30 שנה ומה השתנה? הסיקור החדשותי בעידן פוסט-CNN

הסרטון שמתעד את "רוח הרפאים של קייב" בחשבון משרד ההגנה האוקראיני הוא בעצם סרטון ממשחק סימולטור.שמישהו העלה ברשת החברתית
הסרטון שמתעד את "רוח הרפאים של קייב" בחשבון משרד ההגנה האוקראיני הוא בעצם סרטון ממשחק סימולטור.שמישהו העלה ברשת החברתית

לפני קצת יותר מ-30 שנה נפל דבר. לראשונה, מלחמה שודרה בשידור חי ברחבי העולם. השנה הייתה 1991, ורשת CNN הצעירה שידרה את מלחמת המפרץ הראשונה: המתקפה האמריקאית על בגדד, הקורמורנים שטבולים בנפט, בארות נפט עולות באש ומתקני צבא עיראקים מושמדים בחימוש מדוייק.

לפני קצת יותר מ-30 שנה נפל דבר. לראשונה מלחמה שודרה בשידור חי ברחבי העולם. השנה הייתה 1991, ורשת CNN הצעירה שידרה את מלחמת המפרץ הראשונה

הכל הוגש בפורמט טלוויזיוני שלא היה מוכר עד אז – שידורים חיים מכתבים שפרוסים במוקדי העימות, בשילוב עם צילומים שסיפק צבא הקואליציה וגם ראיונות עם אנשים בשטח (כולל ברמת גן מוכת הסקאדים).

הכל באמצעות לווייני תקשורת ששידרו את התמונות לכל הגלובוס. רק בדיעבד התברר שהכל היה בעצם חלק מקמפיין תודעה מאסיבי שניהל הצבא האמריקאי ברשות קולין פאואל.

הצילומים שהועברו למסכי טלוויזיה ברחבי העולם היו בדיוק הצילומים שצבא ארצות הברית רצה שנראה. כתבים הורשו להיכנס ולצלם אזורים ספציפיים, הולעטו בתדרוכים ובחומרים ערוכים מראש, שהציגו ניצחון מוחץ ומוסרי של הצבא האמריקאי הצדיק על צבא עיראק המוכה. במילים אחרות – הם שלטו באופן מוחלט בתודעה. מה שנתפס כשיקוף אותנטי של המציאות היה לכל היותר תמונה מהונדסת היטב, שתוכננה להעביר מסרים מדוייקים לדעת הקהל העולמית.

הצילומים שהועברו למסכי טלוויזיה בעולם היו אלה שצבא ארה"ב רצה שנראה. כתבים הורשו להיכנס ולצלם אזורים ספציפיים, הולעטו בתדרוכים ובחומרים ערוכים מראש, שהציגו ניצחון מוחץ ומוסרי על צבא עיראק

דילוג קדימה של קצת יותר מ-30 שנה בזמן לעימות בין רוסיה לאוקראינה, ואנחנו חווים ומרגישים עולם אחר לגמרי. הפלישה הרוסית מצולמת ומשודרת בלייב, בדומה למלחמת המפרץ. אבל בניגוד לה, המתעדים אינם צוותי טלוויזיה אלא אנשים רגילים מן הישוב, שמצלמים טנקים נוסעים ברחובות עירם ומטוסי קרב מופלים מעל היער שלידו הם גרים.

האנשים האלו לא זקוקים למצלמות טלוויזיה, תקשורת לווינית או ערוצי שידור מסחריים. הם עושים זאת על גבי תשתית סלולרית רגילה, תוך שימוש בטלפונים הניידים שלהם ופלטפורמות מדיה חברתית חינמיות.

אותן פלטפורמות שמשמשות בימים כתיקונם לוויכוחים פוליטים (טוויטר), לסרטוני תדמית (אינסטגרם) או לקליפים קצרצרים (טיקטוק) מעבירות בשידור ישיר את העימות הצבאי הגדול ביותר של השנים האחרונות.

הכל בזמן אמת, ללא עלות וללא תיווך, ועם תהודה גדולה בהרבה שמגיעה למאות מיליוני אנשים ברחבי העולם. במצב כזה אין שום אפשרות לגורם אחד (חזק ככל שיהיה) לשלוט בייצור ובהפצת המידע. אבל האם זה אומר שלא ניתן יותר להשפיע על התודעה של הציבור?

לא בדיוק.

האנשים האלו לא זקוקים למצלמות טלוויזיה, תקשורת לווינית או ערוצי שידור מסחריים. הם עושים זאת על גבי תשתית סלולרית רגילה, תוך שימוש בטלפונים הניידים שלהם ופלטפורמות מדיה חברתית חינמיות

נתחיל בכך שצילומי טלוויזיה שצולמו על ידי רשתות בינלאומיות כמעט ולא ניתנים לזיוף. צילומים מפוקסלים שמועברים בטיקטוק – קל הרבה יותר לזייף. ראינו כבר סרטונים שלקוחים מסרטים, משחקי מחשב וגם סרטונים שקשורים לעימות הישראלי-פלסטיני, כולם מוצגים כ"אותנטיים".

בעבר, המידע הועבר לנו על ידי כתב בכיר ומוכר. היום? אלפי אנשים (או יותר נכון לומר – משתמשים, שהרי באינטרנט לא באמת ניתן לדעת מי עומד מאחורי כל יוזר) מייצרים ומפיצים את התכנים, ולא ניתן לדעת באמת מה המוטיבציה שלהם.

ולבסוף – שני הצדדים בעימות יכולים להשתמש באותה פלטפורמה לצרכיהם. הרוסים יכולים להפיץ "עדויות" למעשי זוועה שמבצעים האוקראינים במיעוט הרוסי, והאוקראינים יכולים להתפאר בהצלחות צבאיות שאולי קרו ואולי לא (הפלת מסוקים, פגיעה בטנקים ולקיחת שבויים רוסים).

והמדיה המסורתית? אין בכלל כתבים בצד הרוסי, ואלו שבצד האוקראיני מוגבלים בתנועתם, ניזונים ממראה עיניים ונאסר עליהם לצלם כוחות צבאיים – כך שבמידה רבה הם מביאים לנו מידע סטרילי למדי (מה שבעצם מייתר את השהייה שלהם באזור הקרבות).

צילומי טלוויזיה שצולמו ע"י רשתות בינלאומיות כמעט ולא ניתנים לזיוף. צילומים מפוקסלים מטיקטוק – קל יותר לזייף. ראינו סרטונים מסרטים, משחקי מחשב ומהעימות הישראלי-פלסטיני – מוצגים כאותנטיים

אז מה קרה בעצם? הליברליזציה של אמצעי התקשורת גרמה לכך שאנחנו מקבלים הרבה יותר נקודות מבט, אבל במקום לבנות "ראשומון" של תמונת מצב מלאה ועמוקה יותר, אנחנו מקבלים תמונה עמוסה, מטושטשת וכנראה גם שקרית בחלקה.

חשבנו שביזור אמצעי התקשורת יתן לנו גישה למידע אמיתי בזמן אמיתי, וקיבלנו את ההיפך בדיוק – סימני השאלה רק הולכים ומתרבים, ואנו מפקפקים בכל שביב מידע שמועבר אלינו.

אז נכון שצד אחד בעימות לא יוכל יותר לשלוט בנראטיב, אבל היכולת להציג מידע שגוי, חלקי או שקרי גורם לנזק כזה לאמינות הדיווחים, שמעתה והלאה לא נוכל יותר לקבל את המצב כפי שמוצג לנו מבלי לתקף את העובדות. האם זה מצב טוב או רע יותר מזה שחווינו לפני 30 שנה במלחמת המפרץ? את זה רק ההיסטוריה תשפוט.

מה שבטוח הוא שהטיקטוק החליף את ה-CNN.

יותם גוטמן הוא אבא ל-2 בנות ועובד כמנהל שיווק של חברת סייבר גלובלית. מקים ומנהלות קהילה של נשות שיווק בסייבר, המונה מאות חברות וחברים. מתעניין בהשפעות של הטכנולוגיה על חיינו פה בלבנט. 

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 683 מילים
סגירה