ראיתם איזה מותק אסתר חיות? איזה נועם הליכות? איזו גדלות נפש? איזה מזג שיפוטי? איך היא מצאה זמן וישבה וכתבה מכתב (לא סתם, מכתב גלוי) לחבר הכנסת והשר לשעבר דוד אמסלם.

מכתב בו סיפרה לו על ילדותה בשיכון הצפוף, על הימים המאושרים בהם שיחקה עם האמסלמים והמכלופים והביטנים. אגב, בחירה מעניינת של שמות, אילו לא היה מדובר בכבוד הנשיאה, שבאה לאחד ולעשות טוב, הייתי חושדת שהבחירה בשלושת השמות האלה, שיש להם במקרה איזה עניין או שניים עם מערכת החוק, איננה מקרית.

במכתב היא סיפרה לו על ילדותה בשיכון הצפוף, על הימים המאושרים בהם שיחקה עם האמסלמים והמכלופים והביטנים. אגב, בחירה מעניינת של שמות, שיש להם במקרה עניין או שניים עם מערכת החוק

ומה אתם יודעים גם היא וגם האמסלמים הגיעו רחוק בחיים – היא הגיעה לבית המשפט העליון והוא למשרת שר – אז יאללה אמסלם, למה ככה ברע, בוא תקליל, אולי נשתה אפילו איזה כוס של ערק ויחד נדאג לאחדות עם ישראל.

מכתב גלוי של נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות לחבר הכנסת דודי אמסלם. pic.twitter.com/Rd6ZXkQ8nl

— דוברות הרשות השופטת (@IsraelCourts) February 17, 2022

יש רק איזה קטע קטן באמצע, ממש קטן, כמעט לא שמים לב אליו, שמקלקל ככה את הנוסטלגיה המתוקה והמקום הרחוק אליו הם הגיעו בחיים אסתר ואמסלם – הקטע הזה שבו היא שואלת אותו בתמיהה:

"מנין כל הרעל והשנאה שמביאים אותך לומר דברים כל כך קשים על אנשים שאתה בכלל לא מכיר"?

אבל חוץ מהקטע הזה, הקטן, הבלתי מורגש כמעט, על השנאה של אמסלם – המכתב הוא ממש סבבה.

כלומר, אם נתעלם מכך שנשיאת העליון לא אמורה לכתוב מכתבים לאנשי ציבור ולעשות להם נו נו נו, וודאי לא אם קיים סיכוי שהם ישבו בעתיד באולמה והיא תפסוק בעניינם.

ואם נתעלם מכך שהיא לא אמורה לספר להם על זכרונותיה מהמעברה תוך ציון שמות עם קונוטציות עדתיות ברורות, ואם נתעלם מכך שכל המכתב המביך הזה לא היה בא לעולם לולא החטא שחטאה חיות בבג"ץ 2592/20, חטא כלפי מערכת המשפט, חטא כלפי האזרחים, חטא כלפי השלטון, חטא כלפי הדמוקרטיה.

אבל כאמור, חוץ מזה המכתב הוא ממש סבבה.

מה אני מדברת סבבה, הוא אפילו למעלה מזה, כי המכתב, בניגוד לבג"ץ 2592/20, איננו מתחפש למשהו אחר ממה שהוא. אין בו מלים משפטיות גבוהות. אין בו לוליינות משפטית מרהיבה עם פליפ פלופ לאחור ובורג בסיבוב, אין בו מחד נימוקים משפטיים נגד כהונה של נאשם בפלילים ומנגד החלטה שאינה מתיישבת עמם.

המכתב, בניגוד לבג"ץ 2592/20, איננו מתחפש למשהו אחר ממה שהוא. אין לוליינות משפטית מרהיבה. אין בו, מחד, נימוקים משפטיים נגד כהונת נאשם בפלילים ומנגד, החלטה שאינה מתיישבת עמם

נימוקים כמו אלה למשל:

• השופט מני מזוז אמר: "המציאות שבה נאשם מקים ממשלה משקפת כשל מוסרי שקשה להפריז בעוצמתו".
• השופט יצחק עמית, הידוע בשפתו הספרותית, גלש לתאור משל על ראובן (מי מהסטודנטים למשפטים אינו מכיר את שני השליימזלים ראובן ושמעון) שנבחר לתפקיד ראש הממשלה לאחר שנפסל מלכהן כקורא מוני מים, כי הוגש נגדו כתב אישום על שוחד.
• השופט עוזי פוגלמן אמר: "הטלת התפקיד על נאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים פוגעת באמון הציבור".
• השופטת ענת ברון אמרה: "הטלת התפקיד הקמת הממשלה על מי שתלוי נגדו כתב אישום אינה מתיישבת עם עקרונות יסוד של הדמוקרטיה".

ומנגד החלטה תמוהה שאיננה מתיישבת עם הנימוקים:

"לפיכך, לא נמצאה עילה משפטית להתערב בהטלת תפקיד הרכבת הממשלה על חה"כ נתניהו. הודגש כי אין במסקנה משפטית זו, כדי להמעיט מחומרת האישומים התלויים והעומדים נגד חה"כ נתניהו בעבירות על טוהר המידות, ומהקושי הנגזר מכהונה של ראש ממשלה הנאשם בפלילים".

להיפך, עושה רושם שבמכתב הזה הפנימה חיות שאי אפשר לכתוב מסמך משפטי המדבר גבוהה גבוהה אבל מקבל החלטה נמוכה נמוכה. היא הפנימה שהכל צריך לזרום בהרמוניה, באחדות ישראל ולא בפילוג ושנאה.

להיפך, נראה שבמכתב הזה הפנימה חיות שאי אפשר לכתוב מסמך משפטי המדבר גבוהה גבוהה אבל מקבל החלטה נמוכה נמוכה. היא הפנימה שהכל צריך לזרום בהרמוניה, באחדות ישראל ולא בפילוג ושנאה

אבל מכיוון שהעניין הזה של השנאה של אמסלם מטריד אותה עד כדי כך שהיא טרחה לשאול אותו מנין השנאה שלו, ומכיוון שלא נעים להשאיר ככה את כבוד הנשיאה באפילה ללא תשובה ברורה, אז אענה לה:

לשנאה של אמסלם יש אומנם שורשים עמוקים בשלטון הליכוד וש"ס אבל היא בעיקר מהאמבטיה של השלטון המושחת של נתניהו – זה שאת, כבוד הנשיאה חיות, אמרת שאין בעיה שיכהן בעודו נאשם בפלילים.

השנאה שלו היא מכך שהוא יודע, הציבור יודע וגם את יודעת (או לפחות חשדת בכך) שהוא איש נבער מדעת, גס רוח ועילג, שנפש חיה לא היתה מעסיקה אותו בתפקיד ובשכר לו הוא זוכה. וכל אלה ניתנו לו לא בזכות כישוריו והתאמתו לתפקיד שר, אלא רק בזכות השנאה שהוא מפיץ.

השנאה שלו היא ניסיון להצדיק את שלטון השחיתות המספק לו ג'וב נאה בשכר נאה עוד יותר. השנאה שלו היא התשובה לחוסר ההשכלה.

ובקשר לכך שהיית נדיבה ואמרת לו בסחבקיות ששניכם הגעתם רחוק בחיים, אז זהו, שאת הגעת לבית המשפט העליון בזכות כישורים, השכלה ועבודה קשה, והוא הגיע בזכות השנאה.

ומי שהגיע למה שהגיע בזכות השנאה – לעולם לא ינטוש אותה. היא הספינה שלו, היא תורתו ולחם חוקו (אם אפשר לדבר על לחם חוק בצמוד לאמסלם). היא כל הוויתו. טול אותה ממנו ולא יישאר ממנו דבר.

לשנאה של אמסלם יש אומנם שורשים עמוקים בשלטון הליכוד וש"ס, אבל היא בעיקר מהאמבטיה של השלטון המושחת של נתניהו – זה שאת, כבוד הנשיאה חיות, התרת לו לכהן בעודו נאשם בפלילים

ואחרון כבוד הנשיאה – אומרים שהעיוורים הכי גדולים הם אלה המסרבים לראות. את העיוורון שלך, כבוד הנשיאה, אף אחד כבר לא יכול לפקוח.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.