מאז שהתעוררנו לחלום הבלהות של מלחמת רוסיה באוקרינה אני רוצה לצעוק – העם הרוסי והעם האוקראיני אינם אויבים. קשה לתפוס ששני העמים נאלצים להילחם אחד בשני, כי מדובר במלחמת אחים.
היסטורית, אין יחסי איבה בין שני העמים ובמשך 70 שנה הם היו חלק מאותה מדינה, ברית המועצות, ודיברו את אותה השפה, רוסית. עד היום, הדורות הוותיקים חולקים את אותה המנטליות.
כל מי שנולד לפני שנות ה-90, גדל עם אותם סרטים, אותם סיפורים ואותה התרבות. זו הייתה אותה מערכת חינוך ואותו אפוס היסטורי, שבו אוקראינה ורוסיה הם חלק מאותה אומה – האומה הסובייטית שנחלה ניצחון על הנאצים. אומה של שלום, שלא מחוללת מלחמות ורק מגנה על אזרחיה.
האפוס הזה של כן לשלום ולא למחלמה שעליו גדלנו בברית המועצות, הוא אולי הסיבה לשאננות של האזרחים האוקראינים שלא ציפו למלחמה ולתדהמה הגדולה של הרוסים.
"הזקן המטורף תוקף את האחים שלנו", "איזו בושה, אין לו גבולות וקשה לתפוס את מידת האסון" – אלה הקולות שאני שומעת מחבריי שיושבים במוסקבה וחברוסק, עיר הולדתי ברוסיה. "תקיפה של אוקראינה אחותינו" – כך מתארים את המלחמה בשני כלי התקשורת היחידים ברוסיה שמסקרים את המלחמה בצורה לא מגויסת ומביאים דיווחים מהמערב – נובאיה גאזטה ואקו מוסקבי.
"הזקן המטורף תוקף את האחים שלנו", "איזו בושה, אין לו גבולות וקשה לתפוס את מידת האסון" – אלה הקולות שאני שומעת מחבריי שיושבים במוסקבה וחברוסק, עיר הולדתי
הדיווחים של שאר כלי התקשורת ברוסיה הם מטעם השלטון. העיתונות המגויסת מכנה את המלחמה "מבצע שחרור", כלשונו של הנשיא ולדימיר פוטין.
הנרטיב הוא שרוסיה נרתמה לזעקת העזרה של תושבי חבל דונבאס, הכוחות הרוסים אינם מטילים פצצות על אוכלוסיית אוקראינה וכל מטרתם רק לנטרל את כוחם הצבאי של הלאומנים שמאיימים האזרחים התמימים. לפי הנרטיב הרוסי הרשמי, הלאומנים האוקראינים הם אלה שמטילים אימה על אזרחים חסרי ישע.
לא ניתן למצוא בדיווחי התקשורת המגויסת שום מידע על מספר ההרוגים הרוסים. לא תראו שם תמונות מרגשות מאוקראינה, לא של ילדים עם דמעות, לא של אנשים מצטופפים במטרו עם שמיכות, לא של זקנות מתחבקות עם חתולים. רק דיווחים יבשים על התקדמות המבצע הצבאי, תמונות כלליות של ערים שוממות וצילומים מרשימים של חיילים רוסים.
אם תעמולת השקרים עבדה בימי מסך הברזל, היום מרבית אזרחי רוסיה מבינים שהפכו לבני ערובה של פוטין הרודן. רבים משוחחים עם חברים ומשפחה מחוץ לרוסיה וחשופים לתקשורת המערבית, שלא לדבר על רשתות חברתיות. הם מבינים שהאסון שפוטין המית על האוקראינים הוא גם האסון שלהם.
רבים משוחחים עם חברים ומשפחה מחוץ לרוסיה וחשופים לתקשורת המערבית, שלא לדבר על רשתות חברתיות. הם מבינים שהאסון שפוטין המית על האוקראינים הוא גם האסון שלהם
כרגע אזרחי רוסיה לא בסכנת חיים ממשית, אבל המשבר הכלכלי כבר שם. אחרי שנפגעו כלכלית עם התרסקות הרובל ב-2014, כאשר כל רוסי ממוצע איבד שני שליש מכל חסכונותיו, הרובל מתרסק כעת שוב – וזו רק ההתחלה.
הכספומטים במוסקבה התרוקנו כבר ביום הראשון – הרוסים משכו מזומן בסך של כ-4.2 מיליארד שקל ביום חמישי בלבד. עתה הם מביטים לעבר הגבול המערבי ולעבר העתיד בייאוש מוחלט.
הרוסים גם רואים את מה שקורה למי שמנסה להתנגד. אנשים שיוצאים להפגין נעצרים בכמויות, יותר ויותר קולות משווים את האווירה היום ברוסיה לימים האפילים של שלטון סטאלין.
כבר ביום הראשון ללחימה התרחשו 56 הפגנות מחאה בערים הפרוסות ברחבי רוסיה (כך על פי הבי-בי-סי ברוסית) – ביניהן צ'לבינסק, טומן, יקטרינבורג, סנט פטרסבורג וכמובן מוסקבה.
"לא למחלמה", "פוטין תוציא את הצבא מאוקראינה", "אין סיבה ואין תירוץ למלחמה, אנחנו לא החיילים שאתה יכול לשחק בהם!", נכתב בשלטים. יצאו אנשים בכל הגילאים, כולל וטרנים של מלחמת העולם השנייה, שמתנגדים ללחימה.
נכון לעכשיו, ומאז החלה הפלישה לאוקראינה ביום חמישי שעבר, כמעט 6,000 רוסים נעצרו בהפגנות נגד המלחמה. ואם יש משהו שהעם הרוסי יודע על בשרו – זה עד כמה המעצרים הפוליטיים ברוסיה מסוכנים.
נכון לעכשיו, ומאז החלה הפלישה לאוקראינה ביום חמישי שעבר, כמעט 6,000 רוסים נעצרו בהפגנות נגד המלחמה. ואם יש משהו שהעם הרוסי יודע על בשרו – זה עד כמה המעצרים הפוליטיים ברוסיה מסוכנים
הפגנה נגד הפלישה של פוטין לאוקראינה.
רוצים לנחש איפה מתקיימת ההפגנה המרשימה הזו? בסנט פטרסבורג, רוסיה. וזאת למרות שפוטין אסר לקיים הפגנות. כל הכבוד להם!!! pic.twitter.com/NDeKEYf54d
— אבי ילאו Avi Yalew (@aviyalew) February 24, 2022
גם עשרות אנשי תרבות, טלוויזיה, זמרים, שחקנים ומשפיענים חשובים אחרים ברוסיה הביעו התנגדות למלחמה.
"מה שקרה היום לא אמור היה לקרות…. אני מבקש ומתחנן להפסיק את המלחמה ולשבת לשולחן משא ומתן. אנשים לא צריכים למות, זה חייב להיפסק", אמר הזמר הלאומי של רוסיה ולרי מילדזה, בסרטון שהעלה לרשתות החברתיות.
"מה שקרה היום לא אמור היה לקרות…. אני מבקש ומתחנן להפסיק את המלחמה ולשבת למו"מ. אנשים לא צריכים למות, זה חייב להיפסק", אמר הזמר הלאומי של רוסיה, בסרטון שהעלה לרשתות החברתיות
ישנו כמובן קומץ לאומנים משני הצדדים, אך הם לא הרוב. הלאומנים האוקראינים מגיעים בעיקר ממערב אוקראינה (אזור העיר לביב, שנמצאת כעת תחת מתקפה) – מחוז פולני ששויך לברית המועצות אחרי מלחמת העולם השנייה – והשנאה כלפי המשטר הקומוניסטי וכלפי העם הרוסי שמייצג אותו באופן היסטורי, אכן קיים שם.
ברוסיה ישנם אזרחים שתומכים בפוטין – בעיקר הדור הוותיק שחווה את טראומת התהפוכות הקשות של נפילת מסך הברזל עם התפרקות ברית המועצות ורואה בפוטין שליט חזק שמצליח להחזיק את המדינה במצב קשה אך יציב כבר 23 שנים.
אבל לתומכים אין שנאה לאוקראינים ולא נשמעים קולות נלהבים של תמיכה במלחמה מהסיבה הפשוטה, שהאוקראינים לא עשו להם כלום.
זאת, בניגוד לצ'צ'נים המוסלמים, למשל, שביצעו שורה של פיגועי טרור קשים במוסקבה (ביניהם טבח בני ערובה בתיאטרון דוברובסקי ב-2002) במהלכם נרצחו מאות רוסים אזרחים חפים מפשע. את הצ'צ'נים הם שונאים. אבל האוקראינים? האוקראינים לא עשו להם כלום.
בארץ אנחנו, יוצאי רוסיה ויוצאי אוקראינה, חלק מאותה קהילה – קהילה יוצאי חבר העמים, קהילת דוברי רוסית. האמירה שקיבלה משמעות נוספת בימים האחרונים – "אני לא רוסי, אני אוקראיני" – גם אם יש בה גאווה לאומית אוקראינית, היא הרבה יותר אצבע מאשימה כלפי העצלנות הישראלית שלא מכבדת מוצא של אדם.
האמירה שקיבלה משמעות נוספת בימים האחרונים – "אני לא רוסי, אני אוקראיני" – גם אם יש בה גאווה לאומית אוקראינית, היא הרבה יותר אצבע מאשימה כלפי העצלנות הישראלית שלא מכבדת מוצא של אדם
בלב כואב אני משוחחת עם חבריי ילידי אוקראינה שנמצאים בקשר עם בני משפחתם וחבריהם תחת מלחמה.
את ההזדהות והסולידריות ראינו בהפגנות הענק שנערכו במוצאי שבת בתל אביב ובחיפה. אלפים יצאו לרחובות – רוסים, אוקראינים, בלארוסים, מולדובים, אזרבייג'נים – ללא הבדל בין מדינת המוצא שלהם מתוך חבר העמים. כולם הניפו דגלי אוקראינה וזעקו "לא" חזק למלחמה של פוטין, שהיא לא מלחמה של עם בעם, היא מלחמה של איש אחד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם