צעירה הולנדית על רקע כנסיה מופצצת, 1944 (צילום: AP Photo)
AP Photo

"זה לא סיפור של נערה אחת - אלא סיפורה של הולנד כולה"

לין דה יונג היהודייה הוסתרה ואומצה על ידי בני זוג הולנדיים במהלך מלחמת העולם השנייה ● אבל כמה שנים לאחר מכן נוצר ביניהם נתק עמוק ● נכדם, בארט ואן אס, יצא למסע מרגש בעקבות הדודה האבודה ● "היה לנו קליק מידי, אבל היא לא ציפתה שייצא מזה רב מכר עולמי״

לין דה יונג, בת יחידה להוריה, נולדה בהאג, שבהולנד. שנתיים לאחר שהחל הכיבוש הנאצי, בקיץ 1942, הרגישו הוריה של לין שחיי היהודים במדינה נמצאים בסכנה, ובישרו לה כי היא צפויה לעבור ולהתגורר אצל משפחה אחרת לפרק זמן מסוים. יומיים לאחר ההודעה הזו, נשלחה לין לריצ'רד וקתרין ואן אס בדורדרכט.

"אתם יכולים לתאר לעצמכם את הפרידה בינינו",  כתבו הוריה של לין להורים המאמצים במכתב שהכניסו לכיס מעילה. "מתי נראה אותה שוב? ב-7 בספטמבר יהיה יום הולדתה התשיעי. אנו מקווים שזה יהיה יום מאושר עבורה. אם ירצה האל, כולנו, אחרי המלחמה, נלחץ ידיים באיחוד משמח".

לין עברה לגור עם משפחת ואן אס הנוצרית, וחיה בביתם במשך כמה שנים, עד ששוב נאלצה לעבור בין מקומות מסתור שונים. אבל האיחוד המשמח שהוריה כל כך קיוו לו מעולם לא קרה. זמן קצר לאחר הפרידה נשלחו הוריה של לין לאושוויץ, ובדומה לרוב יהדות הולנד, נספו שם.

"היא מאוד נהנתה מפרס הקוסטה, מהראיונות ומהשמפניה". לין דה יונג וארט ואן אס (צילום: יח"צ)
סיפור אישי על משפחה חדשה, שנוצרה מאילוצי אסון גדול. לין דה יונג וארט ואן אס (צילום: יח"צ)

סיפורה של לין הוא סיפור אישי על משפחה חדשה, שנוצרה מאילוצי אסון גדול. אבל זהו גם סיפורם של אלפי ילדים יהודים הולנדים, שהוסתרו במהלך הכיבוש הנאצי והצליחו לשרוד את השואה, במדינה ששיעור השמדת היהודים בה הוא הגבוה ביותר במערב אירופה.

לין חזרה והפכה לחלק ממשפחת ואן אס אחרי המלחמה, אבל כמה שנים לאחר מכן התגלע נתק עמוק שהפריד בינה לבין הוריה המאמצים ואחיה.

"ניסיון בעבודה בארכיונים"

השאלה מה קרה ללין ולמשפחת ואן אס, הטרידה את פרופסור בארט ואן אס, המשמש כמרצה לספרות ימי הרנסנס באוניברסיטת אוקספורד, והנכד של ריצ'רד וקתרין ואן אס. המסע שלו אחר הסיפור המשפחתי הפך לרב מכר, ששמו  The Cut Out Girl, וזכה בתואר "ספר השנה" של תחרות קוסטה בבריטניה.

ואן אס, 46, נולד בהולנד בקיץ 1945 והוא מתגורר כיום באנגליה. הוא גדל עם לין אחרי המלחמה, אבל כבר בגיל ארבע החל לנדוד ברחבי העולם עם משפחתו של אביו. הוא למד באוניברסיטת אוטרכט בהולנד, והתמחה בספרות הרנסנס. במסגרת עבודתו האקדמית כתב ספרי מחקר על וויליאם שייקספיר ועל המשורר אדמונד ספנסר.

"העבודה האקדמית שלי עזרה לי בכתיבת הספר", הוא אומר בראיון המתקיים במשרדו בסנט קת'רין קולג' באוקספורד. "יש לי ניסיון בעבודה בארכיונים, ומאחר שהספר עלילתי, הניסיון הזה עזר לי בבניית נרטיב ומטפורות".

Costa Book of the Year 2018 – an interview with Bart van Es and Lien de Jong

It's not often that you get to speak to the author and subject of a biography at the same time but it was privilege to speak with Bart van Es, winner of the Costa Book of the Year 2018 for The Cut-Out Girl, and Lien de Jong, the incredible woman whose life story makes for such moving reading.The Cut Out Girl: https://bit.ly/2FWHvKh

פורסם על ידי ‏‎Waterstones‎‏ ב- יום רביעי, 30 בינואר 2019

האם סיפורה של לין הוא מטפורה לסיפורה של כל הקהילה היהודית בשואה ושל הולנד עצמה?

"אני חושב שיש לסיפור עוצמה מטפורית, אבל לא המצאתי מטפורות יש מאין. בהולנד התגובה לספר הייתה שזהו לא רק סיפור של נערה אחת, אלא סיפורה של הולנד כולה. תמונת הילדה הגזורה, המופיעה על כריכת הספר, היא תמונה אמתית, שהופיעה ביומנה של לין, אבל זוהי גם מטפורה למעבר שלה מבית לבית".

המחקר שערך ואן אס לקראת כתיבת הספר החל במייל ששלח לדה יונג. "לא ידעתי למה לצפות, וחשבתי שהסיכויים שאזכה לשיתוף פעולה לא גדולים, שהרי לא מדובר בסיפור שמח. אבל לין ענתה לי מיד, וכבר בפגישה הראשונה הרגשתי שאני פוגש משפחה, ושיש לי קשר עמוק איתה. היה לנו קליק מידי, והיא הייתה נכונה לספר את סיפורה. אבל אני לא חושב שהיא ציפתה שיצא מזה ספר".

4,000 ילדים ניצלו

כ-4,000 ילדים יהודים הולנדים מצאו מסתור אצל משפחות נוצריות בשנות הכיבוש הנאצי, והצליחו לשרוד את השואה, במדינה שבה שיעור ההישרדות של יהודים היה כה נמוך. וואן אס קושר בין שני הנתונים האלה.

"יש סיבות היסטוריות וגאוגרפיות לשיעור ההשמדה הגבוה של יהודים בהולנד", הוא אומר. "הנוף בהולנד הוא בעיקר עירוני, כך שקשה למצוא בו מקומות מסתור. בנוסף, לאזרחי הולנד היו תעודות זהות עוד לפני המלחמה, כך שיהודים מבוגרים שלא יכלו לחמוק בקלות. ילדים, לעומת זאת, לא נכללו בתעודות הזהות, כך שרבים מהם הופרדו מהוריהם וקיבלו זהות חדשה.

"הולנד לא הייתה חברה אנטישמית במיוחד, אבל זו הייתה חברה מאוד צייתנית, ללא קשרים משמעותיים מעבר מעבר לקבוצת השתייכות הדתית חברתית. זו אחת הסיבות לכך שהגרמנים השתלטו על הולנד כל כך בקלות ובמהירות: היהודים החלו לקבל זימונים ביוני-יולי 1942, ועד מרץ 1943, נשלחו לפולין כבר 70% מהם".

חיילים בריטיים בדרכם להולנד, 1944 (צילום: AP Photo/Eddie Worth)
להולנדים היה קל יותר לסייע לילדים. חיילים בריטיים בדרכם להולנד, 1944 (צילום: AP Photo/Eddie Worth)

לדברי אומר וואן אס, הצלת הילדים באה בעיקר מרשת של רופאים, שבה שיעור היהודים היה גבוה. "לאנשים כמו סבי וסבתי היה קשה להחביא מבוגר בדירה קטנה. אבל הם כן יכלו לאמץ ילד ולתת לו זהות חדשה. ואכן סבי וסבתי אימצו את לין והציגו אותה כאחיינית שהוריה נהרגו".

מי שנתפס לא חזר

קשה להבין היום את גודל ההקרבה והאומץ של אותם חסידי אומות העולם. הולנדים שהתנגדו במהלך הכיבוש הנאצי לאפליית היהודים, וארגנו שביתות, דוכאו באלימות ואף הוצאו להורג.

חייהם של אלה שהעניקו מקלט ליהודים היו בסכנה תמידית, וכל מי שנתפס נשלח למחנה הריכוז ווכט, ובמרבית המקרים לא חזר משם.

ב-1942 זה לא היה "הכיבוש הנאצי", או "המלחמה", זו הייתה המציאות היום יומית, שעדיין לא ניתן היה לחלום על סיומה. זו הייתה התחייבות לכל החיים.

לדברי ואן אס, בשנות הכיבוש הנאצי היו להולנדים שלוש אפשרויות פעולה עיקריות. הראשונה הייתה להתכופף ולהוריד את הראש למשך כל זמן המלחמה ולא לעשות דבר. אפשרות שנייה, שאומצה על ידי מיעוט קטן של כ-150 אלף הולנדים, הייתה להפוך למשתף פעולה, ולהצטרף למפלגה הנאצית ההולנדית או למשטרה הפוליטית. האפשרות השלישית הייתה לעשות מעשה, ולפעול נגד הכיבוש.

בשיאו של מסע המלחמה הגרמני, אימצה משפחת ואן אס את לין, ומאוחר יותר ילדים יהודים נוספים. "יש גורמים שונים שמסבירים את ההירתמות של אנשים מסוימים בהולנד להצלת חיים", אומר ואן אס.

"בדרך כלל הם היו חלק מארגון שהיה לו אתוס משלו, למשל, מפלגה פוליטית סוציאליסטית. כחלק מכך הם היו מאורגנים בקבוצה, שיכלה להחזיק בחזון גדול ולפעול לאורו, ושחבריה יכלו לסייע זה לזה. לכל מי שהיה חלק מהרשת הזו, היה קל יותר להחביא בביתו מישהו. ברגע שנוצר קשר מהסוג הזה, הנטייה היא לעשות משהו. אנשים צריכים שמישהו ידרבן אותם לעשות מעשה, להציל חיים".

יח"צ
כריכת הספר The cut out girl

זה היה המקרה של משפחת ואן אס, שהחליטה לאמץ את לין דה יונג. אישה פנתה לסבתו של ואן אס וביקשה ממנה לטפל בילדה. "אני גאה במשפחתי, למרות שגיליתי גם דברים פחות מחמיאים עליהם", הוא אומר.

"ההחלטה שלהם להציל חיים הייתה מעשה של אומץ לב מוסרי נעלה. הם החליטו לעשות את המעשה הנכון, למרות שסיכוי ההצלחה היו זעירים. הם היו חדורי אידאולוגיה והיו להם עקרונות מוסרים מוצקים, בלתי ניתנים למחיקה".

האם ניתן לשפוט את אלו שלא עשו דבר לדעתך?

"אני חושב שהחברה ככלל צריכה להישפט על הציות שלה. אם יש מיתוס לאומי, שבהולנד כולם היו במחתרת, יש לכך השלכות גם במציאות הנוכחית. אי אפשר להסתפק בעובדה שאתה לא חלק מהגזענות. צריך גם לעשות משהו בעניין.

"אני בהחלט שופט את החברה ההולנדית על אי העשייה שלה, אבל זה לא אומר שצריך לבייש אנשים בודדים. לא הייתה כל התעניינות בהשלכות של הצייתנות על החברה, והתנהגות המשטרה לאורך כל המלחמה הייתה מזעזעת.

"גם אם אני מעט מתבייש בהורי אימי, שלא עשו דבר, אני יכול להבין מדוע היו אנשים שנהגו כך. זה מה שבני אדם עושים בנסיבות כאלה".

המאחז הנאצי האחרון

צפון הולנד הייתה המאחז האחרון שנותר בשליטת הנאצים גם לאחר כניעתה, וגרמניה יצאה למסע הרס אחרון אחרי חורף קשה, שבו תושבים רבים גוועו ברעב.

אבל נזקי המלחמה לא נעלמו גם לאחר שחרור הולנד, והאומה ההולנדית נותרה מבולבלת. היהודים המעטים ששרדו את השואה, חזרו להולנד מהמחנות וממקומות המסתור שבהם שהו בזמן המלחמה, ולא התקבלו במדינה בזרועות פתוחות. בין השאר הכוונה ללוחמי מחתרת, כמו ריצ'רד ואן אס, שהיו במחנה ריכוז וחזרו ממנו עם בעיות בריאות מהן סבלו עד סוף חייהם, אך לא זכו לתמיכה מממשלת הולנד.

לעומתם, משתפי פעולה עם הנאצים קיבלו עונשים קלים בדרך כלל, וחזרו לחייהם בתוספת קצבה כספית מהמדינה.

"הייתה תחושת אשמה לאומית וניסיון להעלים את הנושא", אומר ואן אס. "כאילו אמרו: זו מציאות חדשה, אי אפשר לשפוט את אלה ששיתפו פעולה, ואי אפשר להלל את אלה שנלחמו בנאצים. יש היבטים בעייתיים מאוד באותן שנים.

"למשל, היו כמה חברות בנייה הולנדיות, שעדיין קיימות היום, שהתחרו ביניהן על חוזים לבניית החומה האטלנטית, שנועדה לבצר את אירופה מפלישה של בעלות הברית. אני רואה בכך עדות להיעדרו של עמוד שדרה לאומי, וזה בהחלט טיפוסי להולנד.

פליטים הולנדיים בלונדון, 1940 (צילום: AP Photo)
גם הסופר התחנך תחת המיתוס ההולנדי. פליטים הולנדיים בלונדון, 1940 (צילום: AP Photo)

"אני משער שבריטניה הייתה מתמרדת יותר תחת כיבוש. לבריטים יש הרבה יותר חוסן לאומי, בהשוואה להולנדים, שרגילים להיות תחת כיבוש. יש שם תרבות של כעס פוליטי ושל דיון. כמדינה קטנה, ההולנדים לא מרגישים צורך לעשות משהו גם היום. הם לא חושבים, למשל, שיש להם סיכוי מול פוטין".

אמת מחרידה

ואן אס, שהתחנך בילדותו על ברכי המיתוס של ההולנדי האמיץ, נחרד לגלות את האמת העירומה. בספרו הוא מתאר באופן שקול ומאוזן את ההכרה שחדרה אליו אט אט, כי אותה גבורה מפורסמת היא מיתוס שההולנדים סיפרו לעצמם, ושוזר את המיתוס הזה להולנד המודרנית. אלו פרקים מרתקים בספר, שכוללים גם פרטים קטנים ומצמררים.

אחד מהסיפורים האלה הוא על צייד יהודים, שנהג לפשוט על בתים, ללקט יהודים תמורת כמה גילדנים, ולאחר שהשלים את מלאכתו בבית אליו פלש, ניגן להנאתו על פסנתר, אם היה שם כזה.

בדומה לרוב שורדי השואה, גם לין הייתה קרובה פעמיים למותה. פעם אחת פשטה המשטרה על בית משפחת ואן אס, ולין הייתה זו שפתחה להם את הדלת. אבל השוטרים לא ידעו שהילדה הקטנה יהודיה, ואנשי המחתרת שלחו אותה לאחר התקרית הזו למקום מקלט אחר.

בפעם אחרת חמקה לין ברגע האחרון ממחבוא שבו שהתה עם נער יהודי, כשהוא נושא אותה על גבו.

זהו אינו ספר על הישרדות. עיקר כוחו של הספר נובע מהתעמקותו בנזק הפסיכולוגי שנגרם לילדה, שנעקרה מביתה, איבדה את הוריה ואת רוב בני משפחתה, אטמה את עצמה מפני המציאות ולאחר שעזבה את בית ואן אס, חיה בבידוד מוחלט.

ההתמודדות של דה יונג עם האסונות שהתרגשו עליה, בהם גם מסכת ארוכה של ניצול מיני במקום המסתור האחרון שלה, הוא לב ליבו של הספר.

"לין הפכה לעובדת סוציאלית ועברה תרפיה. אלי היא הגיעה עם עולם רגשי שעובד בטיפול, ושיכולתי להפוך לספר. בשלב מסוים הפסיקה לין לשאול מה קרה להוריה והפכה לחיה קטנה ומפוחדת. עם כל מעבר היא בכתה פחות וזכרה פחות.

"ילדים שסובלים מאבדים את התחושה שהם בעלי ערך, ושמעשיהם חשובים. הם מאבדים את הזיכרונות ונסגרים לגמרי. הספר מתאר את תהליך ההתנתקות הזה ואת החזרה לחיים.

"לא רציתי לכתוב ספר שייגמר ב-1945 כי סיפורה של לין לא נגמר אז. דיברתי עם ניצול שואה והוא החזיק את ידי במשך חמש דקות ואמר לי כמה הוא מעריך את העובדה שהספר לא נגמר עם השחרור. הוא אמר לי שהתחושה הזו של להיעקר מכל מה שהכיר מלווה אותו כל חייו".

תשובה לתעלומה המשפחתית

הספר שהחל כשאלה: מדוע נותק הקשר עם לין, גם מגלה כי הסיבה הייתה סכסוך משפחתי לא נעים, אבל גם לא דרמטי במיוחד. סדרה של אירועים משפחתיים קטנים הגיעה לשיא סמלי עם מותו של אב המשפחה. בטקס האזכרה לין לא צוינה כחלק מהמשפחה, ונפגעה מכך.

אירוע דרמטי יותר התרחש עם תום המלחמה. לין גילתה שאיבדה כמעט את כל משפחתה בשואה, וביקשה לחזור לבית משפחת ואן אס, אותו הגדירה כ"מקום היחיד בו הייתה לי ילדות". ואולם המשפחה, שרק החלה להתאושש מאיימת המלחמה והייתה מטופלת עתה בתינוק, אביו של בארט, דחתה את בקשתה.

העלבון שחשה לין היה צורב, ולדברי ואן אס הוא גם מאפיין את  היחס הצונן לו זכו ניצולים רבים עם שובם לבתיהם. "הדחייה הזו כואבת מאוד", אומר ואן אס.

"זה הרגע שבו היא חשבה כי היא תמצא מחסה בבית הוריה המאמצים, ושיערה כי תתקבל שם בשמחה. התגובה שלהם באמת שברה אותה, והובילה לניתוק מהמשפחה בהמשך. עבורה זה היה לאבד פעם נוספת את משפחה. למרות שבני המשפחה התאחדו מאוחר יותר, הקשר ביניהם כבר היה שונה".

דה יונג התחתנה והקימה משפחה, אבל סבלה ממשבר נפשי, ואף ניסתה להתאבד בעקבות סכסוך עם בעלה, שממנו נפרדה מאוחר יותר. היא התאוששה ושיקמה את חייה וכיום היא חיה באמסטרדם. הפיוס עם משפחת ואן אס תרם לשלווה שבה היא חיה היום, אבל בארט ואן אס מדגיש כי הספר לא השפיע על חייה.

"כבר בתחילת העבודה על הספר היא אמרה כי היא מקבלת את  עברה, וכבר השלימה בעצמה את הנושאים הטעונים. היא עשתה את זה בשנות ה-70 לחייה, וזה בהחלט לא היה תרפיה עבורה.

"עם זאת היא מאוד אוהבת את הספר ואת העובדה שהסיפור שלה משמעותי גם לאנשים אחרים. יש גם שמחה ילדותית בתהילה הקטנה שנפלה בחלקה. היא מאוד נהנתה מפרס הקוסטה, מהראיונות ומהשמפניה", אומר דה יונג.

לשאלה אם הקשר המחודש עם משפחת ואן אס חשוב ללין הוא משיב: "אם תשאל אותה היא תגיד לך שהקשר הזה לא חשוב לה כל כך, אבל אני רוצה לחשוב שהוא כן משמעותי עבורה.

"כיום היא שוב בקשר עם אבי ועם אימי, והיא גם מאוד קרובה למשפחתי ולאשתי. היא תבוא לכאן בקרוב. בצדק היא יכולה לומר שלא קיבלו אותה ולא נתנו לה להרגיש כבת משפחה, כך שקשה לטעון שהספר פתר את כל הבעיות. אבל היא בהחלט מעריכה את הידידות איתי ואת המשמעות של כתיבת ספר על חיה".

מה עבר על ג'וזי

הספר שלף את ואן אס ממגדל השן האוקספורדי אל עולם הספרות המסחרית.

החשש מפני כתיבת ספר שאיש לא יקרא, התפוגג במהירות, והסיפור המשפחתי של ואן אס נהפך לרב מכר מפתיע, ואף לימד את הפרופסור דבר או שניים על משפחתו שלו. בתו המאומצת, בתה של אשתו אותה גידל כאב מאז שהייתה בת שלוש, סבלה מבעיות נפשיות כבר כשהיתה בגיל ההתבגרות. רק כשעסק בספרו בבעיות ההסתגלות של לין לאחר חזרתה לעולם החופשי, הצליח ואן אס להבין מה עבר על ג'וזי בתו.

בארט ואן אס
בארט ואן אס

"הצלחתי להבין איך העולם נראה מבעד לעיניו של מישהו פגיע מבחינה רגשית", הוא אומר. "אני גדלתי בתנאים נוחים מאוד. הכל היה טוב בשבילי. כשנתקלתי במישהי עם בעיות כמו של ג'וזי לא הבנתי אותה, ושפטתי אותה כאדם לא נחמד. בזכות לין הבנתי את הקושי שאיתו מתמודדת ג'וזי, וכיום אני שופט אותה הרבה פחות. בדיעבד אני מבין כמה צרה הייתה נקודת מבט שלי על העולם.

"פתאום הרגשתי שהייתי צריך להגיד לה שהיא חשובה לנו גם בתקופות הקשות. כיום, בגיל 27, היא עדיין אותה נערה פראית, אבל היא חיה איתנו, ואנחנו חברים טובים. יש רגעים שאנחנו יודעים להציב גבולות, אחרי שהבנו איך אנחנו משפיעים על אחרים".

עוד 2,075 מילים
סגירה