בסוף השבוע הקרוב ימלא חודש ימים למלחמה באוקראינה והסיום אינו נראה באופק. מעת לעת מודלפים דיווחים על מו"מ בערוץ כזה או אחר, אבל על-פי כל הסימנים תהליך אמיתי כזה אינו נראה באופק. ככל שהמלחמה מתארכת והנזקים מתרחבים, כך מלאכת התיווך הופכת למסובכת יותר.

מעת לעת מודלפים דיווחים על מו"מ בערוץ כזה או אחר, אך עפ"י הסימנים תהליך אמיתי לא נראה באופק. ככל שהמלחמה מתארכת ונזקיה מתרחבים, כך מלאכת התיווך מסתבכת

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

שנים רבות לא פגש העולם מלחמה כמו זאת המתרחשת באוקראינה. עוצמת המלחמה באה לביטוי בהיקף הנפגעים בשני הצדדים, במיליוני הפליטים האוקראינים, בנזק עצום לערים ולתשתיות באוקראינה.

מנגד גם רוסיה משלמת מחיר גובר כתוצאה מהסנקציות שהוטלו עליה ואלפי ההרוגים שצבאה סופג. במצב שנוצר, הסכם שיביא לסיום המלחמה כבר לא יעסוק רק בנקודות המחלוקת עליהן פרצה המלחמה. הסכם שיסיים את המלחמה יחייב פתרון בשורה של סוגיות שכל אחת מהן קשה מקודמתה.

נושאי היסוד

הצטרפות אוקראינה לנאט"ו והשטחים הכבושים
התירוץ לפתיחה במלחמה מצד רוסיה היה קשור לרצונה של אוקראינה להצטרף לנאט"ו. כבר ברור שסיום המלחמה יכלול ויתור של זלנסקי בנושא זה. לעומת זאת קשה לראות כיצד מגיעים הצדדים להסכמה ביחס לשטחים שכבשה רוסיה מתחילת המלחמה.

למרות ביצועיו הצולעים של הצבא הרוסי, השיגה רוסיה שליטה בחלקים מאוקראינה, לרבות כיבוש ערים שלמות. השטחים האלה מצטרפים לאי קרים אותו כבשה רוסיה ב-2014 ולמחוזות הבדלניים במזרח-אוקראינה עליהם יש מחלוקת מאז 2015. הסכם יחייב אחד מהשניים – נסיגה של הצבא הרוסי, או לחלופין ויתור של אוקראינה על השטחים הללו.

במצב שנוצר, הסכם שיביא לסיום המלחמה כבר לא יעסוק רק בנקודות המחלוקת עליהן פרצה המלחמה. הסכם שיסיים את המלחמה יחייב פתרון בשורה של סוגיות שכל אחת מהן קשה מקודמתה

במידה שתושג הסכמה בנקודות המחלוקת הבסיסיות, יהיה צורך בפתרון בשורת נושאים נוספים שלא היו על השולחן לפני פרוץ המלחמה:

הסרת חלק מהסנקציות הכלכליות על רוסיה
הסנקציות שהטיל המערב כבר גובות מכלכלת רוסיה מחיר משמעותי שילך ויחריף ככל שהזמן חולף. אין סיכוי שפוטין יסכים לסיום המלחמה ו"יחזור הביתה" להתמודד עם סנקציות משתקות וכלכלה קורסת. דרישות רוסיה במו"מ יהיו גם הסרה של חלק מהסנקציות המשך המלחמה שמציפה את אירופה בפליטים ופוגעת בכלכלה עולמית הוא אמצעי לחץ גם בנושא זה..

ערבויות ביטחוניות לאוקראינה
אוקראינה ככל הנראה תאלץ לוותר על הצטרפותה לנאט"ו, אבל לא תסכים לסיים את המלחמה כשהיא חשופה בעתיד לרצונו הטוב של פוטין. חתימה של זלנסקי על הסכם תחייב ערבויות ביטחוניות לעתידה של אוקראינה מצידן של ארצות-הברית או ברית נאט"ו כולה.

כאן יצטרך מישהו לרבע את המעגל, מפני שמצד אחד אוקראינה תוותר על הצטרפות לנאט"ו, אבל מצד שני היא תקבל ממנה ערבויות להגנה שלא היו קיימות עד היום.

מישהו יצטרך לרבע את המעגל, מפני שמצד אחד אוקראינה תוותר על הצטרפות לנאט"ו, אבל מצד שני היא תקבל ממנה ערבויות להגנה שלא היו קיימות עד היום

תקציבי ענק לשיקום אוקראינה
אחרי מלחמת לבנון השנייה נהוג היה לומר ש"ישראל החזירה את לבנון 20 שנה לאחור", במלחמה הנוכחית יש ערים ואזורים באוקראינה שהוחזרו 50 שנה אחורה.

שיקום המדינה וחזרת מיליוני הפליטים שעזבו אותה יחייב תקציבים של מאות מיליארדים ויקח שנים. לאוקראינה, בוודאי אחרי המלחמה, אין שום יכולת לעמוד בכך. הסכמה לסיום המלחמה ופשרות בנושאים אחרים יחייבו הבטחת סיוע בסכומים הנ"ל שיצטרך להגיע מהאיחוד האירופי וארצות-הברית.

על-מנת להגיע להסכם מהסוג הזה רוסיה ואוקראינה לבדן כבר אינן מספיקות. יצטרכו לשבת סביב שולחן אחד גם נציגי ארצות-הברית, סין והאיחוד האירופי. רק הגורמים האלה יכולים לתת מענה לדרישות, נכון לעכשיו פסגה כזאת נראית דמיונית.

תיווך בינלאומי בסכסוכים

עד מלחמת העולם השנייה מלחמות היו מסתיימות כאשר הייתה הכרעה מוחלטת והמובסים הניפו דגל לבן. הוועידות וההסכמים שסיימו את המלחמות הגדולות היו כאלה בהן נטלו חלק רק המדינות המנצחות שחילקו ביניהן את השלל. המפסידים לא היו שותפים בדיונים ונאלצו לקבל את הדין.

כך חולקה גרמניה לשניים בסיום מלחמת העולם השנייה וחומה הוקמה בלב ברלין. כדי לזכות מחדש בעצמאותה נאלצה מערב-גרמניה לקבל על עצמה חוקה דמוקרטית שכפו עליה ארה"ב, צרפת ובריטניה.

עד מלחה"ע ה-2 מלחמות היו מסתיימות כשהייתה הכרעה מוחלטת והמובסים הניפו דגל לבן. הוועידות וההסכמים שסיימו אותן עירבו רק את המדינות המנצחות שחילקו ביניהן את השלל

גם מלחמות ישראל הראשונות הסתיימו בהסכמי הפסקת אש, רק לאחר שהושגה הכרעה ברורה והמדינות הערביות הניפו דגל לבן. אחרי מלחמת העולם השנייה החלו להתפתח מנגנונים של תיווך במלחמות, מה שאיפשר במקרים מסויימים לסיים אותן במחיר נוראי פחות.

ישראל מתווכת?

במוצאי שבת ה-5 במרץ לפני שבועיים וחצי סערו מהדורות החדשות ומיד לאחריהן גם הרשתות החברתיות. הקרמלין פרסם הודעה כי ראש ממשלת ישראל, נפתלי בנט, נמצא אצל הנשיא פוטין. המלחמה עדיין הייתה בשלב התחלתי ועצם קיום הפגישה עורר התרגשות גדולה. הייתה זאת הפעם הראשונה שמנהיג מדינה כלשהי פגש את פוטין מאז פרוץ הקרבות.

העובדה שנפתלי בנט ויד ימינו, זאב אלקין, שני אנשים דתיים הובהלו לקרמלין ביום שבת (שבו גם ראשי ממשלה חילוניים לא נוהגים לטוס) תרמה לתחושה שיתכן כי משהו גדול מתבשל.

באותה נקודת זמן, ההיענות של בנט להזמנה של פוטין הייתה מוצדקת, ההגדרה "אם לא יועיל, בוודאי לא יזיק" הייתה הולמת. מאז חלף זמן, אלפים נהרגו ומיליונים הפכו לפליטים. ככל שהמערכה מתארכת, אלימות הצבא הרוסי והאסון שהוא ממיט על אוקראינה גדל, ברור כי ישראל לא באמת מצליחה להשפיע ובוודאי לא לקדם פיוס.

כשהקרמלין פרסם שבנט נמצא אצל פוטין, המלחמה הייתה בתחילתה ועצם קיום הפגישה עורר התרגשות גדולה. הייתה זו הפעם הראשונה שמנהיג מדינה כלשהי פגש את פוטין מאז פרוץ הקרבות

מתווך יעיל חייב שיעמדו לרשותו יכולות של הפעלת מקלות וגזרים כדי ללחוץ ולהביא להסכם. מצד אחד תגמול על התקרבות במגעים ומצד שני סנקציות וענישה על סרבנות לפתרון.

אמצעים כאלה, כגון תקציבי שיקום לאוקראינה והסרת הסנקציות (או השארתן) על רוסיה, יהיו הכרחיים במו"מ הנוכחי ורק באמצעותם ניתן (אולי) להתגבר על פערים במשא ומתן. כושר שכנוע ורצון טוב אינם באמת הדברים שישפיעו על פוטין וזלנסקי. שימוש בכאלה הוא נחלתן של מעצמות בלבד או של גופים בינלאומיים כמו מועצת הביטחון והאיחוד האירופי.

ב-1991 השתמש ג'יימס בייקר, מזכיר המדינה של הנשיא בוש בסיוע האמריקאי כאמצעי לחץ על ראש-ממשלת ישראל, יצחק שמיר, להתקדם במשא ומתן עם הפלסטינים. ישראל הייתה זקוקה נואשות לערבויות האמריקאיות כדי להתמודד עם גל עלייה ענק מברית-המועצות. בייקר ניצל זאת ואילץ בסופו של דבר את יצחק שמיר, ראש-הממשלה הימני והאידיאולוגי ביותר, להקפיא הקמת התנחלויות חדשות ולהגיע לוועידת מדריד, שם התקיים בפעם הראשונה מו"מ ישיר בין ישראל לבין סוריה, ירדן והפלסטינים.

בהסכמי אברהם שיכנע ממשל טראמפ את איחוד האמירויות לעשות את כברת הדרך האחרונה באמצעות דובדבן יקר ערך, מטוסי ה-35-F. בתמורה הסכימו האמירתים שהנושא הפלסטיני יונח בצד.

גם בסכסוכים אחרים עשו האמריקאים כמתווכים שימוש בכלים כאלה. ב-1998 הצליחו ביל קלינטון ושליחו ג'ורג' מיטשל להביא לסיום הסכסוך ההיסטורי בצפון-אירלנד. אחד הבונוסים שהעניקו בשלבים האחרונים היה ויזה לארה"ב לגרי אדאמס, מנהיג ה"שין פיין", שהיה עד אז במעמד של טרוריסט עולמי שכניסתו אסורה לארצות-הברית רוב מדינות המערב.

מתווך יעיל חייב שיעמדו לרשותו יכולות של הפעלת מקלות וגזרים כדי ללחוץ ולהביא להסכם. מחד, תגמול על התקרבות במגעים ומאידך, סנקציות וענישה על סרבנות לפתרון

ישראל, ללא קשר לזהות ראש-הממשלה שלה, אינה שחקן רלוונטי להשכנת שלום בסכסוך בסדר גודל כזה. אין לה מנופים שיכולים לשכנע את הצדדים להתגמש ובוודאי שלא לתת מענה לאף אחת מהדרישות שיעלו על השולחן בהמשך – שיקום כלכלי וערבויות ביטחוניות לאוקראינה, הסרת סנקציות מרוסיה.

ברק רביד כתב כי בשיחה עם גורם בממשלת אוקראינה השווה בן-שיחו את בנט ל"תיבת דואר", כלומר המסרים עוברים דרכו, אך אין לו כל השפעה עליהם.

ברייקנג: בנט המליץ לזלנסקי: קח את ההצעה של פוטין לסיום הלחימה; בכיר בממשלת אוקראינה: "ראש ממשלת ישראל הציע לנו להיכנע". בלשכת רה"מ מכחישים. כל הפרטים בכתבה שלי ב-@WallaNewshttps://t.co/C0vmErp1TI

— Barak Ravid (@BarakRavid) March 11, 2022

פוזיציה כזאת אינה מסייעת לתיווך אמיתי במלחמה וגם אינה משדרגת באמת את מעמדה של ישראל כפי שיש המנסים לטעון. ההיענות של בנט להזמנה הראשונה של פוטין הייתה נכונה, אך מכיוון שאין לו יכולת להשפיע מעבר לכך עדיף שיבליג על כבודו ויעזוב את תפקיד "המתווך" שאינו מעשי, ולכל היותר מסייע לפוטין לייצר אשליה של מו"מ סרק.

ישראל לא נועדה לתווך בסכסוך בסדר גודל כזה, יש לראש-הממשלה מספיק נושאים אחרים (אולי פחות אטרקטיביים) בהם הוא חייב לעסוק, ואת הבמה הזאת להשאיר לשחקנים המתאימים.

ישראל, ללא קשר לזהות רה"מ שלה, אינה שחקן רלוונטי להשכנת שלום בסכסוך בסדר גודל כזה. אין לה מנופים שיכולים לשכנע את הצדדים להתגמש ובוודאי שלא לתת מענה לאף אחת מהדרישות שיעלו על השולחן

אז מה יהיה?

במצב הנוכחי קשה להיות אופטימי. ב-18.3 התקיימה שיחה ראשונה בין ג'ו ביידן לנשיא סין שי ג'ינגפינג. מלבד אמירה כללית של הנשיא הסיני על הצורך בסיום המלחמה לא נראה שהיא הולידה מהלך משותף, לפחות לא בשלב זה.

אלה שני הגורמים היחידים שבאמת יכולים לכפות הסכם וגם לתת את הערבויות המתאימות (שהוזכרו בתחילת הכתבה) לקיומו. אלא שארה"ב וסין רחוקות מלעמוד באותו צד של המגרש. האינטרסים שלהן מנוגדים.

שיתוף פעולה כזה יקרה אולי רק כאשר השפעות המלחמה על הכלכלה העולמית תהיה כה משמעותיות ותפגע בשתיהן. במצב כזה יתכן שהן יתאגדו ללחץ משותף שיוכל אולי להביא להסכם.

תמיד ישנה אפשרות שמאחורי הקלעים מתרקם מו"מ חשאי ובוקר אחד נופתע כולנו לגלות שהמלחמה הסתיימה. אולם תהליך כזה אינו קורה בן ליל. ישנם צעדים בוני אמון הכרחיים שמבוצעים כאשר מתקרבים להסכם כזה: הפסקת אש לזמן מוגבל (24-48 שעות), חילופי שבויים ופגישות מקדימות של דרגים נמוכים כהכנה לפגישת הנשיאים.

עד כה אין סממן לאף אחד מהצעדים הללו, דיוני המשלחות שהתקיימו בשבועות הראשונים בבלארוס ולאחר-מכן בזום הופסקו לחלוטין, גם לפגישת שרי החוץ בטורקיה (דרג בכיר יותר מהשיחות בבלארוס) לא היה המשך.

בינתיים בשדה הקרב המתקפות של רוסיה הופכות אלימות וברבריות יותר, גורמות מדי יום לפגיעה במאות אזרחים, מעמיקות את השנאה ומרחיקות עוד יותר את הסיכוי להסכם.

בשבוע האחרון נוצר סוג של סטטוס-קוו שבו הצבא הרוסי מצד אחד מתקשה להתקדם, אך מצד שני כותש בכל פעם עוד עיר באוקראינה. הפעולה האכזרית הזאת מרחיקה את האפשרות להסכם וגם הופכת את ההתפשרות מול פוטין בעתיד ללא לגיטימית.

בינתיים בשדה הקרב המתקפות של רוסיה הופכות אלימות וברבריות יותר, גורמות מדי יום לפגיעה במאות אזרחים, מעמיקות את השנאה ומרחיקות עוד יותר את הסיכוי להסכם

ככל שהסכם מדיני והולך ומתרחק, סיום יכול להגיע רק כתוצאה מקריסה של אחד הצדדים – התקפלות של הצבא הרוסי החבול או כניעה של אוקראינה. כרגע שני התסריטים נראים רחוקים, לכן הסיכוי הסביר ביותר הוא להמשך מלחמת התשה אכזרית שאת סופה עדיין קשה לראות.

ד”ר למדעי המדינה וליחסים בינלאומיים. עבודת הדוקטורט שלי בנושא “כללי משחק בלוחמה א-סימטרית” זכתה בפרס הקרן ע”ש ענבר עטיה ז”ל למחקרים בנושא טרור.