אישית אני לא מתה על יום האישה, כמו שאני לא מתה על יום האהבה ויום האם והמשפחה. יש דברים שלדעתי צריך לדעת לחיות אותם בטבעיות וענייניות ולא לחגוג משהו שהיה צריך להיות מובן מאליו, רק כדי להעשיר את החברות היצרניות של מוצרי הצריכה, האירועים, והבילוי. חברות שעושות את הסיבוב השנתי שלהן, שרק גדל מדי שנה, לכבוד אירועי "יום ה…".
אישית אני לא מתה על יום האישה, כמו שאני לא מתה על יום האהבה ויום האם והמשפחה. אין סיבה לחגוג משהו שהיה צריך להיות מובן מאליו, רק כדי להעשיר חברות שעושות את הסיבוב השנתי שלהן
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אלה אירועים המחייבים שליחת מתנות ומוצרים שאף אחד ואחת לא צריכים באמת, כמו כל מיני מחוות ריקות מתוכן. יום לאחר יום האשה/האם/המשפחה, חוזרים למציאות ולשגרה, שלא מציגה שיפור משמעותי בנושאים הטעונים שיפור וגם לא שינוי גישה של המערכות שמעצבות את חיינו.
לכבוד יום האישה השנה נתקלתי בפרסום המגדיר מחדש את המושג: "הסגברה". מצב בו גבר מסביר לאשה למה היא כמו שהיא, או כל מיני הסברים שגברים אוהבים לתת לנשים כדי שהנשים יבינו את עצמן.
אני בטוחה שלא פעם יש כוונות טובות מצד אותו גבר, אולם הוא לא חש כיצד הוא נכנס לאותה משבצת פטרונית, בה הוא מסביר לאשה מולו מדוע היא כמו שהיא ומה היא בעצם לא הבינה וצריכה להבין. ולמה שיחוש? המציאות עדיין מעודדת אותו לחוש נעלה על נשים. למרות יום האישה.
הפרסום היה של אירוע, שבוטל בינתיים, כנראה בגלל הלחץ הציבורי, בו סופרים ומשוררים אמורים היו לדבר על נשים ביצירתם. לא הבנתי את מהות האירוע אשר במהלכו אמורים היו הגברים ששמם צוין בפרסום להתפייט או להריץ דחקות על נשים ביצירתם ובפועלם המקצועי (לא ברור לי איזו יצירה בדיוק יציג מנהל המרפאה, המומחה לדיני משפחה, פעיל השלום, האדריכל והעיתונאי. זו המאסה של רשימת המשתתפים).
באירוע הגברים היו עתידים להתכנס ולהתפייט על נשים ביצירתם ובפועלם המקצועי (לא ברור לי איזו יצירה אמורים היו להציג מנהל המרפאה, המומחה לדיני משפחה, פעיל השלום, האדריכל והעיתונאי ברשימה)
זה נראה לי כמו הוורסיה החילונית של כנס מכון פוע"ה לפוריות האישה, אשר מדי שנה מעורר זעם על פרסומי כנסים שהדוברים בהם הם גברים בלבד. לנשים אסור לדבר בפני גברים ולכן הן יכולות רק לשמוע את הגברים מדברים על אברי הרבייה שלהן ועל שלומן. ככה רגילים ומאמינים שנכון במגזר.
למה לדמיין כשיש מציאותhttps://t.co/oyJzBdfkzW
— ????Lioranat???? (@LioraAnat) February 23, 2022
כשבדקתי לאחרונה ראיתי כי גם במכון פוע"ה קלטו את המחאה הציבורית החוזרת מדי שנה כאשר מתפרסם כנס מכון פוע"ה לפוריות נשית.
במכון כנראה הבינו שאולי כדאי ללכת עם הקידמה ולחדש את התפיסה. לכן הם מקיימים במקביל גם כנס לנשים בלבד אשר נקרא "הכל בשבילך". גם הוא עוסק בהיבטי פוריות, ילודה, שיטות וחידושים, בינו ובינה וטהרת המשפחה.
חשוב לציין שבפרסומים שראיתי של כנס "הכל בשבילך", רשימת המרצים היא מעורבת. בניגוד לכנס המקורי אשר בו אין נשים ברשימת המרצים. אבל… זה הכל בשבילך, לא הבנת? אז אסגביר לך.
זה נראה לי כמו הוורסיה החילונית של מכון פוע"ה לפוריות האישה, המעורר מדי שנה זעם בפרסומי כנסים, שדובריהם גברים בלבד. לנשים אסור לדבר בפני גברים, אלא רק לשמוע גברים מדברים על אברי הרבייה שלהן
אין לי בעיה לקבל הסברים גבריים של מומחים בתחומם לשטחי החיים המוגדרים נשיים. אבל אם רוצים שוויון, אז לא מסתפקים ביום האישה אלא מייצרים מציאות של שוויון וסימטריה מעמדית חברתית ומקצועית.
כשנשים עדיין צריכות להילחם על זכותן לצאת ממעגל אלימות משפחתי לחיים נורמטיביים, והן אלו שצריכות להתחבא במקלטים ולשאת במחיר של נישואין לגבר אלים – אז יום האישה מתוק כמו בונבוניירה של שוקולד ממולא בלענה.
כשנשים מרוויחות 30% פחות מגברים באותה משרה, אז אל תביאו לי ורד בעטיפה של פרגמנט. כשנשים לא יכולות להיות חברות במפלגות חרדיות והמפלגות הללו לא מוצאות מחוץ לחוק ומהכנסת באשמת גזענות ואפליה, אז יש כאן הגמוניה המודעת היטב להגמוניותה ומנציחה אותה.
אריה דרעי, אם הציבוריות היא לא מקום שמתאים לנשים, למה אתה מבקש מהן להצביע לך? #בחירות2019 #לא_נבחרות_לא_בוחרות #נבחרות pic.twitter.com/Ef0gTvTvA8
— פוליטיקלי קוראת (@politicallyIL) February 22, 2019
כשאשה עגונה מתייבשת עד סוף חייה באין פתרון, אבל שולי רנד יכול להתחתן עם צופית גרנט כשהוא עדיין נשוי לאשתו הראשונה, וכל זה בחסות הרבנות – אז ריבונו של עולם אם נדבר גלויות, לפעמים אין לי כוח בעולמך להיות.
כשעגונה מתייבשת עד סוף חייה באין פתרון, אבל שולי רנד יכול להתחתן עם צופית גרנט כשהוא עדיין נשוי לאשתו הראשונה, ובחסות הרבנות – אז ריבונו של עולם אם נדבר גלויות, לפעמים אין לי כוח בעולמך להיות
כי למרות כל החגיגות וימי האישה – זהו עולם שבו עדיין אישה היא האופציה הפחות נחשבת מבחינה מעמדית.
במבט ראשון כשחלפתי על פני הפוסטר הזה שהוטמע יפה על קיר מלא יצירות גראפיטי, חזבתי שזו עגונה יצירתית במיוחד שהגיעה להשמיע את צעקתה, ואין כמו רחובות העיר וקירותיה לצעוק את העוול הנורא הזה.
אבל אז…
<2 pic.twitter.com/ziDWRisDln— esty segal إيستي (@EstyS) February 24, 2021
גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם