הבמאי הקנדי דניאל רוהר צבר כמעט 500 שעות צילומים של אלכסיי נבלני, מתנגד המשטר המפורסם ביותר של רוסיה, שהעסיק את ערוצי החדשות העולמיים במהלך השנים האחרונות.

רוהר שמר על חשאיות בנוגע לסרט התיעודי שלו במשך כל כך הרבה זמן, שהוא עדיין שוכח שהוא יכול לדבר עליו בגלוי. "אני צריך להיזכר, כאילו, 'אה נכון, זה כבר לא סוד מדינה'", הוא אומר.

"נבלני" הוא הסרט התיעודי שנחשף כ"סרט המסתורין" של פסטיבל הסרטים סאנדנס השנה, שנערך זו הפעם השנייה במהדורה מקוונת.

החשאיות השתלמה: "נבלני" היה אחת מגולות הכותרת של הפסטיבל השנה, וזכה בפרס הקהל, שמעיד על הפוטנציאל המסחרי שלו.

הסרט עוקב אחר אלכסיי נבלני, מנהיג האופוזיציה ברוסיה, שניצל מניסיון התנקשות באוגוסט 2020. לאחר שהורעל בגז עצבים בזמן שניסה לצאת מרוסיה, נבלני קיבל טיפול בגרמניה. מאוחר יותר קבע האיחוד האירופי כי הרעלתו "התאפשרה רק בהסכמת לשכת הנשיא". ואולם, כצפוי, הקרמלין הכחיש כל מעורבות בהרעלה.

רוהר פגש את נבלני בנובמבר 2020, שלושה חודשים לאחר הרעלתו של הפעיל הפוליטי. הבמאי החל לצלם יום למחרת פגישתם הראשונה. שלב הצילומים נמשך עד מעצרו של נבלני עם שובו למוסקבה, ב-17 בינואר 2021, דבר שהותיר את רוהר ואת העורכים שלו עם שעות רבות של חומרים מצולמים – ובלי סוף לסיפור.

שלב הצילומים נמשך עד מעצרו של נבלני עם שובו למוסקבה, ב-17 בינואר 2021, דבר שהותיר את רוהר ואת העורכים שלו עם שעות רבות של חומרים מצולמים – ובלי סוף לסיפור

איך נפגשת עם אלכסיי לראשונה?
דניאל רוהר: "זה סיפור די אפי בפני עצמו. מצאתי את עצמי עובד על פרויקט עם כמה עמיתים, והיינו באוקראינה. הפרויקט לא יצא לפועל, ואז הייתי בווינה, אוסטריה, תקוע בלימבו. היה סגר. לא הייתי בטוח מה אני אעשה, לא הייתי בטוח אם יש לי סרט לעשות, לא הייתי בטוח אם אני אחזור לקנדה.

הבמאי דניאל רוהר (צילום: Etye Sarner)

"אחד העמיתים שלי, עיתונאי בשם כריסטו גרוזב, אמר לי, 'אני מצטער, אנחנו לא יכולים לחזור לאוקראינה עכשיו, אבל יש משהו אחר. אתה יודע, הבחור הזה, נבלני?', אמרתי, 'כן, הבחור הזה, נבלני'. והוא אמר, 'אני חושב שיש לי קצה חוט על מי ניסה להרעיל אותו'.

"כיוצר קולנוע תיעודי האוזניים שלי מיד הזדקרו, וכעבור שבוע כבר ישבתי יחד עם כריסטו ואודסה ריי, אחת המפיקות של הסרט, מול אלכסיי בחדר קטן ביער השחור".

הוצבו תנאים ליצירת הסרט?
"מה שהבנו לקראת אותה פגישה זה שהם פתוחים לרעיון של צילום סרט תיעודי, ופשוט הרגשנו בני מזל שזכינו להיות שם. יכולנו להגיע לשם תוך 12 שעות נסיעה במכונית. הבנתי, ולא היה לי מושג לגבי זה כשנסענו לשם אבל גיליתי מאוחר יותר, שאלכסיי ואחד מהחוקרים הראשיים שלו תכננו פרויקט תיעודי.

"מאוחר יותר גיליתי שכשאלכסיי התעורר מהתרדמת שלו בברלין, היו לו שני חזונות: הראשון היה לצלם סרט תחקיר ענק על הארמון של ולדימיר פוטין והעושר הבלתי חוקי שלו; השני היה לצלם מין סרט הוליוודי גדול, כמו שהוא דמיין את זה. אז הם היו פתוחים לרעיון ולקונספט".

"כשאלכסיי התעורר מהתרדמת שלו בברלין, היו לו שני חזונות: הראשון היה לצלם סרט תחקיר ענק על הארמון של ולדימיר פוטין והעושר הבלתי חוקי שלו; השני היה לצלם מין סרט הוליוודי גדול, כמו שהוא דמיין את זה"

אלכסיי נבלני באחד ממעצריו, במרץ 2017 (צילום: AP Photo)

האם הם אמרו מה הם מקווים להשיג מהסרט?
"כן, זה היה נורא מצחיק. אלכסיי נבלני אמר, 'אנחנו רוצים סרט גדול, אנחנו רוצים שזה יהיה כמו 'טייגר קינג'. אני אוהב את 'טייגר קינג'. בואו נעשה משהו מדהים כמו זה'. ואני אמרתי, כאילו, 'אה, כן, זה לא בדיוק הסגנון שלי כקולנוען'.

"נבלני אמר, 'אנחנו רוצים סרט גדול, אנחנו רוצים שזה יהיה כמו 'טייגר קינג'. אני אוהב את 'טייגר קינג'. בואו נעשה משהו מדהים כמו זה'. ואני אמרתי, כאילו, 'אה, כן, זה לא בדיוק הסגנון שלי כקולנוען'"

"נבלני דמיין בצורה מסוימת איך זה יהיה לצלם סרט תיעודי גדול, אבל זה היה שונה לחלוטין מהתפיסה שלי ומהאופן שבו אני עובד. אז לפגישה הזאת, מלכתחילה, היה אופי מאוד שיתופי – הם הסבירו את הציפיות והתקוות והשאיפות שלהם לגבי סרט אפשרי, ואני הסברתי מה אני צריך ואיך אני עובד".

כמה זמן צילמת עם נבלני?
"שלושה חודשים בערך. ככה זה להיות קולנוען תיעודי. כשאתה נופל לתוך משהו כזה אתה צריך להסתער על הלא נודע בכל המרץ, הכוח והתשוקה שאתה יכול לגייס. לא היה לנו שום מושג איך נעשה את הסרט הזה, שום מושג איך נממן את הסרט הזה. ידענו רק שאנחנו צריכים להמשיך לצלם עוד ועוד".

אלכסיי נבלני ב-2019 (צילום: AP Photo/Alexander Zemlianichenko)

מה היו מטרות הסרט?
"מרגע הגייתו הייתי צריך להיות מודע מאוד לעובדה שאני מצלם סרט על פוליטיקאי שלא רק שהוא לא פוליטיקאי רגיל, אלא שהוא אשף במדיה החברתית. אשף בשליטה ובמניפולציות על המדיה לצורך המטרות והשאיפות הפוליטיות שלו עצמו. הייתי צריך להיות מודע לזה בחדות. המאבק הזה, הדיאלוג הזה, נוכח לאורך כל הסרט. רציתי להבהיר בסרט שאנחנו עושים עליו סרט יותר אובייקטיבי.

"הייתי צריך להיות מודע מאוד לעובדה שאני מצלם סרט על פוליטיקאי שהוא אשף במדיה החברתית. אשף בשליטה ובמניפולציות על המדיה לצורך המטרות והשאיפות הפוליטיות שלו עצמו"

"בסופו של דבר, אני חושב שאלכסיי נהנה להיות הנושא של סרט תיעודי. זאת קלישאה ידועה, אבל האמון בין הבמאי לבין נושא הסרט הוא חלק קריטי מהיחסים ביניהם. אני חושב שבאמת הבנו אחד את השני".

מה הייתה החוויה הכי מטלטלת שלך בתהליך צילום הסרט?
"הרגע הכי יוצא דופן בשבילי היה כשאלכסיי העלה את הרעיון שהוא יתקשר לחברי הצוות שהיה אחראי לניסיון ההתנקשות בו, ובעיקרו של דבר ימתח אותם.

"אני חשבתי שזה יכול להיות קטע מתוכנן מעניין בשביל הסרט, ושפשוט נצלם את זה כדי לצלם את זה. אבל מרגלים מקצועיים, שכירי חרב רוסים שעובדים בשביל הממשלה, הם לא מטומטמים. הם לא פשוט ישפכו הכול בטלפון.

"אני לא מדבר מילה ברוסית, אז חשוב להבין שבמהלך שיחות הטלפון האלה לא הבנתי מילה ממה שדובר. אבל הרגשתי הכול. ראיתי כמה נוקשים האנשים הרוסים האלה שלא מביעים רגשות, ואיך הלסתות שלהם נפערות. הם היו במצב של אי-אמון.

"אני זוכר שהייתי כאילו, 'אוקיי, בואו נוודא שאנחנו מצלמים, תמשיך להתמקד בזה. זה הדבר הכי חשוב שתצלם אי פעם בחיים שלך'.

"ואז אחר כך כולם נטרפו. התרוצצנו כמו תרנגולות שערפו להן את הראש. אמרתי, כאילו, בואו נשלוף את הצילומים האלה מייד. האם אנחנו צריכים להתקשר למשטרה? האם אנחנו זקוקים לאבטחה בבית? הרגע היוצא דופן הזה היה ההתחלה של צילומים שנמשכו 18 או 20 שעות ביום".

נבלני העלה צילומים של שיחת הטלפון הזאת למדיה החברתית?
"הצילומים האלה נצפו 35 מיליון פעמים, אבל אני חושב ש-34 מיליון מהצפיות האלה היו ביוטיוב הרוסי. אני חושב שהרבה אנשים במערב שיתעניינו בסרט למעשה לא מכירים היטב את פרטי הסיפור. בשביל אלה שכן, אני חושב שהחלק הכי מדהים עבור קהל הצופים שלנו הוא מה שקורה אחרי השיחה".

"הצילומים האלה נצפו 35 מיליון פעמים, אבל אני חושב ש-34 מיליון מהצפיות האלה היו ביוטיוב הרוסי. אני חושב שהרבה אנשים במערב שיתעניינו בסרט למעשה לא מכירים היטב את פרטי הסיפור"

אלכסיי נבלני מוקף בעיתונאים בטיסה חזרה למוסקבה מברלין, 17 בינואר 2021 (צילום: AP Photo/Mstyslav Chernov)

הסרט נרכש להפצה על ידי HBO. היה קשה למצוא מפיצים לסרט?
"זה סרט מפחיד. הוא הפחיד הרבה אנשים. אם אתה רוצה לעשות עסקים עם רוסיה, זה סרט רדיואקטיבי בשבילך. אתה לא יכול להתקרב אליו. הבנו שאנחנו זקוקים לשותפים שיעריכו את גודל הדבר שניסינו להשיג אבל שלא יפחדו לקחת את זה על עצמם".

האם הרגשת מאוים במהלך הפקת הסרט?
"הייתי פרנואיד. היה רגע שטסתי הביתה לקנדה למשך כמה ימים באמצע ההפקה. הייתי בדירה הקטנה שלי בטורונטו וכל היום העברתי את הצילומים למחשב. יצאתי לריצה, וכשהייתי במרחק כחמישה רחובות מהבית שלי, חשבתי, 'כל הכוננים הקשיחים נמצאים בדירה שלי עכשיו'.

"עברה לי צמרמורת בגב וחשבתי, 'מה אם החבר'ה בשגרירות הרוסית עוקבים אחריי ויודעים שיצאתי לריצה?'. אז רצתי חזרה. אבל מבחינת הביטחון האישי שלי, היה לי קשה להרגיש פחד או בהלה כשאני עומד ליד האיש הכי אמיץ על כדור הארץ".

יצאתי לריצה, וכשהייתי במרחק כחמישה רחובות מהבית שלי, עברה לי צמרמורת בגב וחשבתי, 'מה אם החבר'ה בשגרירות הרוסית עוקבים אחריי ויודעים שיצאתי לריצה?'. אז רצתי חזרה"

היו לכם בעיות בטיחות כלשהן?
"היו לנו הרבה פרוטוקולים של בטיחות, וניסינו להיות זהירים כמיטב יכולתנו. לא שלחתי אימייל במשך שנה. העברנו הכול דרך אפליקציית סיגנל והודעות מוצפנות.

הפוסטר של הסרט "נבלני"

"אני חושב שאם היו לנו בעיות בטיחות, אולי לא היינו יודעים על זה. אבל לא היה שום סימן לכך שזה היה המקרה. ואני חושב שהרבה מזה קשור לזהירות הרבה שנקטנו".

האם הסרט כוון לקהל יעד מסוים?
"העובדה היא שכשאלכסיי התראיין, הוא עשה את זה באנגלית. זה מעיד על כך שהוא דיבר אל קהל מערבי. אבל יחד עם זאת, אני באמת חושב שקהל רוסי, קהל מזרח אירופאי, יהנה מהסרט באותה מידה. אני קנדי, אני לא מדבר רוסית. אבל עצם העובדה שאני עשיתי את הסרט הזה מכוונת אותו לקהלים מערביים".

אלכסיי עצמו לא יוכל לצפות בסרט הזה.
"לפני כמה שבועות נבלני פרסם פוסט באינסטגרם שבו הוא הודיע על עליית הסרט והתבדח על כך שלספריית בית הסוהר אין מנוי ל-HBO. הוא לא יזכה לראות אותו עוד הרבה זמן, אבל עיקר הצוות שלו כבר ראה את הסרט, וגם המשפחה שלו. יש בסרט רגעים שלא כל כך נוחים לצוות שלו, אבל בסופו של דבר כולם הרגישו שזה דיוקן אנושי מאוד".

"לפני כמה שבועות נבלני פרסם פוסט באינסטגרם שבו הוא הודיע על עליית הסרט והתבדח על כך שלספריית בית הסוהר אין מנוי ל-HBO. הוא לא יזכה לראות אותו עוד הרבה זמן"

נבלני יושב עכשיו בכלא, אבל אם המצב ישתנה, תחזור לסיפור שלו?
"סרט ההמשך שאני באמת רוצה לעשות, ושאני אצטרך לצלם בעוד 15 או 20 או 25 שנה, הוא על יום אחד ברוסיה, שבו מתקיימת ההשבעה של הנשיא נבלני".