"בן אנד ג'ריז" מכים שנית - גרסת משבר אוקראינה

חיילים אוקראינים במחוז לוהנסק מכינים מטרות לירי בדמות פוטין (צילום: AP Photo/Vadim Ghirda)
AP Photo/Vadim Ghirda
חיילים אוקראינים במחוז לוהנסק מכינים מטרות לירי בדמות פוטין

לפני כשבועיים "בן אנד ג'ריז" שוב עלו לכותרות, כאשר פרסמו ציוץ פוליטי בחשבון הטוויטר הרשמי שלהם. הפעם בחברת הגלידות החליטו להביע את דעתם הנחרצת על המשבר סביב אוקראינה.

כן, מדובר באותו מותג שרק לפני מספר חודשים עורר סערה ושלל זעקות גוועלד במדינתנו הקטנה בשל ההחלטה שלא למכור גלידה מעבר לקו הירוק.

לפני כשבועיים "בן אנד ג'ריז" שוב עלו לכותרות, כשפרסמו ציוץ פוליטי בחשבון הטוויטר הרשמי שלהם. הפעם החליטו בחברת הגלידות להביע דעה נחרצת על המשבר סביב אוקראינה

ראוי לציין שהתגובה של נציגי המוסדות הרשמיים והתקשורת בישראל למהלך, כמו גם בארה"ב עצמה, הייתה מוגזמת ואפילו מביכה. לכן אולי זה אירוני במקצת שכעת אני מוצא את עצמי כותב תגובה ארוכה ומפורטת להתבטאות אחרת של אותה חברה – הפעם בנוגע לסכסוך אחר לחלוטין, וביבשת אחרת לגמרי.

מעולם לא חשבתי שאי-פעם אגיע לשלב הזה בחיי שבו ארגיש צורך להתפלמס בנושא פוליטיקה ומדיניות חוץ עם יצרנית גלידות אמריקאית. אך עם כל המבוכה שבדבר, "בן אנד ג'ריז" הציגו בהצהרה שלהם תפיסה נפוצה אך שגויה מאוד, וזו הזדמנות נהדרת להתייחס אליה.

כך נכתב בחשבון הטוויטר שלהם:

"אינך יכול למנוע מלחמה ולהתכונן אליה במקביל. אנו קוראים לנשיא ביידן לעשות דה-אסקלציה למתחים, ולעבוד למען השלום במקום להתכונן למלחמה. לשלוח אלפי חיילים אמריקאים לאירופה בתגובה לאיומי רוסיה על אוקראינה רק תגביר את להבות המלחמה".

טרם ידוע אם היה כאן ניסיון התפלמסות מודע עם הציטוט המיוחס למחבר הרומאי וגטיוס כי "הרוצה בשלום, ייכון למלחמה" – אך בכל אופן הטיעון שבבסיס הציוץ רחוק מהמציאות.

מעולם לא חשבתי שאגיע לשלב בחיי בו ארגיש צורך להתפלמס בנושאי פוליטיקה ומדיניות חוץ עם יצרנית גלידות אמריקאית. אך עם כל המבוכה שבדבר, "בן אנד ג'ריז" הציגו בהצהרה שלהם תפיסה נפוצה אך שגויה מאוד

לא רק שההכנה למלחמה אפשרית במקביל לניסיונות למניעתה, אלא שבמקרים רבים מוכנות טובה למלחמה יכולה אף למנוע אותה.

עצם הנוכחות הצבאית האמריקאית כבר מנעה מלחמה וכיבוש בעבר. אחת הדוגמאות הקלאסיות היא משבר מיצרי טייוואן בין השנים 1954-1955, כאשר הרודן הסיני מאו דזה-דונג ניסה לספח בכוח את מדינת האי הקטנה, שהייתה השריד האחרון לסין הטרום-קומוניסטית.

כוחותיו של מאו הפגיזו את האיים הסמוכים לטייוואן, והראו כוונות ברורות לפלוש לאי עצמו. בתגובה, ארה"ב שלחה לאיזור כ-70 ספינות חמושות, כאשר שבע מתוכן היו נושאות מטוסים. בנוסף, לאחר מכן ארה"ב חתמה על הסכם הגנה הדדי עם טייוואן. מיותר לציין שההפצצות של האיים נפסקו זמן לא רב לאחר כך, והמשבר הסתיים ללא שפיכות דמים נוספת.

אמנם למען ההגינות ראוי להוסיף כי פעולה זו גררה מרוץ חימוש מול סין, והרצון של סין לספח את טייוואן נותר סוגיה בוערת עד עצם היום הזה.

אך בזכות מהלך זה טייוואן שמרה על עצמאותה וזכתה בהזדמנות להתפתח לדמוקרטיה-ליברלית משגשגת, שתושביה נהנים מזכויות אזרח ורמת חיים גבוהה מכפי שאי-פעם היו יכולים לקבל אילו היו מסופחים בכוח לסין האוטוקרטית והקומוניסטית.

עצם הנוכחות הצבאית האמריקאית כבר מנעה מלחמה וכיבוש בעבר. דוגמה קלאסית היא משבר מיצרי טייוואן בין 1954-1955, כשהרודן הסיני מאו דזה-דונג ניסה לספח בכוח את מדינת האי הקטנה

ההמחשה הקלאסית למדיניות ההפוכה – כלומר, דוגמה לפייסנות יתרה כלפי ניסיונות ההתפשטות של מעצמה אזורית, היא כמובן "מדיניות הפיוס" של רה"מ הבריטי נוויל צ'מברליין. המדיניות הזאת, על אף שמה הבלתי מזיק, באה בסופו של דבר על חשבון הריבונות של מדינות חלשות יותר כמו אוסטריה, צ'כוסלובקיה, ולבסוף פולין (אמנם לאחר הפלישה לפולין מר צ'מברליין נאלץ להכריז מלחמה על גרמניה, אך בפועל מדינתו לא התערבה צבאית עד שגרמניה פלשה למדינות סקנדינביה).

כמובן שהתגובות עם ההשוואה המתבקשת לא איחרו לבוא.

אמנם קשה לא להודות, שההאשמה הזאת בתמיכה ב"פייסנות צ'מברליינית" נשמעת מעט שחוקה כעת, לאחר שבמשך שנים הוטחה ללא הצדקה נגד כל מי שאינו מיליטנטי מספיק.

אז לטובת חמומי המוח המיליטנטיים שאולי קוראים את זה, הייתי רוצה ליישר קו: אין שום דמיון בין הפלסטינים לגרמניה הנאצית ערב מלחמת העולם השנייה – לא ביחסי הכוחות, לא בהיסטוריה, ולא בשאיפות. אין אפילו שום דמיון (בינתיים) בין גרמניה של אז לבין איראן של היום.

אך במקרה הספציפי של רוסיה ההשוואה הזו היא דווקא במקום. אמנם מיותר לציין כי אין מקום לדמיון בין המשטר ברוסיה הפוטיניסטית למשטר הנאצי, אך בסאבטקסט של רבים ממתנגדי נאט"ו יש כאן איזו עצימת עיניים מול האיום הממשי מאוד על ריבונותן של מדינות קטנות במזרח אירופה, לטובת פיוס המעצמה האזורית הגדולה.

כפי שהגרמנים טענו שחבל הסודטים בצ'כוסלובקיה צריך להיות שלהם כיוון שרוב תושבי החבל הם גרמנים ומעוניינים להצטרף לגרמניה – כך גם רוסיה הציבה דרישות לגבי שטחים שבהם יש רוב, או אפילו מיעוט אתני גדול, של רוסים: בין אם מדובר בחצי האי קרים, מחוזות לוהנסק ודונצק במזרח אוקראינה, או חבל טרנסניסטריה, ששומר על עצמאותו ממולדובה רק בזכות הנוכחות הצבאית הרוסית.

בסאבטקסט של רבים ממתנגדי נאט"ו יש כאן איזו עצימת עיניים מול האיום הממשי מאוד על ריבונותן של מדינות קטנות במזרח אירופה, לטובת פיוס המעצמה האזורית הגדולה

וכאשר אין מספיק מיעוטים רוסיים בנמצא (כמו במקרה של גיאורגיה) – אז בקרמלין מסתמכים על הפספורטים הרוסיים שאותם הם מחלקים לקבוצות האתניות שמעוניינות ליישר את האינטרסים הגיאו-פוליטיים שלהן עם רוסיה.

כפי שגרמניה פעלה לספח בכוח את אוסטריה בטענה שאוסטרים וגרמנים – עם אחד הם, כך רוסיה פועלת כעת להכחיש ולמחוק את הזהות האוקראינית, בזמן שמקיפה את המדינה מכל צדדיה במה שמסתמן כהכנה לפלישה אפשרית.

לסיכום, הייתי רוצה להאמין שכולנו רוצים להימנע ממלחמה, ולמצוא פתרונות לא-אלימים לסכסוכים. אך כאשר מדובר במעצמה אזורית בעלת נטיות התפשטות טריטוריאליים, התחמשות והכנה למלחמה לא רק שאינה שוות ערך לחרחור מלחמה, אלא להיפך – בעלת סיכוי גדול יותר למנוע אותה.

כפי שגרמניה פעלה לספח בכוח את אוסטריה בטענה שאוסטרים וגרמנים – עם אחד הם, כך רוסיה פועלת כעת להכחיש ולמחוק את הזהות האוקראינית, בזמן שמקיפה את המדינה מכל צדדיה במה שמסתמן כהכנה לפלישה אפשרית

אני סבור שביידן נהג נכון כאשר שלח תגבורת צבאית לאזור. כפי שטענתי במאמר הקודם שלי – מדיניות החוץ של פוטין אינה אימפולסיבית, אלא קרה ומחושבת, והגברת הנוכחות הצבאית האמריקאית לא רק שלא תגביר את הלהבות מצד הקרמלין, אלא להיפך, תגרום להם לשקול את צעדיהם הבאים ביתר זהירות.

אנטוני וולקוביצקי הוא יליד בלארוס הסובייטית, אך גדל והתחנך בחיפה. בוגר תואר ראשון במדעי המדינה מאוני' חיפה, במסגרתו למד יחסים בינלאומיים באוני' ווארשה. התגורר כשנתיים וחצי באיחוד האירופי (פולין, צרפת, יוון). היה פעיל ב-European Students for Liberty, וממייסדי תנועת "חופש לכולנו" (לפני שהפכה לעמותה רשומה).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
הצדקנים הטיפשים של בןאנדג'ריס הם דוגמא מובהקת מדוע עדיף שיתעסקו בייצור גלידה ולא בפוליטיקה. רמת חוסר ההבנה והעמקה של מה שקורה, הן באוקרינה והן בישראל לא משאיר ברירה אלא לשחרר את עצמנו מ... המשך קריאה

הצדקנים הטיפשים של בןאנדג'ריס הם דוגמא מובהקת מדוע עדיף שיתעסקו בייצור גלידה ולא בפוליטיקה. רמת חוסר ההבנה והעמקה של מה שקורה, הן באוקרינה והן בישראל לא משאיר ברירה אלא לשחרר את עצמנו מהגלידה הלא-משהו שלהם.

עוד 902 מילים ו-2 תגובות
סגירה