1
מפתה לפרגן ליוזמתו החדשה של שר המשפטים גדעון סער, הזוכה לתמיכתה המפתיעה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות: שימוע פומבי למועמדים לבית המשפט העליון, באמצעות שידור חי של הריאיון שעוברים המועמדים בוועדת המשנה של הוועדה לבחירת שופטים.
שקיפות, פומביות, כניסה של הציבור לחדרי החדרים שבהם נסגרים עניינים, באמצעות שידור חי שיאפשר מעורבות וזמינות לציבור. ממש אמריקה.
אך למעשה, מדובר בליקוי מאורות של ראשי מערכת המשפט, שנזקיו יורגשו לאורך שנים. התוצאה תהיה התדרדרות באיכותם של המועמדים לבית המשפט העליון, נוכח הרתיעה שיגלו חלק מהמועמדים ממה שעלול להתברר כמעמד של צליבה פומבית; ובנוסף – עיוות בהליכי הבחירה המושכלת, שייגרם מתוך ההטיה לטובת המועמדים היותר טלוויזיוניים, גם אם אינם המועמדים הטובים ביותר.
התוצאה תהיה התדרדרות באיכותם של המועמדים לבית המשפט העליון, נוכח הרתיעה שיגלו חלק מהמועמדים ממה שעלול להתברר כמעמד של צליבה פומבית
מילה על אמריקה: עיתוי מעניין בחר סער להודיע על כוונתו להביא את ההצעה לישיבתה הקרובה של הוועדה לבחירת שופטים. מצד אחד, אחרי כבר נבחרו כלל השופטים שאמורים להתמנות לעליון בקדנציה שלו כשר המשפטים (עד החילופים המיועדים בראשות הממשלה באוגוסט 2023), כך שהשימוע למועמדים הבאים לעליון כבר לא אמור להתרחש בקדנציה שלו; ומצד שני, כאשר הדי השימוע שעברה המועמדת קטנג'י בראון ג'קסון בסנאט, לקראת אישור מינויה לבית המשפט העליון האמריקאי, עודם מהדהדים.
דווקא הדוגמה האמריקאית אמורה להבהיר מדוע אסור להעתיק לישראל את רעיון השימוע למועמדים לשיפוט. ראשית, כי בשימוע בסנאט התברר שחלק מהפוליטיקאים אינם מתאפקים ומנצלים את האירוע לצורך קרקס פוליטי בלתי ענייני, על גבו של המועמד. אין שום גורם שיכול להכריח אותם לשאול דווקא שאלות ענייניות וראויות.
מה שקרה בסנאט יקרה בעוצמות חזקות בהרבה בוועדת המשנה של הוועדה לבחירת שופטים, שבה חברים ארבעה פוליטיקאים – שני שרים ושני ח"כים – במדינה שאינה נהנית ממסורת דמוקרטית ארוכת שנים.
מה שקרה בסנאט יקרה בעוצמות חזקות בהרבה בוועדת המשנה של הוועדה לבחירת שופטים, שבה חברים ארבעה פוליטיקאים – שני שרים ושני ח"כים – במדינה שאינה נהנית ממסורת דמוקרטית ארוכת שנים
אבל חשובה יותר ההשפעה של התשאול הפומבי על הליכי הבחירה של המועמד. בארה"ב המועמד לבית המשפט העליון כבר נבחר על ידי הנשיא והתשאול הפומבי מגיע אחר כך, לקראת אישור הבחירה במועמד הקונקרטי הזה על ידי הסנאט. המועמד יודע שהוא אינו בתחרות עם מועמדים אחרים, ויכול להרשות לעצמו לפרוס תמונת אמת של תפיסת עולמו המקצועית והערכית.
בישראל זה אינו המצב: המועמדים שיגיעו לתשאול המשודר בוועדת המשנה עודם נמצאים במצב של תחרות עם מועמדים אחרים. קיים חשש שהם יעדיפו להשמיע את מה שהוועדה והציבור ירצו לשמוע.
הליך של בחינת מועמדים לערכאת השיפוט הבכירה, שאמור להיות ההיפך הגמור מתחרות פופולריות – יתקרב לכך קרבה מסוכנת. מועמדים יחששו לחשוף את עמדותיהם האמיתיות, אם אינן בקונצנזוס, ובמקרים אחרים יעדיפו לוותר כליל על התענוג, ובכך יעניקו יתרון מובנה לבינוניים.
אפשר להבין את המוטיבציה של שר המשפטים. הוא מבקש להותיר חותם בשינוי הליכי הבחירה לעליון, תוך שהוא רואה את יוזמותיו האחרות, ובראשן הצעת חוק יסוד החקיקה, הולכות ומתרחקות. סער הוא פוליטיקאי, ואלה תמיד שמחים לעוד בולטות במסגרת הליכי בחירת שופטים.
אבל את חותמת הכשרות ששמה אסתר חיות על היוזמה אי אפשר להבין.
אתמול חתמה חיות על נוהל מעודכן להרחבת פיילוט השידורים החיים מבית המשפט העליון, כך שבשנה הקרובה ישודרו יותר מ-20 דיונים, מכלל סוגי התיקים המתנהלים בעליון ולא רק מבג"ץ. חיות אמורה להבין את ההבדל שבין שידור דיון מבית המשפט, שבו מכהנים שופטים שאינם חרדים לכיסאם, לבין שידור מתוך שלבי מועמדותם ומיונם של המבקשים לכהן בעליון.
חיות אמורה להבין את ההבדל שבין שידור דיון מבית המשפט, שבו מכהנים שופטים שאינם חרדים לכיסאם, לבין שידור מתוך שלבי מועמדותם ומיונם של המבקשים לכהן בעליון
הנשיאה מכהנת בבית המשפט העליון קרוב לעשרים שנה. היא עבדה עם שופטים ותיקים וחדשים, מבוגרים וצעירים, חלקם רהוטים ורפרזנטטיביים, אחרים זעופי מבט או מתקשים יותר בהעברת דבריהם בעל פה. היא יודעת היטב כמה מהם היו ככל הנראה נפסלים אילו היו עוברים, במסגרת הליכי בחירתם לעליון, שימוע פומבי המשודר בשידור חי. איזה אובדן היה נגרם למערכת המשפט הישראלית.
2
אין שום הפתעה בשורה התחתונה של פסק דינו של בג"ץ מאתמול (שלישי), שהורה לשרת החינוך יפעת שאשא-ביטון להעניק את פרס ישראל במדעי המחשב לפרופ' עודד גולדרייך. זה היה פסק דין ידוע מראש, השני בסדרה אחרי פסק הדין שביטל את ההחלטה של השר הקודם יואב גלנט בעניין גולדרייך.
בשני המקרים ההחלטה התחייבה בהתאם לתקנון פרס ישראל המונע התערבות פוליטית בהחלטות של ועדות הפרס, ובהתאם לפסיקתו העקבית של בית המשפט העליון לאורך השנים, שבה נקבע כי הפרס יינתן על מצוינות בלבד.
ההפתעה היא בכך שפסק הדין לא ניתן פה אחד, אלא בדעת רוב של השופטים יעל וילנר ויצחק עמית, נגד דעת המיעוט של השופט נעם סולברג.
סולברג הפתיע פעמיים: פעם אחת, בכך שלא צעד במסלול של התערבות בסעד השיפוטי, תוך ביטול החלטת שרת החינוך למנוע מגולדרייך את הפרס. סולברג יכול היה להסכים שהחלטתה של שאשא-ביטון אינה יכולה לעמוד, אך לעמוד כהרגלו על כך שההחלטה תוחזר לשרה לשקילה מחודשת, במקום שבית המשפט יקבל החלטה במקומה להעניק לגולדרייך את הפרס המגיע לו.
ופעם שנייה, בכך שבחר גם הפעם לנצל את ההזדמנות כדי לקדם את האג'נדה שלו, לכרסום בכוחה של עילת הסבירות במשפט המינהלי. לעתים נראה שזו כל תכלית כהונתו של סולברג בעליון.
סולברג בחר גם הפעם לנצל את ההזדמנות כדי לקדם את האג'נדה שלו, לכרסום בכוחה של עילת הסבירות במשפט המינהלי. לעתים נראה שזו כל תכלית כהונתו של סולברג בעליון
סולברג אומר שהוא מבקש לצמצם את כוחה של הסבירות, אך הלכה למעשה נראה שהוא מבקש לאיין אותה כליל. יחד עם ביטול עילת הסבירות, מבקש סולברג למנוע כמעט כל התערבות שיפוטית בהחלטות הרשות המבצעת. לשם כך הוא מוכן אפילו למחוק את ההבחנה שבין חריג נדיר-שבנדירים (ביטול החלטת ועדת פרס ישראל בשל שיקולים ערכיים ולא מקצועיים) לבין הכלל.
וילנר, שבפסק הדין הראשון העדיפה להחזיר את הנושא לדיון מחודש אצל השרה החדשה, אחרי שבוטלה החלטתו של גלנט, שינתה הפעם מטעמה והצטרפה לשופט עמית בעמדה שאין טעם להמשיך במשחק הפינג-פונג הזה, ומוטב לסיים את הפרשה בהוראה שיפוטית מפורשת בדבר הענקת הפרס – "סעד שיפוטי בלתי שגרתי" כהגדרתה שלה.
בפסק דינה זה ובהחלטתה להתייצב לצד עמית ולא לצד סולברג, ממצבת עצמה וילנר כשופטת שמרנית מתונה בבית המשפט העליון, בעוד סולברג מבהיר כי הוא נטוע עמוק בתחום השמרנות הקיצונית.
בפסק דינה זה ובהחלטתה להתייצב לצד עמית ולא לצד סולברג, ממצבת עצמה וילנר כשופטת שמרנית מתונה בבית המשפט העליון, בעוד סולברג מבהיר כי הוא נטוע עמוק בתחום השמרנות הקיצונית
גם סולברג וגם עמית הולמים בנימוקיו של סולברג נגד התערבות שיפוטית בהחלטתה של שרת החינוך. "חברי הכיר בצורך למנוע פוליטיזציה של הפרס", כותבת וילנר, "על מנת לתת מענה לצורך זה – דרושה ביקורת שיפוטית".
ואילו עמית מבקר את הערתו של סולברג, שלפיה ממשלת ישראל "נאלצה" לחתום עם האיחוד האירופי על הסכם הורייזון 2000 המחריג בעצמו את אוניברסיטת אריאל מקבלת תמיכה אקדמית – ומעמיד באור חמור פחות את חתימתו של גולדרייך על קריאה לחרם על אוניברסיטת אריאל.
"ההסכם בין מדינת ישראל לאיחוד האירופי לא נחתם בתנאי עושק וכפייה", כתב עמית, "קשה להלום כי מה שמותר למלכות נאסר על נתיניה".
"לא לתיקון-עולם הוסמכנו אלא לשפיטה", כתב סולברג. ועמית משיב: "אכן יפה הצניעות לשופט. לשפיטה הוסמכנו, לשם כך נועדנו. כאשר החלטת הרשות המבצעת לוקה באחד מאותם מרעין בישין של המשפט המנהלי, אין בית המשפט רשאי להתנצל מחובתו".
"לשפיטה הוסמכנו, לשם כך נועדנו. כאשר החלטת הרשות המבצעת לוקה באחד מאותם מרעין בישין של המשפט המנהלי, אין בית המשפט רשאי להתנצל מחובתו"
עימות מקצועי, באשר לעצם מהותו ותפקידו של בית המשפט העליון בחברה הישראלית, בין הנשיא המוכרז הבא של בית המשפט העליון – לאחר שהתברר כי השופט עוזי פוגלמן אינו מתכוון ליטול את כתר הנשיאות עם פרישתה של אסתר חיות למשך שנה אחת – לבין הנשיא שיבוא אחריו.
3
חוק סדר הדין הפלילי מאפשר שלושה מצבים שבהם ניתן לבעל דין בהליך פלילי – התביעה או הנאשמים – לחקור בחקירה נגדית עדים שהובאו מטעמם:
- האפשרות האחת היא אם התביעה ציינה שמו של עד ברשימת עדי התביעה, אך לא קראה לו להעיד בסופו של דבר, רשאים הסנגורים לזמן את אותו עד ולחקור אותו בחקירה נגדית;
- האפשרות השנייה היא אם בית המשפט מניח שעד מטעמו של אחד הנאשמים יעיד לרעת נאשם אחר, רשאי בית המשפט לאפשר לסנגור מטעמו של הנאשם האחר לחקור אותו בחקירה נגדית;
- והאפשרות השלישית היא כאשר בית המשפט קובע כי עד שזומן מטעם בעל דין מסוים הוא "עד עוין" לאותו בעל דין, ואז רשאי אותו בעל דין לחקור את העד בחקירה נגדית.
אין אפשרות רביעית. מה שקרה אתמול באולמה של השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, במהלך עדותו של עד המדינה שלמה פילבר, הוא קרקס המהווה חריגה מהוראות הדין.
אין אפשרות רביעית. מה שקרה אתמול באולמה של השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, במהלך עדותו של עד המדינה שלמה פילבר, הוא קרקס המהווה חריגה מהוראות הדין
רצונו של פילבר להלך בין הטיפות הוא מובן: מצד אחד לא להפר את הסכם עד המדינה שעליו הוא חתום, ומצד שני לנסות לצבוע בצבעים לגיטימיים את החלטותיו והתנהלותו במשרד התקשורת.
אך כשהתובעת, עו"ד יהודית תירוש, מחליטה לעמת את פילבר עם תמלילי עדותו במשטרה, ולחקור אותו בחקירה נגדית – אין מנוס מלהכריז עליו עד עוין. בחירתם של השופטים לאפשר לה לעשות את כל הצעדים הללו מבלי לקבוע מפורשות שפילבר הוא עד עוין לתביעה, מהווה חריגה מכללי הדין.
יש להניח שהשופטים ביקשו להימנע מכותרות מהדהדות, שבוודאי היו מתפרסמות שניות לאחר שפילבר היה מוכרז עד עוין. אך אלה הם שיקולים זרים. בהתחשבם בשיקולים מעין אלה, הפכו השופטים את עצמם שותפים לקרקס.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם