במהלך ההיסטוריה פרצו מגפות ענק בזמן מלחמות גדולות. חיילים התקבצו בחזיתות שונות, סבלו מתנאי היגיינה נמוכה, חולי ותשישות, הדביקו זה את זה והפיצו מחלות קטלניות. בשנתיים האחרונות, מאז שפרצה הקורונה, דובר רבות על מגפות משנות עולם.
השפעת הספרדית פרצה בשלהי מלחמת העולם הראשונה והתפשטה עם חזרת החיילים מאזורי הלחימה. כמו כן, מעריכים כי התפשטות מגפת הכולרה (1817–1824) מנעה מלחמה באירופה. חיילים בריטיים, שחזרו מלחימה באזור צפון הודו, ייבאו את המגפה ליבשת אירופה. התמותה הגבוהה עיכבה את תוכניות הלחימה.
אפשר לחזור בזמן אף יותר, לתקופה שבה ההיסטוריון האתונאי תוקידידס חלה בטיפוס הבטן (כך משערים) בכ־400 לפני הספירה. בכתביו תיאר תוקידידס את השפעת המגפה על המצב המדיני והחברתי.
מנהיג אתונה דאז פריקלס רצה להגיב לתוקפנות של ספרטה, אך מת, כמו רבים באתונה, מהמגפה. תוקידידס מתאר ב"תולדות המלחמה הפלופונסית" את הקריסה החברתית באתונה, את הפילוג והיעדר התכנון שהביאו לתבוסתה.
מגפות נבעו ממלחמות או מנעו אותן. הפעם נראה שהפלישה הרוסית החלה תוך כדי מגפה – אך בשלב שהעולם למד להתמודד איתה
ברקע מגפת הקורונה ובזמן שרוסיה מתקיפה את אוקראינה ללא הפסקה, נשאלת השאלה האם מגפות עדיין משפיעות על הלחימה בעת המודרנית. על פי התיעודים ההיסטוריים לעיל, מגפות נבעו ממלחמות או מנעו אותן. הפעם נראה שהפלישה הרוסית החלה תוך כדי מגפה – אך בשלב שהעולם למד להתמודד איתה באמצעות חיסונים, טיפול ובידוד.
אף שהקורונה עדיין לא עברה מהעולם, בשבוע האחרון קשה למצוא בשידורי החדשות בדל דיווחים בנושא המגפה. המלחמה השתלטה על המסכים. מצב התחלואה ברוסיה או אוקראינה לא ידוע. אפילו בישראל המגפה ירדה מסדר היום.
אי אפשר להתעלם מהשנתיים הקשות והמבודדות שהביאה הקורונה. גם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מבין את הצורך בריחוק פיזי. מספיק לראות את תמונותיו סביב השולחן הארוך המפריד בינו לבין יועציו. עד כמה המגפה השפיעה על ההחלטות של פוטין? לא ברור. בעיני המערב הוא נתפס כבלתי רציונלי, לא מובן.
כלי תקשורת בארה"ב מדווחים בימים האחרונים על האפשרות שמצבו הנפשי של המנהיג הרוסי השתנה – וזה מה שהוביל למלחמה. המודיעין האמריקאי עוסק במשך עשרות שנים בבניית פרופילים של מנהיגי מדינות מזרח אירופה. מה הם יודעים על פוטין היום שאנחנו לא? לפני מספר ימים, ראש המודיעין הלאומי לשעבר ג'יימס קלאפר אמר כי לדעתו פוטין "התחרפן".
כלי תקשורת בארה"ב מדווחים בימים האחרונים על האפשרות שמצבו הנפשי של המנהיג הרוסי השתנה – וזה מה שהוביל למלחמה
הדברים הללו, כך פירשו זאת בעיתונות האמריקאית, מבטאים את מה שחושבים גם גורמי מודיעין בכירים על פוטין החל מהרגע בו טען שאוקראינה מפתחת נשק גרעיני ו"מבצעת רצח עם".
גם הדרך שבה אירח את נשיא צרפת עמנואל מקרון ואת קנצלר גרמניה אולף שולץ – בקצה השולחן הארוך – נתפסת על ידי המערב כסימן להתנהגות לא רציונלית. הסיבה לכך, לכאורה, הייתה ריחוק חברתי, אבל כשאירח את הדיקטטור הבלארוסי אלכסנדר לוקשנקו הוא השיב אותו דווקא לצדו.
בין אם יש קשר לקורונה ובין אם לאו, ההיסטוריה קשרה לנצח בין מגפות למלחמות. יום אחד המידע יגיע והעולם יבין אם ואיך השפיעה הקורונה על הפלישה הרוסית לאוקראינה.
יושבים על הגדר
מדינת ישראל היא לא המדינה היחידה שיושבת על הגדר בנושא גינוי רוסיה. למרות שמנהיגי המדינה הביעו תמיכה בשלמותה הריבונית של אוקראינה והצביעו עם מרבית מדינות העולם בעד גינוי הפלישה הרוסית בעצרת הכללים של האו"ם – עד לרגע זה, ראש הממשלה נפתלי בנט ושר החוץ יאיר לפיד בחרו שלא להפנות אצבע מאשימה כלפי רוסיה.
אפילו בהצהרות הזועמות על הפגיעה המרחבית באתר באבי יאר, המילה "רוסיה" לא הוזכרה. מעניין לראות כי מדינות נוספות באזור הים־התיכון נעות באי־נוחות ומעדיפות לספק אמירות כלליות.
מצרים, למשל, המדינה השולטת בתעלת סואץ מסרה שלא תחסום ספינות רוסיות. כמו כן, בדומה לישראל, עבד אל־פתאח א־סיסי בחר שלא לגנות את רוסיה ואף לא להזכיר את המילה "רוסיה" בהודעות שפרסם.
איחוד האמירויות העדיפו שלא להצביע בעד הגינוי באו"ם ואכזבו בכך את ארה"ב, אך בדומה לישראל – גם להם שיקולים ביטחוניים. הם מעוניינים לגייס את רוסיה, מדינה בעלת כוח וטו במועצת הביטחון, לגינוי ירי הטילים והכטב"מים מעמדות המורדים החות'ים בתימן.
יחד עם זאת, בהצבעה במליאת האו"ם אתמול, שתי המדינות – מצרים ואיחוד האמירויות – כמו גם ישראל, תמכו בעמדת הרוב לגנות את רוסיה.
בסופו של דבר קהיר, ירושלים, אבו־דאבי וריאד החליטו לשדר מסר דו־צדדי, מה שמעיד עד כמה רוסיה היא שחקן מרכזי במזרח התיכון
היחסים בין ארה"ב לסעודיה גרועים. הנשיא ג'ו ביידן לא שוחח אפילו פעם אחת עם הנסיך מוחמד בן סלמאן מאז שנכנס לתפקידו לפני כשנה בשל מעורבותו ברצח העיתונאי ג'מאל ח'אשוקג'י בשנת 2018. אתמול בערב התקשר מזכיר המדינה אנתוני בלינקן למקבילו הסעודי שר החוץ פייסל בן פרחאן ושוחח עמו על הצורך בתיאום תגובה בינלאומית.
במקרה הסעודי, ארה"ב רוצה להגדיל את שיתוף הפעולה בנושא הגדלת תפוקת הנפט וצמצום התלות של מדינות המערב באנרגיה הרוסית. לפני כשלושה שבועות, כשהממשל האמריקאי ביקש מסעודיה להגביר את תפוקת הנפט, הם זכו לכתף קרה. זה היה לפני שפרצה המלחמה.
ההצבעות של המדינות לעיל, כמו גם ישראל, במליאת עצרת האו"ם בעד גינוי רוסיה מסמלות שינוי טקטי קטן. בסופו של דבר קהיר, ירושלים, אבו־דאבי וריאד החליטו לשדר מסר דו־צדדי, מה שמעיד עד כמה רוסיה היא שחקן מרכזי במזרח התיכון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם