ברקע השבוע המדיני האחרון ותשעה חודשים וחצי אחרי הקמת הממשלה ה־36 – אפשר לחדד שתי מנטרות פוליטיות נושנות. ראשית, ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו צדק כשטען במשך כמה שנים שמדינות המזרח התיכון הפסיקו לחכות לפלסטינים. שנית, נתניהו טעה כשהכריז על עצמו כמנהיג יחידי בדורו וכאדם היחיד המסוגל להוביל תהליכים מדיניים משמעותיים.

הפסגה המדינית המשולשת בשארם א־שייח', שהתקיימה השבוע בהשתתפות ראש הממשלה נפתלי בנט, המחישה כי מדינות ערב השכנות או הרחוקות לא עוסקות כמעט בנושא הפלסטיני.

המצרים הם המחזיקים הרשמיים ב"תיק עזה". אף אחד בעולם הערבי לא מעז לפלוש לתחום הזה. אפילו המחזר הרשמי החדש של ישראל, הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן, לא מנסה לתווך בין ישראל לחמאס בסוגיות השונות.

זה שייך למצרים כי היא המדינה החזקה באזור. הנשיא המצרי עבד אל־פתאח א־סיסי היה זה שכינס את הפסגה המשולשת והוביל את הסיקור החדשותי (כלומר, יידע את הציבור באופן בלעדי בתמונה שפרסם בעמוד הפייסבוק). נשיא מצרים יכול היה גם לשים את הנושא הפלסטיני על השולחן, לפחות בהצהרות לתקשורת, זה לא קרה.

א־סיסי היה זה שכינס את הפסגה המשולשת והוביל את הסיקור החדשותי. הוא יכול היה גם לשים את הנושא הפלסטיני על השולחן, לפחות בהצהרות לתקשורת, זה לא קרה

נתניהו טען שזה המצב בפועל בשנה–שנתיים שקדמו לחתימה על "הסכמי אברהם". עם חתימת ההסכמים בוושינגטון, הסביר נתניהו בתדרוך לעיתונאים שנחתם שלום היסטורי בלי שישראל נדרשה לוויתורים. המיצוב הזה היה נכון, אם כי לצרכי מערכות הבחירות המרובות שנתניהו הוביל, הוא בהחלט ויתר – על סיפוח (שהוצהר ותוכנן לתאריך 1 ביולי 2020).

אף אחד לא יכול היה לנבא אם נתניהו יממש או לא יממש את הצהרת הסיפוח. סביבתו הפוליטית הרחבה האמינה ודחפה אותו לממש אותה, אבל אז הגיעו "הסכמי אברהם" והאמירתים, בתמיכת מצרים, הבטיחו תשורה אמיתית בתמורה לירידת רעיון הסיפוח.

יחד עם זאת, הבסיס לטענתו של נתניהו, שהשלום נחתם בלי התקדמות ממשית בנושא הפלסטיני – הוא נכון. הדבר הזה בא לידי ביטוי גם בכל המפגשים הרשמיים מאז שהוחלף שלטונו. בביקורים של בנט, יצחק הרצוג, יאיר לפיד ובני גנץ באיחוד האמירויות ובבחריין, הנושא הפלסטיני מוזכר רק כדי לצאת ידי חובה.

בהודעת הסיכום המצרית השבוע, הנושא הפלסטיני כלל לא הוזכר. כשהנשיא הרצוג ביקר אצל הנשיא ארדואן בטורקיה לפני מספר שבועות, ארדואן הזכיר את הנושא הפלסטיני באמירה כללית אחת. לשם השוואה, הוא התייחס בדבריו לאתגרי ענף האנרגיה לפחות ארבע פעמים.

הנשיא יצחק הרצוג ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בטקס קבלת פנים ממלכתי באנקרה, טורקיה, 9 במרץ 2022 (צילום: AP Photo/Burhan Ozbilici)

נתניהו זיהה כבר לפני כמה שנים שמנהיגי העולם הערבי מעוניינים לכונן קשרים חזקים – כלכליים, ביטחוניים ואפילו תרבותיים – עם ישראל על פני המתנה להתקדמות ברמאללה

כאמור, נתניהו זיהה כבר לפני כמה שנים שמנהיגי העולם הערבי מעוניינים לכונן קשרים חזקים – כלכליים, ביטחוניים ואפילו תרבותיים – עם ישראל על פני המתנה להתקדמות כלשהי ברמאללה. מהבחינה הזו, בנט הוא אולי המנהיג המתאים לתקופה.

בזמן שנתניהו דיבר על פתרון שתי המדינות בשנת 2009 (נאום בר־אילן) והעלה את רמת הציפיות, אצל בנט אין שום ציפייה. כולם מכירים את עמדותיו מהיום הראשון שנכנס לפוליטיקה. מנהיגי העולם הערבי לא מאמינים שאפשר למשוך אותו לשם.

מנהיג שאין שני לו?

אבל נתניהו גם טעה והטעה את הציבור הישראלי במשך שנים ארוכות. עוד לפני מערכת הבחירות של שנת 2013, בזמן שסיים קדנציה בת ארבע שנים, נתניהו החל לטפח סביבו את כת "המנהיג שאין שני לו". בהתחלה נתניהו גרם לכל הציבור להאמין במנטרה שאף אחד לא מסוגל להתמודד מולו, ואחר כך טיפח גישה פרסונלית לעניינים מדיניים.

כל פגישה עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, כל שיחת טלפון עימו, תוקשרה לעיתונאים כהישג מדהים, ונתניהו הרבה לשוחח איתו. את היחסים עם פוטין חלב נתניהו עד תום במערכות הבחירות. במערכת בחירות מועד א' השיב פוטין לישראל את גופתו של החייל זכריה באומל.

ולדימיר פוטין ובנימין נתניהו בקרמלין, 30 בינואר 2020 (צילום: Maxim Shemetov/Pool Photo via AP)

כל פגישה עם פוטין, כל שיחת טלפון עימו, תוקשרה לעיתונאים כהישג מדהים, ונתניהו הרבה לשוחח איתו. את היחסים עם פוטין חלב נתניהו עד תום במערכות הבחירות

כמה ימים לפני הבחירות, פוטין הזמין את נתניהו לטקס חגיגי בו מסר לו את הסרבל והנעליים של החייל שנהרג ונעדר מאז 1982. במערכת בחירות מועד ג', פוטין שחרר את הישראלית שנעצרה ברוסיה, נעמה ישככר. אולם, בחלוף תשעה חודשים וחצי בלי נתניהו, פוטין משוחח רבות גם עם ראש ממשלת ישראל החדש והצעיר, נפתלי בנט.

הפעם הוא לא מעניק שירותי קמפיין אלא נמצא בפינה האפלה ביותר בה מנהיג יכול להימצא, וגם הוא – כן, גם פוטין – זקוק לראש ממשלת ישראל, בין הבודדים שמוכנים עדיין לדבר איתו.

ראש הממשלה נפתלי בנט ומלך בחריין חמד בן עיסא אאל ח'ליפה באמונו של המלך, 15 בפברואר 2022 (צילום: חיים צח, לע"מ)

גם א־סיסי, יורש העצר האמירתי מוחמד בן זאיד ומלך בחריין חמד בן עיסא אאל ח'ליפה לא זקוקים לנתניהו אישית. הם הבהירו, ואף ממחישים זאת בהתנהלותם, שההסכמים שלהם נחתמו עם מדינת ישראל ולא עם אדם מסוים.

יתרה מכך, הנשיא ארדואן ועבדאללה השני מלך ירדן רצו כבר לשפר את הקשר עם ישראל ורק נוכחותו של נתניהו על כס השלטון (לרבות הצהרות הסיפוח) בלמו זאת. כעת הם חזרו ובגדול לטפח את הקשרים שלהם עם המדינה, לא עם האדם.

לכן, את מנטרת המנהיג הדגול – שהמדינה לא יכולה להסתדר בלעדיו – הגיע הזמן להשליך לפח.