שנים קיוויתי לשווא לשמוע שוב את השיר "אתה פלא". כמעט שלושים שנות ציפייה עברו, והנה השיר המיוחל הושמע שוב לפתע בגל"צ, כתום התוכנית היומית "השיח" שמנחה אברי גלעד. התוכנית מבוססת על שיחות טלפוניות עם מאזינים ובאותו יום היא הוקדשה למחמאות ולחשיבותן כמחזקות אמון וביטחון, ובייחוד תחושת ביטחון של ילדים.

עשרות שנים עברו מאז ששמעתי את השיר המופלא באופן חד-פעמי. זה קרה באוגוסט 1993, בערב שידורים מיוחד, חגיגי, שהקדיש הערוץ הראשון והיחיד אז לחתימת הסכם אוסלו.

במהלך השנים חזרתי ונזכרתי בשיר שנצרב כה חזק בזיכרוני ותמהתי איך זה שיר שכזה לא מושמע ברשתות שידור ישראליות. אבל במחשבה שנייה תפסתי שאולי השיר הולם רק סיטואציות והזדמנויות מיוחדות, לא תוכניות ושידורים שוטפים.

עשרות שנים עברו מאז שמעתי את השיר המופלא באופן חד-פעמי. זה קרה באוגוסט 93' בערב שידורים מיוחד, חגיגי, שהקדיש הערוץ הראשון והיחיד אז לחתימת הסכם אוסלו

אגב, לאחרונה גיליתי ברשת ביצוע נוסף, מרעיד לב, של השיר בגרסתו העברית. אסתר רדא שרה את "אתה פלא" באלבום "שרות חוה אלברשטיין" – זמרות ישראליות מבצעות מבחר משירי הזמרת הנערצת.

חוה אלברשטיין תרגמה ושרה את השיר שחיבר והלחין פבלו קזאלס, המלחין ונגן הצ'לו הקטלאני אשר נודע גם כלוחם שלום. השיר האנטי מלחמתי מדבר על קדושת החיים ועל הילדים כולם כפלא הבריאה. בימים אלה השיר מתקשר גם למצוקתם של ילדי אוקראינה. הנה מילותיו:

"כל רגע בו אנו חיים
הוא רגע חדש
כל רגע בו אנו חיים
אין שני לו ביקום

לא היה כמותו מעולם
ולא יהיה עוד לעולם.
ומה מורים אנו לילדינו
בבית הספר?

מלמדים אנו אותם
כי שניים ועוד שניים
הם ארבעה וכי פריז היא בירתה של צרפת
מתי נלמד אותם גם מה שהינם.

עלינו לומר לכל אחד מהם
יודע אתה מה שהינך –
אתה פלא
אתה יחיד ומיוחד
אתה פלא
בכל העולם כולו
אין עוד ילד אחד בדיוק כמותך
אתה פלא
אתה יחיד ומיוחד.

וכאשר תגדל
התוכל אז לפגוע באדם אחר
אשר כמותך הוא פלא
גם הוא יחיד ומיוחד
גם הוא פלא?

עליכם להוקיר זה את זה
עליכם לעבוד
כולנו חייבים לעבוד
כדי להפוך את עולמנו זה
שיהא ראוי לילדיו

אהבת המולדת אך דבר טבעי הוא
מדוע תחדל האהבה בגבול?
אתה פלא
אתה פלא
אתה פלא
אתה פלא".

באותה תוכנית של אברי גלעד דובר הרבה על הצורך של כולנו במחמאות כמחזקות את אמונתנו בעצמנו, את ההרגשה הטובה ואת הביטחון העצמי. המחמאות, נאמר שם, חיוניות במיוחד לילדים. הורים חייבים להרבות במחמאות וחיזוקים כדי לטעת ביטחון בילדיהם ולחזק את האמון שלהם באהבת הוריהם. ובאופן כללי מומלץ לכולנו לפרגן ולפזר מחמאות, להיות מחמיאים וגם מוחמאים.

אלברשטיין תרגמה ושרה את השיר שחיבר והלחין קזאלס, המלחין והצ'לן הקטלאני שנודע גם כלוחם שלום. השיר האנטי מלחמתי מדבר על קדושת החיים ועל הילדים כפלא הבריאה, מה שמתקשר היום למצוקת ילדי אוקראינה

*  *  *

הרבה דברי טעם נשמעו שם בתוכנית. אבל אני לא הצלחתי להבין בדיוק: האם המנחה אברי גלעד והדוברים מצדדים במחמאות אמיתיות בלבד ומציעים למפרגנים להאמין בעצמם במה שיוצא מפיהם? או שמא עלינו לפזר בנדיבות גם מחמאות מזויפות? גם לא ממש הבנתי האם אברי גלעד והמטלפנים לתוכניתו אינם מסתייגים מחנופה ומזיוף מחמאות.

המילה ח נ ו פ ה לא הוזכרה שם ובמהלך התוכנית גם לא דובר על חגיגת המחמאות שמציפות את פייסבוק. המון טוקבקים ופוסטים בפייסבוק שופעים זיוף ודברי חלקלקות וכן גם סופרלטיבים שאנשים מפזרים בסיטונות: "מהמם", "מקסים", "מדהים", "אתה אלוף", "את יפה מבחוץ ומבפנים" ועוד ועוד קלישאות. רוב התגובות הללו, לא כולן, אינן חפות מחנופה. סכרינית, דביקה, לעתים קרובות מביכה.

מבקר הספרות עמרי הרצוג כתב:

"פייסבוק הביא עמו צורה חדשה של הצגת ה'אני' אל מול קהל חברים מדומיין שתפקידו להחמיא. התצוגה הזאת תמיד ערוכה, אופטימית ואידילית, ולכן גם כוזבת ומעושה".

בעלת הטור השנונה דנה ספקטור מהמוסף "שבעה ימים" של "ידיעות אחרונות" דיברה על תופעת "ההשטחה הדיגיטלית". וגם היא טפטפה קצת ארס על תצוגות האושר המשפחתי המושלם. כדאי, כדבריה, "לכתוב שיר אהבה לבעל לכבוד יום הנישואים ולא לספר על השעמום, כי אנשים נותנים לייקים להפגנות אהבה".

כמובן שלפעמים אין ברירה. מוכרחים להתחנף קצת כדי להסתדר בחיים, למנוע עלבונות ולצאת איכשהו ממצבים מביכים. זה כמעט עניין של הישרדות. "הוא מפרסם תמונות שצילם ומצפה ממני למחמאות", התוודתה קרובת משפחה. "ואני, כבר נגמרו לי המילים. אני חייבת להמציא כל פעם סופרלטיבים יותר חזקים".

באילו נסיבות יוצא לך לשקר? נשאל לאחרונה המחזאי הוותיק יהושע סובול בראיון אתו שפורסם בעיתון "כלכליסט". התשובה של סובול אמינה ומשכנעת בעיני:

"אני משקר כשאני מנסה להימנע מלפגוע או להכאיב לאנשים. אני הולך הרבה לתיאטרון. לפעמים אני אוהב את מה שאני רואה ולפעמים פחות. אני אף פעם לא אומר שהעבודה לא טובה. אז אני מוצא דרך להגיד דברים חיוביים".

באילו נסיבות יוצא לך לשקר? נשאל לאחרונה המחזאי סובול בראיון. התשובה שלו אמינה ומשכנעת בעיני: "אני משקר כשאני מנסה להימנע מלפגוע או להכאיב לאנשים"

זיוף וחנופה גורמים לנו מדי פעם לערעור האמון במחמאות. לפעמים נלווה פקפוק כלשהו גם למחמאה אמיתית, משמעותית, שמחממת את הלב. אולי המחמיא אינטרסנט, שואל עצמו המוחמא החשדן, שמא גם הוא מתחנף?

*  *  *

רבים מאמינים, כנראה, שחנפנותם – אומנותם. אני נזכרת בסדרת הרצאות על שיטות ניהול ששמעתי לפני שנים במסגרת לימודי החוץ של אוניברסיטת תל-אביב. מרצה צעיר דיבר שם על כללי התנהגות מומלצים. חילק עצות פרקטיות, כנראה יעילות ומועילות, אבל בעיני דוחות מאוד. הוא לא הזכיר, חלילה, את המילה חנופה, אבל למעשה המליץ על שיטות פרגון שמחייבות את המפרגן להתחנף.

כך, למשל, בראיון קבלה לעבודה מומלץ לחקות את שפת הגוף והתנוחה של המראיין היושב מולך. וכשאתה מציג מכר בפני מישהו במהלך אירוע חברתי, רצוי שתאמר: תכיר בבקשה את א', אחד המנהלים הטובים. או: תכירי את ב', היא מהעיתונאיות הכי-הכי.

המרצה הצעיר גם הציע לחזור שוב ושוב על שמו של בן-שיחך. ככה "סוחטים" אמון ואהדה. ואז נזכרתי באנשים לא מוכרים לי שהיו פונים אלי בטלפון בהקשרים עיתונאיים. שלומית, שלומית, היו חוזרים על שמי בטון כל-כך ידידותי. כאילו היינו חברים ותיקים.

נזכרתי גם במתק שפתיהן המעצבן של יחצ"ניות שחיזרו אחרי בעת שהייתי עיתונאית. הן חשבו, מן הסתם, שחנפנותן – אומנותן. לא השכילו לתפוס שמאור פנים טבעי מעורר אמון וסימפטיה יותר מחנופה דביקה.

מרצה צעיר דיבר שם על כללי התנהגות מומלצים וחילק עצות פרקטיות, כנראה יעילות, אבל בעיני דוחות. הוא לא הזכיר, חלילה, את המילה חנופה, אבל המליץ על שיטות פרגון שמחייבות אותה

ואחרי כל זה טוב לחזור אל השיר "אתה פלא", אל הפשטות והעומק של מחמאות אמיתיות וכל-כך אנושיות:

"אתה פלא
אתה יחיד ומיוחד
אתה פלא
בכל העולם כולו
אין עוד ילד אחד בדיוק כמותך".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.