הבשורה הגיעה בשבוע שעבר גם אל הדודים מאמריקה. פייסבוק זה כבר לא קול יותר ועכשיו זה כבר לא דיבור של צעירים אלא עובדה שיש לה גם השלכות כלכליות. אבל אני איני כלכלן ואין לי כוונה להתייחס לעניין מנקודת המבט הכלכלית, אלא רק לנסות ולהבין מה קרה לחברה הלא מאד ותיקה הזאת.
כבר לא יעד נוצץ ומבוקש: מטא, החברה האם של ענקית המדיה החברתית, נפלה מהמקום ה-11 למקום ה-47 בדירוג מקומות העבודה הטובים ביותר בארה"ב של אתר הקריירה גלאסדור. גם זום צנחה ויצרנית השבבים אנבידיה הגיעה למקום הראשון https://t.co/HdxLN81wcq
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי— כלכליסט-טק (@Tecnology) January 12, 2022
זוכרים את פייסבוק של השנים הראשונות? זה לא היה כל כך מזמן האמת, נגיד 2007-2008, בסך הכל 15 שנה פחות או יותר. הרבה פחות משוכללת כמובן ובלי לייק לב ולייק צוחק, אבל הרבה יותר חופשית ובלי כל כך הרבה רגולציה. ובעיקר עם הרבה תוכן אמיתי. סוג של חברה קצת היפית חמודה עם אנרגיות חיוביות בסך הכל ורעיון בסיסי של חלוקת חוויות משותפת גם עם חברים שלא נמצאים לידך עכשיו. ומה מכל זה נשאר היום? התחושה (האישית) שלי היא שאנחנו בסוג של גנון עם גננת פוריטנית וריהוט שבור ובלוי שכבר מזמן יצא מהאופנה.
זוכרים את פייסבוק של השנים הראשונות? פחות משוכללת ובלי לייק לב או צוחק, אבל הרבה יותר חופשית ובלי כ"כ הרבה רגולציה. מה מזה נשאר היום? סוג של גנון עם גננת פוריטנית וריהוט בלוי
נשמע אולי קיצוני, אבל העובדה שלא אכתוב את הדברים האלה בפייסבוק היא תעודת עניות לחברה. קראתם פעם את כללי ההתנהגות של פייסבוק? מדובר על למעלה מעשרים איסורים שכל אחד מהם מוביל למאמר של למעלה מאלף מילה, וגם כאן מדובר באיסורים מאד ערטילאיים.
לא צריך להיות רוצח המונים בשביל לזכות בחסימה, סף הסבלנות של האח הגדול הוא מאד נמוך ויש לו עיניים בכל מקום. רוצים דוגמה? שוב, פרטית ולא מחייבת. הפעם הראשונה שנחסמתי הייתה בשנה שעברה כשהגבתי בפוסט פרטי של חבר (עם מעגל חברים די צנוע) על קריקטורה של ביבי. התגובה שלי הייתה, נמצא החזיר היהודי.
אני לא יודע מי דיווח אבל ביום שאחרי קיבלתי נזיפה מפייסבוק וחסימה ל-48 שעות. גם אחרי שהחסימה הוסרה, הערת אזהרה ממשיכה לרחף מעל החשבון, כדי שחלילה לא תשכח שאתה בהשגחה מתמדת.
יותר מדי פעמים בשנים האחרונות, החלטתי להימנע מכתיבה על משהו לאור החשש מהסנקציות שיכולות להגיע. בעיקר מאחר שאם נחסמת פעם אחת, מכאן הסנקציות רק מתגברות ואין ממש עם מי לדון ולדבר.
"אם אתם לא משלמים עבור המוצר, אתם המוצר", מכירים את האמרה? קלישאתי אולי, אבל כל כך נכון. אנחנו לא הלקוחות של פייסבוק, אנחנו המוצרים והפלטפורמה. מה שאנחנו מזהים כמוצר/השירות שהיא מספקת הוא בעצם פס הייצור.
מכאן גם נגזרת כל ההתייחסות של החברה לעולם, היא לא כאן בשביל לעזור לנו להתחבר עם אנשים אחרים באופן וירטואלי, היא כאן כדי לשאוב כמה שיותר מידע שאותו היא יכולה למכור למפרסמים.
זה שלא אכתוב את הדברים האלה בפייסבוק זו תעודת עניות לחברה. קראתם פעם את כללי ההתנהגות שלה? למעלה מ-20 איסורים ערטילאיים שכל אחד מהם מוביל למאמר של למעלה מאלף מילה
יש חברות שעושות את זה טוב ממנה, גוגל למשל הצליחה לעטוף את פס הייצור שלה בהרבה שכבות מפנקות של נוחות, אבל בפייסבוק הפלטפורמה חורקת כבר הרבה שנים והתפרים כל כך גסים שניתן לראות אותם בקלות. אז מה קרה שם בעצם? הנה כמה נקודות פרי מוחי הקודח,
למרות שפייסבוק היא חברה בינלאומית שנוכחת במאות מדינות, התרבות הארגונית שלה היא מאד צפון אמריקאית. התרבות הארגונית שלה היא פוריטנית, מחנכת וממשטרת. Everything has to be nice, כמאמר האמריקאים.
אבל שנאה מוכרת. לא תמצאו את זה בכללי ההתנהגות שהיא מפרסמת או בדו"ח האחריות התאגידית, אבל אין דרך אחרת להבין את ההבדל בין המשטור הקיצוני בקבוצות, אפילו אלה הסודיות והקטנות ובפוסטים הפרטיים לבין כאוס שחוגג בתגובות לדפים ציבוריים.
"עופו לאפריקה ותחפשו עשבים ימעפנים. פתחו תפה שלהם. רק בת"א הם יכולים לדבר ככה ולעשות מה שהם רוצים" – זו תגובה אופיינית באחד מהדפים שמסיתים לגזענות, שגיאות הכתיב כמובן במקור.
מעבר לדיסוננס הזה בין תרבות השיח הפרטית לציבורית, פייסבוק היא גם פשוט חברה טכנולוגית גרועה.
העיצוב של הממשק נהיה גרוע עם השנים ואיתו חווית המשתמש. בהתחלה לא היו יותר מדי פונקציות וידעת איפה כל דבר מונח. אבל היום כל הגעה לפונקציות מורכבות היא בבחינת תשבץ היגיון. מפעם לפעם החברה גם חוטאת בהוספה של לשוניות חדשות שלא ביקשנו לממשק, שקשה עד בלתי אפשרי להסיר אותן. אצלי למשל יש כרגע לשוניות משחקים ומרקטפלייס שמעולם לא השתמשתי בהן וגם לא אשתמש.
שנאה מוכרת. זה לא בכללי ההתנהגות שהיא מפרסמת או בדו"ח האחריות התאגידית, אבל אין הסבר אחר להבדל בין המשטור הקיצוני בקבוצות הקטנות ובפוסטים הפרטיים לבין הכאוס שחוגג בתגובות לדפים ציבוריים
אבל החטא הכי גדול בעיני הוא הכישלון של פייסבוק בהנגשה של הארכיון הפרטי העצום שיצרנו לעצמנו. פעם עוד היה טיימליין וגם הוא הוסר בשלב כלשהו. עכשיו בשביל למצוא פוסטים ישנים אנחנו נדרשים להיכנס לפילטרים, כפתור קטן שנמצא בשורת הפוסט בפרופיל האישי (אמרתי תשבץ היגיון) ושם אפשר לקפוץ לשנים קודמות. אם אתם בגרסת המובייל, תצטרכו לדפדף ידנית הרבה חודשים עד שתגיעו להתחלה.
הנה הפוסט הראשון שלי. לפחות למדתי משהו חדש במהלך הכתיבה.
זה אמנם נחמד, אבל לא עוזר לי אם אני רוצה לחפש משהו שאמרתי או צילמתי לפני המון שנים. אם יש לכם גיבוי של כל התמונות בגוגל, כמו שיש לי, תוכלו פשוט להיכנס לאפליקציה ולכתוב בשורת החיפוש מה אתם מחפשים. למשל תפוח (כי אצלי כל התמונות כמעט הן של אוכל), וגוגל תראה לכם בצורה די מרשימה את כל התמונות שצילמתם ובהן מופיעים תפוחים. טריק נחמד ומגניב והוא עובד גם בחיפושים יותר מאתגרים מאשר פירות.
נסו, לעומת זאת, לעשות את אותו הדבר בפייסבוק, התוצאה הרבה פחות טובה. אני הגעתי למשל לתמונות של בורקס, פיצה, כוס מיץ פירות (אולי היה שם תפוח) ושלט הגבלת מהירות. בדקתי וגם בפוסט עצמו לא נעשה שום שימוש בתפוחים.
זו כמובן רק דוגמה אחת מני רבות. אבל ברור לכם שלא תנסו לחפש בפייסבוק מי היה החבר הראשון או המאה שלכם בפייסבוק או מתי כתבתם שהיה לכם יום לא טוב, פשוט כי ברור לכם שזה לא עובד. אבל למה בעצם? את גוגל ואת אלקסה הרי אפשר לשאול כאלה שאלות וגם תקבלו תשובות ענייניות, רק כאן לא.
זו תמונת התפוחים שיצאה לי בגוגל:
וזו תמונת התפוחים שיצאה לי בפייסבוק:
אני מניח שבשלב הזה כבר שוכנעתם, אבל הנה עוד כמה דוגמאות. פייסבוק לייב, הפלטפורמה לשידורים חיים, השתמשתם בה? באיזה שלב היא התחילה לזייף מבחינתכם? אחרי עשרה משתתפים או אחרי מאה? ומה עם ריבוי מסכים? לא ממש עובד. כלומר אפשר, אבל את השני כבר תראו מאחורי פיד התגובות ולא ניתן כמובן להחליף ביניהם או לצרף יותר מדי מסכים.
כל זה היה נראה לנו נורא הגיוני עד 2020, אבל אז Zoom הגיעה והראתה לנו שהטכנולוגיה היא לא הבעיה, אלא הפלטפורמה. פתאום גילינו שאפשר לנהל וידאו עם מאות משתמשים בצורה חלקה ולראות יותר ממסך אחד בו זמנית ואפילו להעביר את השליטה מאחד לשני בלי בעיות. שנתיים אחרי ועם ערימת המזומנים של פייסבוק, הלייב ממשיך לקרטע.
כל זה נראה לנו הגיוני עד שהגיעה Zoom והראתה שהטכנולוגיה היא לא הבעיה. גילינו שאפשר לנהל וידאו עם מאות משתמשים בצורה חלקה. שנתיים אחרי ועם ערימת המזומנים של פייסבוק, הלייב ממשיך לקרטע
ויש כמובן את נפילות השירות. האחרונה הייתה ממש לא מזמן, באוקטובר. פייסבוק פשוט קרסה ונעלמה, אבל לא למספר דקות, לשש או שבע שעות. ולא רק פייסבוק כמובן, אלא כל האימפריה. גם וואטסאפ ואינסטגרם נעלמו איתה והשאירו אותנו די מנותקים. נסו לחשוב מתי זה קרה לגוגל? או לנטפליקס? כמובן שתקלות קורות, אבל שעות רבות ולאורך כל החזית, אני מתקשה לזכור כאלה דברים. מילא אם היה מדובר במשהו חד פעמי, אבל זה קרה גם בספטמבר שנה לפני ושנה לפני במרץ ובעצם הרבה פעמים לאורך הדרך עוד מ-2007.
תקלת הענק בוואטסאפ, פייסבוק ואינסטגרם: מה קורה פה ומה ידוע https://t.co/wl2WHakymc
— Haaretz הארץ (@Haaretz) October 4, 2021
נסו להתלונן לשירות הלקוחות של פיייסבוק ונראה מה יקרה, הרי אין כזה. יש, בערך, ללקוחות שהם כמובן לא אתם. לפייסבוק יש שירות לקוחות לדפים עסקיים, כלומר למי שמשלם כסף עבור פרסום ממומן, אבל גם השירות הזה לוקה בחסר ומאד קשה להגיע אליו. בתור לקוחות לא משלמים (מוצרים, כמו שאני רואה את זה) אין לכם ממש עם מי לדבר. חטפתם השעייה? אתם יכולים לכתוב הודעה לשירות האוטומטי ולחלום על מענה אנושי. אבל בעצם, איזו חברה מציעה מוקד תמיכה בשביל המוצרים שלה?
בתור לקוחות לא משלמים (מוצרים, כמו שאני רואה את זה) אין לכם עם מי לדבר. חטפתם השעייה? אתם יכולים לכתוב הודעה לשירות האוטומטי ולחלום על מענה אנושי. אבל בעצם, איזו חברה מציעה מוקד תמיכה למוצריה?
יש כאלה שחושבים שזה בר תיקון, אבל אני לא אחד מהם. אני חושב שזה טבוע עמוק בתרבות הארגונית של התאגיד הלא יעיל הזה, שאין לו שום יכולת להתחדש ולהשתנות, בטח לא תחת ההנהלה הנוכחית. הייתי אומר לצערי, אבל אני באמת לא מצטער. הגיע הזמן לפלטפורמה חדשה ורצוי מאד שתהיה יותר מאחת. טוויטר וטיקטוק לצערי עדיין לא שם.
איתי נוביק גר כבר מלעלה מעשור בברלין ולפני זה באיטליה (מילאנו). מדריך סיורים קולינריים, בעל קייטרינג בעיר וחוץ מזה מצלם ובעיקר כותב על אוכל. מאמין באנשים ומשתדל לעשות טוב, מסיבות אנוכיות לגמרי, זה עושה טוב לנפש.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם