צעירה הולנדית על רקע כנסיה מופצצת, 1944 (צילום: AP Photo)
AP Photo

"זה לא סיפור של נערה אחת - אלא סיפורה של הולנד כולה"

לין דה יונג היהודייה הוסתרה ואומצה על ידי בני זוג הולנדיים במהלך מלחמת העולם השנייה ● אבל כמה שנים לאחר מכן נוצר ביניהם נתק עמוק ● נכדם, בארט ואן אס, יצא למסע מרגש בעקבות הדודה האבודה ● "היה לנו קליק מידי, אבל היא לא ציפתה שייצא מזה רב מכר עולמי״

לין דה יונג, בת יחידה להוריה, נולדה בהאג, שבהולנד. שנתיים לאחר שהחל הכיבוש הנאצי, בקיץ 1942, הרגישו הוריה של לין שחיי היהודים במדינה נמצאים בסכנה, ובישרו לה כי היא צפויה לעבור ולהתגורר אצל משפחה אחרת לפרק זמן מסוים. יומיים לאחר ההודעה הזו, נשלחה לין לריצ'רד וקתרין ואן אס בדורדרכט.

"אתם יכולים לתאר לעצמכם את הפרידה בינינו״,  כתבו הוריה של לין להורים המאמצים במכתב שהכניסו לכיס מעילה. ״מתי נראה אותה שוב? ב-7 בספטמבר יהיה יום הולדתה התשיעי. אנו מקווים שזה יהיה יום מאושר עבורה. אם ירצה האל, כולנו, אחרי המלחמה, נלחץ ידיים באיחוד משמח".

לין עברה לגור עם משפחת ואן אס הנוצרית, וחיה בביתם במשך כמה שנים, עד ששוב נאלצה לעבור בין מקומות מסתור שונים. אבל האיחוד המשמח שהוריה כל כך קיוו לו מעולם לא קרה. זמן קצר לאחר הפרידה נשלחו הוריה של לין לאושוויץ, ובדומה לרוב יהדות הולנד, נספו שם.

"היא מאוד נהנתה מפרס הקוסטה, מהראיונות ומהשמפניה". לין דה יונג וארט ואן אס (צילום: יח"צ)
סיפור אישי על משפחה חדשה, שנוצרה מאילוצי אסון גדול. לין דה יונג וארט ואן אס (צילום: יח"צ)

סיפורה של לין הוא סיפור אישי על משפחה חדשה, שנוצרה מאילוצי אסון גדול. אבל זהו גם סיפורם של אלפי ילדים יהודים הולנדים, שהוסתרו במהלך הכיבוש הנאצי והצליחו לשרוד את השואה, במדינה ששיעור השמדת היהודים בה הוא הגבוה ביותר במערב אירופה.

לין חזרה והפכה לחלק ממשפחת ואן אס אחרי המלחמה, אבל כמה שנים לאחר מכן התגלע נתק עמוק שהפריד בינה לבין הוריה המאמצים ואחיה.

"ניסיון בעבודה בארכיונים"

השאלה מה קרה ללין ולמשפחת ואן אס, הטרידה את פרופסור בארט ואן אס, המשמש כמרצה לספרות ימי הרנסנס באוניברסיטת אוקספורד, והנכד של ריצ'רד וקתרין ואן אס. המסע שלו אחר הסיפור המשפחתי הפך לרב מכר, ששמו  The Cut Out Girl, וזכה בתואר ״ספר השנה״ של תחרות קוסטה בבריטניה.

ואן אס, 46, נולד בהולנד בקיץ 1945 והוא מתגורר כיום באנגליה. הוא גדל עם לין אחרי המלחמה, אבל כבר בגיל ארבע החל לנדוד ברחבי העולם עם משפחתו של אביו. הוא למד באוניברסיטת אוטרכט בהולנד, והתמחה בספרות הרנסנס. במסגרת עבודתו האקדמית כתב ספרי מחקר על וויליאם שייקספיר ועל המשורר אדמונד ספנסר.

"העבודה האקדמית שלי עזרה לי בכתיבת הספר", הוא אומר בראיון המתקיים במשרדו בסנט קת'רין קולג' באוקספורד. "יש לי ניסיון בעבודה בארכיונים, ומאחר שהספר עלילתי, הניסיון הזה עזר לי בבניית נרטיב ומטפורות".

Costa Book of the Year 2018 – an interview with Bart van Es and Lien de Jong

It's not often that you get to speak to the author and subject of a biography at the same time but it was privilege to speak with Bart van Es, winner of the Costa Book of the Year 2018 for The Cut-Out Girl, and Lien de Jong, the incredible woman whose life story makes for such moving reading.The Cut Out Girl: https://bit.ly/2FWHvKh

פורסם על ידי ‏‎Waterstones‎‏ ב- יום רביעי, 30 בינואר 2019

האם סיפורה של לין הוא מטפורה לסיפורה של כל הקהילה היהודית בשואה ושל הולנד עצמה?

"אני חושב שיש לסיפור עוצמה מטפורית, אבל לא המצאתי מטפורות יש מאין. בהולנד התגובה לספר הייתה שזהו לא רק סיפור של נערה אחת, אלא סיפורה של הולנד כולה. תמונת הילדה הגזורה, המופיעה על כריכת הספר, היא תמונה אמתית, שהופיעה ביומנה של לין, אבל זוהי גם מטפורה למעבר שלה מבית לבית".

המחקר שערך ואן אס לקראת כתיבת הספר החל במייל ששלח לדה יונג. "לא ידעתי למה לצפות, וחשבתי שהסיכויים שאזכה לשיתוף פעולה לא גדולים, שהרי לא מדובר בסיפור שמח. אבל לין ענתה לי מיד, וכבר בפגישה הראשונה הרגשתי שאני פוגש משפחה, ושיש לי קשר עמוק איתה. היה לנו קליק מידי, והיא הייתה נכונה לספר את סיפורה. אבל אני לא חושב שהיא ציפתה שיצא מזה ספר״.

4,000 ילדים ניצלו

כ-4,000 ילדים יהודים הולנדים מצאו מסתור אצל משפחות נוצריות בשנות הכיבוש הנאצי, והצליחו לשרוד את השואה, במדינה שבה שיעור ההישרדות של יהודים היה כה נמוך. וואן אס קושר בין שני הנתונים האלה.

"יש סיבות היסטוריות וגאוגרפיות לשיעור ההשמדה הגבוה של יהודים בהולנד", הוא אומר. "הנוף בהולנד הוא בעיקר עירוני, כך שקשה למצוא בו מקומות מסתור. בנוסף, לאזרחי הולנד היו תעודות זהות עוד לפני המלחמה, כך שיהודים מבוגרים שלא יכלו לחמוק בקלות. ילדים, לעומת זאת, לא נכללו בתעודות הזהות, כך שרבים מהם הופרדו מהוריהם וקיבלו זהות חדשה.

"הולנד לא הייתה חברה אנטישמית במיוחד, אבל זו הייתה חברה מאוד צייתנית, ללא קשרים משמעותיים מעבר מעבר לקבוצת השתייכות הדתית חברתית. זו אחת הסיבות לכך שהגרמנים השתלטו על הולנד כל כך בקלות ובמהירות: היהודים החלו לקבל זימונים ביוני-יולי 1942, ועד מרץ 1943, נשלחו לפולין כבר 70% מהם".

חיילים בריטיים בדרכם להולנד, 1944 (צילום: AP Photo/Eddie Worth)
להולנדים היה קל יותר לסייע לילדים. חיילים בריטיים בדרכם להולנד, 1944 (צילום: AP Photo/Eddie Worth)

לדברי אומר וואן אס, הצלת הילדים באה בעיקר מרשת של רופאים, שבה שיעור היהודים היה גבוה. "לאנשים כמו סבי וסבתי היה קשה להחביא מבוגר בדירה קטנה. אבל הם כן יכלו לאמץ ילד ולתת לו זהות חדשה. ואכן סבי וסבתי אימצו את לין והציגו אותה כאחיינית שהוריה נהרגו".

מי שנתפס לא חזר

קשה להבין היום את גודל ההקרבה והאומץ של אותם חסידי אומות העולם. הולנדים שהתנגדו במהלך הכיבוש הנאצי לאפליית היהודים, וארגנו שביתות, דוכאו באלימות ואף הוצאו להורג.

חייהם של אלה שהעניקו מקלט ליהודים היו בסכנה תמידית, וכל מי שנתפס נשלח למחנה הריכוז ווכט, ובמרבית המקרים לא חזר משם.

ב-1942 זה לא היה "הכיבוש הנאצי", או "המלחמה", זו הייתה המציאות היום יומית, שעדיין לא ניתן היה לחלום על סיומה. זו הייתה התחייבות לכל החיים.

לדברי ואן אס, בשנות הכיבוש הנאצי היו להולנדים שלוש אפשרויות פעולה עיקריות. הראשונה הייתה להתכופף ולהוריד את הראש למשך כל זמן המלחמה ולא לעשות דבר. אפשרות שנייה, שאומצה על ידי מיעוט קטן של כ-150 אלף הולנדים, הייתה להפוך למשתף פעולה, ולהצטרף למפלגה הנאצית ההולנדית או למשטרה הפוליטית. האפשרות השלישית הייתה לעשות מעשה, ולפעול נגד הכיבוש.

בשיאו של מסע המלחמה הגרמני, אימצה משפחת ואן אס את לין, ומאוחר יותר ילדים יהודים נוספים. "יש גורמים שונים שמסבירים את ההירתמות של אנשים מסוימים בהולנד להצלת חיים", אומר ואן אס.

"בדרך כלל הם היו חלק מארגון שהיה לו אתוס משלו, למשל, מפלגה פוליטית סוציאליסטית. כחלק מכך הם היו מאורגנים בקבוצה, שיכלה להחזיק בחזון גדול ולפעול לאורו, ושחבריה יכלו לסייע זה לזה. לכל מי שהיה חלק מהרשת הזו, היה קל יותר להחביא בביתו מישהו. ברגע שנוצר קשר מהסוג הזה, הנטייה היא לעשות משהו. אנשים צריכים שמישהו ידרבן אותם לעשות מעשה, להציל חיים".

יח"צ
כריכת הספר The cut out girl

זה היה המקרה של משפחת ואן אס, שהחליטה לאמץ את לין דה יונג. אישה פנתה לסבתו של ואן אס וביקשה ממנה לטפל בילדה. "אני גאה במשפחתי, למרות שגיליתי גם דברים פחות מחמיאים עליהם", הוא אומר.

"ההחלטה שלהם להציל חיים הייתה מעשה של אומץ לב מוסרי נעלה. הם החליטו לעשות את המעשה הנכון, למרות שסיכוי ההצלחה היו זעירים. הם היו חדורי אידאולוגיה והיו להם עקרונות מוסרים מוצקים, בלתי ניתנים למחיקה".

האם ניתן לשפוט את אלו שלא עשו דבר לדעתך?

"אני חושב שהחברה ככלל צריכה להישפט על הציות שלה. אם יש מיתוס לאומי, שבהולנד כולם היו במחתרת, יש לכך השלכות גם במציאות הנוכחית. אי אפשר להסתפק בעובדה שאתה לא חלק מהגזענות. צריך גם לעשות משהו בעניין.

"אני בהחלט שופט את החברה ההולנדית על אי העשייה שלה, אבל זה לא אומר שצריך לבייש אנשים בודדים. לא הייתה כל התעניינות בהשלכות של הצייתנות על החברה, והתנהגות המשטרה לאורך כל המלחמה הייתה מזעזעת.

"גם אם אני מעט מתבייש בהורי אימי, שלא עשו דבר, אני יכול להבין מדוע היו אנשים שנהגו כך. זה מה שבני אדם עושים בנסיבות כאלה".

המאחז הנאצי האחרון

צפון הולנד הייתה המאחז האחרון שנותר בשליטת הנאצים גם לאחר כניעתה, וגרמניה יצאה למסע הרס אחרון אחרי חורף קשה, שבו תושבים רבים גוועו ברעב.

אבל נזקי המלחמה לא נעלמו גם לאחר שחרור הולנד, והאומה ההולנדית נותרה מבולבלת. היהודים המעטים ששרדו את השואה, חזרו להולנד מהמחנות וממקומות המסתור שבהם שהו בזמן המלחמה, ולא התקבלו במדינה בזרועות פתוחות. בין השאר הכוונה ללוחמי מחתרת, כמו ריצ'רד ואן אס, שהיו במחנה ריכוז וחזרו ממנו עם בעיות בריאות מהן סבלו עד סוף חייהם, אך לא זכו לתמיכה מממשלת הולנד.

לעומתם, משתפי פעולה עם הנאצים קיבלו עונשים קלים בדרך כלל, וחזרו לחייהם בתוספת קצבה כספית מהמדינה.

"הייתה תחושת אשמה לאומית וניסיון להעלים את הנושא", אומר ואן אס. "כאילו אמרו: זו מציאות חדשה, אי אפשר לשפוט את אלה ששיתפו פעולה, ואי אפשר להלל את אלה שנלחמו בנאצים. יש היבטים בעייתיים מאוד באותן שנים.

"למשל, היו כמה חברות בנייה הולנדיות, שעדיין קיימות היום, שהתחרו ביניהן על חוזים לבניית החומה האטלנטית, שנועדה לבצר את אירופה מפלישה של בעלות הברית. אני רואה בכך עדות להיעדרו של עמוד שדרה לאומי, וזה בהחלט טיפוסי להולנד.

פליטים הולנדיים בלונדון, 1940 (צילום: AP Photo)
גם הסופר התחנך תחת המיתוס ההולנדי. פליטים הולנדיים בלונדון, 1940 (צילום: AP Photo)

"אני משער שבריטניה הייתה מתמרדת יותר תחת כיבוש. לבריטים יש הרבה יותר חוסן לאומי, בהשוואה להולנדים, שרגילים להיות תחת כיבוש. יש שם תרבות של כעס פוליטי ושל דיון. כמדינה קטנה, ההולנדים לא מרגישים צורך לעשות משהו גם היום. הם לא חושבים, למשל, שיש להם סיכוי מול פוטין".

אמת מחרידה

ואן אס, שהתחנך בילדותו על ברכי המיתוס של ההולנדי האמיץ, נחרד לגלות את האמת העירומה. בספרו הוא מתאר באופן שקול ומאוזן את ההכרה שחדרה אליו אט אט, כי אותה גבורה מפורסמת היא מיתוס שההולנדים סיפרו לעצמם, ושוזר את המיתוס הזה להולנד המודרנית. אלו פרקים מרתקים בספר, שכוללים גם פרטים קטנים ומצמררים.

אחד מהסיפורים האלה הוא על צייד יהודים, שנהג לפשוט על בתים, ללקט יהודים תמורת כמה גילדנים, ולאחר שהשלים את מלאכתו בבית אליו פלש, ניגן להנאתו על פסנתר, אם היה שם כזה.

בדומה לרוב שורדי השואה, גם לין הייתה קרובה פעמיים למותה. פעם אחת פשטה המשטרה על בית משפחת ואן אס, ולין הייתה זו שפתחה להם את הדלת. אבל השוטרים לא ידעו שהילדה הקטנה יהודיה, ואנשי המחתרת שלחו אותה לאחר התקרית הזו למקום מקלט אחר.

בפעם אחרת חמקה לין ברגע האחרון ממחבוא שבו שהתה עם נער יהודי, כשהוא נושא אותה על גבו.

זהו אינו ספר על הישרדות. עיקר כוחו של הספר נובע מהתעמקותו בנזק הפסיכולוגי שנגרם לילדה, שנעקרה מביתה, איבדה את הוריה ואת רוב בני משפחתה, אטמה את עצמה מפני המציאות ולאחר שעזבה את בית ואן אס, חיה בבידוד מוחלט.

ההתמודדות של דה יונג עם האסונות שהתרגשו עליה, בהם גם מסכת ארוכה של ניצול מיני במקום המסתור האחרון שלה, הוא לב ליבו של הספר.

"לין הפכה לעובדת סוציאלית ועברה תרפיה. אלי היא הגיעה עם עולם רגשי שעובד בטיפול, ושיכולתי להפוך לספר. בשלב מסוים הפסיקה לין לשאול מה קרה להוריה והפכה לחיה קטנה ומפוחדת. עם כל מעבר היא בכתה פחות וזכרה פחות.

"ילדים שסובלים מאבדים את התחושה שהם בעלי ערך, ושמעשיהם חשובים. הם מאבדים את הזיכרונות ונסגרים לגמרי. הספר מתאר את תהליך ההתנתקות הזה ואת החזרה לחיים.

"לא רציתי לכתוב ספר שייגמר ב-1945 כי סיפורה של לין לא נגמר אז. דיברתי עם ניצול שואה והוא החזיק את ידי במשך חמש דקות ואמר לי כמה הוא מעריך את העובדה שהספר לא נגמר עם השחרור. הוא אמר לי שהתחושה הזו של להיעקר מכל מה שהכיר מלווה אותו כל חייו".

תשובה לתעלומה המשפחתית

הספר שהחל כשאלה: מדוע נותק הקשר עם לין, גם מגלה כי הסיבה הייתה סכסוך משפחתי לא נעים, אבל גם לא דרמטי במיוחד. סדרה של אירועים משפחתיים קטנים הגיעה לשיא סמלי עם מותו של אב המשפחה. בטקס האזכרה לין לא צוינה כחלק מהמשפחה, ונפגעה מכך.

אירוע דרמטי יותר התרחש עם תום המלחמה. לין גילתה שאיבדה כמעט את כל משפחתה בשואה, וביקשה לחזור לבית משפחת ואן אס, אותו הגדירה כ"מקום היחיד בו הייתה לי ילדות". ואולם המשפחה, שרק החלה להתאושש מאיימת המלחמה והייתה מטופלת עתה בתינוק, אביו של בארט, דחתה את בקשתה.

העלבון שחשה לין היה צורב, ולדברי ואן אס הוא גם מאפיין את  היחס הצונן לו זכו ניצולים רבים עם שובם לבתיהם. "הדחייה הזו כואבת מאוד", אומר ואן אס.

"זה הרגע שבו היא חשבה כי היא תמצא מחסה בבית הוריה המאמצים, ושיערה כי תתקבל שם בשמחה. התגובה שלהם באמת שברה אותה, והובילה לניתוק מהמשפחה בהמשך. עבורה זה היה לאבד פעם נוספת את משפחה. למרות שבני המשפחה התאחדו מאוחר יותר, הקשר ביניהם כבר היה שונה".

דה יונג התחתנה והקימה משפחה, אבל סבלה ממשבר נפשי, ואף ניסתה להתאבד בעקבות סכסוך עם בעלה, שממנו נפרדה מאוחר יותר. היא התאוששה ושיקמה את חייה וכיום היא חיה באמסטרדם. הפיוס עם משפחת ואן אס תרם לשלווה שבה היא חיה היום, אבל בארט ואן אס מדגיש כי הספר לא השפיע על חייה.

"כבר בתחילת העבודה על הספר היא אמרה כי היא מקבלת את  עברה, וכבר השלימה בעצמה את הנושאים הטעונים. היא עשתה את זה בשנות ה-70 לחייה, וזה בהחלט לא היה תרפיה עבורה.

"עם זאת היא מאוד אוהבת את הספר ואת העובדה שהסיפור שלה משמעותי גם לאנשים אחרים. יש גם שמחה ילדותית בתהילה הקטנה שנפלה בחלקה. היא מאוד נהנתה מפרס הקוסטה, מהראיונות ומהשמפניה", אומר דה יונג.

לשאלה אם הקשר המחודש עם משפחת ואן אס חשוב ללין הוא משיב: "אם תשאל אותה היא תגיד לך שהקשר הזה לא חשוב לה כל כך, אבל אני רוצה לחשוב שהוא כן משמעותי עבורה.

"כיום היא שוב בקשר עם אבי ועם אימי, והיא גם מאוד קרובה למשפחתי ולאשתי. היא תבוא לכאן בקרוב. בצדק היא יכולה לומר שלא קיבלו אותה ולא נתנו לה להרגיש כבת משפחה, כך שקשה לטעון שהספר פתר את כל הבעיות. אבל היא בהחלט מעריכה את הידידות איתי ואת המשמעות של כתיבת ספר על חיה".

מה עבר על ג'וזי

הספר שלף את ואן אס ממגדל השן האוקספורדי אל עולם הספרות המסחרית.

החשש מפני כתיבת ספר שאיש לא יקרא, התפוגג במהירות, והסיפור המשפחתי של ואן אס נהפך לרב מכר מפתיע, ואף לימד את הפרופסור דבר או שניים על משפחתו שלו. בתו המאומצת, בתה של אשתו אותה גידל כאב מאז שהייתה בת שלוש, סבלה מבעיות נפשיות כבר כשהיתה בגיל ההתבגרות. רק כשעסק בספרו בבעיות ההסתגלות של לין לאחר חזרתה לעולם החופשי, הצליח ואן אס להבין מה עבר על ג'וזי בתו.

בארט ואן אס
בארט ואן אס

"הצלחתי להבין איך העולם נראה מבעד לעיניו של מישהו פגיע מבחינה רגשית", הוא אומר. "אני גדלתי בתנאים נוחים מאוד. הכל היה טוב בשבילי. כשנתקלתי במישהי עם בעיות כמו של ג'וזי לא הבנתי אותה, ושפטתי אותה כאדם לא נחמד. בזכות לין הבנתי את הקושי שאיתו מתמודדת ג'וזי, וכיום אני שופט אותה הרבה פחות. בדיעבד אני מבין כמה צרה הייתה נקודת מבט שלי על העולם.

"פתאום הרגשתי שהייתי צריך להגיד לה שהיא חשובה לנו גם בתקופות הקשות. כיום, בגיל 27, היא עדיין אותה נערה פראית, אבל היא חיה איתנו, ואנחנו חברים טובים. יש רגעים שאנחנו יודעים להציב גבולות, אחרי שהבנו איך אנחנו משפיעים על אחרים".

עוד 2,075 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 17 בספטמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

השופט מלצר ביטל את כנס סיום הקמפיין של כחול-לבן בזמן שגנץ נשא בו נאום

יו"ר כחול-לבן: "נתניהו רצה לגרור אותנו למלחמה כדי לדחות את הבחירות" ● נתניהו: "גנץ, תתבייש לך" ● גורם ביטחוני שנכח בישיבת הקבינט: "היתה תחושה שנתניהו איבד שליטה" ● יו"ר ש"ס אריה דרעי: "כמו שזה נראה עכשיו, אנחנו באופוזיציה" ● ליברמן: "כל צמרת הליכוד עוסקת ביום שאחרי נתניהו"

עוד 69 עדכונים

כשצד אחד בלבד מכבד את מערכת הכללים

הבהלה הקבועה – היא המפתח האסטרטגי שמבטיח לימין הרפובליקני, גם בארץ, ניצחונות חוזרים בבחירות במלחמת החורמה נגד יריביו בזירה הפוליטית.

הימין הרפובליקני הישראלי בחר שלא לפעול לאור ערכים או מורשת. במקומם יש רק טקטיקה, ובחירה זו עוד תגרור כתב אישום היסטורי בבגידה נגד האסטרטגים במפלגות הימין שהתפצלו לזרם נפרד. זרם הסוגד לניצחון פוליטי בכל מחיר. מתי כתב האישום יגיע? רק כשנפסיק להיות מבוהלים.

בכל רגע נתון יכול השמאל להנחית מכת ברק על הימין הרפובליקני, שתחרוץ את דינו להפוך להיסטוריה. המטען החשמלי בין הפשיזם למגילת העצמאות גובר בכל פעם, שאסטרטגים החדשים במפלגות הימין חוצים את הגבולות, מפנים גב לממלכתיות, לזהות ולמורשת, ופועלים כנגד השיטה הדמוקרטית כולה.

ההיסטוריה הוכיחה שדרך קיצור מובילה אל סמכויות המדינה, אם כורתים ברית עם השטן, ונוקטים באמצעים פשיסטים של סימון אויבים מבפנים. ותמיד יהיו החלשים שיבחרו לקחת שאולה בצומת. בכל פעם שזה קורה, כמו נגיף אדפטיבי, רמת התחכום של הנגיף עולה. הגיע הזמן שגם רמת התחכום של מערכת החיסון תעלה.

ותמיד יהיו החלשים שיבחרו לקחת שאולה בצומת. בכל פעם שזה קורה, כמו נגיף אדפטיבי, רמת התחכום שלו עולה. הגיע הזמן שגם רמת התחכום של מערכת החיסון תעלה

נסכים על הנחת יסוד, שהמערכת הדמוקרטית הפוליטית איננה מתפקדת, אלא כששני הצדדים משחקים לפי אותם הכללים. בעבר, כשטובת הכלל היתה בקונצנזוס, שת"פ בין מפלגות יריבות היה אפשרי.

אבל לכולנו ברור שהיום המציאות שונה, מספיק שנריץ קדימה לסצנה אחת זכורה ששווה אלף מילים, לח"כ מהימין, יו"ר הקואליציה דויד ביטן, שמצווה על קואליציית מפלגות הימין בגערות "בעד" ו-"נגד", כיצד להצביע על הצעות חוק, כאיש אחד, בהתאם לקריטריון אחד ויחיד – מי המגישים. קואליציה לחיים, אופוזיציה למוות. ושום שיקול אחר.

עוד דוגמא שזכורה היטב, שלט אחד בודד "אשם עד שתוכח חפותו", אותו ליקט הימין והשתמש בו כדי להדגים כיצד השמאל הוא הוא שמפר את כללי המשחק, לא חלילה ראש הממשלה, שלא התפטר אחרי המלצת משטרה להעמידו לדין.

אלו פעמים בודדות מיני רבות, בהן הימין זרק מפתח שוודי אל תוך המערכת. בכל פעם שהימין מחבל במערכת הפוליטית, שובר גלגלי שיניים וכללי משחק, הוא מיד נענה בביקורת. אלא שבאופן אבסורדי, חברי הכנסת ממפלגות הימין, משתמשים בביקורת עצמה – כדי להאשים את חברי הכנסת ממפלגות השמאל בנזק שנגרם למערכת.

הפסילה במומם היא פעולת מנע טקטית של הקדמת הסתה למכה, כי חברי הכנסת ממפלגות הימין עושים לשמאל את מה שהימין לא רוצה שהשמאל יעשה לו.

מה שמבטיח לפוליטיקאים מהימין, שהפוליטיקאים משמאל לא ישיבו באותו מטבע – היחיד שמצביעי הימין מבינים – הם האינסטינקטים השמאליים לפעול בעליונות מוסרית. או במילים אחרות – ההתחייבות הלא כתובה של השמאל לגונן על כללי המערכת. הפשיזם מנצח כשאנחנו והצדק הופכים לבני ערובה של המערכת.

כולם יכולים לראות מה הימין עושה, אבל מוגבלים בהתנגדות לזה מתוך מערכת הכללים. את מערכת הכללים רק צד אחד מכבד. מערכת הכללים חלה רק על השמאל. את זה בדיוק הימין מנצל

אנחנו הימין, נסית נגדכם השמאל, בשיא חדש של שפלות מוסרית, כדי שאתם השמאל, מתוקף היותכם בני ערובה של המערכת, תסלדו מאופן המחאה של עצמכם, תחדלו מלהסית נגדנו, ולא תעשו לנו את הדבר היחיד שמעשינו מצדיקים שיעשו לנו.

כולם יכולים לראות מה הימין עושה, אבל מוגבלים בהתנגדות לזה מתוך מערכת הכללים. את מערכת הכללים רק צד אחד מכבד. מערכת הכללים חלה רק על השמאל. את זה בדיוק הימין מנצל.

בעולם בלי פחד ובדידות, אין פשיזם. אבל אנחנו לא חיים בעולם אידאלי. למרות שעליונות מוסרית אמורה לעורר השראה, והצד שמתגייס להגן על המערכת אמור לזכות בתמיכה הציבורית – יש בעיה אחת שנוטים לשכוח – השמאל לא יודע על דרך אחרת להיאבק בפשיזם, מלבד לעולם לא להפסיד בחירות.

אז במקום לפרק את ארון הקבורה היחיד, היה נכון שבהפגנה הבאה היינו מביאים עוד מאה.

I need a hundred black coffins for a hundred bad men
A hundred black graves so I can lay they ass in
I need a hundred black preachers with a black sermon to tell
From a hundred black bibles, while we send them all to hell
I need a hundred black coffins, black coffins, black coffins, oh lord
I need a hundred black coffins, black coffins, oh lord, black coffins
I need a hundred
~
Rick Ross

נשאל אז, מה יקרה אם שני הצדדים יטיחו "פשיסטים" אחד כלפי השני? כמו בסצינה בסרט כשאחת הדמויות מחופשת לדמות אחרת, והיא והדמות שהתחפשה אליה נעמדים מול דמות שלישית, שלא יודעת להבדיל ביניהן. איך קובעים מי הדמות המחופשת? שואלים שאלה אישית. איך קובעים מי הפשיסט? מתחשבים בהקשר הרחב, מביאים את הצדק בחשבון.

מה יקרה אם שני הצדדים יטיחו "פשיסטים" אחד כלפי השני? כמו בסרט, כשאחת הדמויות מחופשת לדמות אחרת, והיא והדמות שהתחפשה אליה נעמדים מול דמות שלישית, שלא יודעת להבדיל ביניהן

מה שהשמאל צריך להבין זה, שכשהמערכת לא משרתת את הצדק, אין טעם יותר להגן עליה. מה הטעם? נשיל מעלינו את הכללים המגבילים, שנעדרי-מוסר מנסים לקבוע בשבילנו, ונעשה מה שצריך כדי להביא את בעלי-המצפון להחזיק בסמכויות מדינה, כי עליונות מוסרית, לפני היופמיזם, היא עשית הצדק.

נמרוד גז-חבר הוא איש שמאל פרוגרסיבי. סוציאל-דמוקרט. אתאיסט. רודף צדק אמת ושוויון בין בני האדם כולם. תובע אחריות על החלשים. ציוני שמאמין שהעם היהודי חייב להיות אדון לגורלו. נולד בעיר. גדל במושב. התחנך בעיקר בחינוכית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 748 מילים

דעה הנה אנו המיואשים

אל פתיחת הקלפיות בבוקר מגיע ציבור הבוחרים כשהוא מרוסק, ללא חדווה, חסר-חיים, שפל-רוח ונטול-אמונה ● קשה למצוא אנשים שאוהבים את המועמדים שלהם ● קשה לראות מישהו רוקד כל הדרך אל הקלפי ● על תשוקה או אמונה יוקדת כבר אין מה לדבר ● ישראל ספטמבר 2019 – מסתפקים בזה שתגיעו

מחר בבוקר, עם חבוט יוצא לבחירות. מרוסק, ללא חדווה, חסר-חיים, שפל-רוח ונטול-אמונה. משמאל ומימין ייצאו מיליונים להצביע כקפאם-שד. קשה למצוא מצביעים שאוהבים את הבחירות האלה. קשה למצוא אנשים שאוהבים את המועמדים שלהם. קשה לראות מישהו רוקד כל הדרך אל הקלפי. על תשוקה, היסחפות או אמונה פוליטית יוקדת כבר אין מה לדבר. ישראל ספטמבר 2019 – מסתפקים בזה שתגיעו.

מדינת ישראל נחשבת לאחת התוססות והצעירות בעולם. לכאורה, הישראלים נהנים בשנים האחרונות מיציבות כלכלית יחסית, ולמרות החזיתות המתעוררות מצפון ומדרום, גם משלווה ביטחונית. זו פריזמה נוחה לפחות עבור חלק מהאוכלוסיה: חיי שפע ושיגשוג, טיסות ממריאות כל דקה, קניונים ומסעדות הומים אדם. לכאורה, ערוץ החיים הטובים. גם מי שאין לו מנסה לקחת משכנתאות והלוואות ולהעמיד פנים שיש. אם אתה לא חי בדרום או בשטחים, ואין לך בעיה עם אוברדראפט מפלצתי – הכל דבש.

אך מבחינה חברתית המדינה נדמית בסוג של שקיעה מתמשכת. הציבור מפולג וכיתתי מאי פעם, חשדן ואגרסיבי, אינו מאמין לנבחריו, מזלזל במוסדותיו הלאומיים ובז לחוקתו-הבלתי-קיימת. ההצבעה שבטית, השיח מתלהם, והאופק הפוליטי הוא מילימטר-וחצי קדימה.

הטון הוא הפחדה מתמדת: מהיריב, מהשמאל, מהחרדים, מהגזענים, מהערבים, מנתניהו. אין פוליטיקה של תקווה, ומעטים משלים עצמם שמשהו באמת הולך להשתנות.  מתנגדי-ביבי מכינים עצמם לקדנציה נוספת של שימועים, תומכיו מדגישים שאין לו תחליף.

הכול כה ציני, שאיש לא יפול מכסאות הנוח בים אם בשבוע הבא יתברר שהולכים לסיבוב שלישי.

מכל עבר עוטפים אותנו קמפיינים מתחננים: "צאו להצביע בבקשההההה". ברשתות החברתיות מאיימים עלינו לא להישאר בבית. פעולה פשוטה שלוקחת 15 דקות, ושעבורה קיבלנו יום שבתון, הפכה להיות עול נוראי, מעמסה נפשית כמעט בלתי-נסבלת. מי שמממש את זכותו הדמוקרטית הוא גיבור, ומי שבורח בוגד. פעם היה צריך לרדת מהארץ כדי להפוך לנפולת של נמושות. היום יש נפולת אינסטנט: השכן שלא הצביע.

מי שמממש את זכותו הדמוקרטית הוא גיבור, ומי שבורח בוגד. פעם היה צריך לרדת מהארץ כדי להפוך לנפולת של נמושות. היום יש נפולת אינסטנט: השכן שלא הצביע

וכמובן, שלב הגמר של התחרות הלאומית "אין לי למי להצביע", בה לוקחים חלק כשליש מהמצביעים שפשוט אין. להם. למי. להצביע. הם רוצים להצביע, כן? אבל אין להם למי. ברכבת מתנהלות שיחות עייפות וצפויות שתחילתן או סופן זהה: "גם לי אין הפעם! אני לא יודע מה אעשה?". אין לי מועמד, אין לי מפלגה, אין לי שייכות, אין לי בית פוליטי.

היו תקופות שישראל אהבה להצביע. זאת אינה נוסטלגיה, סתם ציון עובדה פשוטה. היו זמנים שהוויכוחים היו מלאי להט ותשוקה. אחוזי ההצבעה התקרבו ל-80 אחוז. נכון, פופוליזם ודמגוגיה תמיד איפיינו את המשחק הפוליטי. אבל קשה לי לזכור מתי התהליך הגעיל כל כך הרבה אנשים בבת-אחת.

פכים קטנים של פוליטיקה רכילותית

צפיתי בשרשרת הראיונות המייגעת של רינה מצליח בערוץ הלאומי עם ראשי המפלגות. מצליח היא תמונת המראה של עידן נתניהו. בערוצים האחרים, כך אומרים, התקיימו ראיונות עמוקים יותר.

פעם אהבתי לצפות בראיונות פוליטיים. ניתחתי את האסטרטגיה, התשובות, הגימגומים, ההתחמקויות, ההתקלות והכותרות. הפעם זה היה שיעמום צפוי ומוסכם מכל הצדדים. כאילו מצליח כינסה אותם אחד אחד בחדר צדדי והם חתמו על חוזה:

"נדבר על כלום. לא בריאות, לא רווחה, לא עתיד המדינה, לא חינוך, לא משפט, לא סביבה, לא מדיניות עולמית. אני אטווח אותך בצרור של שאלות שלא קשורות אחת לשניה על פכים פוליטיים מיותרים, בקצב של מא"ג 7.62. אתה תאשים פוליטיקאי אחר בהסתה ו/או שקר ו/או הפרת התחייבות. אני אוציא ממך כותרת.

"בערך בדקה השלישית תפתח עלי מבערים שאני שאלתי אותך אבל לא נותנת לך להשלים משפט ואני אאשים אותך שאתה לא נותן לי לשאול שאלה. ואז נתפייס ואני אשאל אותך אם אין שום סיכוי שבעולם שבאיזושהי קונסטלציה תשב עם ביבי. מבטיח? מבטיח-מבטיח? נשבע באמאשך? נגעת באדום?

"ואתה תגיד לי שאת זה אמרת לי כבר בשבוע שעבר ובזה שלפניו. ואני אזכיר לך ש'אמרת לי קודם באיפור' משהו שהשתמע אחרת. ואזהה אצלך עוית קלה בעין שמאל, שמעידה שאולי בכל זאת יש פתח לממשלה עם ביבי. שוב אוציא כותרת. ואתה תגיד 'רינה, אז הנה אני אומר לך כאן עכשיו, בשידור חי'. ואז תצא מהאולפן. ותקרא לבא בתור במסדרון".

בחירות 2019 מועד ב' ייזכרו לא רק כמיותרות לחלוטין. הם ייחקקו בזכרון כסמל לנתק המוחלט בין אזרח למדינתו, בין בוחר לנבחריו, בין ציבור לממסד. אלה הבחירות המבאסות והמעפנות שאיש לא רצה ואף אחד לא יודע להסביר למה הן באמת מתקיימות.

ובכל זאת הם כאן. אז צאו להצביע! בבקשהההההה.

עוד 654 מילים

רגע לפני הבחירות, תושבי טירה וטייבה מתלוננים על הזנחה ואפליה שיטתיות של קהילותיהם, אבל חלקם עדיין נחושים ללכת לקלפי ● "אנחנו רוצים שוויון בין יהודים לערבים", אומרת עאידה (62) מטייבה, "אני לא רוצה את נתניהו כי אני לא רוצה גזענות בממשלה"

עוד 1,537 מילים

"בחירות גורליות? רק לעתידם של הפוליטיקאים"

בין שליש ל-40% מאזרחי ישראל, קרוב ל-2 מיליון בעלי זכות בחירה, לא יצביעו בבחירות הקרובות ולא ישפיעו על המציאות במדינת ישראל ● שאלנו כמה מהם מה גרם להם לוותר על זכותם הדמוקרטית, וקיבלנו תשובות מפתיעות

עוד 1,614 מילים
גיא זהר גיא זהר

איך נתניהו והימין הפכו את השמאל ליהודים

תעמולת הנאצים ואנטישמים באשר הם, ממוקדת בהשחרת דמותו של היהודי כמקור הרוע, מקור הכשלים הכלכליים והחברתיים, הרעל המחלחל לתוך חברת המופת בה הוא חי והורס אותה מבפנים.

לאורך מאות רבות של שנות אנטישמיות ורדיפת יהודים, ובהתאם לטכנולוגיות המשתנות, חלחלו מסרים אלו בעל פה, בכתב, באמנות ובהטפות דת, באגדות עם, בספרות עילית ופופולרית, בתיאטרון, בסרטי תעמולה, בתקשורת כתובה ומשודרת.

בהתאם לכך גדלו והתרחבו היקפי פעולות השנאה, הפוגרומים, ההתנכלות האישית והקהילתית, שהשתכללו וצמחו עד השואה, שהיתה התוצאה "המוצלחת" ביותר מבחינתם של כל מי ששאפו להשמיד את החיידק הטורף המכונה העם היהודי.

היקפי פעולות השנאה האנטישמיות, הפוגרומים, ההתנכלות האישית והקהילתית – גדלו והשתכללו עד השואה, שהיתה התוצאה "המוצלחת" מבחינת מי ששאף להשמיד את החיידק הטורף המכונה העם היהודי

מעולם לא שינה לאותם אנטישמים ורוצחי יהודים מי הם המטרות לשנאה ופגיעה: אנשי רוח אשר עיצבו והטביעו חותם מפואר על עולם ההשכלה, האמנות והיצירה, הפילוסופיה, המדעים והמחקר, יהודים ויהודיות אשר ראו עצמם חלק מבשרה של האומה בה חיו.

היו אלו גם רוכלים פשוטים, אנשי עסקים, חסידים ורבנים המסוגרים בקהילתם, סוחרים ובעלי מלאכה וגם אחרון הפושעים היהודים. כולם היו שווי מעמד וטובים כחומר בעירה בתהליך חיסול היהודים – בגלל היותם יהודים ומכך נזק וגורם שלילי וחולני לחברה הלא יהודית בה חיו מאות בשנים.

בישראל, מתבססת גישה דומה כלפי השמאל. דומה כי העמדה הפוליטית חברתית שהיא שמאלה לימין (החדש, הישן – לא ממש ברור), הפכה לתיוג שלילי, ההופך את נושאו למוקצה מחמת מיאוס.

זוהי הדרך להפליל את טובי הא.נשים ובכירי הממסד בחברה הישראלית שאשמתם היא אי תמיכה בנתניהו או בימין החדש/הבית היהודי: קריירות צבאיות מפוארות, מי שהיו החזית הלוחמת במלחמות ההגנה על ישראל או המוח והתמיכה שמאחוריהם, א.נשי הגות, מדעים, מחקר, פילוסופיה, יצירה, פוליטיקה, משפט, אקדמיה, וסתם א.נשי יומיום המעיזים לבטא את עמדתם שאינה בהלימה לדעתו של השליט הנצחי ושליחיו.

בשליפה מיידית מוטח בהאשמה המושג "שמאל", כאילו מדובר בחיידק ממאיר וטורף. אבולה מזן קטלני במיוחד, המכלה את קודשי ישראל – אלו השוכנים בבלפור וקיסריה ובווילות ברעננה ושיכון בבלי

בשליפה מיידית מוטח בכוונת האשמה קשה המושג "שמאל", כאילו היה מדובר בחיידק ממאיר וטורף-אבולה מזן קטלני במיוחד, המכלה את קודשי ישראל – אלו השוכנים בבלפור ו-קיסריה ובוילות ברעננה ושיכון בבלי, ועימו מוריד שאולה את כל עם ישראל באשר הוא.

בשיח המתלהם הנוכחי, כמו בשיח האנטישמי, אין דיון-נימוק-ראציונל ואין אפילו רצון לומר עמדה מפורטת. די בשליפת ה"שמאלני" כהגדרה ובכך תם הכל.

הזולת הופלל, ודרכו לגהינום סלולה במיטב הקללות והנאצות שמפארות את קירות הרשתות החברתיות באיחולי: ״חבל שהנאצים לא גמרו אתכם באושוויץ״, מושפרצות בשנאה ובתיעוב ברחובות ונמסרות גם בעל פה בחסות נציגי שלטון הימין.

בקמפייני הבחירות הקודמות הציג ה"בית היהודי" את השמאל בסרטון שנראה בהשראת קריקטורות אנטישמיות של הדר שטירמר. גם "הליכוד" שחרר סרטים המציגים את השמאל כקאפו של דאע״ש.

כיום זהו ספורט פופולרי של הימין הלאומני המוסת. כולל יאיר נתניהו המצייץ וכותב פוסטים קריקטורות וממים של הסתה, השואבים את השראתם מגופים אנטישמים. כאלה הגאים בכך שבנו של ראש ממשלת ישראל מייצג אותם כל כך בנחישות כנגד יהודים.

מבחינת אותם אנטישמים, יאיר נ. נמצא באותה קטגוריה כמו שמאלנים אחרים, אבל ככה תמיד חשבו יהודים ששיתפו פעולה עם האנטישמים וחשבו שימלטו עצמם מציפורני שנאת היהודים, בזכות שיתוף הפעולה שלהם עם מחוללי השנאה עצמם.

כשמופלל "השמאלני", דרכו לגהינום סלולה במיטב הנאצות שמפארות את קירות הרשתות החברתיות: ״חבל שהנאצים לא גמרו אתכם באושוויץ״, מושפרצות בתיעוב ברחובות ונמסרות בע"פ בחסות נציגי שלטון הימין

אבא של יאיר לחש לפני שנים לרב מקובל וישיש שהשמאל שכח מה זה להיות יהודים. את האמירה הזו גידל וטיפח, שכלל והעצים עד שהפכה להיות אמירה פשוטה ובוטה הנמסרת הישר מלשכתו לרחבי החברה הישראלית: שמאל שווה סכנה וטינופת אנושית.

בכך הצליח נתניהו להפוך את השמאל להתגלמות עכשווית-ישראלית של היהודי.ה הנרדפים בגלל אמונתם ודעותיהם על ידי שכבת השלטון, שמעולם לא הפנימה את משמעות שנות שלטונה ועוצמתה ועדיין רואה בשמאלנים חיידקים וסכנה שיש לחסלה.

ככה הגדירו מחדש נתניהו והימין את רדיפת ושנאת השמאל – כשנאת יהודים בגלל דיעותיהם. ואת עצמם הפכו לרודפי אותם יהודים.

 

גילה לבני זמיר, חיפאית, יוצרת וכותבת תוכן, יועצת תקשורת וקידום מדיניות ציבורית. הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים: הסרת חיץ הרכבת בחזית הים בחיפה, המאבק במפעלים המזהמים, הבית ברחוב חיים, שינוי המציאות הפוליטית בחיפה ועוד. בוגרת המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית ויצ"ו חיפה, BA בתקשורת, רוח וחברה. יו"ר תנועת ״יאללה חיפה״. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-2.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 602 מילים
עודכן אתמול

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

קולנוע כוכבת "משחקי הכס" תפיק סרט על אחיות יהודיות בשואה​

קאריס ון האוטן, שגילמה את מליסנדרה (הכוהנת האדומה) ב"משחקי הכס", עשויה גם לגלם את אחת הגיבורות בהפקה, שמבוססת על רב-מכר הולנדי

עוד 158 מילים

האם התקווה הגדולה ביותר של גנץ ונתניהו היא להפסיד בבחירות? ● יו"ר המפלגה הגדולה ביותר, שיקבל ראשון את המנדט מהנשיא, צפוי להתקשות בהרכבת קואליציה ולהזדקק לחסדי היריב שיתברג במקום השני ● בתרחיש כזה, דווקא המפסיד בבחירות עשוי לכהן ראשון בממשלת האחדות שתקום ● ובבחירה בין גנץ כראש ממשלה, לבין מועמד אחר מהליכוד - נתניהו יבחר בגנץ ● פרשנות

עוד 1,585 מילים

פרשנות מדוע המשטרה לא חוקרת את קשרי אנגלמן-נתניהו

מנדלבליט אישר לנתניהו לקבל כספים מספנסר פרטרידג', כדי להחזיר את הכספים שקיבל במרמה מבן-דודו ● זאת, אחרי שנקבע שפרטרידג' ונתניהו לא נמצאים בניגוד עניינים ● אבל ניגוד העניינים, לכאורה, עלול להסתתר דווקא בקשר בין נתניהו למתניהו ● ויש הסבורים כי האישור הראשוני להלוואה, שנתן מבקר המדינה, צריך להטריד את המשטרה

עוד 647 מילים

פרשנות ש"ס תהיה הפתעת הבחירות

הימים הם ימי חודש אלול, ומבחינת ש"ס מתקיים פה נס גדול: האפשרות לחבר בין חודש הסליחות ובין הבחירות ● מול קהל שבוי ולצד בכירי הרבנים בית הכנסת היזדים, יו"ר התנועה אריה דרעי מעביר את המסר: "כבודו של הקדוש ברוך הוא מונח כאן" ומזהיר מפני "ממשלה חילונית אשכנזית...שתעביר מאיתנו את כל הכסף״ ● שלום ירושלמי מנבא לש״ס תשעה מנדטים לכל הפחות

עוד 608 מילים

רוז מרימה ידיים נסגרה חקירת האנטישמיות באוניברסיטת היוקרה בפריז

רוז, הסטודנטית היהודייה לרפואה, הועברה לאוניברסיטה אחרת ● נגד הסטודנטים שהתעללו בחבריהם היהודים בפייסבוק לא ננקטו כל הליכים

עוד 619 מילים

בן מלוכה בכיר מבחריין: נתניהו הוא מכשול בדרך ליחסים טובים יותר

ראיון בלעדי בבית המלוכה בבחריין מגנים את הקמפיין הגזעני של נתניהו נגד ערביי ישראל ואומרים "כל מי שהוא משהו בבחריין מרגיש מידה כזו או אחרת של בוז כלפי נתניהו" ● "סיפוח בקעת הירדן יהיה המסמר האחרון בארון הקבורה של השלום" ● "למדינות המפרץ אין שום דבר אישי נגד האוכלוסייה בישראל או נגד יהודים ● "עידן חדש דורש מנהיג חדש"

עוד 836 מילים

שיטת מצליח נתניהו מתעלל בתקשורת - ומנצל אותה לצרכיו

הציניות של ראש הממשלה הגיעה אמש לשיא חדש, כאשר השתמש בכלי התקשורת המרכזיים בארץ כדי לתקוף את התקשורת ● הוא סירב להתחייב שלא יפעל לבחירות שלישיות אם ייכשל בהרכבת ממשלה, ולא הסכים לומר שלא יקדם חוק שיחלץ אותו מהרשעה או מאסר ● פרשנות

עוד 576 מילים

אחרי ששוק המלט נפתח לייבוא ולתחרות, מחירו צנח ● אבל ההוזלה הזו לא השפיעה על מחירי הדירות, והיצרנים הישראלים טוענים שהם עומדים בפני קריסה ● מי בוחש בחוטים בתעשייה הוותיקה הזו, כיצד מעורבבים שם הון ושלטון, אוליגרכים ופוליטיקאים, ומדוע איש לא סופר את העובדים עצמם

עוד 2,179 מילים

נתניהו ביטל כנס פעילים בעקבות "מחקר עומק"; גנץ במסר לנשיא ריבלין

יו"ר ועדת קלפי מטעם ש"ס יועמד לדין בכפוף לשימוע בגין זיופים בקלפי בטמרה ● כחלון מכחיש את הפרסום: "לא פורש. אני בשיא המרץ, רוצה להמשיך ולכהן כשר האוצר" ● שקד תוקפת את נתניהו: "לרה"מ ולסביבתו הקרובה יש איבה לא רציונלית כלפיי" ● רה"מ לאחר שיו"ר ועדת הבחירות סירב להיפגש עמו: "מלצר אמר לחוקק את חוק המצלמות ואז אמר שאין זמן"

עוד 46 עדכונים

פרשנות כדי שנתניהו יילך, עדיף לכחול-לבן להיות קטנה

כדי שציר נתניהו והדתיים לא יגיע ל-61 מנדטים צריכים לקרות שלושה דברים: שהעבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי יעברו את אחוז החסימה, שעוצמה יהודית תישאר בחוץ, ושהפערים בין הסקרים למנדטים יהיו הפעם קטנים במיוחד ● אלה יותר מדי דברים לקוות להם ● ללא חיבוק של המחנה הדמוקרטי-ליברלי לערבים, הדמוקרטיה הישראלית עלולה לקרוס

עוד 2,276 מילים
סגירה