"חוק האזרחות" בסדר

איילת שקד (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יונתן זינדל/פלאש90
איילת שקד

חבל לפספס הזדמנות כל כך נדירה, ממש יקרה מפז, להסכים עם שרת הפנים איילת שקד. הפעם האחרונה שזה התאפשר הייתה כאשר כיכבה בתשדיר בחירות כפרזנטורית של בושם בשם  "פשיזם", מקרה נדיר לכשעצמו של אמת בפרסום. כעת זה קורה על רקע "חוק האזרחות", ששמאלנים אוהבים לשנוא.

החקיקה, למעשה חידוש להוראת שעה מ-2003, לא מריחה טוב אך בעצם רחוקה מלהיות בלתי-סבירה: הגיוני שישראל תנסה למנוע מפלסטינים להפוך לישראלים דה-פקטו באמצעות נישואים, במיוחד בהיעדר מצב בסיסי של שלום.

החקיקה, חידוש להוראת שעה מ-2003, לא מריחה טוב אך רחוקה מלהיות בלתי-סבירה: הגיוני שישראל תנסה למנוע מפלסטינים להפוך לישראלים דה-פקטו באמצעות נישואים, במיוחד בהיעדר מצב של שלום

התיקון לחוק האזרחות, שהתקבל בשיא האינתיפאדה השנייה, מקשה על אזרחים ישראלים להינשא למי שאינם אזרחים מהגדה המערבית או מעזה ולאחר מכן להכניסם לישראל; זוגות כאלה נאלצים לגור בפלסטין, במקום אחר, או בנפרד. צריך לחדש את התיקון מדי פעם פן יפוג, והשב"כ תמיד לוחץ שכך ייעשה, חמוש בראיות מהימנות למקרים שבהם בני זוג מיובאים הפכו לטרוריסטים.

לאחר עיכובים רבים שנגרמו כתוצאה מהתנגדות גם בתוך הקואליציה וגם מהליכוד (שכמובן למעשה תומך בעניין ואף הגה אותו בשעתו, אבל למה לא להציק), הדבר שכולם מכנים "חוק האזרחות" עבר בקריאה ראשונה בשבוע שעבר.

מגיני המהלך – כולל שקד עצמה בהופעה בוטחת בערוץ 12 בסוף השבוע – טוענים שלישראל אין חובה לאפשר הגירה אליה מכל מקום על פני כדור הארץ, ובוודאי ובוודאי שיש לה זכות להגביל ואף למנוע הגירה ממדינות אויב.

האם הפלסטינים אויבים? ובכן, היחסים עם הרשות הפלסטינית למרבה הצער עדיין לא באמת מוסדרים (באשמת כולם) ויש מצב מלחמה עם עזה (באשמת החמאס). נדירה המדינה שמאפשרת הגירה בלתי מבוקרת כזו – גם של בני ובנות זוג, עם כל הצער שבעולם.

לישראל יש סיבה מצוינת לא לרצות לאזרח פלסטינים ולמסור להם תעודות זהות המעניקות להם תנועה חופשית מדן ועד אילת, וגם זכויות אחרות. לא צריך להיות קונספירטור גדול כדי לדמיין שבהעדר חוק כזה, ארגוני הטרור היו מתחילים לאמן את מחבליהם הצעירים במסתורי דרכי האהבה.

לישראל יש סיבה לא לרצות לאזרח פלסטינים עם ת"ז שתעניק להם תנועה חופשית בארץ. לא צריך להיות קונספירטור כדי לדמיין שבהעדר כל הגבלה, ארגוני הטרור היו מתחילים לאמן את מחבליהם הצעירים במסתורי האהבה

יש כאן התעמרות מסוימת: לערבים ישראלים רבים יש בני משפחה – בדרך כלל רחוקים, לאחר 73 שנות הפרדה, אך עדיין בני משפחה – מעבר לקו הירוק. סביר להניח שהם ירצו מגע חברתי, ומגע חברתי יכול להוביל לכל מיני סיפורי אהבה אמיתיים, והמצב אינו אידיאלי (אבל ההתעמרות במבקשי תעודה כחולה במזרח ירושלים יותר לא צודקת וגם מטופשת).

מתנגדי החוק רואים בו גזענות, שכן ברור שהוא מכוון לפלסטינים. אכן, יהיה חכם להרחיב את החוק איכשהו. אבל הם מגזימים. מתנגדים אלה (למעט נציגי המגזר הערבי) באים משולי השמאל של הפוליטיקה היהודית הישראלית. טוב יעשו אם יחשבו מסלול מחדש ולו כדי להתחבר מעט יותר לציבור. הישראלי המצוי יבלע טיעון בטחוני גם כשהוא מופרך – לא כל שכן כאשר הוא נכון ממש.

האופטיקה מפריעה להם; שמאלנים תמיד דואגים לאופטיקה. הבושה העיקרית נובעת מחשד שדמוגרפיה היא גורם האמיתי ללהיטות לחדש את הוראת השעה. לא סתם דאגה דמוגרפית: מיקוד לא אלגנטי בפלסטינים דווקא.

תומכי החוק מכחישים זאת לפעמים, וזה לא נשמע אמין. ישראל לא נאבקה לשמר רוב יהודי חזק מול  חשש לנהירת מהגרים מבהוטן. ישראל היא מדינה בעלת רוב יהודי (בינתיים) עם מיעוט ערבי גדול באופן ספציפי, ולמרות שהיא צריכה להעניק למיעוט הזה שוויון זכויות (ולרוב כך היא עושה), אי אפשר להכחיש את מה שברור לכל.

מתנגדי החוק רואים בו גזענות, שכן ברור שהוא מכוון לפלסטינים. אכן, יהיה חכם להרחיב את החוק. אבל הם מגזימים. המתנגדים (למעט נציגי המגזר הערבי) באים משולי השמאל של הפוליטיקה היהודית

מניסיוני, אזרחים ערבים ישראלים מקבלים את זה שמדינתם רוצה רוב יהודי, אמנם בחוסר התלהבות, כחלק מהמשוואה – כמו ההמנון שמילותיו מופנות אך ורק ליהודים. זה נתפס בעיני רבים כחלק מהמחיר שהם משלמים עבור הזכות לחיות כאזרחים שווי זכויות בדמוקרטיה מפותחת ולא, נגיד, בסוריה או בלבנון.

כמובן, יש משהו קומי בלראות אנשי ימין כמו שקד שמתעוררים מתרדמתם, ומוטרדים פתאום מהדמוגרפיה. חוק האזרחות מתייחס (למרות ההכחשות הרפות) לעניין דמוגרפי במשקל רוגטקה; מלחמתו של הימין נגד חלוקת הארץ חושפת את ישראל לבעיה דמוגרפית במשקל פצצת מימן.

ההתנחלות היהודית בגדה המערבית – בעידודו של הימין – מקרבת את ישראל כל יום עוד צעד לקראת היותה מדינה דו-לאומית ולא יהודית. בהופעתה בטלוויזיה ניסתה שקד למזער זאת בטענה שהרשות הפלסטינית היא ישות נפרדת מישראל; אני לא יודע אם היא מאמינה בזה. אולי היא באמת לא מבינה. בקרוב היא תבין, כאשר הפלסטינים יפרקו את הרשות וידרשו סיפוח ואזרוח.

הדרך היחידה של ישראל הציונית להימנע מכליה דמוגרפית, עם או בלי חוק אזרחות, עוברת דרך חלוקה אמיתית ולא מפת גבינה שוייצרית, באמצעות הסכם שלום או באופן חד צדדי. זה כנראה מצריך את עלייתה בישראל של ממשלה אינטליגנטית יותר, משוחררת מאימת הימין הקלולס שיש פה.

זה עשוי לקחת זמן רב. אבל אם בנס זה עוד יקרה, ליברליזציה של ההגירה מפלסטין היא קלף שעשוי לתמרץ את הפלסטינים להתייחס ברצינות הפעם לשלום. להפסיק, למשל, להתעקש על תנאים בלתי אפשריים כמו זכות השיבה (וגם, כנראה, שליטה בעיר העתיקה בירושלים).

חוק האזרחות מתייחס (למרות ההכחשות הרפות) לעניין דמוגרפי במשקל רוגטקה; מלחמת הימין נגד חלוקת הארץ חושפת את ישראל לבעיה דמוגרפית במשקל פצצת מימן

עד עז חוק האזרחות הוא בסך הכל בסדר, גם אם מי שמציעה אותו היא לא אחרת מאיילת ("פשיזם") שקד.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 820 מילים ו-1 תגובות
סגירה