בשבוע שעבר הופתענו מיוזמה רחבת ממדים של התנועה האסלאמית הדרומית לאסוף תרומות לפליטים הסורים באידליב. אומנם התנועה לא לקחה חסות רשמית על האירוע, אבל הוא סוקר בהרחבה באתר של "אוהבי מנסור עבאס", ומכאן התנועה קשרה עצמה לאירוע.

לאחרונה הופתענו מיוזמה רחבה של התנועה האסלאמית הדרומית לאסוף תרומות לפליטים הסורים באידליב. זו לא הייתה חסות רשמית אך האירוע סוקר בהרחבה באתר "אוהבי מנסור עבאס"

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ההקשר של התנועה הדרומית למבצעים מן הסוג הזה הוא חריג. עד כה התנועה האסלאמית עסקה רק בענייני ישראל, ולכל היותר נקטה עמדה לטובת הווקף הפרו-ירדני על הר הבית בעניינים שונים שהעסיקו אותם, כמו דרישת היהודים להתפלל והפרובוקציות של התנועה הצפונית של ראיד סלאח. זאת פעם ראשונה, ככל הידוע, שהתנועה השותפה לממשלה בישראל מעורבת בעניינים מן  הסוג הזה.

מכיוון שזה אירוע החורג מן הפעילות הפנימית בישראל, מיד נשאלה השאלה מי עומד מאחורי זה, האם יש לזה ביטוי מעשי להשתייכות של מפלגת רע"ם לאחים המוסלמים, ומה משמעות הדבר לגבי הלגיטימיות שלה להיות חלק מן הקואליציה של הממשלה בישראל.

אלו שאלות פתוחות שיתבררו עם הזמן, אבל אם זה חלק ממהלך של האחים המוסלמים, הרי יש לבחון מה רוצים האחים המוסלמים.

כאירוע החורג מהפעילות הפנימית בישראל, נשאלת השאלה מי עומד מאחוריו. האם זה ביטוי מעשי להשתייכות רע"ם לאחים המוסלמים, ומה זה אומר לגבי השתייכותה לקואליציית הממשלה בישראל

מתברר כי התנועה נמצאת במשבר עמוק שהחל עם הפלת הנשיא מורסי, מעצר ראשי התנועה ובריחת היתר בעיקר לאירופה. הנהגת התנועה העולמית, שגם היא מורכבת בעיקר ממצרים ורובה נמצאת בלונדון, המתינה לשובם של הדמוקרטים לבית הלבן בתקווה שיחודשו היחסים שהיו עם אובמה.

אבל לאכזבתם ארצות הברית מיהרה לברך את נשיא תוניסיה קייס סועייד, שהדיח אותם גם שם, ואחרי שגם ארדואן הפנה להם עורף בא הקץ על "האסלאם הפוליטי", שעיקרו היה לתפוס את השלטון במדינות ערב דרך בחירות בגיבוי המערב.

הנהגת האחים הגולה בלונדון נכנסה למאבקים פנימיים קשים, כאשר עיקר הוויכוח היה מה עושים – האם לחזור אחורנית לשלב הדעווה, כלומר: התרחקות מפוליטיקה ובניית בסיס חדש להזדמנויות שאולי ייקרו בעתיד, או לחזור לטרור ולהתאחד עם אל-קאעידה, או בשמה החדש – המדינה האסלאמית. האם שיירת התרומות לטורקיה אינו אלא מהלך ברוח החזרה לדעווה? האם טורקיה שדרכה עברה השיירה היא חלק מן החזרה לדעווה? עוד מוקדם לדעת.

נחזור לתנועה האסלאמית. יש לשים לב כי לראשונה התרומות הן של פלסטינים לטובת מוסלמים אחרים, ולא לפליטים פלסטינים. גם התרומות שנאספו במחנה הפליטים שועפאט לא נאספו לפליטים הפלסטינים בסוריה, אלא לסורים. הסיסמאות שהושמעו במחנה שועפאט היו נגד משטר הרשע והעושק של אסד, ולא נאמרה שום סיסמה נגד ישראל, הכיבוש וכו'.

כותרת היוזמה הייתה: אני בן אדם. כלומר: לא כותרת לאומית או אסלאמיסטית. כל המקומות שבהם נאספו התרומות היו בישראל ולא בגדה, כך שההקשר היה ישראלי ולא פלסטיני.

כותרת היוזמה הייתה: אני בן אדם. כלומר: לא כותרת לאומית או אסלאמיסטית. כל המקומות שבהם נאספו התרומות היו בישראל ולא בגדה, כך שההקשר היה ישראלי ולא פלסטיני

הרשות הפלסטינית מיהרה להתערב כדי להחזיר את היוזמה למסלול לאומי, ולתקן את הסיסמאות נגד אסד. במחנה קלנדיה, שתחת השפעת הרשות הפלסטינית, צויירו סיסמאות, שהופצו גם באינטרנט בנוסח: "מבצע ירושלמי פלסטיני של סיוע לאחינו [כלומר: פלסטינים ולא סורים] במחנות סוריה". לעומת הססמאות נגד אסד, בכתובות של הרשות הפלסטינית צויירו דגלי סוריה של אסד.

כרזת הרשות הפלסטינית בענין הסיוע לפליטים באידליב

אם באמת טורקיה עומדת מאחורי המהלך הזה, פירוש הדבר שהיא מעבירה את יחסיה מן התנועה הפרובוקטיבית הצפונית של ראיד סלאח לתנועה הדרומית של מנסור עבאס.

יש לשים לב כי אחרי שראיד סלאח שוחרר מן הכלא הישראלי, קבלות הפנים היו מצומצמות, וחרף מאמציו לצבור תאוצה הוא לא התרומם למעמד שהיה לו קודם. השיא היה כאשר בא למסגד אל-אקצא ואיש מן הווקף לא המתין לו, הוא נבדק כאחד האדם, ורק קומץ צעירים, מן הסתם מן המשולש הישראלי, באו לחבק אותו.

אם אכן רע"ם מתייצבת בחזית נגד אסד, היא מעמיקה את קווי השבר בינה לבין המשותפת שהיא פן-ערבית. המשותפת בעבר לא היססה לתמוך באסד, ולא שמענו ממנה שום גינוי לאסד על פשעי המלחמה שלו. יתר על כן – בעוד שמנסור עבאס סרב לבוא לפגוש את אבו מאזן ברמאללה, איימן עודה ומוחמד ברכה השתתפו באירוע רשמי של אש"ף.

זה מהלך מסקרן הפותח צוהר לכמה קווי התפתחויות. בשלב הזה יש יותר שאלות מתשובות.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.