בנימין נתניהו (צילום: Kobi Gideon / GPO)
Kobi Gideon / GPO

האם בנימין נתניהו הוא באמת "מר ביטחון"? מספר ההרוגים, הפצועים ושיגורי הטילים ירד קלות בשנות שלטונו ● אבל מומחים לענייני ביטחון לא חוסכים ממנו ביקורת, גם מימין וגם משמאל ● פרשנות

תומכיו הפוליטיים של בנימין נתניהו מכנים אותו "מר ביטחון", וטוענים כי המצב הביטחוני בתקופת שלטונו הארוכה היה והינו טוב ביחס לתקופות קודמות.

מביניהם, יש הטוענים שמבחינה ביטחונית עידן נתניהו היה הבטוח ביותר מאז הקמת המדינה, ואחרים מגבילים את תקופת הזמן, ואומרים שהוא היה הטוב ביותר מאז הסכמי אוסלו שהביאו להתחזקות הטרור לדעתם. לעומתם, נשמעת הטענה כי נתניהו "חלש" וכי הוא "הפקיר את הביטחון". ומה אומרים המספרים והמומחים?

1. המספרים

אחד הנתונים המרכזיים שמהווים אינדיקציה למצב הביטחוני הוא מספר ההרוגים בפעולות איבה, המרוכז באתר האינטרנט של משרד החוץ.

התקופות שבהן נהרגו יותר מ-100 ישראלים בשנה בפעולות איבה במסגרת הסכסוך הישראלי-ערבי והישראלי-פלסטיני, היו אלה שבהן התקיימו המלחמות מול מדינות ערב (כולל 1982 שבה פרצה מלחמת לבנון הראשונה, ו-2006 שבה התקיימה מלחמת לבנון השנייה) וכן שנות האינתיפאדה השנייה.

אחריהן מדורגות השנים, שבהן נהרגו בין 50 ל-100 ישראלים בפעולות איבה.

עם אלה נמנות השנים שבהן התחוללו פיגועי הפידאיון בשנות ה-50, הטבח במעלות ב-1974, פיגוע אוטובוס הדמים ב-1978, פיגועי ההתאבדות של חמאס ב-1994 ו-1996 וכן מבצע "צוק איתן" ב-2014.

בהמשך נמצאות שנות האינתיפאדה הראשונה, עם 40-50 הרוגים בשנה.

השנים השלוות ביותר מהבחינה הביטחונית, שבהן נהרגו פחות מעשרה ישראלים בשנה, היו 1958-1966, אחרי מלחמת סיני ולפני מלחמת ששת הימים, וכן 1999 ו-2013. גם 2010, 2012 ו-2017 היו שנים שקטות יחסית, עם 11 הרוגים בכל אחת מהן.

שאר שנות שלטונו של נתניהו היו שנים "רגילות", שבהן נהרגו בין 15 ל-40 ישראלים בפעולות איבה, כמו במרבית שנות ה-70 וה-80, חלק משנות ה-90 והשנתיים האחרונות לשלטונו של אולמרט.

שיעור הפצועים בפעולות איבה בעידן נתניהו דומה לשיעור ההרוגים, כלומר, נמוך יחסית, אבל לא בצורה מובהקת.

מדד נוסף שנהיה רלוונטי בשנים האחרונות הוא מספר הרקטות שנורו לעבר ישראל מרצועת עזה. הירי התחיל בשנת 2000, והסלים משנה לשנה. ב-2003 נורו 155 טילים על ישראל וב-2004 נורו 281 טילים, בעיקר טילי קסאם ופצצות תבערה, שהגיעו לשדרות וליישובי עוטף עזה.

לפי נתונים של מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם האלוף מאיר עמית, הירי לעבר ישראל גבר אחרי ההתנתקות, וב-2006 נורו 974 טילים. ב-2008 נורו 1,159 טילים, ולראשונה נורו גם טילי גראד שהגיעו לאשקלון, אשדוד ובאר שבע.

אחרי מבצע עופרת יצוקה ירד מספר השיגורים, אבל ב-2012 הוא זינק שוב לשיא של 1,622. ב-2013 השלווה, בהפסקת האש שאחרי מבצע עמוד ענן, נורו "רק" 39 טילים; ב-2014 התנהל מבצע צוק איתן ונורו יותר מ-4,000.

בשלוש השנים שאחרי צוק איתן ירד מספר הטילים לכמה עשרות בשנה. אבל ב-2018 נורו 1,119 טילים, וב-2019 כבר נורו יותר מ-700 טילים, רובם הגדול בהסלמה הקצרה והקשה שאירעה בתחילת מאי.

(יש לציין שלפי נתוני ארגון אמנסטי אינטרנשיונל ירי הרקטות מהרצועה רחב הרבה יותר מאשר לפי נתוני כוחות הביטחון של ישראל, המפורטים כאן).

הירי מרצועת עזה בעשר שנות שלטונו של נתניהו לא התרחב והסלים ביחס לשנים שקדמו לו, אבל גם לא הפסיק ולא התמעט.

2. עמוס ידלין

אם מתייחסים רק למספרים היבשים – ההרוגים, הפצועים והשיגורים – הרי שבסך הכל היו שנות שלטונו של נתניהו רגילות של פיגועים קטנים, כיבוש, ירי מעזה וירי ישראלי על הרצועה. עשור נוסף בסכסוך שאינו נגמר.

אבל מומחי ביטחון אינם בודקים רק אם הממשלה מצליחה לשמור על ביטחונם של תושביה ולמנוע מלחמות וטרור בהווה, אלא גם אם היא פועלת נכון כדי להשיג את יעדה האסטרטגי – שמירה על ביטחון המדינה ואזרחיה בעתיד.

"יש קושי מובנה בשאלה כיצד תרם רה"מ לביטחון", אומר אלוף במיל' עמוס ידלין, יו"ר המכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר ראש אמ"ן. "חסרה לנו פרספקטיבה ואנחנו לא יודעים אם מחר לא יקרה משהו שיסתור את ההבנה שלנו היום.

עמוס ידלין
עמוס ידלין

"ב-1972, למשל, משה דיין אמר 'מעולם מצבנו לא היה טוב יותר' וב-1973 פרצה מלחמת יום כיפור. כך שגם כשיש הישגים, קשה לדעת אם הם יובילו לעתיד טוב.

"שנית, יש ניגוד בין העובדה שישראל חזקה, לעובדה שהחזיתות הביטחוניות שלנו כיום – מול איראן, סוריה, חיזבאללה והפלסטינים בעזה וביו"ש נפיצות מאוד. ושלישית, ראש הממשלה לא פועל בוואקום והמצב בתקופתו מושפע גם מדברים שעשו קודמיו וגם מתהליכים ומהלכים שלא תלויים בממשלת ישראל.

עמוס ידלין: "העובדה שסוריה נחלשה בתקופת נתניהו היא בוודאי לא בזכות המדיניות שלו. זה שיש לנו 13 שנה שקט מול חיזבאללה זה בוודאי לא בזכות נתניהו, אלא בזכות אולמרט"

"העובדה שסוריה נחלשה בתקופת נתניהו היא בוודאי לא בזכות המדיניות שלו. זה שיש לנו 13 שנה שקט מול חיזבאללה זה בוודאי לא בזכות נתניהו, אלא בזכות אולמרט ואותה מלחמה מושמצת, לבנון השנייה.

"ובאופן פרדוקסלי, העיכוב בהתקדמות הגרעין האיראני נעצר בזכות הסכם הגרעין של אובמה שנתניהו התנגד לו, וכעת, כשהאמריקנים פרשו מההסכם לפי עצת נתניהו, אנחנו לא יודעים אם האיראנים יחדשו את התכנית וילכו לפצצה.

זאת הנחה שלך על העתיד. איך אפשר להסיק שנתניהו גרם נזק בזירה האיראנית על סמך אירוע שעדיין לא קרה ולא ידוע אם יקרה?
"אי אפשר להסיק שהוא גרם נזק, אבל אפשר להסיק שהוא הגדיל את הסיכון לנזק. גם בזירה הסורית, ייתכן שהעובדה שנתניהו לא פעל נגד משטר אסד ולא מנע ממנו לנצח במלחמת האזרחים, יצרה סיכון.

"ייאמר לזכותו שהוא מנהל בשנתיים האחרונות מערכה מוצלחת נגד ההתבססות האיראנית בסוריה, לבנון ועיראק, אבל למרות זאת, בפועל הם ממשיכים להתבסס ולהתחמש שם".

"בזירת עזה נתניהו ניהל מערכה מאוד בעייתית של חודשיים, שבה חמאס פגע בנתב"ג, שיתק את העוטף לגמרי וירה על חלקים ניכרים מישראל.

"הניגוד בין צוק איתן למלחמת לבנון השנייה בולט, כיוון שמלחמת לבנון נגמרה בהישג מדיני והוא החלטת מועצת הביטחון שאסרה על חיזבאללה להתעצם בדרום לבנון. בסוף צוק איתן לא היה שום הישג מדיני, ולכן גם לא היה שקט".

"גם עסקת גלעד שליט הייתה כישלון ביטחוני מוחלט של נתניהו, שחרור של 1,000 מחבלים שעשרות מהם חזרו אחר כך לרצוח ישראלים. מאז עסקת ג'יבריל רג'וב, והלקחים שהופקו בעקבותיה, לא נעשה דבר כזה".

אפשר להשוות בין מלחמות שעשו ראשי ממשלה קודמים מול מדינות והביאו אחריהן שקט, לבין מלחמה מול רצועת עזה שהיא חלק ממדינה שלא קיימת?
"לשלטון חמאס בעזה יש מאפיינים מדינתיים אפילו יותר מאשר לחיזבאללה. חיזבאללה לא שולט בלבנון אלא רק בחלק מהפוליטיקה הלבנונית המורכבת. חמאס שולט בעזה באופן מלא, ואפשר להטיל עליו אחריות מדינתית מלאה".

"מה שקורה ברצועה הוא הפרה גסה של העיקרון, שלפיו השטחים הפלסטיניים צריכים להיות מפורזים. זהו תהליך בעייתי עם משמעות חמורה לעתיד, שהתעצם במשמרת של נתניהו".

3. אפרים ענבר

כמעט לכל המומחים הביטחוניים יש אג'נדה פוליטית, ועמוס ידלין הודיע בעבר על תמיכתו ב"מחנה הציוני" וב"כחול לבן", כך שלא במפתיע יש לו ביקורת על נתניהו. אבל גם מומחי ביטחון עם אג'נדה ימנית לא חוסכים מראש הממשלה ביקורת, בעיקר ביחס למהלכיו האסטרטגיים והיערכותו לעתיד.

אפרים ענבר
אפרים ענבר

"תקופת נתניהו הייתה שקטה יחסית. נתניהו ידוע כבחור זהיר, יחסית, שאינו ממהר להשתמש בכוח ואפילו מתנגדיו לא מאשימים אותו בחרחור מלחמה", אומר לזמן ישראל פרופ' אפרים ענבר, יו"ר מרכז ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, "הזהירות שלו לגיטימית ואפשר להבין אותה, אבל ייתכן שהוא זהיר מדי".

"בעזה, זהירות היתר של נתניהו לא הביאה לתוצאות המקוות, בלשון המעטה", אומר ענבר, "בגבול הצפון התמונה יותר חיובית, חיזבאללה יושב בשקט והמאמץ להגביל את הנוכחות האיראנית בלבנון וסוריה ואפילו בעיראק נחל הצלחה".

אפרים ענבר: "לזהירות יתר יש מחיר. גם בנושאי הר הבית זהירות היתר של נתניהו לא נראית לי, ולא הובילה לתוצאות טובות. אני חושב שהיה צריך לפעול שם יותר בכוח"

"ההחלטה הכי מורכבת שלו הייתה שהוא נמנע מלחסל את החלקים הקריטיים בתכנית הגרעין האיראנית. חלק מיועצי הביטחון התנגדו לתקיפה באיראן, ובסופו של דבר נתניהו הקשיב להם. לזהירות יתר יש מחיר, ויש לקוות שלא נשלם מחיר יקר על זהירות היתר הזאת. גם בנושאי הר הבית זהירות היתר שלו לא נראית לי, והיא לא הובילה לתוצאות טובות. אני חושב שהיה צריך לפעול שם יותר בכוח.

"בצד החיובי, ההישגים המדיניים של נתניהו תרמו הרבה לביטחון. גם מול ארצות הברית, שבה נתניהו פעל מול ממשל עוין בתקופת אובמה, והצליח למרות כל המחלוקות, להשיג התחייבות אמריקנית לתמיכה רב-שנתית בישראל, וגם בחיזוק הקשרים עם מצרים, ירדן, ערב הסעודית, נסיכויות המפרץ וכמובן הודו".

אתה מדבר לטוב ולרע על האסטרטגיה ועל העתיד, אבל האזרח הפשוט מודד את הביטחון לפי השאלה אם זורקים לו טילים על הבית. והטילים עדיין עפים.
"אפס טרור הוא לא דבר שאפשר להשיג. אנחנו משלמים ונמשיך לשלם מחיר יקר על הנוכחות היהודית במזרח התיכון. ארץ ישראל נקנית בייסורים".

4. עופר זלצברג

שלא במפתיע, הביקורת הקשה ביותר על תפקודו של נתניהו מגיעה ממומחי ביטחון שרשת הקשרים וראיית העולם שלהם היא בינלאומית.

"ההישגים הביטחוניים של נתניהו נובעים בעיקר מהנטייה שלו לדחות עימותים צבאיים, אבל לנטייה הזאת יש מחיר ביטחוני", אומר לזמן ישראל עופר זלצברג, אנליסט בכיר בתחום הביטחון בארגון "International Crisis Group" הפועלת למען יישוב סכסוכים בינלאומיים.

עופר זלצבורג (צילום: באדיבות המרואיין)
עופר זלצברג (צילום: באדיבות המרואיין)

לדברי זלצברג: "בגלל הגישה הזאת ישראל לא בוחרת את עיתוי העימותים, אלא היריבים שלה, בעיקר חמאס. שנית, ישראל בעידן נתניהו מתחמקת מהתמודדות עם שורשי הסכסוך, וזה מקשה על הגעה להסדר מדיני-ביטחוני בעתיד".

"גם בזירה הבינלאומית נתניהו לא הצליח ליצור בריתות אסטרטגיות שיבטיחו לישראל ביטחון. ההחלטה של נתניהו לנטוש הסכם, שהגביל את ההתקדמות האיראנית לפצצה גרעינית, פגעה בביטחון. במקום הסכם, הוא מקדם אסטרטגיה שמבוססת על איום צבאי על האיראנים, אבל בפועל אין איום כזה".

עופר זלצבורג: "מלך ירדן בקושי מדבר איתו והברית עם מצרים הפכה לטקטית ופגיעה. יש חלופה מוצלחת של ברית עם יוון וקפריסין, אבל הן פחות משפיעות על המזרח התיכון"

עומק הבריתות עם ירדן, טורקיה ומצרים נחלש, מלך ירדן בקושי מדבר איתו והברית עם מצרים הפכה לטקטית ופגיעה. יש חלופה מוצלחת של ברית עם יוון וקפריסין, אבל הן פחות משפיעות על המזרח התיכון".

אתה מדבר על סכנות עתידיות שאולי יתרחשו ואולי לא. אבל האם נתניהו הצליח להפחית את היקף הטרור שאזרחי ישראל סובלים ממנו בהווה?
"כיום מקובל לחשוב שאי אפשר להפסיק לגמרי את הטרור, אבל אפשר להוריד אותו לרמה אירופית".

"נתניהו הצליח בכך באופן חלקי באזורים מסוימים של ישראל, אבל נכשל לגמרי הן מול עזה, שם אירעו שלוש מלחמות ונמשך הירי המתיש והבלתי פוסק על אזרחי ישראל, והן במזרח ירושלים ובהתנחלויות עם הסכינאות ופיגועי הדריסה. זאת אלימות קשה שייחודית לישראל ולא אלימות ברמה מינימלית, אירופית".

הבעיות הקשות הללו היו קיימות גם לפני תקופת נתניהו, למה אתה מייחס אותן לכישלון שלו?
"כי הצלחה ביטחונית אמיתית תהיה ליצור אופק מדיני עם תוצאות בשטח שיאפשרו להוריד את רמת האלימות ולא לשמר אותה".

ראשי ממשלה קודמים –  יצחק רבין, אהוד ברק, אהוד אולמרט, שניסו לקדם מהלכים מדיניים, הצליחו בכך? האם המאמצים המדיניים שלהם הביאו למצב ביטחוני טוב יותר?
"מה שהם עשו היה ניסיון בדרך לפתרון. נתניהו לא היה יותר גרוע מהם במדד הצר של הביטחון השוטף, אולי אפילו יותר טוב, אבל ברמת המדיניות הוא נכשל. למעשה לא ניסה לפתור את הבעיות הביטחוניות באופן אמיתי. וגם הביטחון השוטף בעידן נתניהו הלך והידרדר, כי ההסלמה המדינית והייאוש המדיני תורגמו להסלמה בשטח".

"נתניהו עבד מול פרטנר לביטחון שמספק את מלוא הסחורה – ארגון פתח, אבל לא עשה שום דבר כדי לחזק את פתח מול חמאס. להפך, בעידן נתניהו הסכסוך הפך ל'משחק סכום אפס', כשלשני הצדדים נדמה שאי אפשר לפתור והם נחושים להמשיך להילחם. הוא שיכנע את הפלסטינים שאין פרטנר".

"אי אפשר לנתק את המדיניות מהעניין הביטחוני, כי מדיניות שלא מנסה לפתור בעיות מדיניות, היא תמיד רעה מבחינה ביטחונית".

4. בנימין נתניהו

ואולי הדרך הטובה ביותר לבדוק את תרומתו של נתניהו לביטחון ישראל היא להשוות את פעילותו והישגיו בפועל עם ההצהרות שהצהיר בעצמו לפני שעלה לשלטון, גם ב-1996 וגם ב-2009, כאשר הבטיח "אנחנו נמגר את הטרור" ו"אנחנו נחזיר את הביטחון" כי "עם שמכבד את עצמו לא ייתן שיירו על ביתו".

 

עוד 1,702 מילים
סגירה