זירת הבלוגים

צריך למצוא שם להכלאה האידיאולוגית הזו

כי היא בפירוש לא עונה לקריטריונים של ליברליזם. אולי נאציונל סוציאליזם?

 (צילום: Gershon Elinson/FLASH90     )

ביום שני ה-12 לאוגוסט, 19 יום לפני תחילת שנת הלימודים בראשון לספטמבר, הודיע משרד החינוך שחסרים לו 490 מיליון ש״ח לחינוך המיוחד.

ביום רביעי התקיימה ועדת חינוך בה רפי פרץ דרש בפאתוס רב (״מדובר בחיים ומוות״) מהאוצר לתת לו את הכסף. האוצר השיב שמשרד החינוך יתעדף איכשהו עם 61 מיליארד ש״ח תקציב.

יו״ר הועדה יעקב מרגי (ש״ס), שצידד בפרץ, קרא באורח חריג ומוזר לארגוני המורים וההורים להשבית את מערכת החינוך.

כתבי החינוך אדיר ינקו וליאור דטל פרסמו נתונים מתקציב 2019, בהם מופיעים סעיפי מותרות, המתוקצבים במעל שני מיליארד ש״ח, שהיו צריכים לפנות את מקומם, על פי השכל הישר, לילדי החינוך המיוחד – אליהם יש למשרד החינוך מחוייבות חוקית.

מדובר בדברים כמו עתודה לישיבות, קרן סיוע ללימודי תורה, שיעורי העצמה רוחנית, מסע רוחני לגיבוש הזהות היהודית או להקות רוק דתיות.

ויש גם כספים למופעים בעלי גוון יהודי (חנן בן-ארי) ברשויות המקומיות למבוגרים, וערבים בהגשת פוליטיקאים לאומנים דתיים, וחקלאות יהודית, ואיתור צמחי בר שמוזכרים במקורות, ותוכנית למניעת התבוללות של יהודי ברית המועצות לשעבר.

יש מכנה משותף לכל אותם סעיפים, שבענייני חיים ומוות באים אצל רפי פרץ לפני תלמידים עם צרכים מיוחדים:

1

הם מקדמים זהות יהודית, תרבות יהודית, תרבות תורנית וכד׳

2

הם התנפחו באחוזים ניכרים או התחילו בתקופת כהונתו של נפתלי בנט.

*  *  *

המשבר הנוכחי סביב תקציב החינוך המיוחד ֿהוא הזדמנות מצויינת לדון בתפיסה הכלכלית של הלאומנות הדתית, השמרניזם הישראלי.

בנט, שקד, סמוטריץ׳, פייגלין, יחד עם ארגונים שמרניסטים כמו פורום קהלת, רואים את עצמם כאנשי ימין כלכלי, אנשי השוק החופשי. הם מדברים על הפרטה, דה-רגולציה, ו״שיטת הוואוצ׳רים״.

איילת שקד מיצתה את תפישתה הכלכלית בעבר אחרי נופש מפנק באיטליה: ״דוגמה לרגולציה נוראה — שיש בישראל ואין בשום מקום אחר בעולם — נוגעת לבריכות השחייה והבריכות במלונות…הייתי בחופשה באיטליה ובאף בריכת שחייה לא היה מציל; הילדים על אחריות ההורים. בישראל יש מציל בכל בריכה ובכל תת־בריכה, ועכשיו מחייבים בתקנות לשים גדרות והצללה על כל בריכה…״.

אבל אותה איילת שקד, כמו גם שותפיה לאיחוד מפלגות הימין נפתלי בנט ורפי פרץ, חושבים שכאשר זה מגיע לזהות של אותם ילדים, המדינה אחראית, ולא ההורים.

על פי איילת שקד, אם ילד טובע וההורה שלו לא מתורגל בחילוץ והנשמה – ההורה אשם. אבל אם הורה לא רוצה לחנך את ילדיו על פי אידאולוגיה לאומנית דתית, נפתלי בנט כשר חינוך האשים אותו ב״אוטו-אנטישמיות״

אם ילד טובע במים וההורה שלו לא מתורגל בלחלץ ולבצע הנשמה, ההורה אשם. אבל אם הורה רוצה לחנך את ילדיו על פי השקפת עולמו ולא על פי האידאולוגיה הלאומנית דתית משיחית, נפתלי בנט כשר חינוך האשים אותו ב״אוטו-אנטישמיות״.

כשר חינוך נפתלי בנט ללא ספק הקדיש מאמצים ניכרים להפרטת החינוך הערכי, החינוך ל״זהות״. הוא הזרים כסף שהיה יכול להכשיר מורות ולשפר תנאי עבודה של צוותי הוראה עובדי משרד החינוך – לעמותות כמו ״זהות״ שמקושרות עם מפלגתו. הוא הציב, למשל, בחורות בנות 19 בחצאית ארוכה כחלופה מופרטת למורה מנוסה.

אבל למרות שמדובר באמת בהפרטה, היא לא עומדת בקריטריונים של ימין כלכלי ליבראלי:

1

ימין כלכלי שואף לממשלה קטנה שלא מתערבת במה שלא חיוני. אם נניח שאנחנו מקבלים שהמדינה לא צריכה להתערב ולקבוע שחובה מציל בבריכה, מה פתאום המדינה מקדישה כספי משלם מיסים, דרך הפרטה וגם לא דרך הפרטה – ל״חינוך לערכים״ או ״זהות יהודית״?

2

ימין כלכלי מטפח שוק חופשי. אבל עמותות הלאומנות הדתית, שמעבירות שיעורי ״זהות יהודית״ בבתי ספר, במסגרת ההפרטה של החינוך הערכי – לא פועלות על פי עקרונות השוק החופשי.

התקנות לתקצוב אותן עמותות תפורות למידות עמותות הלאומנות הדתית.  למשל, אחד הקריטריונים המרכזיים לתקצוב הוא העסקת בנות שירות.

כידוע לכל, במדינת ישראל – המדינה פוגעת בחופש הפרט של צעירים וצעירות חילונים עם גיוס חובה לצה״ל. לא כך הדבר כשעסקינן בבנות דתיות פריוילגיות, שיכולות לבחור במקום שירות צבאי בשירות לאומי.

כלומר, לעמותות דתיות קל לעמוד בקריטריון הזה, בעוד לעמותות אחרות זה קרוב לבלתי אפשרי. עמותות אחרות חייבות להעסיק מדריכים ומדריכות בשכר, ולשלם את השכר הזה מתוך התקציב שלהן.

את השכר של בנות השירות לא משלמות העמותות, אלא המשרד הממשלתי שאחראי על המוסד בו הן מתנדבות. אבל זה סעיף תקציבי נפרד.

כמו התקנה התפורה של בנות שירות – יש אחרות שמבטיחות כמעט מונופול לעמותות הלאומנות הדתית במערכת החינוך. אז לא שוק חופשי, אלא מונופול בולשויקי

כמו התקנה התפורה של בנות שירות יש אחרות שמבטיחות כמעט מונופול לעמותות הלאומנות הדתית במערכת החינוך. אז לא שוק חופשי, אלא מונופול בולשויקי.

*  *  *

בזמן כהונתו כשר חינוך, נפתלי בנט אולי דיבר ימין כלכלי אבל נהג כמו קומיסר. הוא הרחיב את סמכויות הממשלה דרך ניפוח תקציבים למטרות ״זהות יהודית״ איזוטריות, כמו ״איתור צמחי בר המוזכרים במקורות״.

הוא פגע אנושות בשוק הקייטנות בחופשות פסח וחנוכה עם קייטנה מסובסדת של משרד החינוך (אבל כמו שהצהיר, עכשיו הורים יוכלו לנקות את הבית לקראת פסח).

הוא נהג בהפקרות פיסקאלית בהעברות כספים בועדת כספים מכספי הרזרבה (גם לסעיפי ״זהות יהודית״ עמומים), כמו ההעברה שרפי פרץ נלחם בשבילה כעת – כאשר במקום לקצץ ולתעדף, מתייחס לכספי המיסים שלי כמו מן משמיים ודורש מהאוצר לכסות את החובות שלו כלפי תלמידים עם צרכים מיוחדים.

האנשים שלא רוצים רגולציה, אבל רוצים לומר לבעלי עסקים פרטיים לא לעבוד ביום הכי רווחי במשק הישראלי (שבת), הם אותם אנשים שמאמינים בשוק החופשי התחרותי אבל מסבסדים את מפעל ההתנחלויות הכושל.

הם גם האנשים שהיו אמורים להגן על עמוד התווך של הליברליזם הכלכלי, קניין פרטי, אבל תובעים פיצויים לפורעי חוק, שפולשים לאדמה פרטית של פלסטינים ומקימים מאחזים.

מאיילת שקד -שלא חושבת שהמדינה צריכה להתערב אם יש או אין מציל בבריכה, אבל חושבת שצריכה להיות הפרדה מגדרית במופעי בידור שהמדינה מרימה, ועד לבצלאל סמוטריץ׳ שרוצה חדר נטול אזרחיות ערביות לאשתו היולדת – מכוסה מכספי ביטוח בריאות ציבורי.

הסוציאליזם הצדיק חדירה ממשלתית ופגיעה בחופש הפרט – לטובת אידאל שיוויוני. הלאומנות הדתית בישראל מצדיקה חדירה ממשלתית ופוגעת בחופש הפרט – לטובת אידאל יהודי לאומני. צריך למצוא שם להכלאה האידאולוגית הזו. נאציונל סוציאליזם?

הלאומנות הדתית השמרניסטית היא הרבה מאוד דברים, אבל היא בשום קנה מידה לא ימין כלכלי ליברלי.

אם הסוציאליזם הצדיק את הגדלת סמכויות הממשלה ופגיעה בחופש הפרט לטובת אידאל שיוויוני, הלאומנות הדתית השמרניסטית בישראל הלכה למעשה מגדילה את סמכויות הממשלה ופוגעת בחופש הפרט לטובת אידאל יהודי לאומני.

צריך למצוא שם להכלאה האידאולוגית הזו כי היא בפרוש לא עונה לקריטריונים של ליברליזם. אני יכולה להציע לקרוא לאידאולוגיה הכלכלית של איחוד מפלגות הימין כשם זמני: נאציונל-סוציאליזם