת. ראש הממשלה החליפי תכף ישסה בכם את רשות התחרות. הלך עליכם
בימי "אחיי העבדים" ב-2011 לפיד היה רק כוכב תקשורת, שיכול לכתוב מה שבא לו ולא חייב לעמוד מאחורי מילותיו. ב-2022 לפיד הוא כבר פוליטיקאי ותיק ומשופשף, האיש בעל העוצמה הפוליטית הגדולה ביותר בממשלה. הפעם אפשר לבדוק גם את מעשיו ולא רק את דבריו. ומעשיו של לפיד מעידים עליו, שבעניין יוקר המחיה בישראל, אין כל הבדל בינו לבין בנימין נתניהו.
עזבו את הרטוריקה הרדיקלית. אם זה תלוי בלפיד – מה שהיה הוא מה שיהיה. אחיי העבדים, אל תיעלבו. אתם אמנם הקורבנות של הסיפור הזה, אבל זה לא אישי נגדכם. "The Game is the Game", כמו שאומרים גם העבריינים וגם השוטרים ב"הסמויה".
בימים ובשבועות הקרובים יבלבלו לכולנו את המוח עם שערי הריבית, התחזקות השקל, קטיעת שרשראות האספקה, חסמים רגולטוריים, השפעות הקורונה על מחזורי המסחר וכל שאר העניינים הכלכליים מטשטשי התודעה, שעם כל חשיבותם, העיסוק בהם מתעלם ממציאות פשוטה: יוקר המחיה הבלתי נסבל בישראל הוא בעיקר תוצאה של ברית ארוכת שנים בין פוליטיקאים, רגולטורים ובעלי הון, על חשבון הציבור. ובעניין הזה אין הבדל בין ממשלת "רק ביבי" לממשלת "רק לא ביבי".
יוקר המחיה הבלתי נסבל בישראל הוא בעיקר תוצאה של ברית ארוכת שנים בין פוליטיקאים, רגולטורים ובעלי הון, על חשבון הציבור. ובעניין הזה אין הבדל בין ממשלת "רק ביבי" לממשלת "רק לא ביבי"
כדי לבדוק את הטענה הזו, בואו נצא יחד למרוץ השליחים שהפך את "אחי העבדים" ל"אחי הטייקונים", כשהמקל העובר מיד ליד הוא בדיוק המקף הקטן שמחבר בין ההון לשלטון.
תחנה ראשונה: מגילה להלפרין
אחד ההישגים הגדולים של מחאת "אחי העבדים" ב-2011 הייתה הקמת ועדת טרכטנברג. אחת ההמלצות החשובות של הוועדה, המלצה שאפילו יושמה, היה שינוי בחוק ההגבלים העסקיים בישראל.
החוק החדש, שעבר בכנסת, העניק לרשות החבוטה להגבלים עסקיים סמכויות, כוח ומשאבים, והפך אותה בהמשך ל"רשות התחרות" השרירית והמפחידה. זו שעל פי לפיד אמורה להגן עכשיו על האינטרס הציבורי, להטיל אימה על בעלי ההון, ולא לאפשר להם להשתמש בכוחם המונופוליסטי כדי לעשוק את הצרכנים. כדי למלא את המשימה החשובה הזו, רשות התחרות אפילו הוסמכה ליזום חקירות, להטיל קנסות ולהגיש כתבי אישום.
ברור שבעלי ההון לא השתגעו על הרפורמה הזו, שלא הייתה עוברת אלמלא המורא שהטילו הפגנות הענק של המחאה החברתית, כשלרגע היה נדמה שהעניינים יוצאים משליטה. אבל כעבור זמן, נראה היה שהרוחות נרגעו, ותשומת לב העבדים נדדה לעניינים אחרים.
ב-2014, כבר אחרי כהונה כשר אוצר, לפיד התעמת עם דויד גילה, מי שהיה אז הממונה על ההגבלים העסקיים (לפני שהשם שונה ל"רשות התחרות") על רקע התנגדותו של האחרון למתווה הגז. ב-2015 נתניהו הוביל להתפטרותו של גילה, ומינה במקומו את מיכל הלפרין, מי שכעורכת דין פרטית ייצגה במשך שנים מונופולים וקרטלים.
כצפוי, הלפרין בחרה לא להתעמת עם מונופולים שגובים מחיר מופרז, וגם נמנעה מלהכריז על מונופולים חדשים. המסר לבעלי ההון היה ברור: צפירת הרגעה. החגיגה נמשכת. אין לממשלה שום כוונה להתעמת איתכם, לפרק מונופולים וקרטלים, ולהגן על הציבור מהיד הארוכה שאתם שולחים לכיסיו.
כצפוי, הלפרין בחרה לא להתעמת עם מונופולים שגובים מחיר מופרז, וגם נמנעה מלהכריז על מונופולים חדשים. המסר לבעלי ההון היה ברור: צפירת הרגעה. החגיגה נמשכת
מה שקרה בישראל מאז הוא לא פחות מקטסטרופה, שמתחבאת תחת המונח הביורוקרטי-טכני-צונן "יוקר המחיה".
ב-2011, כשמאות אלפים יצאו לרחובות, רמות המחירים בישראל (בשקלול כוח הקנייה) היו יקרים ב-42% מהממוצע העולמי. עכשיו הם יקרים בכ-70%. במונחי כוח הקנייה, סל המזון בישראל יקר פי ארבעה ויותר מזה שבארה"ב, צרפת, גרמניה או אנגליה. מחירי המזון עלו בשנים האחרונות בישראל בשיעור הגבוה ביותר במדינות המפותחות. ישראל היא גן עדן למונופולים וקרטלים. וכשכל זה קרה, רשות התחרות של הלפרין עמדה מנגד.
תחנה שניה: מהלפרין לכהן
פאסט פורוורד, כמה שנים קדימה. אחרי כמה סיבובי בחירות מתישים, בתוך שנתיים של מגפה עולמית, לפיד מצליח לארגן קואליציה, שדוחקת החוצה את נתניהו. הוא ממנה את אורנה ברביבאי ממפלגתו לשרת הכלכלה, המשרד שאחראי על רשות התחרות.
גם ברביבאי, כמו ראש מפלגתה לפיד, הבינה השבוע שהעלאת מחירים נוספת בתקופה רגישה כזאת, עלולה להיות מסוכנת. כמו לפיד, גם היא הזדרזה להביע בכתב את חוסר שביעות רצונה. יחד עם שר האוצר אביגדור ליברמן, גם הוא לוחם ידוע וותיק בבעלי ההון, היא פרסמה השבוע מכתב שבו הודיעה לראשי המונופולים הגדולים: "הכרזתכם על העלאת מחירים בעת הזאת היא צינית ופוגעת באזרחי המדינה".
אבל מה שבאמת ציני ופוגע באזרחי המדינה הוא העובדה, שלפני חודש הכריעה ברביבאי בהחלטה החשובה ביותר בתחום יוקר המחיה שהונחה על שולחנה, והודיעה על כוונתה למנות את עו"ד מיכל כהן לעמוד בראש רשות התחרות.
מה שבאמת ציני הוא העובדה, שלפני חודש הכריעה ברביבאי בהחלטה החשובה ביותר בתחום יוקר המחיה שהונחה על שולחנה, והודיעה על כוונתה למנות את עו"ד מיכל כהן לעמוד בראש רשות התחרות
מיכל כהן מילאה ב-15 השנים האחרונות שורה של תפקידים משפטיים בכירים ברשות התחרות. היא הייתה היועצת המשפטית של הרשות בתקופתה של מיכל הלפרין, כשהרשות הפגינה רפיון מוחלט מול בעלי ההון, ולמעשה חדלה כמעט לחלוטין להתעמת עם המונופולים, ואפשרה להם להעלות את המחירים שוב ושוב עד לרמתם הנוכחית.
ההחלטה של לפיד וברביבאי להפקיד בידי כהן את הגה רשות התחרות הייתה איתות ברור לבעלי ההון: גם אם הרטוריקה שלנו תישמע לכם לפעמים לוחמנית, אין לכם מה לדאוג. ממשלת השינוי לא מתכוונת לשנות דבר ביחס אליכם.
ההחלטה להפקיד בידי כהן את הגה רשות התחרות הייתה איתות ברור לבעלי ההון: גם אם הרטוריקה שלנו תישמע לכם לפעמים לוחמנית, אין לכם מה לדאוג. ממשלת השינוי לא מתכוונת לשנות דבר ביחס אליכם
כמובן שגם עו"ד כהן, כמו ברביבאי ולפיד שמינו אותה, ידעה לומר את כל המילים הנכונות והכריזה עם מינויה, "בכוונתי להילחם בכל מי שיבקש לפגוע בתחרות, גם אם זה מחייב לאתגר תפיסות ישנות".
אבל מאחר שהיא כבר ותיקה בתחום, עמדותיה האמיתיות של כהן ביחס למונופולים, קרטלים והגנה על הציבור אינן סוד מדינה. אפשר למצוא אותן, למשל, בחוות דעת מפורטת שהוגשה לפני כמה חודשים לבית המשפט העליון, במסגרת ערעור שטרם הוכרע, בתיק שהוא בעל חשיבות היסטורית למלחמה ביוקר המחיה בישראל.
![הממונה על רשות התחרות, עו"ד מיכל כהן (צילום: אביגיל פפרנו באר)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/12/mich-cohen-280x360.jpg "הממונה על רשות התחרות, עו"ד מיכל כהן (צילום: אביגיל פפרנו באר)")
תחנה שלישית: מכהן למנדלבליט
מאחר שרשות התחרות נמנעה מלהתעמת עם המונופולים, התירה להם להמשיך ולגבות מחירים מופרזים וחדלה להכריז על מונופולים חדשים, נותרה לציבור דרך אחת להגן על עצמו: הגשת תביעות ייצוגיות נגד חברות שגובות מחירים מופרזים.
לפחות 20 תביעות כאלה על מחיר מופרז שגבו מונופולים, תקועות כרגע בבתי המשפט השונים בישראל. השופטים בעניינן ממתינים להכרעה הסופית של בית המשפט העליון בערעור שהגישה החברה המרכזית למשקאות (קוקה קולה). זה ערעור על תביעה ייצוגית, שההכרעה בה תקבע את ההלכה המחייבת, שלפיה ינהגו בתי המשפט מכאן והלאה בתביעות ייצוגיות שיוגשו בישראל נגד מונופולים.
קוקה קולה ישראל של משפחת ורטהיים היא לא רק מונופול בתחומה. עוצמתה כאחד המפרסמים הגדולים במשק, ושליטתה בערוץ 12, מעניקה לה עוצמה תקשורתית ופוליטית שאין דומה לה.
קוקה קולה ישראל של משפחת ורטהיים היא לא רק מונופול בתחומה. עוצמתה כאחד המפרסמים הגדולים במשק, ושליטתה בערוץ 12, מעניקה לה עוצמה תקשורתית ופוליטית שאין דומה לה
אזרח בשם רונן גפניאל הגיש ב-2016 תביעה ייצוגית בהיקף של חצי מיליארד שקל נגד חברת קוקה קולה, בטענה שבמשך שנים החברה ניצלה לרעה את כוחה המונופוליסטי, וגבתה מהצרכנים מחיר מופרז על בקבוקי ליטר וחצי.
לא במקרה גפניאל מיוצג בתביעה על ידי משרד עורכי הדין של אופיר נאור ורנן גרשט ומשרדו של עו"ד שחר בן-מאיר.
נאור וגרשט הגישו ב-2011 את התביעה הייצוגית נגד תנובה בימי מחאת הקוטג'. התביעה שלהם התגלגלה במשך שנים, עד שהתקבלה על ידי בית המשפט ב-2020. גם היא ממתינה כעת להכרעה בערעור של קוקה קולה. בן-מאיר היה אחד ממובילי תנועת "מושחתים נמאסתם" בשנות התשעים.
תביעות ייצוגיות הן עסק לבעלי סבלנות מברזל. הן מורכבות, מעורב בהן המון כסף, והן מתגלגלות לאט-לאט. שופט בית המשפט המחוזי עופר גרוסקופף (שקודם מאז לבית המשפט העליון) קיבל את התביעה הייצוגית נגד קוקה קולה וקבע כי רונן גפניאל הצליח להעמיד תשתית ראייתית לטענותיו. גרוסקופף אף הטיל על חברת קוקה קולה לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של גפניאל – 150 אלף שקלים.
קוקה-קולה ערערה על ההחלטה לבית המשפט העליון, שיידרש להכריע מהו "מחיר הוגן" ומהו "מחיר מופרז" בשוק מונופוליסטי, ומתי אם בכלל מותר למדינה להתערב בקביעת המחירים בשוק. המשק הישראלי כולו מחכה להחלטה הזו, שתתקבל לכל המאוחר ביולי השנה, מועד הפרישה הקבוע מראש של השופט ניל הנדל מבית המשפט העליון.
בשל החשיבות הציבורית והאופי התקדימי של ההחלטה, פנו שופטי העליון ליועץ המשפטי אביחי מנדלבליט וביקשו את עמדתו. מנדלבליט נועץ ברשות התחרות והגיש לבית המשפט חוות דעת מדהימה ממש, אשר תומכת בעמדת המונופולים, ומציבה קריטריונים כה חמורים להתערבות אפשרית במקרים של מחירים מופרזים – שהיא מהווה למעשה אור ירוק למונופולים להעלות מחירים כאוות נפשם.
מנדלבליטהגיש לבית המשפט חוות דעת מדהימה ממש, אשר תומכת בעמדת המונופולים ומהווה למעשה אור ירוק למונופולים להעלות מחירים כאוות נפשם
"עצם האפשרות לגבות מחיר גבוה מהמחיר התחרותי הוא השמן המניע את גלגלי התחרות", כתב מנדלבליט – כמי שמייצג מול בית המשפט את "האינטרס הציבורי". המסר הזה נקלט במהירות על ידי המונופולים, ותורגם להצהרות על העלאת מחירים שנשמעו לאחרונה, ונדחו בינתיים – עד שהרוחות יירגעו.
![ד"ר ג'ורג' פדילה (צילום: Compass Lexecon)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/02/professionals_jorge_padilla_photo-1.jpg "ד"ר ג'ורג' פדילה (צילום: Compass Lexecon)")
היועמ"ש מסתמך בחוות הדעת שלו לא רק על חוות הדעת של רשות התחרות (זו שאמורה להגן על האזרחים מכוחם העודף של המונופולים) אלא גם על עמדותיהם של מומחים בתחום. שני מומחים כאלה – ג'ורג' פדילה ורוברט אודונהיו – מוזכרים בחוות הדעת של מנדלבליט עשרות פעמים.
מה שלא מוזכר בחוות הדעת, זה שהמומחה פדילה הוא גם שותף בכיר בחברת הייעוץ הכלכלית הבינלאומית "קומפס לקסקון", שמייעצת לחברות בינלאומיות גדולות, ובהן גם קוקה קולה העולמית; וכי המומחה אודונהיו הוא שותף בכיר במשרד עורכי דין אנגלי גדול, המייצג חברות הנתבעות על גביית מחירים מופרזים.
כלומר: היועץ המשפטי לממשלה, בחוות דעת בסוגיה תקדימית ומשמעותית לצרכנים בישראל, מסתמך בעיקר על מומחים שעיקר פרנסתם הוא הגנה על מונופולים בינלאומיים בתביעות על מחירים מופרזים.
היועץ המשפטי לממשלה, בחוות דעת בסוגיה תקדימית ומשמעותית לצרכנים בישראל, מסתמך בעיקר על מומחים שעיקר פרנסתם הוא הגנה על מונופולים בינלאומיים בתביעות על מחירים מופרזים
ייתכן, כמובן, שאנשי היועמ"ש ורשות התחרות בחרו להישען דווקא על שני המומחים האלה, אחרי שבדקו לעומק את הפסיקה והספרות בנושא, והגיעו למסקנה שהעמדה של פדילה ואודונהיו היא המשכנעת ביותר. וממש במקרה יצא ככה, ששני המומחים שעליהם הם מתבססים מתפרנסים דווקא מהגנה על מונופולים.
ויש גם אפשרות נוספת, שצריכה להדאיג כל אזרח בישראל. האפשרות שכשלפיד, ליברמן וברביבאי מנפנפים מול המונופולים באקדח המאיים שנקרא "רשות התחרות", גם הם וגם בעלי ההון יודעים שהאקדח הזה טעון בכדורי סרק.
יכול מאוד להיות שלפיד מודל 2011 תיאר היטב את המציאות של לפיד מודל 2022: כולנו עבדים לבירוקרטיה המשעבדת אותנו ולפקידות האדישה לגורלנו, עבדים לטייקונים המעבירים זה לזה מיליארדי שקלים.
יכול מאוד להיות שלפיד מודל 2011 תיאר היטב את המציאות של לפיד מודל 2022: כולנו עבדים לבירוקרטיה המשעבדת אותנו ולפקידות האדישה לגורלנו, עבדים לטייקונים המעבירים זה לזה מיליארדי שקלים
כולנו עבדים לשלטון שהפך למועדון חברים סגור שבו לנצח אותם אנשים מתחלפים שוב ושוב באותם תפקידים, סוגרים עניינים בקריצת עין, ויודעים שלעולם לא יתבקשו לשלם את מחיר הכישלון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תודה על מאמר מעניין ומעמיק. כבר תקופה ארוכה אני תוהה אם מכניסים סמים מרדימים למי השתייה בישראל או משהו דומה לזה כי כל עם אחר תחת עושק כזה כבר היה מבעיר כמה מבני ממשלה… שמחתי שממשלת השינוי קמה אבל אם היא לא תקיים את השינוי שבאה לעשות שתעוף לנו גם היא מהעיניים
לצאת לרחובות, לא לקרוא ולבכות. לצאת לקרב על חיינו כאן. כי לא נוכל עוד זמן רב להמשיך לתמוך בילדינו, לסייע בגידול נכדינו ולהתבונן בקופת הפנסיה המדולדלת שלנו ולתהות אם "יישאר לנו די הצורך" לשנות חיינו הבוגרים.
מאמר מעניין מאוד, ניתוח חכם ומדויק של מעמד העבדים שמתחלפים בניהם בדיוק כפי התחלופה במועדון החברים הסגור שממשיך למכור סיסמאות ולהתעלם מאוכלוסיית העבדים שהכניסה או למועדון. בסוף כל זה יתפוצץ לנו בפנים.