העולם היה אז כאוטי וניתן לעיצוב חדש. ברית המועצות – מעצמה עולמית – קרסה. גבולותיה עמדו להיכתב מחדש, כלכלתה התמוטטה וצבאה עמד בפני פירוק מנשקו. וכמו תמיד, כאשר הידיעות על האירועים האלו זרמו לוושינגטון למקבלי ההחלטות, האירועים מוינו שם – לא על פי טבעם האמיתי אלא על ידי המסגרות והקטגוריות שהיו טבועות ומוכנות במוחם של האנשים.

כך, במקום לקבל את רוסיה שקמה על חורבות ברית המועצות, ארה"ב המשיכה לראות את רוסיה כאויב, ופעלה, בתמיכה מסיבית ואקטיבית של תאגידי הנשק, להרחבת נאט"ו למזרח, עד לגבולותיה של רוסיה. התרחבותה שהפכה לציר המרכזי בעימות הנוכחי על אוקראינה.

במקום לקבל את רוסיה, שקמה על חורבות בריה"מ, ארה"ב המשיכה לראותה כאויב. התרחבות נאט"ו למזרח, בתמיכה מסיבית של תאגידי הנשק, הפכה לציר מרכזי בעימות על אוקראינה

אבל היתה אפשרות אחרת שהועלתה ע"י מספר מומחים – אפשרות ותקווה ל"דיבידנד שלום". כאן וכאן.
.
סיום המלחמה הקרה, עם נפילת חומת ברלין ב-1989, וסופה של ברית המועצות שנתיים לאחר מכן, הציבו את ארצות הברית בפני בחירה: התנהגות של חגיגות ניצחון או פיוס.

מכיוון שהסכם ורשה התפוגג, הייתה תקווה ואפשרות שגם הארגון המקביל, נאט"ו, יעבור להיסטוריה, ושההון שהוצא על חימוש במשך זמן רב יעבור כעת לצרכים אזרחיים.

ואכן, לאחר שברית המועצות וברית ורשה קרסו בסוף המלחמה הקרה, הציעו מספר מנהיגים ומומחים כי נאט"ו תכריז על התפרקותה, או לחילופין, תצרף אליה כחברות את רוב מדינות אירופה, כולל רוסיה. זה היה הופך את נאט"ו לפורום דיפלומטי וכלכלי לפתרון בעיות עבור אירופה.

NATO Bears Some Responsibility for the Ukraine Crisis | Ivan Eland https://t.co/njkltXz6tg

— TheLadyEagle (@TheOneLadyEagle) January 27, 2022

ההצעה הזו, אם הייתה מתממשת, הייתה דומה לקבלת הפנים לצרפת חזרה לאירופה לאחר מלחמות נפוליאון, צרפת שהייתה אז הרבה יותר תוקפנית מברית המועצות במהלך המלחמה הקרה. מדיניות זו הביאה למאה שנים ללא מלחמה אירופית גדולה מ-1815 ועד תחילתה של מלחמת העולם הראשונה.

לאחר שבריה"מ וברית ורשה קרסו, הציעו כמה מנהיגים ומומחים כי נאט"ו תכריז על התפרקות, או לחילופין, תצרף את רוב מדינות אירופה, כולל רוסיה, ותהפוך לפורום דיפלומטי וכלכלי

ואם זה נראה מופרך, צריך רק להסתכל על היחסים כיום בין ישראל וגרמניה, שהייתה האויבת הנוראה ביותר שקמה ליהדות, שנים ספורות אחר תום מלחמת העולם השנייה.

בתחילת שנות 1990 נראה היה שהעולם הולך בכיוון זה. נפילת חומת ברלין ב-9 בנובמבר 1989 הכריזה, כך היה נדמה, על עידן חדש של דמוקרטיה ושלום. אבל היו גם אי ודאויות מפחידות:

• מה יקרה לנשק הגרעיני ברפובליקות הסובייטיות לשעבר?
• האם גרמניה המאוחדת תהיה נייטרלית?
• האם הלאומיות שוב תשתלט על הפוליטיקה האירופית?
• עבור נאט"ו השאלה הייתה קיומית: האם יש עוד צורך בברית האטלנטית?

ב-1991, כמו ב-1949, נאט"ו הייתה אמורה להיות אבן היסוד להסדרי אבטחה כלל-אירופית גדולים יותר. בדצמבר 1991 הקימו חברות נאט"ו את מועצת שיתוף הפעולה הצפון-אטלנטי, ששינתה את שמה ל"מועצת השותפות האירו-אטלנטית" בשנת 1997. פורום זה הפגיש את מדינות נאט"ו עם שכנותיהן ממרכז אירופה, מזרח אירופה ומרכז אסיה להתייעצויות משותפות.

רבות ממדינות אלו של ברית המועצות לשעבר, שקבלו עצמאות לאחרונה, ראו במערכת היחסים עם נאט"ו בסיס לשאיפות שלהן ליציבות, לדמוקרטיה ולאינטגרציה אירופית. שיתוף הפעולה התרחב גם דרומה.

בשנת 1994 ייסדה הברית את 'הדיאלוג הים תיכוני' עם שש מדינות ים תיכוניות שאינן חברות: מצרים, ישראל, ירדן, מאוריטניה, מרוקו ותוניסיה, כאשר גם אלג'יריה הצטרפה בשנת 2000. הדיאלוג שואף לתרום לביטחון וליציבות בים התיכון באמצעות הבנה הדדית טובה יותר.

רבות ממדינות אלו של בריה"מ לשעבר, שקבלו עצמאות לאחרונה, ראו במערכת היחסים עם נאט"ו בסיס לשאיפות שלהן ליציבות, לדמוקרטיה ולאינטגרציה אירופית. השת"פ התרחב גם דרומה

אלא שבמקביל לפעולות אלו, נאט"ו התרחבה מזרחה, והתרחבותה הפכה לציר המרכזי בעימות הנוכחי עם אוקראינה. ההיסטוריון ריצ'רד סאקווה, מומחה למזרח אירופה, ציין כי "קיומה של נאט"ו הפך להיות מוצדק על ידי הצורך לנהל איומים שנגרמו בעקבות הרחבתה". כאן, כאן, כאן, וכאן.

@TarasKuzio's review of "Frontline Ukraine. Crisis in the Borderlands" by Richard Sakwa https://t.co/xdUfbGnxXS pic.twitter.com/vbZxQXlrfh

— New Eastern Europe (@NewEastEurope) June 21, 2016

במקום מדיניות של פיוס והכלת רוסיה באירופה לאחר סיום המלחמה הקרה, נאט"ו בראשות ארה"ב, בחרה להשפיל את רוסיה המובסת. כך עשו גם מעצמות הברית מול גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, והתוצאה האיומה הייתה עליית היטלר לשלטון ומלחמת העולם השנייה.

הרחבת ברית נאט"ו העוינת לרוסיה, סייעה לכישלון המאמץ לדמוקרטיזציה של רוסיה במהלך שנות ה-90 ולעלייתו לשלטון של פוטין, לאומן בעל נטייה אוטוקרטית, ב- 1999.

ההכרזה המחודשת של הבית הלבן בקיץ של 2021, כי אוקראינה תכנס בסופו של דבר לנאט"ו, הביאה לכך שפוטין, כדי למנוע כניסה זו, הסלים את המאבק בנאט"ו עד לאפשרות ממשית של פלישה לאוקראינה.

במקום מדיניות פיוס לאחר המלחמה הקרה, נאט"ו בראשות ארה"ב בחרה להשפיל את רוסיה המובסת. כך עשו עצמומת הברית מול גרמניה לאחר מלחה"ע ה-1, והתוצאה האיומה הייתה עליית היטלר לשלטון

הטעות האדירה של נאט"ו ברורה כעת. האפשרויות הנוכחיות של ארה"ב מוגבלות לניסיון לסכם עסקה מאחורי הקלעים כדי להבטיח לפוטין שנאט"ו לעולם לא יקבל את אוקראינה, תוך סיכון להאשמות מצד הימין האמריקאי למדיניות של פיוס דמוית צ'מברלין, או להאיץ את ייצוא הנשק לאוקראינה כדי לנהל מלחמת גרילה אם פוטין אכן יפלוש, תוך סיכון הסלמה בין ברית נאט"ו לרוסיה במקומות אחרים.

התרחבות מיותרת של נאט"ו סייעה ליצור את המשבר הנוכחי. אבל התמונה הרחבה יותר היא שהרחבת נאט"ו מזרחה אחרי סוף המלחמה הקרה לא כללה את רוסיה ונראה היה כי היא מכוונת נגדה.

ההצעה שהעלה גורבצ'וב, ולמעשה גם ילצין וגם פוטין אחריו, של "אירופה הגדולה" כולל רוסיה, כחלופה למלחמה הקרה השנייה, היא מעין וריאציה והמשך של הרעיון של "קונפדרציה של אירופה", עליו דיבר פרנסואה מיטראן. זאת בהמשך לתפיסה של דה-גול, לפיה בסופו של דבר אירופה צריכה להשתלט על גורלה. ובגרמניה המערבית היתה מדיניות האוסט-פוליטיק של ווילי ברנדט לשינוי באמצעות מעורבות, בסוף שנות ה-60.

ולסיום, מעניין לציין שרוב הדוברים והכותבים על המשבר הנוכחי מתמקדים באינטרסים ובניתוח המטרות של פוטין, מעט מאוד כותבים על האינטרסים והמטרות של הממשל האמריקאי.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.