לפני כשנה עמדנו בפני בחירות רביעיות, בחירות שנכפו עלינו על ידי נאשם בפלילים במסע הפרטי המטורף שלו לבריחה מאימת הדין. מסע שסיכן את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מסע שאילו היה מצליח – יש חשש שבן גביר לא היה רק חבר כנסת הגורם לפרובוקציות אלא היה זוכה גם לתפקיד שר מידי הנאשם.

לפני כשנה עמדנו בפני בחירות רביעיות, שנכפו ע"י נאשם בפלילים במסעו לבריחה מאימת הדין. מסע שאילו היה מצליח – יש חשש שבן גביר לא היה רק ח"כ פרובוקטור אלא שר

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אלא שבמערכת הפוליטית הבינו היטב כי יתכן שלא יהיה מועד נוסף להצלת המדינה מתוכניות הנאשם לביטול משפטו ולהפיכה שלטונית, שעתידה לשנות את סדרי השלטון והממשל בישראל, הפיכה שתקנה לו מעמד של שליט יחיד.

כנגד כל הסיכויים חברו כוחות פוליטיים מנוגדים להקמת ממשלת שינוי, ממשלה שלראשונה מזה למעלה מעשור איננה ממשלה בראשות הנאשם. וראוי להדגיש כי מדובר בממשלה בה יושבים, אלה לצד אלה, נציגים מכל קצוות הקשת הפוליטית. ממשלה שהניבה תחזיות שחורות בדבר פירוקה עוד בטרם קמה.

ואכן, רבים ניבאו שהממשלה תתפרק בתוך זמן קצר בשל "הבדלים אידיאולוגיים מהותיים", הבדלים שמעצם טיבם קשה ליישב ביניהם. בעיקר עלה החשש שכל מחלוקת, ולו הקטנה ביותר, תהווה לעילה לפירוק הממשלה, בשל הכוחות הפוליטיים המנוגדים וההבדלים האידיאולוגיים.

והנה, הממשלה הנוכחית בראשות נפתלי בנט, לא רק שברה את כל התחזיות והנבואות באשר לפירוקה המהיר, אלא שאפשר לומר כי היא מוכיחה את מה שהיה ידוע זה מכבר בפוליטיקה וגם בתקשורת: בישראל יש יותר הסכמה מאשר מחלוקת.

קיום הממשלה הזו מאפשר אפילו לטעון, שבישראל יש מעט מאוד נושאים המהווים "מחלוקות אידיאולוגיות מהותיות". יש מעט מאוד נושאים שהם בבחינת "ייהרג ובל יעבור", ואפשר אפילו לומר כי במרבית הנושאים, קיימת הסכמה ציבורית רחבה. על ההסכמה הציבורית הרחבה ניתן ללמוד מתוצאות הבחירות, אלה שפעם אחר פעם גוייסו דווקא כדי ללמד על המחלוקות והשסעים.

הממשלה הנוכחית בראשות בנט, לא רק שברה את כל התחזיות באשר לפירוקה המהיר, אלא שהיא מוכיחה כי בישראל יש יותר הסכמה ממחלוקת

התנודתיות הרבה בקולות הבוחרים, כפי שהשתקפה בתוצאות הבחירות, נרתמה לכאורה להוכחת המחלוקות והשסעים. אולם נדידת הקולות מהשמאל למרכז ובחזרה ובאותה הקלות, נדידת הקולות מהימין למרכז ובחזרה – יכולה ללמד על כך שהציבור הישראלי מייחס משמעות קטנה להגדרות הקשיחות של ימין ושמאל. היא יכולה ללמד על כך שעבור הציבור, ההגדרות של ימין ושמאל נזילות – מה שיכול ללמד על הסכמה יותר מאשר על מחלוקת.

מדוע, אם כן, הפך הביטוי "מחלוקת שקורעת את העם" שכיח כל כך? כיצד קרה הדבר שדווקא מול ציבור, שנדמה כי מתעקש להתנהג כמו במערכון של הגשש החיוור "כולם תישערו בעמצע", יש מי שמדבר על שסעים שאינם ניתנים לאיחוי?

כיצד אירע שתוצאות הבחירות והתנודתיות הרבה, המלמדות בבירור כי רוב המחלוקות בציבור אינן מהותיות וניתנות לגישור, בכל זאת נהוג לדבר על שסעים הקורעים את החברה הישראלית? איפה לעזאזל נמצאים השסעים האלה?

ובכן, בטרם אענה על השאלות לעיל, אעז לומר כי בישראל יש שתי מחלוקות עיקריות ושתיים בלבד: המחלוקת בנושא הדת והמחלוקת בנושא הכיבוש, והמחלוקות שלובות זו בזו ואינן ניתנות להפרדה. זאת משום ששילובן, שלא נעשה במקרה, יצר כוח פוליטי חסר תקדים. כוח שחוזקו נמצא ביחס הפוך לחלקם של היוצרים אותו באוכלוסייה.

בישראל יש רק שתי מחלוקות עיקריות: בנושא הדת ובנושא הכיבוש, והמחלוקות שלובות זו בזו ואינן ניתנות להפרדה. זאת משום ששילובן, שאינו מקרי, יצר כוח פוליטי חסר תקדים

העובדה שהכיבוש הפך מנושא, שהיה בעיקרו מחלוקת פוליטית שעניינה שטח וריבונות על השטח – לנושא שהוא בעיקרו מחלוקת דתית על קדושת הארץ – מלמד על השילוב בין המחלוקות.

מחלוקות שכל אחת מהן נוגעת באופן ישיר רק לחלק קטן מהציבור, הובילו ליצירת כוח פוליטי חסר תקדים, הכולל את הימין ואת החרדים. כוח שהחוזק שלו חורג באופן מובהק מהחוזק של כל אחת מהקבוצות בנפרד.

כוח פוליטי שלמעשה בשנים האחרונות העניק לנתניהו את כל ממשלותיו – ממשלות שנתמכו באופן מובהק על ידי מפלגות חרדיות ומפלגות המייצגות את הימין המתנחלי – כוח שיצר סינרגיה מושלמת.

והנה, על אף שכל ממשלותיו של נתניהו נתמכו על ידי שתי קבוצות פוליטיות המייצגות את שתי המחלוקות העיקריות בעם – הדת והכיבוש, לשאלות אלה ניתן ביטוי זעיר, אם בכלל, בתקופת הבחירות.

לא אטעה אם אומר שהעיסוק הפוליטי והציבורי במחלוקות בעניין הכיבוש והדת היה מינורי והיה וודאי ביחס הפוך לגודל ומהות המחלוקת. אפשר לומר שכמעט שלא היה דיון ציבורי בנושאים אלה ונדמה כי רוב המפלגות נמנעו במכוון מעיסוק בנושאים אלה.

לא זו אף זו, הגם שממשלות נתניהו כולן נתמכו באופן גורף בידי שתי הקבוצות הפוליטיות המייצגות את שתי המחלוקות העיקריות בעם – הדת והכיבוש, מחלוקות אלה הועלמו מהציבור וכל דיון בהן נמנע. זאת תוך חקיקת חוקים שנועדו להפוך את הנושאים שבמחלוקת לנושאים שלכאורה בקונצנזוס. לא רק שהציבור נאלץ לתמוך בעל כורחו בהמשך הכיבוש ובהמשך הכפייה הדתית, אלא שממשלות נתניהו, בכוונת מכוון, העלו לפני השטח את העיסוק בשסע העדתי והפכו אותו לכאורה למחלוקת העיקרית הקורעת את העם, לשסע המאיים לפרק את החברה הישראלית, לחזות הכל.

לא רק שהציבור נאלץ לתמוך בעל כורחו בהמשך הכיבוש והכפייה הדתית, אלא שממשלות נתניהו, בכוונת מכוון, עסקו בשסע העדתי והפכו אותו לכאורה למחלוקת העיקרית הקורעת את העם

ובעניין זה נתניהו ותומכיו לא בחלו בדבר. נדמה שאין נושא אקטואלי שהשסע העדתי לא נקשר בשמו – פיטורי השופר ברדוגו מגלי צה"ל? מסיבות עדתיות, ברור. דחיית עתירה מופרכת של דוד אמסלם? מסיבות עדתיות, ברור. כתב אישום נוסף נגד הפושע אריה דרעי? מסיבות עדתיות, ברור.

כשברי לכל בר דעת שהסיבות האמתיות להפיכת השסע העדתי למחלוקת העיקרית הן סיבות פוליטיות. בראש ובראשונה נועדה האג'נדה העדתית לשרת את נתניהו ואת הכוח הפוליטי התומך בו ושנוצר מהשילוב של החרדים והמתנחלים.

שרות האג'נדה העדתית התבטא בשני היבטים עיקריים:

1. האחד, ההיבט האלקטורלי – אין ספק שהשנאה העדתית שהפיצו נתניהו ותומכיו, הביאה לרווח אלקטורלי מיידי ועצום למחנה הימין.
2. השני, היבט ההסתרה – השסע העדתי והעובדה שנרתם לכל מחלוקת, לא רק מנע דיון במחלוקות בעניין הכיבוש והדת, אלא היה בין הגורמים שנועדו להסתיר את המחלוקות האלה, הוא היה בין הגורמים שנועדו להסתיר את המחיר שהחברה הישראלית נאלצת לשלם לשתי קבוצות הכוח: החרדים והמתנחלים ותמיכתן בשלטון נתניהו.

כאמור, הפיכת השסע העדתי לשסע העיקרי נועדה להסתיר את הדיון הציבורי במחלוקות העיקריות בעם. היא נועדה להסתיר גם את הכוח הפוליטי המופרז שקיבלו שתי הקבוצות הפוליטיות, שאחראיות במידה רבה למחלוקות אלה. והיא נועדה להסתיר את המחיר שהחברה משלמת עליהן.

אלא שתוצאות הבחירות בכלל וקיומה של ממשלת האחדות בפרט, שכאמור מורכבת מכוחות שעד כה הוצגו ככוחות כה מנוגדים שקיים סיכוי קלוש שישבו יחד, מראים כי השסע העדתי איננו כצעקתה.

ויותר מכך, הם מראים שבחברה הישראלית יש די כוחות הנכונים לפתור את שתי המחלוקות העיקריות בעם – הדת והכיבוש. יש די כוחות שנכונים לוותר על המחיר היקר שהחברה הישראלית שילמה לחרדים ולמתנחלים, לטובת חיים נורמליים.

הרפורמה בכשרות שהציג שר הדתות, העתירה לעניין הכנסת מזון חמץ לבסיסי צה"ל בחג הפסח והעובדה שנשיאת העליון ביקשה מהמדינה לנמק את הסיבות לאיסור הגורף בהכנסת המזון לבסיסים, ההוראה של שרת התחבורה על הפעלת רכבל בשבת – כל אלה מלמדים על הנכונות לפתרון המחלוקות שבאמת קורעות את העם. והשסע העדתי איננו אחד מהן.

רפורמה הכשרות, דרישת נשיאת העליון לנמק איסור הכנסת חמץ לצה"ל בפסח, הוראת שרת התחבורה להפעיל רכבל בשבת – מלמדים על הנכונות לפתור מחלוקות שקורעות את העם. והשסע העדתי אינו אחד מהן

כעת מוטלת על הממשלה החובה להביא לידי ביטוי את ההסכמה הרחבה כפי שהשתקפה בכל תוצאות הבחירות, לא רק בנושא הדת, אלא גם בנושא הכיבוש.

העלאת הנושא לסדר היום הציבורי ודיון נרחב בו – ילמדו, שבניגוד לאג'נדה הלאומנית שנתניהו דחף לה ונהנה ממנה אלקטורלית, בניגוד לצירופו של בן גביר לכנסת – רוב העם מוכן לפתור את המחלוקת שבכיבוש, על המחיר היקר שהוא גובה מהחברה הישראלית.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.