כדי להבין את הלקח שהשופטת מיכל אגמון-גונן לימדה אתמול (שני) את רשות האוכלוסין וההגירה, צריך להבין משהו על הרעיון הערטילאי הקרוי "עקרון התקדים המחייב".
חוק יסוד השפיטה קובע כי "הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון". לעומת זאת, "הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו". ובקיצור – פסקי דין של העליון הם תקדים מחייב ואילו של בתי המשפט המחוזיים הם תקדים מנחה.
כך פועלת שיטת המשפט שלנו, באמצעות תקדימים והלכות משפטיות המשכללות ומפתחות, עקב בצד אגודל, את הוראות הדין החלות באין-ספור סיטואציות ונסיבות עובדתיות במציאות.
מדינת ישראל, כמו כל בעל דין, מחויבת לציית לפסקי דין הניתנים נגדה. לא רק ביחס לאותו תיק קונקרטי שבו נפסקה ההלכה, אלא באופן רוחבי, בכל המקרים שלגביהם ההלכה שנפסקה היא רלוונטית. זה היבט מהותי של שלטון החוק. האם המדינה אכן פועלת כך? התשובה לכך מורכבת. נסתפק בכך שהיא עושה כל שביכולתה כדי להימנע מהסיטואציה.
בשבועיים האחרונים חווה רשות האוכלוסין וההגירה, הפועלת בכפיפות למשרד הפנים, התנגשות חזיתית עם השופטת מיכל אגמון-גונן, המשמשת כעת בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב. הרקע: זרם הפליטים האוקראינים המתדפקים על דלתות נתב"ג, והמחלוקת הערכית והפרקטית המלווה את הממשלה והציבור בנוגע ליחס הראוי כלפיהם.
עררים ועתירות מנהליות על החלטות בית הדין לעררים של רשות ההגירה, מגיעים לשולחנה של אגמון-גונן. בשורה של החלטות שניתנו בבקשות לצווי ביניים להקפאת הליכי הגירוש של הפליטים, הורתה השופטת לעצור את הגירוש ולאפשר לפליטים להיכנס לישראל. בכך, היא סייעה להציל במשהו את כבודה של מדינת ישראל ולהפגין גם יחס אנושי והומניטרי אל מי שברחו מן התופת, לצד הקשיחות והאכזריות הנושבות מכיוון משרד הפנים.
אך מתברר, כי בכל המקרים שבהם נתנה אגמון-גונן צווי ביניים, מיהרה רשות האוכלוסין להגיע להסדר המייתר מתן פסק דין בערעור עצמו. הרשות הסכימה למעשה לוותר באותם מקרים – להסתפק בהפקדה הכספית שנעשתה במסגרת צו הביניים ולשחרר את הפליטים ממשמורתם, תוך מתן אפשרות שייכנסו לישראל.
הסיבה: המדינה הבינה לאן נושבת הרוח באולמה של אגמון-גונן, והעדיפה לא לחטוף פסקי דין שיהיה להם כוח של הלכה מנחה, המחייבת את המדינה כבעל דין לפעול באותו אופן גם בכול המקרים האחרים. אילו הייתה פועלת אחרת, היו פסקי הדין מבית המשפט המחוזי בעלי כוח לשנות את האופן שבו פוסק בית הדין לעררים – טריבונל פנימי של רשות ההגירה – לרעת הפליטים, פעם אחר פעם.
המדינה הבינה לאן נושבת הרוח באולמה של אגמון-גונן, והעדיפה לא לחטוף פסקי דין שיהיה להם כוח של הלכה מנחה, המחייבת את המדינה כבעל דין לפעול באותו אופן גם בכול המקרים האחרים
עד כאן התרגיל שרשות האוכלוסין ניסתה לעשות. ומכאן למהלך-הנגד מבית מדרשה של אגמון-גונן.
אתמול ניתן פסק דין בעניינם של שני אחים אוקראינים, נער בן 14 ונערה שמלאו לה 18, שברחו עם תחילת המלחמה מאוקראינה לפולין ומשם טסו לישראל, כאן נמצאת אימם. ניסיונה של רשות ההגירה להעלותם על מטוס חזרה תוך פחות מ-24 שעות סוכל, נוכח צו ביניים שנתנה אגמון-גונן.
בעקבות זאת החליטה הרשות להסתפק בהפקדה הכספית ולשחרר את הנערים, ובכך למעשה לייתר את הדיון בעתירה עצמה ולמנוע מאגמון-גונן לכתוב פסק דין מלא.
אך עורכי הדין המייצגים את השניים פנו בשבוע שעבר לבית המשפט וביקשו שבכל זאת תינתן החלטה בהליך המלא בעניינם. אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין להגיב, אך הותירה לה פתח מילוט: אם תסכים הרשות להתחייב לנוהל, שלפיו כל פליט מאוקראינה המגיע לישראל לא יגורש עד לתום 48 שעות לאחר שקיבל הודעה על כך – וזאת על מנת שיוכל להצטייד בעורך דין ולעתור לבית המשפט – נכונה השופטת אגמון-גונן להסתפק בהתחייבות זו ולהימנע מבירור העתירה וכתיבת פסק דין.
אתמול השיבה רשות ההגירה להצעה השיפוטית. אין מה לעצור את הנשימה, הרשות לא התחייבה להסדר כלשהו שיאפשר קיומה של ביקורת שיפוטית אפקטיבית, שלא תחייב הימצאות של עורכי דין מתנדבים בנתב"ג, בכל שעות היום והלילה, כדי למנוע גירוש פליטים בו-במקום.
הרשות לא התחייבה להסדר כלשהו שיאפשר קיומה של ביקורת שיפוטית אפקטיבית, שלא תחייב הימצאות של עורכי דין מתנדבים בנתב"ג, בכל שעות היום והלילה, כדי למנוע גירוש פליטים בו-במקום
רשות האוכלוסין, שאותה מייצגת פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), הוסיפה וטענה כי בעניינם של שני האחים ממילא העתירה הפכה לתיאורטית, ולכן היא התייתרה ועליה להימחק בלא פסק דין: "אין מקום לקיים במסגרת ההליך הזה דיון תיאורטי הנוגע למדיניות הכללית בדבר הכניסה לישראל של אזרחי אוקראינה".
אגמון-גונן חשבה אחרת. הכירו את החריג לכלל העתירה התיאורטית. החריג הזה, שעוגן לפני שנים רבות בפסיקתו של בית המשפט העליון, קובע כי עתירה ההופכת תיאורטית תזכה בכל זאת לפסק דין מהותי, על אף היותה תיאורטית, אם ההנחה היא שגם המקרים העתידיים שיגיעו לבית המשפט יהפכו לתיאורטיים לפני שבית המשפט יוכל להידרש לנושא.
בפועל, טענו באי כוחם של הפליטים, מאחר שבכל המקרים שבהם הוציא בית המשפט המחוזי צווי ביניים לא התקיים בסופו של דבר דיון לגופן של העתירות וכל ההליכים נמחקו – הרשות לא שינתה את מדיניותה, ונדרשו עוד ועוד הליכים פרטניים, חלקם בשעות הקטנות של הלילה, כדי למנוע גירושם של פליטים.
בהחלטה שניתנה אתמול, הדגישה אגמון-גונן כי היא איננה פוסקת דבר ביחס ל"מדיניות הכללית בדבר כניסה לישראל", אלא רק בשאלה המצומצמת, העוסקת בהשהיית הגירוש למשך 48 שעות כדי לאפשר לפליטים שהוחלט לגרשם זכות גישה לערכאות שיפוטיות. בעניין הזה, החשש להישנות מקרי הגירוש בלא שהדבר יגיע לבחינתו היסודית של בית המשפט, גובר על הכלל שלא דנים בנושאים תיאורטיים.
אגמון-גונן הדגישה כי היא איננה פוסקת דבר ביחס ל"מדיניות הכללית בדבר כניסה לישראל", אלא רק בשאלה המצומצמת, העוסקת בהשהיית הגירוש למשך 48 שעות כדי לאפשר לפליטים גישה לערכאות שיפוטיות
"הרשות מגרשת את מרבית מסורבות הכניסה מאוקראינה", כתבה אגמון-גונן, "מבלי שניתנה להם הזדמנות לפנות לעורך דין ולהעמיד את החלטת הרשות בביקורת שיפוטית. הרשות מזדרזת ומשנה את החלטתה במקרים שבהם בית הדין או בית המשפט נותנים צו ארעי המונע את ההרחקה, וכך מונעת מהעמדת החלטותיה במבחן הביקורת השיפוטית".
"הרשות מזדרזת ומשנה את החלטתה במקרים שבהם בית הדין או בית המשפט נותנים צו ארעי המונע את ההרחקה, וכך מונעת מהעמדת החלטותיה במבחן הביקורת השיפוטית"
את מה שרשות האוכלוסין לא רצתה להתחייב מיוזמתה לבצע, היא קיבלה כעת כפסק דין:
- חובה להודיע לכל האזרחים האוקראינים הנוחתים בנתב"ג, באוקראינית, על זכותם להיוועץ בעורך דין ולהגיש ערר על ההחלטה לגרשם;
- חובה לאפשר להם להיפגש עם עו"ד וליצור קשר עם משפחותיהם וחבריהם;
- ולהימנע מהגירוש למשך 48 שעות כדי לאפשר להם לפנות לבית הדין, ולאחר מכן לבית המשפט.
כל הקביעות האלה הן כעת בבחינת הלכה בעלת כוח מנחה, המחייבת את המדינה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם