הקשר בין בני אדם לחיות תמיד העסיק את בני האדם ותחום מדעי האדם לאורך השנים. מבחינה קטגורית חיות הן קבוצה מיוחדת: מצד אחד הן שונות מבני האדם כיוון שאינן יכולות לדבר ולבטא רצונות, מחשבות ורגשות, ומצד שני לא ניתן לשלול את הקיום של תופעות אלו אצלן. וככל שהמדע מתקדם יש יותר ויותר הוכחות לקיומן אצל חיות.

חיות הן קבוצה מיוחדת: הן שונות מבני האדם כי אינן יכולות לדבר ולבטא רצונות, מחשבות ורגשות, אך מצד שני לא ניתן לשלול קיום תופעות אלו אצלן ויש אף הוכחות לקיומן עם התקדמות המדע

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מלבד בני אדם אחרים, אנחנו יוצרים קשר משמעותי בעיקר עם בעלי חיים. זו הישות היחידה שמסוגלת להיות שותפה אקטיבית לאינטראקציה כזו, ולבחור את מידת השותפות שלה בתהליך. בעלי חיים יכולים לבחור להתקרב או להתרחק, לבחור עם מי להיות בקשר ועם מי לא, להביע מה הם רוצים בקשר ומה לא, ועוד.

כל אלו הופכים את בעלי החיים מבחינה פילוסופית לסובייקטים – ישויות עם רצון ורגש המסוגלות לבחור. זה נכון שמבחינה התנהגותית החיות מאוד שונות ברמות ביטויי הרגש והבחירה שלהן. אבל כמעט כל חיה יכולה לברוח או להתקרב, ואלו הצעדים הראשונים ביצירת קשר.

מה קורה בקשר עם החיה? מה הופך את זה לקשר?

נסתכל על הקשר שלנו עם בני אדם. נכון שהשפה מתווכת את מירב הקשרים שלנו, אבל אם נסתכל על הקשר הראשוני ביותר, זה שעוד לא נאחז בשפה כדי להגדיר אותו – הרי זהו הקשר בין האם לילדה.

הקשר הזה מבוסס על מגע. המגע נוסך ביטחון, משדר קרבה ומבטיח הגנה. קשר כזה מתווך גם על ידי הפרשת הורמון חשוב מגרעין ההיפותלמוס במוח -אוקסיטוצין, אשר מגביר אצל שני הצדדים את היכולת לרכישת אמון והפגנת אמפתיה. האוקסיטוצין מופרש גם בעת חיבוק בין אנשים, וגם במגע קרוב של אדם וכלב למשל.

קשר בין אם לתינוק מבוסס על מגע, הנוסך ביטחון, קרבה והגנה. הקשר מתווך ע"י הפרשת הורמון אוקסיטוצין, שמגביר יכולת לרכישת אמון ואמפתיה, ומופרש בחיבוק בין אנשים, וגם במגע בין כלב ואדם למשל

אך מה קורה ברמה הנפשית?

הקשר בין אם לילדה נבנה כאשר עוד אין שפה – דרך מנגנון חשוב שנקרא השלכה. האם לוקחת מעולם הנפש שלה רגשות אפשריים ובוחרת כיצד לפרש את ההתנהגות הנצפית בעזרתם לפי מאפיינים בולטים. זאת בדומה למבחני ההשלכה הפסיכולוגיים המפורסמים כגון רורשאך, שנותנים רמז צורני חסר משמעות ממשית, אשר אותו ניתן לפרש בכמה דרכים. כאשר האם רואה אצל הילד התנהגות שדומה להתנהגות שלה כאשר היא עצובה או רעבה – היא מפרשת לעצמה ולו את ההתנהגות ופועלת לפיה.

כך גם בקשר שלנו עם בעל חיים – אנו עסוקים בניסיונות להבין את נפשה של החיה. מה אומרת ההתנהגות, כשכוש הזנב, הנביחה, השריקה המאיימת, ההימנעות מאכילה, מריטת הנוצות ועוד.

בניסיונות לענות על הצורך של החיה, אנו מקיימים את הקשר. החיה מצידה מבטאת את הרצון שלה בדרישותיה מאתנו בדרכיה שלה – כך גם היא תורמת לקשר. כמובן שיש גם תיעוד על חיות המסוגלות להתנהג באופן המצביע על אמפתיה. למשל, כלבים שבאים לנחם אדם עצוב על ידי ליקוק או הנחת ראש בחיקם.

בעולם הטיפול – העיסוק, הקשיבות והאמפתיה לאחר מקבלים התייחסות מיוחדת. הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון טבע מושג בשם reverie, המתאר את מצב ההכרה שמתקיים כאשר אם קשובה לילדה. זהו מצב תודעה מרפרפת, בה היא נמצאת במעין חלימה עירנית, קשובה למילותיו אך עסוקה גם במחשבותיה.

בקשר שלנו עם בעל חיים – אנו עסוקים בניסיונות להבין את נפשה של החיה. מה אומרת ההתנהגות, כשכוש הזנב, הנביחה, השריקה המאיימת, ההימנעות מאכילה, מריטת הנוצות ועוד

הפסיכואנליטיקאי בן זמננו תומאס אוגדן טבע, בהמשך לביון – מושג אשר מתאר תופעה נוספת שקורית במהלך הreverie. אוגדן שם לב שכאשר הוא באנליזה, שקוע ב-reverie, מחשבותיו נודדות ועוסקות בהיסח הדעת בדברים אחרים, פרטיים, שאינם שייכים למטופל. לרוב היה נוהג למהר להדוף את המחשבות האלו ולחזור לקשיבות, אך הוא החליט לחקור אותן ומצא שהן דומות באיכותן לתוכן שמעלה המטופל.

המחשבות האלו שעלו בזמן האנליזה, ולא היו קשורות לדברי המטופל, נצבעו בצבעי החוויה של המטופל באנליזה. כך שלמשל, כאשר אוגדן חווה מחשבות – כביכול בהיסח הדעת – על אפשרות שהוא עצמו חווה הונאה או זיוף, מחשבות אלו הדהדו תוכן דומה שעלה מדברי המטופל.

אוגדן קרא לכך פונקציית השלישי באנליזה. יש ישות הנוצרת מתוך ה-reverie ונובעת מהמפגש האינטר-סובייקטיבי בין שני הסובייקטים האלו, אשר מסוגלים לחוות רגשות ומחשבות. השלישי הזה מהדהד דרך מחשבות המטפל את חוויות המטופל באנליזה.

הקשר בין אדם לחיה ניחן ב-reverie הזה, אשר מאפשר את אותה פונקציית שלישי שמכוונת אותנו להכיר את בעל החיים ולפרש את התנהגותו.

אם נרגיש בטיול עם הכלב אי נחת מסוימת, חשש מפני מפגש אפשרי עם כלב או חתול ברחוב, או אם נהיה עסוקים מדי בחשש מפני בליעה מיותרת של פסולת ברחוב על ידי הכלב – אולי נרצה לשאול את עצמנו מדוע אנו כל כך מודאגים. אולי הדבר נעוץ בחרדה של הכלב עצמו?

כדאי לזכור שכלבים שאומצו כגורים בודדים בגיל מוקדם מדי (לפני 3-4 חודשים) עשויים להיות חרדים או לחוצים יותר מאחרים, כיוון שלא גדלו בסביבת חברתית עם אחיהם בגיל שבו מתגבשת האישיות הבוגרת שלהם.

נוכל לשים לב לקיום תופעת השלישי גם כאשר אנו בעצמנו טרודים או עצובים, והחיה שלנו מגיעה פתאום לקרבתנו ומפגינה רצון למגע או לנחם אותנו.

אם נרגיש בטיול עם הכלב אי נחת, חשש ממפגש אפשרי עם כלב או חתול ברחוב, או נהיה עסוקים מדי בחשש שיבלע פסולת ברחוב, אולי נרצה לשאול את עצמנו מדוע אנו כה מודאגים. אולי בגלל חרדה של הכלב עצמו?

בעולם הטיפול הנעזר בבעלי חיים, התופעה הזו היא המנוע הטיפולי. בעזרת פונקציית השלישי בקשר אדם-חיה והמרחב ההשלכתי הרחב שמתאפשר – יש לנו אפשרות לחוות את המטופל דרך בעל החיים ותגובותיו אליו.

לדוגמה מטפל שחש דאגה לשלום החיה בנוכחות מטופל אגרסיבי ולא מווסת, עשוי להיות עסוק בשימת גבולות למטופל, ובניסיון לחנך אותו על מנת לשמור על החיה. אך בה בעת הוא נחשף לחוויה של המטופל אשר מתקשה לווסת את רצונו מהחיה ומהמפגש עמה.

אפשר שאותן מחשבות ודאגות אינן מחשבותיו האישיות של המטפל, אלא של אותה ישות משותפת במפגש בין מטופל-חיה ומטפל בטיפול הנעזר בבעלי חיים. הן עוזרות לו לשים לב לחוויה של המטופל, שלא מצליחה לקבל מילים. יש רצון שנתקל באחר ועלול לפגוע בו. זו חוויה של תסכול מצד אחד (של המטופל) ודאגה מצד אחר (של החיה) ועל המטפל להכיר בחוויה האינטר-סובייקטיבית הזו כדי לסייע למטופל באופן מלא.

בדוגמה זו, ההדהוד של החוויה היה תגובתי – דרך החיה ורגשותיה גם המטפל הגיב לחוויית המטופל. דוגמה אחרת יכולה למשל להיות מצב של מטופל בדיכאון, שבמפגש עם חיה – החיה, מתוך השלישי הזה אולי תחוש שעמום, תמעט לנוע, לא תחפש את תשומת ליבו של המטופל אחרי זמן מה וכביכול תשקע בדיכאון רגעי משלה. אולי גם המטפל יחוש באופן דומה. מטפל שיחוש בכך, ייעזר בשלישי הזה ויוכל לדבר עם המטופל על רגשותיה של החיה, ודרכה גם על רגשותיו.

כשמטופל בדיכאון, במפגש עם חיה היא אולי תחוש שעמום, תמעט לנוע, וכביכול תשקע בדיכאון רגעי משלה. אולי גם המטפל יחוש דומה וייעזר בשלישי הזה. ידבר עם המטופל על רגשות החיה, ודרכה על רגשותיו

השלישי הוא תופעה נפשית שמתקיימת בכל מפגש. אלו ההזדהויות וההשלכות שלנו שקורות באופן מודע ולא מודע, ומתוות את היחסים שלנו. וככל שנהיה ערים להן, כן נכיר טוב יותר את עצמנו ואת הקשרים שלנו.

מעיין רובין משליכה את החרדה שלה בדירה החדשה של עמרי על הכלבה שלה, צילום מסך מחתונה ממבט ראשון

רפי לוי הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט בקליניקה פרטית ובמערך בריאות הנפש ומרצה במסגרות שונות. בעל רקע והשכלה ביולוגית ורפואית ומתעניין בדמיון בין בני אדם לבעלי חיים, משורשי אבולוציה ועד לקליניקה של היום. מעבר לכך הוא בעל משפחה מקסימה, טבח מוסמך, נגר חובב ופעיל לזכויות עובדים סוציאליים.