לאחרונה נשמעים קולות בתקשורת על רפורמה חדשה מבית היוצר של שרת החינוך דר' יפעת שאשא ביטון. הרפורמה עוסקת בהורדת חובת הבגרות החיצונית במקצועות רבי המלל במערכת החינוך, קרי: ספרות, תנ"ך, היסטוריה ואזרחות.

לאחרונה נשמעים קולות בתקשורת על רפורמה חדשה מבית היוצר של שרת החינוך. הרפורמה עוסקת בהורדת חובת הבגרות החיצונית במקצועות רבי המלל

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

על פניו, יוזמה מבורכת ומאד מותאמת למאה ה-21, מותאמת לרוח החינוכית שנושבת בשנים האחרונות, רוח שמביאה בתוכה בשורה האומרת שהתלמיד הוא במהותו אדם חוקר ושהמורה במהותו הוא כבר לא מקור הידע אלא רק המתווך, המאמן הרגשי של התלמידים והמכוון.

אין צורך בשינון אלא רק בהבנה של החומר הנלמד, למעשה, האינטרנט על שלל אתרי המידע השונים בתוכו הוא מקור הידע והמורה הוא רק המוביל את התלמידים לעבר מקור הידע והנותן להם את הכלים וההכוונה.

על פניו, אין יותר נכון והגיוני מכך. למעשה, מדובר בהבל הבלים.

שינון מול הבנה

תלמידים בימינו לא שונים באופן מהותי מתלמידים בדורות הקודמים. כל תלמיד בכל מקום ובכל זמן, יעדיף פעמים רבות לא ללמוד על פני ללמוד. כל תלמיד מכיתה א' עד כיתה ו' (ועד כיתה יב' למעשה) זקוק להרבה יותר מהכוונה.

הוא צריך ללמוד את היסודות, הוא צריך לשנן ולא רק להבין. את לוח הכפל לדוגמה, בתחילת הדרך, צריך לשנן הרבה לפני ההבנה. את אותיות ה-א'-ב' ואת ה-ABC אין מה להבין, צריך קודם כל לשנן. בלי מיומנות השינון יכולת ההבנה של התלמיד מוגבלת הרבה יותר.

תלמידים בימינו לא שונים מהותית מתלמידים בדורות הקודמים. כל תלמיד בכל מקום ובכל זמן, יעדיף לרוב לא ללמוד על פני ללמוד. כל תלמיד מכיתה א' עד ו' (ועד יב' למעשה) זקוק להרבה יותר מהכוונה

ברור שישנם תלמידים שללא שינון אלא רק מתוך הבנה ילמדו יותר טוב. ברור שיהיו תלמידים (וגם הורים) שיראו בהוראת השינון "בית כלא" מחשבתי וכליאת התלמיד בתוך משבצת של סבל. אבל הראייה היא מערכתית ולא מביטה רק על התלמיד הפרטי.

"מקור הידע"

למרות כל ההספדים, המורה הוא עדיין מקור הידע. הסיבה העיקרית לכך היא שהיום אנו עדים למהפכה חדשה שעוברת על החברה האנושית. מהפכת ה"פייק". במציאות של ימינו אין יותר מקור ידע מוסכם, אין כזה דבר יותר "אנציקלופדיה", מקור ידע מקיף שעובר עריכה על גבי עריכה, שטובי הדוקטורים והפרופסורים כותבים בה ערכים.

היום יש ויקיפדיה במקרה הטוב (עם כל הכבוד היא לא באמת מקור אקדמי אמיתי), ובמקרה הרע יש פייסבוק ואתרי אינטרנט קיקיוניים ומסוכנים.

דווקא בתקופה זו, כשכמות המידע העצומה שמסתובבת באינטרנט היא בלתי נתפסת, כשמקורות המידע הם כל כך מגוונים ובחלקם הגדול לא אמינים ושקריים, דווקא היום המורה הוא מקור הידע האמין ביותר (בהנחה שהוא באמת אדם משכיל שמלמד את המקצוע שהוא מבין בו ואוהב אותו, ולא נזרק אליו מחוסר שעות ורצון להשלמת משרה).

דווקא היום, כשמקורות המידע בחלקם הגדול לא אמינים – המורה הוא מקור הידע האמין ביותר (בהנחה שהוא אדם משכיל שמלמד מקצוע שהוא אוהב ומבין בו, ולא נזרק אליו להשלמת משרה)

עכשיו נשאלת השאלה, אילו מיומנויות תלמידים באמת צריכים במאה ה-21. לא אכנס לדיון עמוק בנושא, אבל אציין שלא משנה אילו מיומנויות תלמיד צריך, חלק בסיסי ומהותי של אותה מיומנות הוא יכולת קריאה והבנת הטקסט.

מה שהכי מרגיז בכל העניין הוא, שאין שום שאלה על כך שבמקצוע החשבון צריך לחזור ללא הפסקה על החומר, לשנן את הנוסחאות ולשנן את החוקים של המתמטיקה. בלי לזכור את החוקים ולשננם לא יהיה אפשר לפתור את התרגילים. ברור שצריך להבין, אבל לא פחות חשוב מכך, צריך לחזור ולחזור ולעשות עוד ועוד תרגילים. ובסופו של דבר שינון חומר עם מספרים לא שונה מלכתוב ולכתוב עוד ועוד ולקרוא עוד עוד. רק כך אפשר לפתח מיומנויות של הבנה.

העובדה המצערת היא שהמקצועות רבי המלל הם המקצועות הקשים ביותר בבית הספר כיום, הדורשים מיומנויות שלכאורה כבר לא חשובות לחברה הישראלית במאה ה-21:

• שינון (לחרדים ולדתיים השינון הוא עדיין אחד הנדבכים החשובים בחינוך).
• זיכרון של פרטים.
• זיכרון של שמות תאריכים.
• יכולת לקרוא טקסט מורכב ולהבין את משמעותו ואת המסרים בתוכו ללא תיווך חיצוני.

אלו מיומנויות שאנו אמורים ללמד את התלמידים מבית הספר היסודי ועד התיכון. אלו הם היסודות עליהם אמורים התלמידים להגיע לאקדמיה ולהצליח בלימודיהם, לחקור, להגיע למסקנות ובסופו של דבר לבנות חברה ומדינה שיחזקו את האדם ואת מהותו האזרחית החושבת. אלו היסודות שיעניקו לו חיים בריאים יותר, מאושרים יותר ובטוחים יותר .

בגרות חיצונית כן או לא

כאשר אנו הופכים מקצוע לתחום שאין בו בגרות, המקצוע נהפך לסוג ב'. זו דרכה של המערכת ואלו הם סדרי העדיפויות של המורים התלמידים וההורים.

כאשר אנו הופכים מקצוע לתחום שאין בו בגרות, המקצוע נהפך לסוג ב'. זו דרכה של המערכת ואלו הם סדרי העדיפויות של המורים התלמידים וההורים

לאותם מורים בינינו שמלמדים את המקצועות ההומניים, ידוע וברור שישנו לחץ תמידי של ההנהלה לתת ציונים מאד גבוהים בחלק ה-30% של המקצוע, גם אם לכאורה אין כזה לחץ. יותר מכך, ברבים מבתי הספר העבודה הנדרשת מהתלמידים היא שטחית, מאד טכנית ולא מלמדת כלום מעבר לעשיית "וי" ונתינת ציונים מאד גבוהים כחלק מההגנה לקראת הבגרות החיצונית.

השאלה היא מה החזון האמיתי של מערכת החינוך בישראל. איזה תלמיד אנחנו רוצים להוציא לעולם. איזה מסר אנחנו מעבירים לתלמידים, בעודנו הופכים את בחינות הבגרות למשהו כל כך טכני ושטחי מבחינת התכנים.

נדרש שינוי

ברור שתמיד צריך לשנות ולהשתנות. ואכן, בחינות הבגרות בהיסטוריה, לדוגמה, משתנות כל הזמן. תכנית "יהלום" / "בגרות עתירת ידע" היא דבר מדהים שנעשה במשרד החינוך, מעבר של הבחינות הרגילות לבחינות דרך מחשבים.

אבל מהלך שמעביר את כל הבחינה דרך מחשבים, עם תמונות, קטעי מקור מוסרטים ושאלות מורכבות – דורש דברים רבים. החל ממורים להיסטוריה שמבינים בחומר ואוהבים את המקצוע, שעות רבות יותר לתחום ההיסטוריה, הכנה של בית הספר מבחינת טכנולוגית לוגיסטית, ובקיצור – הרבה כסף והרבה מחויבות מצד ההנהלה, המורים המקצועיים, רכז התקשוב, טכנאי המחשבים וכמובן התלמידים.

מעבר לכך שתוכניות כאלו דורשות הרבה מאד משאבים מהמורים ומבית הספר, משרד החינוך מערים קשיים בלתי אנושיים על בתי הספר שרוצים לקחת חלק בתוכניות אלו. הסיבה המרכזית לדעתי, היא למנוע זילות של המקצוע, פחד מההעתקות ופגיעה בטוהר הבחינות. לצערי, לעתים הרצון למנוע זילות וההעתקות עוצר התקדמות באופן מוחלט.

השאלה היא מה החזון האמיתי של מערכת החינוך בישראל. איזה תלמיד אנחנו רוצים להוציא לעולם. איזה מסר אנחנו מעבירים לתלמידים, בעודנו הופכים את בחינות הבגרות למשהו כל כך טכני ושטחי מבחינת התכנים

מה ששרת החינוך מפרסמת הוא בדיוק ההיפוך הפופוליסטי של התוכניות השונות להערכה חלופית (ה-70%) שקיימות במקצועות ההומניים. יכולה הייתה השרה להתעמק קצת יותר בנושאים אלו, לראות איפה יש חסמים, לראות איפה יש צורך בהסטת תקציבים ולקדם רפורמות, לא "מהפכות".

מה שקורה בדרך כלל עם מהפכות הוא או אסון או כלום. הדרך הנכונה היא לקדם בנחישות ובצורה ברורה עם יעדים ברורים את צורת ההערכה החלופית, כך שאפשר להיאחז במשהו לכל אורך הדרך.

הפיתרון הנכון הוא להכניס יעדים לתוכניות, להוסיף עוד שעות הוראה בתחומי דעת אלו על חשבון שיעורי "שפה", הוספת שעות למקצועות אלו בחטיבות הביניים ובתיכון, שתהיינה מתועלות למעקב פרטני אחר התקדמות התלמידים / צוותי התלמידים בעבודות החקר שלהם. וכן, הוספת תקנים לסטודנטים שילוו תלמידים בעבודות חקר, על חשבון מלגות של פר"ח לדוגמה.

הכל קיים במערכת – צריך רק לדחוף אותו קדימה. הפיכת התלמיד ליצור חוקר ומתעניין היא אידיאה מדהימה, אך המציאות היא שלא כל תלמיד יכול להיות יצור חוקר, לא כל תלמיד רוצה להיות יצור חוקר. צריך למצוא את התמהיל הנכון, לעשות את הניתוח אך לא להרוג את החולה.

שרת החינוך, כמו רבים וטובים לפניה, מחפשת כותרות ואהדה של הציבור על חשבון בחינה לעומק של הדברים וניצול המשאבים הקיימים העומדים לרשות המערכת, לטובת המורים והתלמידים כאחד.

יונתן אורון הוא יליד 1977, גר בגליל, מורה להיסטוריה בדימוס, חושב שאין לנו מדינה אחרת ואין לנו ברירה אלא להילחם עליה ועל עקרונות מגילת העצמאות.