מעריב אירח בשבועות האחרונים טורי דעה משני כותבים מקוריים ומרעננים בדרכם. האחד היה בן כספית – אופוזיציונר נלהב ופעיל למען זכויות משרתי הקבע, שביטחון המדינה ולוחמיה עומד לנגד עיניו מעל לכל שיקול פוליטי או מחנאי.
מעריב אירח לאחרונה טורי דעה משני כותבים מקוריים ומרעננים בדרכם. האחד, בן כספית – אופוזיציונר נלהב ופעיל למען זכויות משרתי הקבע, שביטחון המדינה ולוחמיה לנגד עיניו, מעל לכל שיקול פוליטי או מחנאי
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
"בני גנץ צודק, אני גם הייתי מפרק את הממשלה על זה", כתב כספית על רקע הסערה סביב התוספת לפנסיות בצה"ל, סוגיה שנתפסת בעיניו כאיום קיומי של ממש.
"המדינה הזו השתגעה. בני גנץ צודק, אני גם הייתי מפרק את הממשלה על זה. כן, בני, תפרק. שביבי יחזור. יש דברים חשובים יותר מפוליטיקה. אין לנו צה"ל אחר, אין לנו מודיעין אחר, אין לנו חיל אוויר ושב"כ ומוסד ואמ"ן וסייבר אחרים" | בן כספיתhttps://t.co/tk6Xi9Ek0d
— מעריב אונליין (@MaarivOnline) February 22, 2022
בצירוף מקרים מפתיע, פורסם למחרת טור מאת כותב אחר, שרצה הגורל וגם שמו בישראל הוא בן כספית. כספית של 23 בפברואר, בניגוד לזה של 22 בפברואר, הוא לוחם למען המשמעת הקואליציונית, המודאג מחברי כנסת משמאל ש"עלולים להביא את הממשלה ההיסטורית הזאת אל קצה, בגלל שטויות".
אילו "שטויות", אתם שואלים? ההעלאה שדורשות העבודה ומרצ בשכר המינימום, במקום התוספת העלובה שדוחף שר האוצר אביגדור ליברמן במסגרת "עסקת החבילה".
https://www.maariv.co.il/journalists/Article-899878
Posted by בן כספית on Tuesday, February 22, 2022
למען האמת, איני שש לפגוע בתנאיהם של משרתי הקבע, או להצטרף למקהלה שמציגה את שכרם כ"בזבוז כספי מסים", לא פעם תוך הדהוד אידיאולוגיה ניאו-ליברלית. לדעתי, יש להגדיל דרמטית את הוצאות המדינה, ולהגן על השכר והפנסיות של כלל עובדי הציבור, בין אם הם משרתים בחיל החימוש, ובין אם הם מועסקים בבתי-הספר ובעיריות.
בצירוף מקרים מפתיע, פורסם למחרת טור מאת כותב אחר, שרצה הגורל וגם שמו בישראל הוא בן כספית. כספית של 23 בפברואר, בניגוד לזה של 22 בפברואר, הוא לוחם למען המשמעת הקואליציונית
עם זאת, קשה שלא להתפלא מסדר העדיפויות הקלוקל שמעמיד את הראשונים כאוכלוסייה העיקרית שיש לדאוג לה, גם במחיר ערעור הממשלה, ואת האחרונים כחשובים קצת פחות, אף שמצבם גרוע יותר לאין שיעור.
לכאורה, ההבדל נעוץ בכך שהדרישה של גנץ אושרה בוועדת השרים לחקיקה – בניגוד לדרישה של חברי סיעות העבודה ומרצ. אבל האם השיקול היחיד הוא פרוצדורלי? נזכיר שעסקת החבילה שמקדם שר האוצר ליברמן כוללת עדכון של שכר המינימום ב-54 אגורות לשעה בלבד, והקפאת מנגנון העדכון האוטומטי.
עכשיו במליאת הכנסת בדיון על עסקת החבילה: אחד אחרי השניה עולים חברי וחברות הכנסת ומנופפים במטבע של חצי שקל.
בכנסת יש קונצנזוס: עדכון שכר המינימום ב-54 אגורות הוא לעג לרש. חייבים להעלות את שכר המינימום באופן משמעותי הרבה יותר. pic.twitter.com/h7lE53Iwbj
— מינימום 40 (@minimum40il) February 28, 2022
המשמעות היא ששכרם של העובדים האלה עומד להישחק, בשעה שהם אינם מצליחים להתפרנס בכבוד או לעמוד ביוקר המחיה הגובר. האם לא שווה להילחם עבורם באותה התשוקה, או שאולי הזכות להתפרנס בכבוד אינה חשובה מספיק בשביל לטלטל עבורה את ספינת הקואליציה?
אילו המנקות, המאבטחים והעובדות הסוציאליות היו לובשים מדי צבא לגופם, או אילו המורות, שמרוויחות שכר מביש, היו מועסקות על ידי חיל החינוך במקום על ידי משרד החינוך – כספית היה נלחם בעוז על כל שקל בתלוש המשכורת שלהם, שהיה הופך בעיניו לסוגיה ביטחונית מן המעלה הראשונה. אולם, איתרע מזלם של ציבור העובדים בישראל, וחבריו לובשים בגדים רגילים, מקסימום סינר שחור או מדים מרופטים, מהסוג שאינו מטריד מספיק את חסידיה המושבעים של "ממשלת השינוי".
איך אפשר ליישב את הסתירה בין בן כספית שאומר "בני תפרק", לבין בן כספית השני, שאומר "שבו בשקט ואל תפריעו"? דרך אחת לעשות זאת, היא לגייס לצבא את העובדים המשתכרים שכר מינימום, ולהכיר בעבודתם כחיונית לביטחון המדינה. ואכן, מה חיוני יותר לתפקודה התקין של המדינה מאשר עבודתם הקשה של יותר ממיליון עובדים, שמאפשרים לחיי היומיום שלנו להתקיים כסדרם?
קשה שלא להתפלא מסדר העדיפויות הקלוקל שמעמיד את משרתי הקבע כאוכלוסייה העיקרית שיש לדאוג לה, גם במחיר ערעור הממשלה, ואילו את כלל עובדי הציבור כחשובים פחות, אף שמצבם גרוע לאין שיעור
אני מציע דרך אחרת: להעלות את שכר המינימום. אי אפשר להתקיים מ-29.12 ש"ח לשעה, שהם 5,300 ש"ח לחודש (במקרה הטוב שבו אתה מועסק במשרה המלאה). את זה הבינו כבר 45 חברי כנסת – מהקואליציה ומהאופוזיציה – שהצטרפו להצעת החוק להעלאת שכר המינימום ל-40 ש"ח לשעה ו-7,280 ש"ח בחודש.
הצעד הזה צפוי לשפר ישירות את מצבם של כשני מיליון שכירים שמרוויחים פחות מכך נכון להיום. למרבה הצער, הם אינם גנרלים מהוללים, אלא בסך הכול אזרחים טובים. כנראה שהם ימשיכו להיות אחרונים בסדר העדיפויות של אנשי "ישראל לפני הכול" – אלה שמבקשים "לפנק" את הפנסיונרים של צה"ל ככל האפשר, בעודם רואים את הבעיות הבוערות ביותר שלנו כ"שטויות".
אילון טוהר הוא סטודנט לסוציולוגיה-אנתרופולוגיה ולהיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב, הפעיל בתנועת "עומדים ביחד" שיזמה את קמפיין "מינימום 40". לשעבר עורך בדסק החדשות של "וואלה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
העמדה ברורה, וגם החשיבות,
אבל בלי להתייחס למשמעויות האפשריות זה דיון עקר:
– בעלי עסקים רבים שלא יצליחו לעמוד בשכר כזה – ואז גם הם יפלו וגם העובדים שלהם.
– העלאה משמעותית של הוצאות המדינה, שיגולגלו לאזרחים כמיסים (פתיר, אך לא פשוט).
אני בעד היוזמה, אבל צריך לבוא בכנות, לבחון את הבעיות, להביא נתונים, ולהציע פתרונות ממשיים, ולא רק לכוון למספר עגול שנשמע טוב ולעשות קמפיין נחמד.