הגלובוס השחור: מזהם השבוע
הגלובוס השחור: מזהם השבועישראלים שהמיחזור הפך במשך שנים לחלק משגרת יומם נקלעו למצוקה בחודשים האחרונים. זה קורה, כידוע, בגלל הסרת המיחזוריות מרחובות הערים במסגרת הרחבת חוק הפיקדון. רק שמצוקת המיחזור של רובנו מתגמדת לעומת זו של הירושלמים.
תושבי הבירה שמתעקשים למחזר בימים אלה צריכים מוטיבציה של גרטה תונברג כדי לצלוח את כל הקשיים שניצבים בפניהם. במקום שהמיחזור יהיה שירות ידידותי ונוח שהמדינה והעירייה מגישות לאזרח, התמונה הפוכה – אזרחים רבים רודפים אחרי הרשויות ומתחננים שיאפשרו להם לגלות מינימום של אחריות סביבתית.
גם בירושלים רוב המיחזוריות סולקו, אבל בבירת ישראל – וזה כבר בונוס ייחודי – גם אין פחים כתומים. החוק, שחוקק ב-2011, מחייב כל רשות מקומית להתקשר בחוזה עם "תמיר", תאגיד מיחזור האריזות, לצורך פריסת פחים כתומים ברחובות, אבל עיריית ירושלים היא האחרונה מבין העיריות בישראל שמצפצפת על החוק.
החוק, שחוקק ב-2011, מחייב כל רשות מקומית להתקשר בחוזה עם "תמיר", תאגיד מיחזור האריזות, לצורך פריסת פחים כתומים ברחובות, אבל עיריית ירושלים היא האחרונה מבין העיריות שמצפצפת על החוק
המשרד להגנת הסביבה כבר החליט לקנוס אותה במיליוני שקלים בגין ההפרה הבוטה, אבל אז פרצה הקורונה, ממשלות ושרים הלכו ובאו ומפה לשם הקנס התאייד.
בשבועות האחרונים התפרסמו כמה ידיעות חגיגיות על תחילת עידן הפחים הכתומים בירושלים. התקשרתי למנכ"ל תמיר רני איידלר כדי לברך אותו ולקבל פרטים, אבל במקום שביעות רצון שמעתי ספקנות: זה לא קורה. לפחות לא בינתיים.
אמנם יש הסכמות עקרוניות על פריסת 2,000 פחים כתומים בעיר בפעימה ראשונה, אבל לפי שעה בשטח יש שלל עיכובים: העירייה עדיין לא פרסמה מכרזים, לא התחילה לרכוש פחים ולא פתרה שלל מחלוקות משפטיות ואחרות בינה לבין התאגיד.
אמנם יש הסכמות עקרוניות על פריסת 2,000 פחים כתומים בפעימה ראשונה, אך העירייה עדיין לא פרסמה מכרזים, לא התחילה לרכוש פחים ולא פתרה שלל מחלוקות משפטיות ואחרות בינה לבין תאגיד המיחזור
אם אתם ירושלמים שאוגרים בבית אריזות ומחכים ליום שבו תהיה לכם כתובת עבורן, אל תעצרו את הנשימה. שום דבר לא בוער לעירייה, בסך הכול מדובר בחוק שנכנס לתוקף לפני יותר מעשור, ובישראל כידוע החוקים מחייבים את משלמי המסים אבל לא את מי שגובה אותם.
הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע
הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבועלפעמים חבורה של אנשים שמפנים פסולת מהטבע זה "מבצע ניקיון", ולפעמים זה הרבה יותר. כשקבוצה גדולה של יהודים וערבים מעמק יזרעאל, עמק זבולון, טבעון והסביבה פשטה השבוע ביחד על נחל ציפורי ומילאה עשרות שקים בפסולת שעם ישראל הותיר שם בטובו, זו הייתה הוכחה שדווקא בימים כאלה, יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים של הסביבה.
בתכנית המקורית, ניקוי הנחל תוכנן לרגל יום המעשים הטובים, אבל לאור האירועים הביטחוניים, הרצון לשמור על הטבע המשותף הפך להיות גורם מחבר בין הקהילות.
נחל ציפורי, בטיפולה המוצלח של רשות ניקוז ונחלים קישון, הפך בשנים האחרונות למסלול טיול פופולרי במיוחד עם טיילת שמשתרעת על פני 16 קילומטר, אבל עם ההצלחה באות גם הצרות, ועם הישראלים מגיעים גם הררי אשפה. עכשיו, אחרי שהתושבים הסתערו על עשרה מקטעים שונים של הנחל וליקטו את הפסולת, הוא שוב נראה נקי ומזמין.
רוח אחרת נשבה השבוע גם בכפר קאסם, שם נערך האקתון בנושא חקלאות עירונית במסגרת פרויקט משותף לעיריות כפר סבא וכפר קאסם. סטודנטים ותושבים משתי הערים, מלווים במנטורים ואנשי מקצוע, נחלקו לקבוצות ושברו את הראש איך לקדם גגות ירוקים ועשייה חקלאית במרחב העירוני הצפוף.
סטודנטים ותושבים מכבר סבא וכפר קאסם, מלווים באנשי מקצוע, נחלקו לקבוצות ושברו את הראש איך לקדם גגות ירוקים ועשייה חקלאית במרחב העירוני הצפוף
בשלבים קודמים של הפרויקט הוקם גג ירוק בבית ספר יסודי בכפר סבא וגינה הידרופונית (גידול על מצע מנותק מהקרקע) בחצר של בית ספר בכפר קאסם. עכשיו השרביט עבר למבוגרים יותר, ובשבוע הבא חבר השופטים יבחן את ההצעות. נדמה שכבר בשלב הזה, ניתן לקבוע שכולם ניצחו.
טיפ ירוק לשבת
טיפ ירוק לשבתבבית הספר היסודי, כיאה לתלמידים ב"בית חינוך ילדי עובדים", נשלחנו פעם בשבוע לעבוד בחווה החקלאית ברמת גן.
לא אהבנו לעדור ולנקש, לא ממש התעניינו בהסברים של המורה לחקלאות על פקעות ושורשים, אבל חיבבנו מאוד את החווה על הפינות המוצלות והאווירה הכפרית ששלטה בה, והכי אהבנו את הימים שבהם נותר זמן חופשי והרשו לנו לטפס על גבעת נפוליאון הסמוכה.
הקורונה והסגרים לימדו את כולנו פרק בחשיבות הטבע העירוני, וגבעת נפוליאון – או בשמה ההיסטורי תל ג'רישה – היא פיסה מקסימה במיוחד של טבע עירוני. השביל מוביל לראש הגבעה בין הבוגנוויליות המהממות ושיחי הצבר, ומגובה 40 מטר אפשר להשקיף על תל אביב ורמת גן שהגבעה יושבת בדיוק ביניהן.
בתקופה הזו שבה הכול ירוק ופורח, השיטוט בגבעה מומלץ במיוחד – גם עבור מי שלא סוחב, כמוני, שק של סנטימנטים וזיכרונות מתוקים מהימים שבהם התחבאנו בראש התל כדי לא לחזור לבית הספר שבו המורה לחשבון המתין לנו כשסבלנותו הולכת ופוקעת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אותנו היו לוקחים לחווה החקלאית בפארק הלאומי ברמת-גן.
איפה הימים בהם היו שיעורי חקלאות בבתי הספר – בכיתות הנמוכות בחצר, ובגבוהות יותר בחווה חקלאית עירונית לחינוך חקלאי.
היום אני גר צמוד לשטח בו היתה החוווה החקלאית של עיריית ירושלים, שעד לפני כ-20 שנה תלמידים עוד היו מגיעים אליה מכל רחבי ירושלים. מאז גידלו שם בניינים, ולנו נותרה פינה קטנה לגינה קהילתית – "גינת החווה".