חייבים לדבר על פוטין

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין (צילום: AP Photo/Sergei Ilnitsky)
AP Photo/Sergei Ilnitsky
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין

לפני כ-14 שנה התחלנו לשמוע על "משבר סאב-פריים" בארה"ב, והתווית שנבחרה לא גרדה את משמעות ההתמוטטות העולמית הכלכלית. כך קורה עם "משבר אוקראינה": יש בעיה גדולה הרבה יותר, ושמה ולדימיר פוטין.

המלחמה שיזם פוטין נגד אוקראינה מערערת – ובתרחיש קיצוני אף עלולה למחוק – את עצמאותה של אחת המדינות הגדולות שקמו מהריסות ברית המועצות. מדובר בערעור עיקרון מרכזי של הסדר העולמי שלאחר מלחמת העולם השנייה: אי הפרה של גבולות המוכרים על ידי האומות המאוחדות.

המלחמה שיזם פוטין נגד אוקראינה מערערת – ובתרחיש קיצוני אף עלולה למחוק – את עצמאותה של אחת המדינות הגדולות שקמו מהריסות ברית המועצות

לא תמיד סרו למרות העקרון, כמובן: עיראק פלשה לכווית ב-1990 ופוטין עצמו פלש ​​לחצי האי קרים של אוקראינה ב-2014. אבל באופן כללי, מעצמות גדולות לא "זללו" מדינות אחרות באמצעות פלישות צבאיות. פלישה לאוקראינה, אם לא תידחה בכוח, תהווה הצהרה מרכזית שחוקי הג'ונגל חזרו.

עדיין, זה לא הדבר החמור ביותר.

מעשיו והצהרותיו של פוטין בשני העשורים של שלטונו מצביעים על כך שהוא מושקע אסטרטגית בביטול התמוטטות האימפריה הסובייטית, אירוע שב-2005 הוא תיאר כאסון הגאופוליטי הגדול ביותר של המאה ה-20. זו הייתה אמירה שאנשים שמעו בזמנו – ובחרו שלא להקשיב.

חזרה לאחור מחייבת יותר מאשר החזרת שטחים לרוסיה, אם כי זה בהחלט גורם מניע. זה קשור להחזרת עטרתה של שיטה שלמה ליושנה. השיטה הסובייטית.

חזרה לאחור מחייבת יותר מאשר החזרת שטחים לרוסיה, אם כי זה בהחלט גורם מניע. זה קשור להחזרת עטרתה של שיטה שלמה ליושנה. השיטה הסובייטית

בניגוד לאמונה הרווחת, ברית המועצות לא הייתה, בשנותיה המאוחרות, מוטרדת במיוחד מהפילוסופיות הכלכליות האוטופיות הידועות ביחד כקומוניזם. נסעתי בכל רחבי ברית המועצות וברית ורשה ככתב צעיר; אפשר לומר בשקט שהעובדים שם לא שלטו באמצעי הייצור. לא, זה היה משהו אחר.

האימפריה הסובייטית הייתה ההיפך מחברה שוויונית. זו הייתה מערכת שלמה שהתעסקה בשליטה במקום בעלות. רמות שונות של "נומנקלטורה" צינית שלטו בכל מה ששווה לשלוט בו. החברות באליטות הללו הייתה פונקציה של קשרים ונאמנות. זו הייתה דיקטטורה קלפטוקרטית שבה הפוליטיקה הבזויה ביותר – סתימת אף ועצימת  עיניים –  קבע את המעמד השליט (אפילו יותר מאשר בקפיטליזם).

אפשר לסכם את ה"קטסטרופה" של פוטין באשליה המתוקה של רעיון "סוף ההיסטוריה" של ההיסטוריון האמריקני פרנסיס פוקויאמה: שעקרונות הדמוקרטיה הליברלית ניצחו בצורה כה מוחלטת במלחמת הרעיונות, עד שלא ניתן עוד להתווכח על דבר.

הרעיון הזה גם הניע את החלק הזה של "דוקטרינת בוש" שביקש להצדיק את "המלחמה בטרור" כמסע צלב לטובת ערכים דמוקרטיים. "חופש הוא זכותו של כל אדם והעתיד של כל אומה", הוא הכריז אז.

הרעיון הזה גם הניע את החלק הזה של "דוקטרינת בוש" שביקש להצדיק את "המלחמה בטרור" כמסע צלב לטובת ערכים דמוקרטיים. "חופש הוא זכותו של כל אדם והעתיד של כל אומה", הוא הכריז אז

כל מי שמפקפק בכך שזה מה שפוטין שונא, צריך לקרוא את הראיון של המנהיג הרוסי ל"פייננשל טיימס" ב-2019, בו שיבח את עליית הפופוליזם במדינות דמוקרטיות, אמר שרב-תרבותיות "אינה ברת-קיימא" וטען כי "הרעיון הליברלי הפך להיות מיושן" מכיוון שהוא "נכנס לעימות עם האינטרסים של הרוב המכריע של האוכלוסייה".

פוטין משתמש במושג "ליברל" במובן הקלאסי: הסדר חברתי מבוסס-כללים, שוויון תחת החוק, חופש הביטוי וההתכנסות, הגנה על זכויות המיעוט, בלמים ואיזונים והפרדת רשויות.

הרעיון הזה של האימפריה הרוסית כמעצמה עולמית המוקדשת לרעיון האנטי-ליברלי הוא הסיבה שפוטין שלח את גדודי הבוטים שלו לעזור לבחירתו של דונלד טראמפ בארה"ב. זו הסיבה שהוא עוזר למקדמי הקונספירציות ושנאת זרים באשר הם – בצרפת, בהונגריה ובקרב תומכי  הברקזיט בבריטניה. זו הסיבה שהוא תומך ברודנים כמו בשאר אסד בדמשק.

זו הסיבה שאין לו בעיה להפר את נורמות ההתנהגות הבינלאומית עם מזימות התנקשות הזויות בארצות זרות (וגם ברוסיה עצמה). זו הסיבה שהוא לא מתבייש בהפיכתה של רוסיה לדמוקרטיה מזויפת שבה האופוזיציה מדוכאת, בתי משפט שבויים ותקשורת מבוייתת (או בבעלות הקרמלין).

זו גם הסיבה שאין לו כל חשש להמציא חדשות לבקרים פייק ניוז שיוצג כאמת על ידי התקשורת המקומית שבשליטתו. השקרים הללו חשובים יותר מהתוצאות שהם מקדמים. הם קריטיים בעצם חוסר האמת שלהם מכיוון שהשיטה הליברלית הנתעבת תלויה בדיאלקטיקה ובהיגיון מבוסס-עובדות. לא בכדי שלושת העקרונות של הדיסטופיה ב-"1984" של ג'ורג' אורוול היו "מלחמה היא שלום", "חירות היא עבדות" ו"בורות היא כוח".

משבר אוקראינה יכול להתפתח במספר דרכים. פוטין יכול להמר על כיבוש מוחלט למרות המחיר הנורא שהדבר יגבה גם מרוסיה; הוא יכול להסתפק בפלישות וכיבושים קטנים יותר במזרח, מהסוג שכבר ראינו בכרים; הוא עשוי אפילו לסגת מעט אחרי היריות הראשונות ולהמשיך לעורר מהומה באמצעות מורדים רוסים במקומות כמו דונבאס. כך או כך, הוא ימציא נרטיב ניצחון שככל הנראה יכלול את הרמזים המערביים, שכבר נשמעים, לכך שהצטרפות אוקראינה לנאט"ו היא לא ממש אפשרית.

גם אם ייפתר משבר אוקראינה, משבר פוטין יימשך. ברור שהוא נהנה לטרלל את המערב. הוא בוודאי מתענג לראות את שוקי המניות צונחים, את נאט"ו נלעגת ואת עצמו בתור "המחליט".

גם אם ייפתר משבר אוקראינה, משבר פוטין יימשך. ברור שהוא נהנה לטרלל את המערב. הוא בוודאי מתענג לראות את שוקי המניות צונחים, את נאט"ו נלעגת ואת עצמו בתור "המחליט"

אנשים ממורמרים בכל העולם יעריכו את הבריונות שלו ואת זלזולו כלפי הסדר העולמי הליברלי שאיכזב אותם. ראיתי את זה בקהיר ובירושלים, בקרב יורוסקפטים באירופה ובארה"ב בקרב חבריו של טראמפ (שלאחרונה כינה את פוטין "גאון.")

כאשר סמואל הנטינגטון טען בספרו מ-1996,  "התנגשות הציביליזציות", שהקונפליקט המודרני הוא בין מערב דמוקרטי ליברלי לבין חברות שדוחות את תפיסת העולם הזו, רווחה ההבנה שהכוונה היא לעולם האסלאמי. פוטין מראה לנו שאכן יש התנגשות כזו, אך הצד הלא-ליברלי רחב הרבה יותר.

ככל שהוא מנצח יותר, כך הסנטימנט האנטי-ליברלי מתפשט ברחבי העולם ומחלחל גם למערב. יחד עם המודל האלטרנטיבי של סין (צמיחה ללא חופש), הוא מהווה מתקפה גדולה על הסדר העולמי מבוסס-העובדות ורווי הכללים שארצות הברית הובילה מאז 1945.

נדיר שדמות פוליטית אחת יכולה לגרום לנזק עולמי כה גדול.

(מאמר זה פורסם באנגלית ב-NY Daily News)

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 880 מילים
סגירה