הפגנת האפודים הצהובים נגד עליית המחירים, 22 בדצמבר 2018 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
תומר נויברג/פלאש90

השיח הציבורי על יוקר המחיה פופוליסטי ורדוד ● במקום לסבסד חשמל לעשירים ולייבא עוף בזול לעם שאוכל הכי הרבה תרנגולות בעולם, הממשלה צריכה לדאוג להוזלת הפירות, הירקות ושאר המאכלים הבריאים והמקומיים

עשרה קבין של פופוליזם ושטחיות ירדו לעולם, לפחות תשעה מהם גרף השיח בישראל על יוקר המחיה. כולם שותפים למפעל הרידוד הזה: חלקים נכבדים מהתקשורת, הציבור שמסתער ברשתות החברתיות והפוליטיקאים שרצים אחרי העדר במקום לנסות להנהיג אותו.

למשל הדיון על תעריף החשמל: כן, גם אני אשמח לא לשלם 5%-6% יותר על החשמל שאני צורך החל מהחודש הבא. אבל כמה עובדות:

  • מחיר החשמל בישראל הוא מהנמוכים בעולם המפותח (בהולנד, גרמניה, יפן, שוויץ וצרפת הוא גבוה פי 3-4);
  • גם אחרי ההתייקרות הצפויה, תעריף החשמל לא יגיע למחירו בשנים 2016-2018 (לתשומת לב חברי ממשלת נתניהו שנזכרים בנוסטלגיה איך הם דאגו לרווחת העם);
  • והמחיר לא נקבע על ידי חברת החשמל שחוטפת בליסטראות מכל עבר וגם לא על ידי הממשלה. הוא נקבע על ידי רשות החשמל, על פי נוסחה קבועה שמשקללת את העלויות של הפקת החשמל.
עמודי חשמל, אילוסטרציה (צילום: יניב נדב)
עמודי חשמל, אילוסטרציה (צילום: יניב נדב)

באופן אירוני, חלק ניכר מהעלייה נובע מהתייקרות הפחם. איפה הימים שבהם הפחם היה זול והחשש היה שמעבר לחשמל סולארי יקפיץ את המחירים. אולי צריך לשלוח זר פרחים לכמה פעילים וארגוני סביבה שמנעו הקמת תחנות פחמיות נוספות ודחפו במשך שנים לזרז את סוף עידן הפחם. אלמלא הפחם היה מהווה היום רק 25% ממקורות החשמל בישראל, המחירים באמת היו בשמים.

זה לא שהממשלה לא יכולה למתן את ההתייקרות באמצעות סבסוד רכיבים מהנוסחה (למשל הבלו שמוטל על הפחם), אבל צריך לזכור שסבסוד צריכת חשמל משמעו עידוד הציבור לזהם את האוויר ולפלוט גזי חממה. אין סיבה שכספי ציבור ישתתפו בהוצאה של ישראלים בעשירונים 9 ו-10 שמחממים ומקררים בתי ענק של מאות מטרים מרובעים.

צריך לזכור שסבסוד צריכת חשמל משמעו עידוד הציבור לזהם את האוויר ולפלוט גזי חממה. אין סיבה שכספי ציבור ישתתפו בהוצאה של ישראלים בעשירונים 9 ו-10 שמחממים ומקררים בתי ענק של מאות מטרים מרובעים

הדבר הנכון הוא להגדיר את הצרכים החיוניים של משק בית ממוצע ולייצר תעריף מדורג שיבטיח אור וחום במחיר שווה לכל נפש ישראלית, ובמקביל להטיל מיסוי כבד על משפחות מבוססות שצורכות כמויות מופקרות של חשמל.

גם מהשיח ומהתוכניות הממשלתיות המסתמנות לגבי מחירי המזון, נפקד לחלוטין מרכיב חיוני – ההשלכות הבריאותיות והסביבתיות של כל מוצר: למעט העובדה ששניהם חוסים תחת כנפי ההגדרה "מזון", אין דין חטיף ג'אנק עתיר סוכר ומלח כדין תפוז ועגבנייה.

דוכן עגבניות בשוק. אילוסטרציה (צילום: פלאש90)
דוכן עגבניות בשוק. אילוסטרציה (צילום: פלאש90)

כשהממשלה מתערבת בשוק המזון, היא צריכה להשתמש במקלות וגזרים כדי לעודד צריכת ירקות ופירות, קטניות, דגנים מלאים ומזון מקומי.

אנשי בריאות ותזונה היו השבוע המומים כששמעו שהממשלה מתכוונת להוריד את המכס על יבוא בשר עוף. ישראל היא המדינה המובילה בעולם בצריכת בשר עוף – 64 קילוגרם לנפש לשנה, יותר מפי-2 מהממוצע במדינות ה-OECD (31.3 ק"ג).

אנשי בריאות ותזונה היו השבוע המומים כששמעו שהממשלה מתכוונת להוריד את המכס על יבוא בשר עוף. ישראל היא המדינה המובילה בעולם בצריכת בשר עוף

אין שום צורך בריאותי ותזונתי לדחוף עוד תרנגולות זולות לגרונם של הישראלים. לעומת זאת, צריך לאפשר להם לצרוך בזול מזון צמחי בריא, סביבתי וכמה שפחות מעובד.

למרבה האבסורד, משרד הבריאות כלל לא נוכח בצמתים שבהם מתקבלות ההחלטות בתחום מחירי המזון: הן נחתכות בין משרדי האוצר, הכלכלה והחקלאות. על המשרד להגנת הסביבה אין מה לדבר, גם כשמתכננים להוזיל את יבוא הבקר – גורם מרכזי לפליטות גזי חממה. זו לא אותה ממשלה שרק לפני חודשיים בגלזגו התחייב העומד בראשה חגיגית לצמצום דרמטי של הפליטות?

בקר חי במשלוח, אילוסטרציה (צילום: AP Photo/Natacha Pisarenko)
בקר חי במשלוח, אילוסטרציה (צילום: AP Photo/Natacha Pisarenko)

באחד הימים הסוערים של המחאה החברתית ב-2011, עברתי בשדרות רוטשילד והבחנתי, בין שלל האוהלים והשלטים, בשלט מחאה שתבע להוריד את מחירי הבמבה. עצוב לגלות שלא למדנו מאז דבר.

באחד הימים הסוערים של המחאה החברתית ב-2011, עברתי ברוטשילד והבחנתי בשלט מחאה שתבע להוריד את מחירי הבמבה. עצוב לגלות שלא למדנו מאז דבר

שרי הממשלה ממשיכים להתבונן על העולם כאילו הוא מחולק למגירות נפרדות: יש מגירת הבריאות, ומגירת הסביבה, ומגירת יוקר המחיה, ולכאורה מתקיים ביניהן נתק מוחלט. כאילו העולם הוא לא מערכת הוליסטית ואינטגרלית שלכל מהלך בה יש השפעות רוחביות.

דווקא היו כמה רגעים בחודשים האחרונים בהם היה נדמה שהממשלה הזו סיגלה לעצמה הסתכלות מערכתית – למשל כשהטילה מס על המשקאות הממותקים, וכששר האוצר אביגדור ליברמן ושרת התחבורה מרב מיכאלי החליטו על דחיית ההתייקרות המתוכננת בתעריפי התחבורה הציבורית.

סבסוד של נסיעה באוטובוסים הוא בדיוק מסוג המהלכים המבורכים בעת כזו – גם הקלה על ההוצאה המשפחתית של השכבות הבינוניות והחלשות וגם עידוד להשתמש בתחבורה ציבורית. גם בריא, גם סביבתי וגם חברתי.

שרת התחבורה מרב מיכאלי, השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג ושר האוצר אביגדור ליברמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)
שרת התחבורה מרב מיכאלי, השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג ושר האוצר אביגדור ליברמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

אסם עמדה במרכז הגל הראשון של המתקפה. ובאמת, איך נוכל להתקיים בלי ביסלי גריל ודובונים? רוב החטיפים, אגב, נמכרים במחירים מופרכים כבר מזמן. המחיר של דובונים עומד על כ-115 ש"ח לקילוגרם, אבל כשאנחנו נדרשים לשלם עשירית מזה על עגבניות, הציבור מזדעק.

הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא, בראשות ד"ר דורית אדלר, מפציר בממשלה כבר שנים להטיל על מוצרי מזון מע"מ דיפרנציאלי שתואם את ערכם התזונתי, וכך ליצור סבסוד צולב בלי לייקר את סל המזון הכולל. למשל – לבטל או להוריד למינימום את המע"מ על חלק ממוצרי המזון הבריאים, ולהכפיל את המע"מ על החטיפים והמוצרים האולטרה מעובדים.

הפורום לתזונה בת קיימא מפציר בממשלה כבר שנים להטיל מע"מ דיפרנציאלי על מוצרי מזון, התואם את ערכם התזונתי, וכך ליצור סבסוד צולב בלי לייקר את סל המזון הכולל

האוצר, מצדו, התגאה במהלך השנים בצעדים חיוניים כמו הורדת המכס על השמנת המתוקה. זה אמנם קרה בימי שר האוצר יאיר לפיד, אבל למרבה הצער נראה שלא הרבה השתנה מאז.

עוד 794 מילים
סגירה