כשרואים את בן גביר ואת סמוטריץ' ואת עוזריהם, הרבנים וה"נערים", אי אפשר פשוט להפנות את הראש. אי אפשר להגיד "אלה חיות ואנחנו בני אדם". הם מדברים בקול רם שנשמע היטב והם מדברים יהודית. הם חכמים, כי המדינה הזו מדגישה כל הזמן כמה היא יהודית.

כשרואים את בן גביר ואת סמוטריץ' ואת עוזריהם, הרבנים וה"נערים", אי אפשר פשוט להפנות את הראש. אי אפשר להגיד "אלה חיות ואנחנו בני אדם". הם מדברים בקול רם שנשמע היטב והם מדברים יהודית

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

זה נכון, דרך אגב, אם ירצו חילוניה אם לאו. ברמת הקוד הגנטי, המדינה הזו בנויה על ידי יהודים ולמען יהודים. רוצים שינוי? הוא מתחיל ממה שיש. הוויכוח על המציאות מתחיל מן הוויכוח על מה זה "יהודי". אני חושב שזה ויכוח העומק של המקום הזה, כי כל אחד בעולם שייך לקבוצה, גם לא "מרצונו", וצריך להתמודד עם השיוך הזה.

התקווה להיות "בני אדם" מעולם לא הוכיחה את עצמה. אדם מתמודד גם עם אילוצים כמו זהות שלתוכה נולד. אני יהודי כי נולדתי כאן. יהודי, דובר עברית, מוקף חגים, לומד תנ"ך. הרבה לפני ששאלו אותי הייתי כזה. השאלה שאני שואל היא מדוע עלי לתת את האפשרות לקבוע מה זה יהודי לאנשים שאת גרסתם אני מתעב ושבעצם קיומם מביישים אותי עמוקות?

כי היתרון של רכיב דתי בזהות הוא שהרכיב הזה נתון תמיד לפירוש ולחיים בהקשר. דת איננה אידיאולוגיה. דת היא לא "פרוגרמה", תכנית פעולה שחייבת להסתיים בכך שכולם דתיים, במדינת הלכה, או בכללים מחייבים של פולחן.

אין לי שום צורך או סיבה להיות דתי כמו סמוטריץ', או בן גביר, או חיילי נצח יהודה, או שמואל אליהו. אגיד זאת שוב; אני מבין את הרצון להגיד, כמו מרקוציו של שייקספיר, a plague on both your houses. אני מבין את מי שחושב לעצמו שהוא לא רוצה דבש ולא רוצה עוקץ ושזה פשוט לא מעניין אותו.

אדם מתמודד גם עם אילוצים כמו זהות שלתוכה נולד. אני יהודי כי נולדתי כאן. השאלה היא מדוע עלי לתת את האפשרות לקבוע מה זה יהודי לאנשים שאת גרסתם אני מתעב ושבעצם קיומם מביישים אותי עמוקות?

אבל אני חושב שמי שאומר את זה מוציא את עצמו מן הכלל. אני חושב שכשאדם מוציא את עצמו מן הכלל הוא יתקשה, למשל, לתבוע זכויות חברתיות וסולידריות כהשקפת עולם. גם מי שרוצה שינוי ברוח האוניברסליות צריך, בעיניי, להתחיל מבפנים.

אני רואה את ועד הצירים של הקהילות הבריטיות ומקנא. איך זה שאין שמאל-מרכז שדוחה את סמוטריץ' בדיוק מכיוון שהוא מבזה את היהדות? איך זה שהמרכז בישראל (שבלע לתוכו את "השמאל" של העבודה ומרצ) לא קם ומסביר שבמדינה היהודית שלו אין מקום להפרדה גזעית (יודעים איך אומרים את זה באפריקנס?). אני חושב שהמרכז הזה מת מפחד.

המכתב שנשלח אתמול לשרת הפנים על ידי 15 אירגונים יהודים בריטים: pic.twitter.com/3EwioI43sU

— Yachad UK (@YachadUK) February 11, 2022

הדיון הציבורי הכי מוכחש ומודחק ומוחרש כאן, עד כדי איון מוחלט, הוא הדיון שכותרתו תהיה "מה זה יהודי". אבות האומה העדיפו לעשות מיקור חוץ של היהדות הישראלית לגורמים "מקצועיים", מהחרדים ועד גוש אמונים ואפילו לפריפריה המזרחית ("אנשים חמים ומסורתיים") ולקחו לעצמם אחריות על "הנורמליות", על יצירתה של מדינה ככל המדינות. לא עם ככל העמים, כמובן.

אבל בסופו של דבר, "עם" הוא גם ככה לא מושג שאפשר לנרמל. מדינה דווקא אפשר. אז בנו מדינה עם צבא ובורסה ומס הכנסה ומערכת חינוך. בנו וקיוו שכל הנורמליות הזו תהפוך את היהודיות (מזכיר שבשורוק) לתחביב פרטי או לאיזה "ערך" ציבורי שמעצם ציבוריותו לא אומר הרבה. זה לא קרה.

אני רואה את ועד הצירים של הקהילות הבריטיות ומקנא. איך זה שאין כאן שמאל-מרכז שדוחה את סמוטריץ' כי הוא מבזה את היהדות? איך זה שהמרכז לא מסביר שבמדינה היהודית אין מקום להפרדה גזעית

סמוטריץ' ובן גביר והרב טאו מייצגים את הפוטנציאל שיש לכיוון אחד של היהודיות ושל דת בכלל כשהיא פוגשת פוליטיקה. זה הווקטור של העליונות. דתי כזה יודע לא רק שאלוהים לצדו, אלא שאלוהים מסר לו את תכניות העבודה ואת התכלית וההגיון לכל. דתי כזה עובד בשביל אלוהים אבל בעצם אלוהים עובד בשבילו. אלוהים זקוק לו כדי לקדם "מתווה" ארצי מאד שבמסגרתו מונצחת עליונותו של אותו יהודי.

העניין הוא שלדתיות בכלל וליהודיות בפרט יש וקטורים פוטנציאליים נוספים. דתיות יכולה להדגיש רגישות גדולה לעולם (הנברא) על כל גווניו, למשל. דתיות יכולה לקרוא לצדק חברתי ולחלוקה הוגנת של משאבים ציבוריים. דתיות יכולה לקבל בברכה דתיות אחרת ולנהל איתה דו קיום מכובד דווקא בעולם שחלקים גדולים ממנו כופרים בדתיות בכלל. דתיות יכולה לתת אתיקה של קהילה וחוויה של שייכות, בו בזמן שהיא מבקשת לתרום לעיצובו של עולם צודק ומכיל.

ואם תרשו לי עוד התפלספות קצרה, דתיות בווקטור הזה יודעת להתמודד מצוין עם סתירות. דתיות כזו היא ההפך ממשחק סכום אפס. היא יכולה להכיל ספק, מתחים לא פתורים ומורכבות בסדר גודל משמעותי.

מדינה יהודית יכולה להיות חילונית בחייה בלי לוותר על ההון התרבותי שלה. מדינה כזו יכולה לקבל לצדה ובתוכה גם לא יהודים ולהציע להם מערך של הוויה אזרחית, שיעניק להם גם את כל הזכויות וגם ערכים משותפים עם הציבור היהודי.

מדינה כזו יכולה להיות כל מה שאזרחיה היהודים יבחרו לעשות ממנה. רוב אזרחי ישראל היהודים חושבים שיהדותם (בצורה כזו או אחרת) היא רכיב משמעותי בזהותם. רבים מאזרחי ישראל היהודים בורים מרצון או שלא מרצון לגבי אותה יהדות בדיוק. אין בישראל היום יסוד משותף כל כך ומושתק כל כך.

סמוטריץ' ובן גביר והרב טאו מייצגים את הפוטנציאל שיש לכיוון אחד של היהודיות ושל דת בכלל כשהיא פוגשת פוליטיקה. זה הווקטור של העליונות. דתי כזה עובד בשביל אלוהים אבל בעצם אלוהים עובד בשבילו

כל ניסיון לשינוי עומק שימשיך להשתיק את היסוד הזה מעניק ניצחון למפרע לרשע שרוקד בשייח ג'ראח. אם לא ניקח אחריות על יהדות אחרת, אם לא נתבע אותה, תמיד נעסוק בהדיפה ובתגובה ולא ביוזמה. לא צריך להיות שומרי מצוות כדי להיות יהודים אחרים. צריך רצון לשינוי שמגיע מבפנים.

Injustice could not be clearer. Israeli extremists dancing now next to the Salem family, who can be kicked out from their home in Sheikh Jarrah in fifteen days. pic.twitter.com/VFht7Fxejo

— Yuval Abraham יובל אברהם (@yuval_abraham) February 13, 2022

דוקטור אורי גולדברג הוא מומחה לחקר איראן המודרנית ותנועות מהפכניות באסלאם השיעי. הוא כותב וחושב על אמונה, פוליטיקה, בייסבול ועוד לא מעט דברים, ומשוכנע שהכל קשור להכל. הוא מלמד בביה״ס לממשל באוניברסיטת רייכמן בקורסים שקשורים לאסלאם רדיקלי, לזהויות וליחסים בין דת ואלימות. אוהב לקרוא ולצלם תמונות של שמש מציצה ומשתקפת ולבלות עם ילדיו. רוב הזמן הוא בטוויטר.