עזבתי מדינה מתפוררת שסובלת מנזקי השחיתות ומצב החירום והלוחמה המתמשך – לעבר מדינה מתפוררת שסובלת מנזקי השחיתות והמלחמה. ועדיין, ישראל ואוקראינה הם מקומות מאד שונים. למה? הסוד הוא בניואנסים. לא בניואנסים ספציפיים, אלא בעצם קיומם.
זהו היום החמישה-עשר שלנו באוקראינה וכבר הספקנו לראות איך המדינה הקפואה מפשירה אט-אט – השלג נמס בהדרגה, האגם מפשיר מיום ליום, הנוף הלבן מתחיל מסע איטי אל עבר גוון ירוק.
עזבתי מדינה מתפוררת שסובלת מנזקי שחיתות ומלחמה, לעבר מדינה מתפוררת שסובלת מנזקי שחיתות ומלחמה. ועדיין, מדובר במקומות מאד שונים. למה? הסוד הוא בניואנסים
אתם מבינים? באוקראינה ישנן ארבע עונות: הסתיו והאביב מגשרים בין הקיץ לחורף כדי לייצר מעבר טבעי ומאוזן.
בארץ יש לנו רק שתי עונות, אנחנו תמיד או בחורף או בקיץ. שרב אימתני, או שטפונות וגשם. אין אמצע.
וכעונות השנה כך גם האנשים. בישראל אנחנו מחולקים באופן דיכוטומי קיצוני – ימין מול שמאל, מוות לכל הערבים מול ביטול המדינה היהודית, אנשים עם שש דירות בשלל מגדלי יוקרה מול הומלסים שאפילו ספסל השינה הקבוע נלקח מהם עבור משענת יד באמצעו, אין-מגפה מול תמיד-מסכה.
אנחנו חיים במדינה ללא ניואנסים. השיח הוא ויכוח קיצוני של הכרעה ולא שיחה עדינה שמשלבת דעות ורעיונות שונים לכדי יצירת שלם חדש.
אין זה המצב באוקראינה – ואלו הניואנסים הקטנים שמאפשרים לעם האמיץ והמרגש הזה לעמוד בגזירת הפליטות. בזכותם אדם יכול לעמוד שלושה ימים בתור מקפיא ובלתי נגמר, שבסופו רק יגלה האם יורשה לעבור אל מדינת מקלט או שמא עמד בו לשווא, ועדיין לתת לקשישה לעקוף אותו.
אנחנו חיים במדינה ללא ניואנסים. השיח הוא ויכוח קיצוני של הכרעה ולא שילוב רעיונות ליצירת שלם חדש. באוקראינה אלו הניואנסים הקטנים שמאפשרים לעם האמיץ והמרגש הזה לעמוד בגזירת הפליטות
אלו הניואנסים הקטנים שמאפשרים לחייל בגבול לתפקד גם כעובד סוציאלי או מדריך או אפילו סבל, כשהוא מזהה את הצורך בכך.
https://twitter.com/AosmanZeynep/status/1504983534200627207
אלו הניואנסים שבזכותם כל ילד מקפיד לקחת רק שוקולד אחד מסלסלת השי במעבר הגבול ותמיד לשאול לפני, גם את אמו וגם את האדם שאחראי על הסלסלה ואז להגיד לשניהם תודה. כן, קר לו, והוא מורעב, ומפוחד, ושוקולד יענה על כל הצרכים הללו וימלא חור ענק, אבל זה לא סותר נימוסין וחינוך. כשיש ניואנסים, דברים יכולים להשתלב באופן מעודן, בעולם דיכוטומי הם רק מתנגשים ומתנפצים.
והניואנסים הללו הם שאפשרו לנו, חבורת אזרחים שיצאה למשלחת סיוע עצמאית מטעם עמותת "חוזה חדש" – "קריים מיניסטר" למצוא את הסדקים בקיר הברזל הסובייטי, ולהחדיר דרכם מעט אור ושמחה אל לב הטרגדיה האיומה שמתחוללת כאן.
לצד שלל אוהלי ארגונים בין-לאומיים המחלקים מזון, שתיה וביגוד חם, אנחנו הוספנו ניואנס – אנחנו לא דואגים רק להישרדות אל מול מוות, אנחנו מנסים להוסיף לכל חיוך.
לצד שלל אוהלי ארגונים בין-לאומיים המחלקים מזון, שתיה וביגוד חם, אנחנו הוספנו ניואנס – אנחנו לא דואגים רק להישרדות אל מול מוות, אנחנו מנסים להוסיף לכל חיוך
וכך פתחנו את דוכן הצמר גפן המתוק שלנו, שאט-אט, בעדינות, בניואנס, התפתח לגזיבו ענק שלם שמגיש גם שערות סבתא, גם פופקורן, גם נקניקיות ושלל ממתקים ומיצים.
וזה עבד. פתאום ילדים שנגררו בוכים אל עבר הגבול, רצו אליו בחיוך, הורים שהיו בחרדה על נפשות ילדיהם הצליחו להירגע, בתוך כל המרירות והעצב, היו גם רגעים קטנים של מתיקות ואושר.
עם הזמן למדו מאתנו הדוכנים האחרים שזה אפשרי והחלו גם הם לחלק בלוני חיות, לפתוח עמדות בועות סבון, להעסיק ליצנים רפואיים. בשלב מסוים גם הצטרפה אלינו אמנית קרקס מאוקראינה שלא הצליחה לעבור את הגבול עם כל החיות שלה, אז החליטה להשתקע במעבר ולעזור לנו בפס הייצור של החיוכים.
באחד הימים הציע אחד מהמתנדבים שנפעיל מוסיקה. החלטנו ברוב קולות נגד הרעיון הזה בנימוק שזה חוצה את הקו העדין שבין לשמח פליטים ללשמוח על הראש של אלו שחווים טרגדיה. ניואנסים. פחות מחודש כאן ואנחנו כבר מפנימים אותן.
גם שאר הדוכנים החלו לחלק בלוני חיות ובועות סבון ולהעסיק ליצנים רפואיים. בהמשך הצטרפה אלינו אמנית קרקס מאוקראינה, שלא הצליחה לעבור את הגבול עם החיות שלה והחליטה לעזור בפס הייצור של החיוכים
בישראל של נתניהו, שיצר את הבלוק שהולך אתו בכל מחיר והוביל ליצירת הגוש הנגדי, המתנער ממנו ומשותפיו ויהי מה – חוסלו הניואנסים. הכל כל כך קיצוני ומנוגד. הטבע חייב מגוון כדי לצמוח ולשגשג, אבל כשהשוני הוא דיכוטומי, אין אפשרות לשלב בין צבעים, הכל מתנגש ומתנפץ.
ניואנסים מאפשרים שילוב עדין, שמחה אפילו לצד טרגדיה, ענווה לצד מחסור, סבלנות לצד חרדה, זה הקסם של אוקראינה. כנראה שזו הסיבה לכך שהם מסוגלים לברוח מהמדינה תוך שאיפה עזה לחזור אליה, בעוד שאני, המגיע מארץ הדיכוטומיה, רק רוצה לברוח.
הלוואי שיום אחד נצליח להחזיר לישראל את הניואנסים שראינו כאן בשפע, אולי אז, נצליח להחזיר אליה, לצד כל הטרגדיות הקיימות, את חיוכי הילדים שהענקנו כאן בכמויות.
אייל נאור, בן 33 מתל אביב הוא תסריטאי סאטירה בשלל תוכניות עד משבר הקורונה. מאז הצטרף למחאת בלפור והיה חלק מגרעין הצעירים הפנימי וכיום פועל בשלל מאבקים ציבורים למען האזרח הקטן והבאת צדק ושוויון לכולם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם