הרצוג באבו-דאבי, גנץ בבחריין
שני ביקורים משמעותיים בבירות המפרץ – אבו דאבי ומנאמה – עברו השבוע כמעט מתחת לרדאר, כאשר ברקע עליות מחירים חדות, מגפה מתמשכת וצרות אחרות. נראה שהישראלים התרגלו מהר מאוד למעמד החדש הזה, בו המטוס הישראלי טס בשמי סעודיה, שר הביטחון בני גנץ נפגש עם מלך בחריין ונשיא המדינה יצחק הרצוג מתארח בארמונו של יורש העצר האמירתי.
עוד לא חלפו שנתיים מאז החתימה על הסכמי אברהם, וישראל כבר נהנית מפירות השלום בתחום הכלכלי (שעל פי הסקר השנתי של מכון מתווים הכי מעניין את הישראלים) וגם התחום הביטחוני. גם הטלטלה האזורית והאיום הגובר של איראן מסייע לקירוב הלבבות הזה: בתקופה האחרונה המורדים החות'ים בתימן ירו על איחוד האמירויות ארבע פעמים, בעוד שבחריין בעלת האוכלוסייה השיעית ברובה חיה על חבית של חומר נפץ בשגרה.
בשנים האחרונות שליטי המדינות הערביות במפרץ צפו בדאגה בנסיגה אמריקאית מהמזרח התיכון. השנה הם קיבלו חיזוקים נוספים לחששותיהם: הנסיגה החפוזה – ויש מי שיאמר הכושלת – של ארה"ב מאפגניסטן; חוסר אונים של ארה"ב מול רוסיה שמרכזת את כוחותיה בגבול עם אוקראינה; והתגובה הרפה של וושינגטון אחרי ירי הטילים מתימן על אבו דאבי – כל אלה גורמים למפרציות לחוש בדידות וחרדה. מכאן גם החיבוק החזק של ישראל.
בשנים האחרונות שליטי המדינות הערביות במפרץ צפו בדאגה בנסיגה אמריקאית מהמזרח התיכון. השנה הם קיבלו חיזוקים נוספים לחששותיהם
המתיחות במפרץ טובה לייצוא הביטחוני הישראלי, ועל כל טיל חו'תי המשוגר לעבר הבירות הערביות, אלביט וחברות אחרות חותמות על חוזים גדולים ושמנים. אך השאלה הגדולה היא האם לישראל ולמדינות המפרץ יש אסטרטגיה למקרה של התנגשות חזיתית עם איראן?
אפשר לספק לאמירתים את כיפת ברזל ולבחריינים את קלע דוד; אפשר למכור נשק מתקדם אחר וללחוץ ידיים בחום. ועדיין, עבור ישראל, הרפובליקה האסלאמית תמיד תישאר אויבת מרה, בעוד שהמדינות המפרציות מתייחסות אליה כאל שכנה בעייתית ובטח לא ששים אלי קרב עם טהרן.
עבור ישראל, הרפובליקה האסלאמית תמיד תישאר אויבת מרה, בעוד שהמדינות המפרציות מתייחסות אליה כאל שכנה בעייתית ובטח לא ששים אלי קרב עם טהרן
ישראל הייתה רוצה להרוס, האמירתים והבחריינים רוצים להרתיע. ההבדלים בגישה ידועים היטב לקובעי המדיניות. הם ידועים גם לאיראנים, אלופי השחמט.
חיסול המנהיג החדש של דאע"ש
אבו אבראהים אל-האשמי אל-קורשי, מנהיג דאע"ש שתפס את מקומו של אבו בכר אל-בגדאדי, חוסל בפשיטה של כוחות קומנדו אמריקאים בצפון מערב סוריה, קרוב לגבול הטורקי.
אל-קורשי פוצץ את עצמו כדי לא ליפול בידי החיילים האמריקאים ונטל את חייו של אשתו וילדיו. הדוח המיוחד של הפנטגון על חיסולו נכתב ברגעים אלה ובינתיים לכל מי מתעמק את הפרשה הזאת יש הרבה יותר שאלות מתשובות.
אל-קורשי הסתתר כמעט באותו מקום בו חוסל קודמו לפני כשנתיים. השאלה היא מדוע שמישהו יבחר לחזור לאותו מקום מסתור שכבר נחשף בעבר?
כמו כן, מעניינת גם הסמיכות לגבול הטורקי. באזור אטמה, שם הסתתר אל-קורשי, מתגוררות משפחות רבות של פליטים סוריים, ובמקום פועלים גם ארגונים הומניטריים טורקיים וגם שירותי ביון לא מעטים. מצד אחד, מדובר במקום שאין בו אוכלוסיית קבע ולכן קל להסתתר שם. מצד שני, דווקא במקומות כאלה ישנה פעילות מוגברת של שירותי הביון השונים.
הסוגיה השלישית היא היחס אל ארגון דאע"ש בקרב האוכלוסייה המקומית במחוז אידליב. ארגון דאע"ש אכן מצליח כל פעם למלא את שורותיו בלוחמים חדשים, אך על פי הממצאים של המחקרים האחרונים, האוכלוסייה המקומית וגם הארגונים החמושים שפועלים במקום מתנגדים לדאע"ש.
ארגון דאע"ש אכן מצליח כל פעם למלא את שורותיו בלוחמים חדשים, אך על פי הממצאים של המחקרים האחרונים, האוכלוסייה המקומית וגם הארגונים החמושים שפועלים במקום מתנגדים לדאע"ש
בנוסף לכל השאלות הללו, אי אפשר גם שלא לשים לב לדפוס פעולה שחוזר על עצמו פעם אחר פעם:
איש דת מצטרף לחמושים או לארגוני טרור בעקבות הפלישה האמריקאית. הוא נלכד ונכלא בבית סוהר אמריקאי, שם הוא משתף פעולה עם חוקריו וסוהריו. לאחר מכן האיש מוסגר לכוחות הביטחון העיראקיים ומועבר לכלא העיראקי. הוא בורח משם בקלות (למרות שהוא מוגדר כמסוכן), עובר לסוריה ושם עובד במרץ על הקמה של ארגון טרור חדש.
זה היה הסיפור של אל-בגדאדי, וזה גם סיפורו – כמעט אחד לאחד – של אל-קורשי. השאלה היא, כמובן, האם יש קשר בין סיבה לתוצאה ומתי ייפסק המעגל האכזרי הזה.
זה היה הסיפור של אל-בגדאדי, וזה גם סיפורו – כמעט אחד לאחד – של אל-קורשי. השאלה היא, כמובן, האם יש קשר בין סיבה לתוצאה ומתי ייפסק המעגל האכזרי הזה
האם האימאם של אל-אזהר מתיר אלימות נגד נשים?
הסערה הגדולה מסביב למילים המקוממות של אימאם מסגד אל-אזהר בקהיר, השייח' מוחמד אחמד א-טייב, שלכאורה התיר לבעלים להרביץ ל"נשים סוררות", פרצה כבר בשנת 2019. אך במציאות של הרשתות החבריות המילים לעולם אינן נעלמות ואינן מתות.
השבוע, כאשר בעולם חגגו את יום המשפחה, האמירה של א-טייב שוב הגיחה ברחבי הפייסבוק וטוויטר. אנשי תקשורת, ארגוני הנשים וחוקרים מצריים תקפו את א-טייב, ובאל-אזהר – האוניברסיטה המוסלמית הראשונה והמוסד הדתי המצרי החשוב – מיהרו להתגונן.
הביטאון הרשמי של אל-אזהר פרסם ראיון מלא של שייח א-טייב בשנת 2019 "כדי להבהיר את הקונטקסט" ולהסביר שהשייח למעשה דיבר על איסור להכות בני אדם, כולל "נשים סוררות".
הביטאון הרשמי של אל-אזהר פרסם ראיון מלא של שייח א-טייב בשנת 2019 "כדי להבהיר את הקונטקסט" ולהסביר שהשייח למעשה דיבר על איסור להכות בני אדם, כולל "נשים סוררות"
בעוד שהדיון במצרים הולך ומתלהט, ארגוני הנשים במדינה מביאים סטטיסטיקה עגומה – כ-8 מיליון נשים במצרים סובלות מאלימות, וכ-86% מהנשים חוו אלימות פיזית מצד בני זוגן.
ביקור מוצלח לאמיר קטאר בארה"ב
רק לפני כמה שנים, כאשר סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים הכריזו חרם כלכלי ודיפלומטי על קטאר, היה נדמה שהמדינה המפרצית הקטנה והעשירה הזאת הסתבכה כהוגן.
"הרביעייה הסונית" ניהלה מלחמה תקשורתית נגד דוחה, התומכת הרשמית של תנועת האחים המוסלמים וענפיה ברחבי העולם, וגם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הביע מורת רוח מההתנהלות המסוכנת של קטאר.
כעבור ארבע שנים בלבד, השכנות יישרו את ההדורים בפסגת אל-עולא בערב הסעודית, והשבוע אמיר קטאר, השייח' תמים בן חמד אאל ת'אני ערך ביקור מוצלח במיוחד בבית הלבן.
הפגישה המחויכת עם הנשיא ג'ו ביידן הסתיימה בהכרזה חשובה מאוד לקטאר על כך שארה"ב החליטה לשדרג את היחסים עם דוחה ובקרוב תסווג את קטאר בתור "בת ברית חשובה שאינה חברת נאט"ו". עד כה רק כווית ובחריין נהנו מהמעמד המיוחד הזה. ביידן קרא לשייח' "ידיד טוב ושותף אמין", ושיבח את מאמציה של קטאר בעזה.
הפגישה המחויכת עם הנשיא ג'ו ביידן הסתיימה בהכרזה חשובה מאוד לקטאר על כך שארה"ב החליטה לשדרג את היחסים עם דוחה ובקרוב תסווג את קטאר בתור "בת ברית חשובה שאינה חברת נאט"ו"
קשה להאמין שהסיוע הכלכלי שמעניקה קטאר לפלסטינים ברצועה זיכה אותה ביחס חם ואוהד כל כך בקרב הממשל. ככל הנראה, אנשי ביידן והנשיא עצמו מייעדים לקטאר תפקיד חשוב בשוק האנרגיה האירופאי בניסיון למצוא תחליף לתלות של אירופה בגז הרוסי.
כשהמשבר בין רוסיה לאוקראינה הולך ומחריף, התלות הזאת הפכה לעקב אכילס של ארצות אירופיות – ובראש ובראשונה של גרמניה, החוששת מהשלכות של המשבר ונמנעת מעמדה תקיפה מול מוסקבה על מנת למנוע ניתוקי גז באמצע החורף הקר.
אמנם מומחים רבים בתחום האנרגיה מאמינים כי קטאר לא מסוגלת להמציא תחליף לגז הרוסי ולספק את הכמות העצומה הדרושה לאירופה, כיוון שהיא קשורה בחוזים למדינות אחרות, אך קובעי המדיניות בוושינגטון מעדיפים לקרב את קטאר (ואולי להרחיקה ממחזרים אחרים) למרות הכול. כרגע שום דבר, גם לא התמיכה של קטאר בארגוני האסלאם הקיצוני, לא יפריע לרומן החדש המלבלב.
מומחים רבים בתחום האנרגיה מאמינים כי קטאר לא מסוגלת להמציא תחליף לגז הרוסי ולספק את הכמות העצומה הדרושה לאירופה, כיוון שהיא קשורה בחוזים למדינות אחרות
דיפלומטים לבנוניים מתבקשים לאסוף תרומות
מה עושה מדינה שאיננה מסוגלת לשלם משכורות לעובדי השגרירויות שלה בעולם? מבקשת מהם לפנות לנדבנים בקרב התפוצות הלבנוניות.
משרד החוץ הלבנוני שיגר את המסמך הלא יאמן הזה לפקידיו שמשרתים בנציגויות הלבנוניות לפני מספר ימים והזהיר כי הוא מתכוון לצמצם את מספר השגרירויות הלבנוניות בעקבות משבר כלכלי חמור.
על פי הדיווחים בעיתונות הערבית, עובדי משרד החוץ הלבנוני לא קיבלו את משכורתם מתחילת השנה. התקציב של משרד החוץ בלבנון עומד על כ-95 מיליון דולר בלבד, ועל פי הודעתו של שר החוץ עבדאללה בו חביב מחודש דצמבר, הוא מתכוון לצמצם את ההוצאות של משרדו בלפחות 20 מיליון דולר. מתברר שלמשרד החוץ בישראל, שגם הוא חווה משבר מתמשך בתחום הפיננסי ופגיעה במצבם של עובדיו, יש מתחרה רציני מצפון.
התקציב של משרד החוץ בלבנון עומד על כ-95 מיליון דולר בלבד, ועל פי הודעתו של שר החוץ מחודש דצמבר, הוא מתכוון לצמצם את ההוצאות של משרדו בלפחות 20 מיליון דולר
השנה הפיננסית החדשה שהחלה לפני כחודש לא הביאה מזור לארץ הארזים: המטבע הלבנוני ממשיך לנסוק, חנויות רבות בביירות ובערים אחרות סגרו את דלתותיהן, ומספר הקבצנים שמבקשים נדבות ברחוב הולך וגדל.
בעוד שאנשי צבא ופקידי משרד החוץ פונים לנדבנים ממוצא לבנוני בארה"ב ובמדינות אמריקה הלטינית, הילדים הקטנים, חלקם כבני חמש, נאלצים לבקש נדבות ברחוב. על פי הסוכנויות ההומניטריות, מספרם הגיע בשנת 2021 לכ-20,000.
היום הזה בתולדות מזרח התיכון: קרב הגמל בכיכר תחריר
ב-2 בפברואר 2011, כאשר מיליוני אזרחים מצרים הפגינו בקהיר, אלכסנדריה, פורט סעיד ועשרות ערים אחרות ברחבי במצרים, המפגינים בכיכר תחריר פתאום מצאו את עצמם בתוך סצנה שנראתה כאילו היא לקוחה מסרט היסטורי: עשרות פרשים רכובים על סוסים וגמלים פרצו למרכז העיר ודרסו בני אדם שנקרו בדרכם.
הפרשים היו אנשי ה"בלתגיה" – הכנופיה החמושה בשימוש המשטר של חוסני מובארכ – והמטרה שלהם הייתה לפזר את המחאה העצומה בתחריר, שנמשכה כבר מספר ימים, מאז ה-25 בינואר.
"קרב הגמל" הסתיים כעבור שעתיים, כשהמפגינים הצליחו לסלק את הגמלים והסוסים מהרחובות הראשיים שהיו סמוכים לכיכר תחריר.
כעבור שנה, בית המשפט המצרי זיכה את הבכירים של משטר מובארכ – אחמד פתחי שרור וצפואת א-שריף – שלפי העדויות "עודדו וארגנו את הניסיונות לפזר את המחאות בכיכר תחריר".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם