"לאן הלך ילדי, ילדי הטוב לאן, חייל שחור מכה חייל לבן" (חנוך לוין)

כשהכל התחיל אמרו שתיאוריית מקדונלד'ס קרסה. הנה, פרצה מלחמה בין מדינות שיש בהן סניפי מק, מלוא כל העולם כבודה של קציצה בת מלך, אבל לא עוד. שוב נשארנו בלי תקווה לעולם שפוי מול מלחמה שחשבנו שכבר לא תקרה במאה הנאורה שלנו. והנה היא מגיעה לסלון שלנו ולאייפון דור אלף, עם מראות שנגזרו מסרט מלחמה רע שכולו קלישאה, ואנחנו צופים בו מהשורה הראשונה, כשנערי המלחמה משחקים לפנינו, אולי את מלחמת העולם הבאה.

כשהכל התחיל אמרו שתיאוריית מקדונלד'ס קרסה. הנה, פרצה מלחמה בין מדינות שיש בהן סניפי מק, מלוא כל העולם כבודה של קציצה בת מלך, אבל לא עוד. שוב נשארנו בלי תקווה לעולם שפוי

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

זה חומר לסרט חזק על מדינה שרוב תושביה וחצי עולם לא מאמינים שתותקף ע"י שכנתה, אבל זה קורה במציאות ומתפתח. ואם נמשיך בדימוי קולנועי – זה חומר לשובר קופות, אם העולם עצמו לא יישבר בידיים של המטורף התורן. כבר לפי הפרומו – שולחן הענק שהפריד בינו לבין אנשי שיחו, יכולנו לקבל רמז על הבאות.

מלחמת רוסיה אוקראינה מצטלמת לעיני העולם דקה אחר דקה כמו סדרה בבינג' מוטרף. חסר רק צילום תקריב על פני ילד שמסיע על השטיח כלי מלחמה מפלסטיק, בום בום טראח, ואמא מציצה מהמטבח ומנגבת ידיים בסינר וקוראת לו לבוא לאכול. אחר כך יגדל ואין לדעת מה יקרה ולאן ילך ילדי הטוב.

"ולא ישא גוי אל גוי חרב" זה יפה, אבל בינתיים הטנקים שועטים ברחובות אמיתיים והתמונות זורמות לאולפני החדשות, שקופאים לנוכח שטף המידע אשר חלקו לא מאומת. מורגש חסרונו של מומחה שיעשה סדר. מצד שני המתחרים בערוצים האחרים, אז הכל הולך.

בצדי הדרכים המושלגות נעות שיירות של פליטים במנוסה. אזרחים במעילי חורף מצטופפים על רציפי רכבת תחתית וישנים על ספסלים. המצלמה חולפת על פניהם – אמא, סבא וסבתא, ילדה בוכה ואב נפרד בדרך לחזית. נו, אתם בוכים? חכו, רק התחלנו. כתבינו פרושים לאורך מסלול האש והבריחה ומביאים לכם דמעות טריות בכל שעה עגולה. נצא לפרסומות, ואחריהן ילדה פצועה וילד אחוז אימה שאין לו מה לומר לכתבנו אבל זה חמוד וצובט בלב ומה לעשות שכבר ראיתם מספיק מטוסי קרב במבנים הנדסיים משאירים עשן. כמה אפשר למחזר בניין שחלונותיו מנופצים? אישה גורפת את הזכוכיות השבורות ושרה את ההמנון האוקראיני. תודו שהשקענו יותר מהמתחרים. אצלנו יותר מרגש. יש תמורה.

נו, אתם בוכים? חכו, רק התחלנו. כתבינו פרושים לאורך מסלול האש והבריחה ומביאים לכם דמעות טריות בכל שעה עגולה. נצא לפרסומות, ואחריהן ילדה פצועה וילד אחוז אימה שאין לו מה לומר לכתבנו

ואכן, הורגשה זיקפה קלה באולפנים, לא רק מגפות ומחלות. הישארו עמנו. הנה מטוש. סליחה, מטוס. תזכירו לי מה זה מטוש? לפני דקה התאבדנו עליו מסביב לשעון. קורונה אאוט – מלחמות אין.

רוסיה מתקיפה ואוקראינה מתגוננת ואצלנו מתלבטים איך להגיב. בליכוד מחליטים ש"אנחנו יכולים לסמוך רק על עצמנו" זה מספיק זקוף ועם זאת ניטרלי, עד שהעשן יתפזר ונתניהו ייצא מהבונקר.

ברשת כל ממזר מלך וכולם מומחים לסדר כוחות עולמי עם זיכרון יהודי ארוך. לפני 75 שנה האוקראינים היו אנטישמים, מצד שני זה נורא, מצד שלישי פוטין כן או לא, אפילו געגועים לטראמפ, סייקו בזכות עצמו שמשבח את פוטין, ומצד רביעי נתניהו. טוב, סתם אמרתי נתניהו. הוא מסתפק בינתיים בסלפי עם אמסלם, מי כמוהו יודע שאצלנו הכל מתכנס בסוף לשאלה הקיומית שאין בלתה, כן ביבי, לא ביבי.

אבל הילד שלו מגיב, יש לו שלפוחית רגיזה לילד, ואפילו שרון גל פוקד עליו לשתוק אחרי שצייץ שדברי שר החוץ לפיד נגד המלחמה לא מייצגים את העם. פתאום קם אדם ומרגיש שהוא עם. מעניין מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול ואל תענו. גם ככה לא קל.

יאיר נתניהו מסכסך בגלוי בין ממשלת ישראל לרוסיה.
נגמרו המלים pic.twitter.com/7yprKr3u2t

— Gilad levi – kopelman جلعاد ليفي-كوبلمان (@giladlevi73) February 24, 2022

פה ושם מבצבץ בתוך לופ האולפנים המתחדש מעצמו מומחה שדווקא מבין על מה הוא מדבר אבל הרוב זו ברברת שמשתנה עם כיוון הרוח ודרך החור שבגרוש: זה טוב או רע לישראל?

ואכן, הורגשה זיקפה קלה באולפנים, לא רק מגפות ומחלות. הישארו עמנו. הנה מטוש. סליחה, מטוס. תזכירו לי מה זה מטוש? לפני דקה התאבדנו עליו מסביב לשעון. קורונה אאוט – מלחמות אין

באולפן שישי לא ידעו את מי לראיין אז שיחקו על זמן עם בועז ביסמוט, ממילא לא מבינים מה הוא אומר אז שיחשבו שהפעם "מה לעשות ואם יורשה לי" זה על פוטין ולא על נתניהו, שעוד מתלבט עד יעבור פוטין שנמרח במסע הבחירות לנתניהו על קיר מצודת זאב כמו מרגי בדרך לקריירה בינלאומית. אפילו יואב גלנט מפציע באולפן בפרצוף של "רצתי מספיק בים". תנו לו להתבטא.

ובחוץ מלחמה. עולם חדש עד היסוד נחריבה. אין חדש תחת השמש, מה שהיה הוא שיהיה, יצר לב האדם, אין קלישאה שלא קמה לתחייה תחת מגפי המגלומן החדש שבא לעשות סדר בשכונה במפגן רוע. וברדיו שמלווה את הפריצות לשידור מתנגנים שירי קינה לעולם פרא אכזר: "הו בייבי בייבי, איט'ס א ויילד וורלד".

בעולם בו מקדונלד'ס זה כבר לא אוכל מנחם שמונע מלחמות בכל מדינה בה הוא עושה כסף, ועכשיו חזר להיות קלוריות ריקות כמו מלחמה אזורית, לא נותר אלא להיאחז בקש.

אחרי שירד המסך על מלחמת פוטין. נשאר דבר אחד שלא ניסינו מספיק, רבותי אדוני המלחמה. אם תרשו לי נימה אישית בצוק העתים, תנו לעולם החבול הזה קצת יותר מדינות עם מנהיגות נשית, כמו אנגלה מרקל, למשל. יש לי תחושה שזה יעבוד.

באולפן שישי לא ידעו את מי לראיין אז שיחקו על זמן עם בועז ביסמוט, ממילא לא מבינים מה הוא אומר אז שיחשבו שהפעם "מה לעשות ואם יורשה לי" זה על פוטין ולא על נתניהו

אם תסלחו לי על הרדידות, הרי לכל חייל עם נשק ביד יש איפשהו אמא.
אפילו לזה שסובב את הטנק לעבר מכונית שחלפה ברחובה של עיר מתרוקנת ודרס אותה כמו היתה מכונית פלסטיק על השטיח בחדר ילדותו.
הו מאמא, הושיעי נא.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת